איגור קובלבסקי
.jpg) | |
| לידה |
6 בפברואר 1809 (יוליאני) Yaroshivka, פלך חרקוב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1868 (יוליאני) (בגיל 59) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת חרקוב |
  | |
איגור קובלבסקי (ברוסית: Его́р Ковале́вский; 18 בפברואר 1809 או 1811 – 2 באוקטובר 1868) היה חוקר ארצות, גאולוג, סופר ודיפלומט רוסי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד לפיוטר קובלבסקי, חבר מועצת בית המלוכה. בשנים 1825–1828 למד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת חרקוב. לאחר שסיים את לימודיו, הוא נכנס לשירות מחלקת המכרות, בעקבות אחיו הבכור, הוא פיתח עניין בגאולוגיה. בשנת 1830, הוא הוסמך כמהנדס מכרות ויצא לעבוד בסיביר. עד 1837, הוא פתח שם ארבעה מכרות זהב.[1]
באותה שנה, לבקשת הנסיך-הבישוף פטר השני, הוא נשלח למונטנגרו לחפש זהב. בעודו שם, הוא נאלץ להשתתף בכמה עימותי גבול עם האימפריה האוסטרית. כשהבין שהוא עלול להיענש על כך כשחזר לרוסיה, התייעץ עם הנסיך אלכסנדר גורצ'קוב, ושלח הערת הסבר מפורטת לצאר ניקולאי הראשון. לאחר קריאתו, הצאר כתב "הוא התנהג כמו רוסי אמיתי".
הוא קיבל הזמנה נוספת לחפש זהב, בשנת 1847, מפשה מוחמד עלי ממצרים. בנוסף לכל ההכנות הרגילות לנסיעה הזאת, הוא קיבל הוראה על ידי השגריר הרוסי באיסטנבול, ולדימיר טיטוב, לאסוף מידע לגבי תוכניות הפאשה לעבודות ציבוריות (כולל תעלה ליד סואץ), ומעורבותו בסחר בעבדים.[2] הוא היה במצרים ובאזור סודן עד 1848, ובין הישגיו המעשיים, הוא הצליח לשרטט את מקור הנילוס הלבן, כמו גם לגלות מרבץ קטן של זהב ליד הנילוס הכחול. הוא תיאר של חבש, בספרו "מסע לאפריקה הפנימית", בו גם כתב על תעלה, לעידוד סחר עם הודו, וגינה את העבדות.[3]
ב-1849 הצטרף למסיון הרוסי השלוש עשרה בבייג'ינג. הוא תרם להכרת נתיבי סחר טובים יותר דרך מונגוליה. הוא גם סייע לתווך בחוזה קולג'ה (1851), שקבע את הסדרי הסחר הקיימים בין רוסיה למערב סין (שינג'יאנג), וסייע להרחיב את ההשפעה הרוסית בקזחסטן. עם שובו, הוא כתב את הספר "מסע לסין", בו השתמש בציורים של איוואן חמוטוב.[4]
מ-1853 עד 1855 השתתף במלחמת קרים; בתחילה נשלח למונטנגרו כדיפלומט, בעקבות המתקפה של עומר פאשה. מאוחר יותר, הוא נכח במצור על סבסטופול. הוא שהה במפקדתו של הגנרל מיכאיל גורצ'קוב ואסף חומרים הקשורים למצור. חוויות אלה יהיו מאוחר יותר חלק מהפרשנות ההיסטורית שלו - המלחמה עם טורקיה. בעקבות המלחמה, ב-1856, מינה אותו הנסיך אלכסנדר גורצ'קוב למנהל המחלקה האסייתית במשרד החוץ; תפקיד שמילא עד 1861. באותה שנה הפך לסנאטור וחבר המועצה.
בשנת 1859, הוא היה אחד מהחברים המייסדים של קרן הספרות, חברה שהוקדשה לתמיכה כספית בסופרים מתקשים, ושימש כיושב ראש שלה עד מותו בשנת 1868.
הוא כתב למעלה מ-100 יצירות בסך הכל. לאחר מותו כתב המשורר פיודור טיוטצ'ב שיר זיכרון ארוך לכבודו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Golden Messenger" of Russia (biography)
- ^ B. A. Valiskaya, Путешествие Егора Петровича Ковалевского, 1956 pp.96—98
- ^ Егор Петрович Ковалевский и Северо-Восточная Африка
- ^ Спроси Алену Завалинка, Ковалевский Егор Петрович, tunnel.ru (ברוסית)