אוטגאווה קוניושי
 | |
| לידה |
1 בינואר 1798 Nihonbashi, אדו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 1861 (בגיל 63) Gen'yadana, אדו, יפן |
| מקום קבורה |
Daisen-ji |
| תקופת הפעילות |
מ-1814 |
| תחום יצירה |
ציור, הדפס |
| זרם באמנות |
אוקיו-אה |
| הושפע על ידי |
אוטגאווה טויוקוני, Katsukawa Shuntei, Tsutsumi Torin III |
| צאצאים |
Utagawa Yoshitori-jo, Utagawa Yoshi-jo |
  | |
אוטגאווה קוניושי (ביפנית: 歌川 国芳; 1 בינואר 1797 – 14 באפריל 1862) היה צייר, אמן הדפסי עץ ומאייר ספרים יפני, מאומני האוקיו-אה הגדולים. מיוחסות לו למעלה מעשרים אלף דוגמאות שונות של הדפסי עץ שאותן עיצב. קוניושי היה אחד משלושת האמנים הבולטים והפעילים ביותר שהיו בתקופת אדו המאוחרת ביחד עם אוטגאווה קוניסאדה ואוטגאווה הירושיגה. כבן הכרך העירוני הגדול של אדו וכבנו של אומן לצביעת משי, השתייך למעמד בעלי המלאכה ולאנשי המעמד העירוני, הצ'ונין, שהתפתח באותה תקופה, צבר עוצמה והשפיע על האמנות והציור היפני במידה רבה.[1]
ילדותו ותקופת חניכותו (1798- 1814)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בילדותו נקרא יושיזו (Yoshizo) או יושיבארו (Yoshibaro) אך שמו הפרטי שליווה אותו במשך חייו היה איקוסה מגוסבורו (Ikusa Magosaburo).
קוניושי נחשף לעולם הצבעים והיצירה מגיל צעיר, כשסייע לאביו בעבודתו בצביעת משי. הכשרתו כצייר החלה ככל הנראה בגיל עשר, אך באופן רשמי רק בגיל 13, לאחר שהחל ללמוד בסטודיו של טויוקוני (Toyokuni), שהשתייך לאסכולת אוטגאווה (Utagawa). שם הוכשר לצייר את הנושאים הפופולריים של אותה תקופה, שכללו פורטרטים של שחקני תיאטרון ׁ(יפנית: יקושה-אה, Yakusha-e) וציורים של נשים יפות ביג'ין-גה (Bijin-ga) על פי הסגנון של אסכולת אוטגאווה.[2] באותה תקופה הושפע גם מסגנונו של חברו לסטודיו קוניאנו (Kuniano) שהתמחה בציור סיני קלאסי ועודד את קוניושי לפתח סגנון עצמאי מחוץ למסגרת הנוקשה שהכתיבה אסכולת אוטוגאווה.
בגיל 17 קיבל את שמו המקצועי - קוניושי, והוכר כאומן עצמאי בתוך אסכולת אוטוגאווה.[3]
ראשית הדרך (1814- 1830)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הקריירה לא נבדל קוניושי מציירים אחרים שהשתייכו לאסכולת אוטגאווה ולא בלט במיוחד. הוא אייר ספרים והרבה לצייר וליצור הדפסים של סצנות תיאטרון ידועות. במשך הזמן ביסס את מעמדו האמנותי והכלכלי והחל לצייר טריפטיכונים שעסקו בדמויות הרואיות מן הפולקלור היפני, כגון "מארבו של קידומארו" (Kidomaru in Ambush), "ראיקו ועכביש האדמה" (Raiko and the Earth-Spider), "רוח הרפאים של יושיהירה במפלי נונוביקי" (The Ghost of Yoshihira at the Nunobiki Waterfall) ועוד. בתקופה זו פרסם תמונות של גיבורים יפנים ללא כותרת והלך ופיתח בהדרגה את סגנונו הנועז והחדשני.
פריצת הדרך של קוניושי הייתה בשנת 1827, כאשר פרסם את התמונות הראשונות בסדרה שנקראה "גדת המים" (יפנית: סויקודן - Suikoden), ותיארה את מאה ושמונה גיבורי הרומן הסיני בן תקופת מינג "גדת המים", אשר תרגומו ליפנית על ידי הסופר טקיזאווה באקין (Bakin Takizawa) זכה להצלחה. הדמויות המתוארות בציורים אלה הן של גיבורי הרומן - שודדים אדירי ממדים הנאבקים באויב. לבושם המרהיב, כלי הנשק המיוחדים שלהם וגופם המקועקע מכף רגל ועד ראש העניקו לתמונות את החדשנות שהפכה אותו לאמן פופולרי ובולט בזמנו. הצבעים שבהם השתמש, כמו גם הנופים והרקע שבתמונות, מעידים על ההשפעה האירופית שהחלה לחלחל ליצירתו של קוניושי. בעקבות הצלחתה של סדרת התמונות, יצר קוניושי סדרת תמונות נוספת שנקראה "גדת המים של ארצנו" - הונצ'ו סויקודן (Honcho Suikoden), "מאה ושמונה גיבורים יפנים" אשר צוירו באותו סגנון עז.[4]
התקופה הבוגרת (1830- 1852)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצלחה ביססה את מעמדו של קוניושי כאומן מהשורה הראשונה והובילה לכך שמרבית יצירתו החל מ-1830 נשתמרה. בתקופה זו יצר תמונות בכל הנושאים שצוירו באוקיו-אה (Ukiyo-e) וזכה להכרה אמנותית ולהצלחה כלכלית. תמונותיו כוללות הן פורטרטים בודדים והן טריפטיכונים, ומתארות נושאים הקשורים בסצנות מעולם התיאטרון, נשים יפות, נופים, העולם הימי, מיטטה-אה, תמונות של גיבורים, תמונות אימה של רוחות רפאים ודמויות דמוניות וגם חתולים.
