אגון (בלט)

אגון (1957) (בצרפתית: Agon) הוא בלט נאו קלאסי לשנים-עשר רקדנים, למוזיקה מאת איגור סטרווינסקי וכוריאוגרפיה של ז'ורז' בלנשין. סטרווינסקי החל בכתיבתו בדצמבר 1953, אבל הפסיק בשנה שלאחריה; הוא חידש את העבודה על הבלט ב-1856 וסיים אותה ב-17 באפריל 1957. המוזיקה בוצעה לראשונה ב-17 ביוני 1957 בלוס אנג'לס, בניצוח רוברט קרפט, ואילו ההצגה הבימתית הראשונה הייתה בביצוע ניו יורק סיטי בלט ב-1 בדצמבר 1957, בסיטי סנטר למוזיקה ולדרמה בניו יורק. בין תאריכים אלה הקליט רדיו דרום-מערב של גרמניה לראשונה את היצירה באולפניו; על התזמורת הסימפונית של רדיו דרום-מערב באדן-באדן, כפי שנקראה אז, ניצח הנס רוזבאוד. ההקלטה יצאה לשוק כעבור שבע שנים בחברת Wergo.

תקופת הדגירה הממושכת של היצירה חלה בצומת דרכים מעניינת בקריירת ההלחנה של סטרווינסקי, שבה עבר מאמצעי ביטוי מוזיקלי דיאטוני לכזה המבוסס של שיטת שנים-עשר הטונים; המוזיקה של הבלט מציגה אפוא סימביוזה יחידה במינה של אמצעי ביטוי מוזיקליים. לבלט אין עלילה: הוא בנוי על שורה של פרקי בלט, שבהם פועלים ביניהם רקדנים בקבוצות שונות, בזוגות, שלישיות, רביעיות וכן הלאה. כמה מן הפרקים מבוססים על מחולות צרפתיים מן המאה ה-17 - סרבנד, גאליארד, ובראנל. הבלט בוצע כחלק מחגיגות יובל המאה לסטרווינסקי של הניו יורק סיטי בלט בשנת 1982.

צורה

א. סטרווינסקי ערך את הבלט בצורה תריסרית (דואודצימל), ארבעה פרקים גדולים שכל אחד מהם בנוי משלושה מחולות. פרלוד ושני אינטרלודים מופיעים בין הפרקים הגדולים, אבל זה איננו משפיע באופן בסיסי על המתכונת של שנים-עשר חלקים, משום שתכליתם היא הפסקה ופיצוי.

• I.

1. פה-דה-קווטר (4 רקדנים)
2. פה-דה-קווטר כפול (8 רקדניות)
3. פה-דה קווטר משולש (4 רקדנים ושמונה רקדניות)

• פרלוד
• II. (פה-דה-טרואה ראשון: רקדן אחד, 2 רקדניות)

1. צעד-סרבנד (רקדן אחד)
2. גאליארד (2 רקדניות)
3. קודה (רקדן אחד, 2 רקדניות)

• אינטרלוד
• III. (פה-דה-טרואה שני: 2 רקדנים, רקדנית אחת)

1. בראנל פשוט (2 רקדנים)
2. בראנל עליז (רקדנית אחת)
3. בראנל כפול (2 רקדנים, רקדנית אחת)

• אינטרלוד
• IV

1. פה-דה-דה (רקדן אחד, רקדנית אחת)
2. ארבעה דואו (4 רקדנים, 4 רקדניות)
3. ארבעה טריו (4 רקדנים, 8 רקדניות)

אינסטרומנטציה

"אגון" כתוב לתזמורת גדולה:

• פיקולו
• 3 חלילים
• 2 אבובים
• קרן אנגלית
• 2 קלרינטים
• קלרינט בס
• 2 בסונים
• קונטרה-בסון
• 4 קרנות צרפתיות
• 4 חצוצרות
• 3 טרומבונים (2 טנור, 1 בס)
• נבל
• פסנתר
• מנדולינה
• טימפני
• תוף טאם-טאם
• קסילופון
• קסטנייטות
• כלי מיתר

בשום זמן אין התזמורת מנגנת טוטי (במלואה). כל פרק כתוב לצירוף שונה של כלים.

מוזיקה

"אגון" לא הייתה היצירה הראשונה, שסטרווינסקי השתמש בה בטכניקות סריאליות, אבל הראשונה שבה עשה שימוש בשורת שנים-עשר הטונים, המופיעה בקודה השנייה, בתיבה 185. בשלב מוקדם יותר ביצירה השתמש סטרווינסקי בשורה של שבעה-עשר טונים, בתיבות 104–107, וראיה מטיוטות מעידה על קשר קרוב בין שתי השורות האלה. הברנל הכפול מבוסס על סדרה אחרת של 12 טונים, שההכסקורדים (אקורדים בני שישה צלילים) שלה מטופלים באופן עצמאי. ההכסקורדים האלה מופיעים לראשונה בנפרד בבראנל הפשוט (לשני רקדנים) ובבראנל העליז (לרקדנית סולו), ותחברים ליצירת שורה של שנים-עשר טונים בבראנל הכפול. שלושת הריקודים האלה יחדיו מהווים את הפה-דה-טרואה השני.

המבצעים

הצוות המקורי

• טוד בולנדר
• ברברה מילברג
• ברברה וולצ'אק
• רוי טוביאס
• ג'ונתן ואטס
• מליסה היידן
• דיאנה אדמס
• ארתור מיצ'ל

הופעות מחודשות בניו יורק סיטי בלט

מסע סתיו לבונקאמורה בטוקיו 2009

• ונדי ולאן (הוחלפה בהמשך במריה קוברובסקי)
• רבקה קרוהן
• אשלי לאראסי
• טרזה רייכלן
• סבסטיין מרקוביצ'י
• שון סואוזי
• עמאר ראמאסר
• אדריאן דנצ'יג-וורינג

איטליה

כאשר "אגון" הוצג באיטליה בשנת 1965, סטרווינסקי היה מרוצה במיוחד מהופעתו של נגן המנדולינה ג'וזפה אנדה. "בראוו מנדולינו!" קרא סטרווינסקי אל אנדה ומיהר אליו לברכו וללחוץ את ידו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אגון בוויקישיתוף

• Agon on the website of the Balanchine Trust
• The Bransles of Stravinsky's Agon : A Transition to Serial Composition By Bonnie S. Jacobi

• יוטיוב, קטעי מחול מתוך "אגון", ניו יורק סיטי בלט
• יוטיוב, הבלט "אגון" עם פרטיטורה