אינגואה
 | |
| מדינה / טריטוריה |
 איי בהאמה |
|---|---|
| מושל | קנארד רול |
| בירת המחוז |
Matthew Town  |
| תאריך ייסוד |
1800 |
| שטח | 1,679 קמ"ר |
| גובה | 33 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 856 (2022) |
| קואורדינטות | 21°08′N 73°09′W / 21.13°N 73.15°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
  | |
אינגואה (באנגלית: Inagua) הוא המחוז הדרומי ביותר באיי בהאמה, והוא מורכב משני איים קטנים - אינגואה הגדולה ואינגואה הקטנה. מטה מועצת המחוז שוכן במת'יו טאון על-שם הפוליטיקאי ומושל איי הבהאמה ג'ורג' באקלי מת'יו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתיישבים הראשונים באינגואה היו הלוקיאנים, שהגיעו בין שנת 500 לשנת 800 לספירת הנוצרים וחצו בעזרת קאנו חפור את ההיספניולה או קובה לעבר איי הבהאמה.[1]
האי הגדול יותר נקרא במקור הניאגואה, ביטוי ספרדי שמשמעו "מים נמצאים כאן".[2] הספרדים השתמשו בשני שמות ממקור לוקיאני כדי להתייחס לאינגואה הגדולה - אינגואה (שמשמעו "אי מזרחי קטן") ו"באנאק" (שמשמעו "אי מים גדולים").[3][4]
בין השנים 1500 ל-1825, אוניות רבות שתועדו כמלאות באוצר הושמדו בשוניות האי, ביניהן שתי אוניות גליאון ספרדיות יקרות ערך - ה"סנטה רוזה" בשנת 1599 ו"האינפנטה" בשנת 1788. אוניות אחרות שתועדו כבעלות ערך היו האונייה הצרפתית "לה קאונט דה פיי" (1713),[5] אוניית הוד מלכותו הבריטית לואוסטוף (1801)[6][7] ואוניית הוד מלכותו הבריטית סטאטירה (1815).
עם תחילת המאה ה-17 החלה הפקת מלח בישול ושליחתו לקולוניות הספרדיות,[8] כאשר עד לשנת 1803 הפך לעסק רווחי באזור.
בשנת 1918, אחרי סיומה של מלחמת העולם הראשונה, מחירי המלח הנמוכים והתחרותיות בענף דחפו את העסקים הקטנים מחוץ לאינגואה הגדולה, ועסקי הפקת המלח ננטשו לחלוטין למעט מקרים בודדים.
בשנת 1935, האחים אריקסון ממסצ'וסטס ייסדו את חברת הכימיקלים באיי הודו המערבית ורכשו את עסקי המלח הנטושים מהממשלה הבריטית[9] אולם, הקמתם של המשרדים באינגואה נתקלה בהתנגדות המקומיים, והחלה מהומה שגבתה את חייו של עובד החברה, והאחים אריקסון אולצו לעזוב.[10] בהמשך הם חזרו לאזור, והחלה תנופה נרחבת בעסקים.[11]
איים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגואה הגדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגואה הגדולה הוא האי השני בגודלו באיי הבהאמה ואורכו 1544 ק"מ, כשהוא ממוקם כ-89 ק"מ מהקצה המזרחי של קובה. גודלו של האי הוא כ-89 ק"מ לאורך על כ-31 ק"מ לרוחב, והוא שטחי ברובו עם כמה גבעות חול, כאשר הנקודות הגבוהות ביותר הן איסט היל (40 מטרים), סאלט פונד היל (31 מטרים) וג'יימס היל (27 מטרים). באי קיימים מספר אגמים, ביניהם אגם וינדזור, המשתרע על פני כ-19 ק"מ - כרבע משטחו של האי. נכון לשנת 2010, האוכלוסייה של אינגואה מונה כ-913 אנשים.[12]
עיר הבירה והנמל היחידי באינגואה הגדולה היא מת'יו טאון, שקרויה על שמו של מושל איי הבהאמה מהמאה ה-19 ג'ורג' באקלי מת'יו. בעיירה זו נמצא המתקן הראשי של חברת מלחי מורטון, שמפיקה כמיליון טונות מלחי ים בשנה.
