אלדו קלמנטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלדו קלמנטי
Aldo Clementi
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 25 במאי 1925
קטניה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במרץ 2011 (בגיל 85)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בולוניה, רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלדו קלמנטיאיטלקית: Aldo Clementi25 במאי 1925 - 3 במרץ 2011) היה מלחין איטלקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלדו קלמנטי נולד בקטאניה שבסיציליה. הוא למד נגינה בפסנתר וסיים את לימודיו ב-1946. את לימודי ההלחנה החל בשנת 1941 ובין מוריו היו אלפרדו סנג'ורג'י וגופרדו פטראסי. אחרי קבלת התעודה ב-1954, השתתף בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט בשנים 1955 עד 1962. השפעה חשובה בתקופה זו הייתה לפגישתו עם ברונו מאדרנה ועם לואיג'י נונו ב-1956 ולעבודתו באולפן למוזיקה אלקטרונית של הרדיו האיטלקי במילאנו.[1]

"שירת רילקה" מ-1946 הייתה יצירתו הראשונה שבוצעה (וינה, 1947). משמעות רבה יותר הייתה לביצוע הבכורה של "קנטטה", ששודר ברדיו צפון גרמניה בהמבורג ב-1956. ב-1959 זכה בפרס שני בתחרות האיגוד הבינלאומי למוזיקה בת זמננו (ISCMׂ) ביצירה "אפיזודות" (1958), וב-1963 קיבל פרס ראשון באותה תחרות, על "Sette scene da "Collage" ‏ (1961).

קלמנטי לימד תאוריית המוזיקה באוניברסיטת בולוניה בשנים 1971 עד 1992.

אלדו קלמנטי מת ב-3 במרץ 2011.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983 תיאר דייוויד פאנינג את סגנון של קלמנטי בכתיבת קנונים מואטים כ"שותף לדיכאון הפוסט-סריאלי הנפוץ של שנות ה-70'", ואילו בשנת 1988 התייחס פול גריפיתס ל"פשטות האלכסנדרית של פתרונו למבוכה העכשווית במוזיקה." קלמנטי עצמו תיאר את יצירותיו כ"קונטרפונקט דחוס באופן קיצוני, המקצה לקולות את התפקיד המביש של מיקרו-אורגניזמים חיוורים, בלתי-נשמעים."[1]

המוזיקה של קלמנטי הוצגה ב"אולטימה", פסטיבל המוזיקה העכשווית של אוסלו ב-2009, בוצעה והוקלטה על ידי הרכבים שונים, בהם רביעיית בוציני, הרכב אייבס והרכב המוזיקה העכשווית של ויילס, ושודרה ברדיו BBC.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אפיזודות" (1958) לתזמורת
  • "אידיאוגראמי מס' 1" (1959) ל-16 כלים
  • "טריפלום" (1960) לחליל, אבוב וקלרינט
  • "קולאז'" (1961 - יצירה לבמה
  • "אינפורמל 2" (1962) ל-15 נגנים
  • "קולאז' 2" (1962) לאלקטרוניקה
  • "אינטרוולאטורה" (1963) לצ'מבלו
  • "וריאנטה A ‏ (1964) למקהלה מעורבת ותזמורת
  • קונצ'רטו (1970) לפסנתר ו-7 כלים
  • קונצ'רטו (1975) לפסנתר, 24 כלים ופעמוניות
  • "קלסדרה" (1976) לתזמורת קאמרית
  • "ל'אורולוג'ו די ארצ'בלה" (1979) ל-13 נגנים
  • "וריאציוני" (1979) לוויולה סולו
  • "קפריצ'ו" (1979-80) לוויולה ו-24 כלים
  • Dodici variazioni ‏ (1980) לגיטרה סולו
  • Fantasia su roBErto FABbriCiAni ‏ (1980-81) לחליל וסרט הקלטה
  • ES ‏ (1981) - יצירה לבמה
  • "פאראפרזות" (1981) קנון ב-18 קולות מבוצע במעבד
  • "אדג'ו" (1983) לחמישייה עם פסנתר מותקן
  • "אוברטורה" (1984) ל-12 חלילים
  • קונצ'רטו (1986) לפסנתר ו-14 כלים
  • "פנטזיה" (1987) ל-4 גיטרות
  • "מנחה" (1988) לרביעיית מיתרים
  • "ברסז" (1989) לתזמורת
  • "רומנצה" (1991) לפסנתר ותזמורת
  • "הקינה" (1992) לקול נשי ו-13 כלים
  • "סונאטה Y" ‏ (2002) לכינור סולו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Clementi, Aldo, Maria Rosa De Luca, Salvatore Enrico Failla, and Graziella Seminara. 2005. Per Aldo Clementi: nell'occasione dei suoi ottant'anni, 25 maggio 2005. Catania: Università degli studi di Catania.
  • Cresti, Renzo. 1990. Aldo Clementi: studio monografico e intervista. Milan: Edizioni Suvini Zerboni.
  • Lux, Simonetta, and Daniela Tortora. 2005. Collage 1961: un'azione dell'arte di Achille Perilli e Aldo Clementi. Luxflux proto type arte contemporanea, Documenti 1. Rome: Gangemi. ISBN 8849207794
  • Mattietti, Gianluigi. 2001. Geometrie di musica: il periodo diatonico di Aldo Clementi. Lucca: Libreria musicale italiana. ISBN 8870962946
  • Osmond-Smith, David. 1981. "Aux creux néant musicien: Recent Work by Aldo Clementi". Contact, no. 23:5–9.
  • Osmond-Smith, David. 2001. "Clementi, Aldo". The New Grove Dictionary of Music and Musicians, second edition, edited by Stanley Sadie and John Tyrrell (professor of music)|John Tyrrell. London: Macmillan Publishers.
  • Seminara, Graziella, and Maria Rosa De Luca (eds.). 2008. Canoni, figure, carillons: itinerari della musica di Aldo Clementi: atti dell'incontro di studi, Facoltà di lettere e filosofia, Catania, 30–31 maggio 2005. Milan: Suvini Zerboni. ISBN 978-88-900691-5-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דייוויד אוסמונד, הערך "אלדו קלמנטי" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין