אהוב מהר המור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אָהוּב מֵהַר הַמּוֹר

אָהוּב מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
בָּרוּךְ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
גִּבּוֹר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
דָּגוּל מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
הָדוּר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
וָעֵד מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
זַכַּאי מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
חַנּוּן מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
טָהוֹר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
יָשָׁר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
כַּבִּיר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
לוֹבֵשׁ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
מֶלֶךְ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
נוֹרָא מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
סוֹמֵךְ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
עוֹזֵר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
פּוֹדֶה מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
צַדִּיק מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
קָדוֹשׁ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
רַחוּם מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
שׁוֹמֵר מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
תָּמִים מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
תּוֹמֵךְ מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
תַּקִּיף מֵהַר הַמּוֹר נָתַן לִי מוֹרָשָׁה
מוֹרָשָׁה נָחַלְתִּי וְקִבַּלְתִּי בִּקְדֻשָּׁה
בִּקְדֻשָּׁה שָׁמַעְתִּי כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
אִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹרָשָׂה מְקֻדָּשָׁה
הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

אָהוּב מֵהַר הַמּוֹר הוא פיוט לחתונה (חידויה[1]) שנהוג בקרב יהודי תימן לשיר תחת החופה אחר קריאת הכתובה.[2]

מחבר הפיוט אינו ידוע.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שורה בשורות הראשונות בפיוט פותחת בתואר של ה', ולאחר מכן ההמשך ”...מהר המור, נתן לי מורשה”

התארים (לפי סדר הא"ב): אהוב, ברוך, גיבור, דגול, הדור, ועד, זכאי, חנון, טהור, ישר, כביר, לובש, מלך, נורא, סומך עוזר, פודה, צדיק, קדוש, רחום, שומר. באות תי"ו ישנם שלשה תארים: תמים, תומך, תקיף.

לאחר כל התארים מסתיים הפיוט במילים: ”מורשה נחלתי וקבלתי בקדושה, בקדושה שמעתי כי יקח איש אשה[3], אשה טובת מראה מאורשה מקודשה, הללויה כי טוב כי לעולם חסדו”.

פירוש הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט משווה בין הנישואין למתן תורה:

  • הר המור - כינוי להר סיני[4]
  • מורשה - התורה לפי הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה"[5]

ההשוואה בין חתונה למתן תורה מופיעה במשנה: ”"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו". "ביום חתונתו", זו מתן תורה” (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'), וכן בגמרא: ”"תורה ציוה לנו משה מורשה" – אל תקרי מורשה אלא מאורשה” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ז, עמוד א').

מנהגים באמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפיוט נוהגים לשיר בקהילות יהודי תימן תחת החופה, יש הנוהגים לשיר רק גרסה מקוצרת שלא כוללת את כל התארים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על החידויה ראה: בת ציון עראקי קלורמן, יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות, כרך שני, האוניברסיטה הפתוחה, 2004, עמ' 28
  2. ^ הרב רצון ערוסי, נישואין כדת משה וישראל בימינו
  3. ^ על פי ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"ג.
  4. ^ זוהר, פרשת שמות
  5. ^ דברים ל"ג, ד