חופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חופה בקיבוץ אילות
"חתונה יהודית", ונציה, 1780. החתן בציור מכסה את הכלה ואת עצמו בבד המשמש כחופה.
חופה בבית כנסת בוושינגטון די סי

חופה, במובנה המודרני, היא יריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את טקס חופה וקידושין. החופה משמשת לעתים גם לתהלוכות של הכנסת ספר תורה.

משמעות הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במקרא החופה מופיעה בהקשר של חתן וכלה: "יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" (יואל ב,טז), "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח" (תהילים, יט,ו).

מקורות חז"ל מתארים את הכנסת הכלה ל'חופה' כשלב השני והמסכם של טקס הנישואים ביהדות, הידוע כחופה וקידושין. לגבי מהות אותה "חופה" ישנן דעות שונות. ככל הנראה החופה הייתה הבית אותו ייעד החתן למגוריהם המשותפים של הזוג הנשוי לאחר שקושט לקראת טקס החופה. מתוך משלים במדרשים אנו לומדים מעט על מראה החופה בזמנם. היו מסיידים ומציירים אותה, והיו שמים בה מחצלות ווילונות[1]. כיום נהוג אצל האשכנזים שהחתן והכלה מתייחדים בחדר ייחוד כדי לקיים "חופה" לפי חלק מהדעות. כן נהוג להקפיד שהחתן יכסה את הכלה בהינומה, שכן ישנם דעות שזוהי הכניסה לחופה.

בעקבות זאת, נוהגים לכנות גם את טקס הנישואין עצמו - חופה.

החופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים דבק המושג "חופה" ליריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את טקס חופה וקידושין. במהלך הדורות נהגו יהודים לקנות חופות יקרות. כך למשל נתרמה לבית הכנסת תפארת ישראל חופה יקרה בשווי של כ-2000 פרנק אשר שימש לתהלוכות של ספרי תורה[2].

בימי הביניים נהגו לערוך את החופה בבית הכנסת. יש שהתנגדו לעריכת החופה בבית הכנסת. אחרים המליצו על קיום החופה בחצר בית הכנסת כדי להיות מתחת לכוכבים, לסימן שירבה זרעם של החתן והכלה ככוכבי השמים, וכך נוהגים היום האשכנזים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל בראשית רבה פרשה כח
  2. ^ ירושלים יום יום - חופה יקרה, הצבי, 22 במרץ 1912