תמונות הגיבורים שלו זכו להצלחה רבה על הרקע הפוליטי הבלתי יציב של תקופתו, בין השאר משום שבחר להציג את דמויות השודדים האנטי-ממסדיות כגיבורים נערצים, ובשל העובדה שבחר לצייר אותם כשהם מקועקעים, מנהג שהיה רווח בקרב בני המעמדות הנמוכים ולא בקרב בני הסמוראים - השליטים של התקופה. הדוגמאות של הקעקועים של דמויותיו השפיעו רבות על עיצובו של סגנון הקעקועים היפני, הפופולרי עד היום.[5] באמצעות תמונותיו הביע טענה חברתית ופוליטית חתרנית וטען שהגיבורים האמיתיים בחברה היפנית הם בני המעמד העירוני שאליו השתייך ולא בני המעמד הסמוראי – דבר שניתן לראות בציורי הגיבורים המקועקעים שאינם סמוראים.
הביקורת נעשתה במרומז מאחר שבמשטר השוגונט הייתה הביקורת הפוליטית אסורה, וכל התמונות והספרים שהוצאו לאור נמצאו תחת צנזורה. עם זאת, קוניושי נענש ונקנס על ידי הצנזורה במסגרת "הרפורמות של טמפו" (Tempo Reforms) בקיץ 1843, על כך שהביע ביקורת פוליטית בציורו הנודע "מינאמוטו יורימיצו ועכביש האדמה" (Minamoto Yorimitsu and the Earth Spider).[2]
מתמונותיו הבולטות: מראות מעיר הבירה, "ביוגרפיה מצוירת של ניצ'ירן" (Abridged biography of Nichiren), "מראה של עשרים וארבע דמויות מופת של כיבוד אבות" (Mirror of the twenty four paragons of filial piety), "תמונות אוקיו-אה מקבילות לפרקים של מעשה גנג'י" (Ukiyo-e parallels to the chapters of Genji) ועוד סדרות, טריפטיכונים ותמונות בודדות רבות.
בכמה מן הסדרות שיתף פעולה ויצר ביחד עם הירושיגה וקוניסדה, כמו בסדרות התמונות העוסקות בגנג'י ובאנתולוגיית אוגורה (Ogura hyakunin isshu) של "מאה שירים מאת מאה משוררים" המכילות סצנות הלקוחות מעולם הספרות והתיאטרון. התמונות נמכרו לקהל הרחב בתקופה שבה נאסרו הצגות בתיאטרון הקבוקי ושימשו כתחליף לחובבי התיאטרון. שיתוף הפעולה בין שלושת האמנים ממחיש את שיתוף הפעולה הרחב שהתקיים בתקופת אדו בין אמנים ובתי הוצאה לאור שפעלו בתחום האוקיו-אה וביקשו לספק את הביקוש המסחרי הרב של הציבור.
אחד הנושאים בהם עסק קוניושי בתמונותיו היה חתולים. הוא השתמש בהם כדמויות מואנשות המתארות אנשים בשיגרה, בסצנות גבורה ובהפקות תיאטרון. הוא תיאר חתולים בזמן שהם ישנים, משחקים, מתנקים, מתרפסים בפני בעליהם ועושים את צורכיהם. קוניושי אף הכניס דמות של חתול לכל אחד מחמשת הדיוקנים העצמיים שצייר.[6]
בעשור האחרון לחייו שמר קוניושי על מעמדו הרם בעולם האוקיו-אה, אך יצר פחות וחידש פחות מבחינה אמנותית. הוא יצר עבודות אמנותיות עבור מקדשים והמשיך לצייר סדרות של תמונות וטריפטיכונים, ביניהם "היסטוריה פופולרית של שלוש הממלכות" (Popular history of the Three Kingdoms) המבוססת על נושאים מתוך רומן היסטורי נודע המתאר את המלחמות הגדולות שהתרחשו בסין בתקופה של נפילת שושלת האן במאה השלישית לספירה.[7]
תלמידיו הבולטים של קוניושי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני תלמידיו הבולטים של קוניושי הם יושיטורה (Yoshitora), שפעל בעיקר בשנים 1850- 1880; ויושיקאזו (Yoshikazu), שפעל בעיקר בין 1850- 1870. אלו התקרבו אליו יותר מכולם בסגנונם ובמיומנותם. גם בתו הבכורה אצ'ו (Acho) למדה אצלו והגיעה לרמה אמנותית גבוהה; על התמונות שיצרה חתמה בשם יושיטוריג'ו (Yoshitorijo).[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961
- Robinson B.W. Kuniyoshi, The warrior prints, Ithaca, NY : Cornell University, 1982
- Weinberg, David R. Kuniyoshi : the faithful samurai / David R. Weinberg ; foreword B.W. Robinson ; translations and essay Alfred H. Marks. Leiden : Hotei Publishing, 2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Kuniyoshi Project
- Utagawa Kuniyoshi Online
- קוניושי, באתר המוזיאון הבריטי
- קוניושי, באתר Oxford Art Online
- אוטגאווה קוניושי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוטגאווה קוניושי, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, p.5
- ^ 1 2 Oxford Art Online: Biography of Utagawa Kuniyoshi
- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, pp.6-8
- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, pp.9-13
- ^ The British Museum Website:
- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, pp. 9-19
- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, pp. 19-24
- ^ Robinson B.W., Kuniyoshi, London 1961, p.11