האי משמש כמקום מחסה לכ-80 אלף ציפורי פלמינגו אמריקני וזנים אחרים, ביניהם תוכים אדומי-חזה, קוליבריים מקומיים, ברווז לבן-לחיים, שקנאי חום, לבנית לואיזיאנה, אנפית השלג, לבנית אדמדמה, דמויי-דרור מזן Western spindalis, קורמורן מצויץ, קורמורן נאוטרופי, כפן ורוד, בז אמריקאי וכוס המחילות.
אינגואה הקטנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי השכן, אינגואה הקטנה, נמצא בצד הצפון-מזרחי של אינגואה וקוטרו כשמונה ק"מ. הוא אינו מיושב וכולל פארק לאומי ימי ויבשתי,[13] בגודל 78 ק"מ, וכולל חמורי ועיזי פרא בנוסף לצבי ים בסכנת הכחדה.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מבט עילי על אינגואה הגדולה ואינגואה הקטנה מתחנת החלל הבינלאומית. -
החוף הסלעי הצפוני של אינגואה הגדולה שחושף אבני שונית מתקופת פליסטוקן. -
חלק ממתקני המלח מורטון בחוף הצפוני של אינגואה הגדולה. -
חנות מכולת במת'יו טאון, אינגואה הגדולה. -
תחנת משטרה מודרנית במת'יו טאון, אינגואה הגדולה. -
חלון בכלא העתיק שבמת'יו טאון, אינגואה הגדולה. -
הכלא העתיק והנטוש שבמת'יו טאון, אינגואה הגדולה. -
מרכז העיר מת'יו טאון, אינגואה הגדולה. -
בית ההארחה הראשי במת'יו טאון, אינגואה הגדולה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The people who discovered Columbus : the prehistory of the Bahamas, William Keegan, 1992, Jay I. Kislak Reference Collection. Gainesville: University Press of Florida
- ^ Saunders, Gail (1993). The Bahamas: A Family of Islands (second ed.). London: Macmillan. p. 180. ISBN 978-0-333-59212-0
- ^ Julian Granberry and Gary S. Vescelius. (2004) Languages of the Pre-Columbian Antilles. The University of Alabama Press. ISBN 0-8173-5123-X p. 83
- ^ Naming the Bahamas Islands: History and Folk Etymology, Wolfgang Ahrens, 2015, Onomastica Canadiana. 94 (2): 101. ISSN 2816-7015
- ^ Brooks, Baylus C. (2016). Quest for Blackbeard: The True Story of Edward Thache and His World. Lake City, Florida: Lulu. pp. 225–226. ISBN 978-1-365-32821-3. citing "America and West Indies: July 1716," Calendar of State Papers; "Journal, July 1716: Journal Book S," Journals of the Board of Trade and Plantations, Volme 3; March 1715 – October 1718 (1924), pp. 159–173
- ^ Goodwin, Peter (2002). Nelson's Ships: A History of the Vessels in which he Served: 1771–1805. Mechanicsburg, Pennsylvania: Stackpole Books. p. 63. ISBN 978-0-8117-1007-7
- ^ Colledge, J. J.; Warlow, Ben (2006) [1969]. Ships of the Royal Navy: The Complete Record of all Fighting Ships of the Royal Navy (Rev. ed.). London: Chatham Publishing. p. 205. ISBN 978-1-86176-281-8
- ^ Pavlidis, Stephen J. (2002). On and off the beaten path: The central and southern Bahamas guide from south Florida to the Turks and Caicos (second ed.). Port Washington, Wisconsin: Seaworthy Publications. p. 300. ISBN 978-0-9639566-9-9
- ^ Erickson, Margery O. (1987). Great Inagua. Garrison, New York: Capriole Press. OCLC 16662171
- ^ One Slain, 15 exiled in Great Inagua Riot, The New York Times, August 15th 1937
- ^ Morton Salt Factory, The Bahamas Ministry of Tourism
- ^ Inagua Population by Settlement and Total Number of Occupied Dwellings: 2010 Census
- ^ Ecotourism In Inagua, The Bahamas Ministry of Tourism