הצגת המקור של הדף "אלטון ג'ון"

{{מוזיקאי
| סיווג = זמר
| שם בשפת המקור = Elton John
| סמל = Elton John Logo.svg
| תמונה = [[קובץ:Elton John 2011 Shankbone 2.JPG|250px|אלטון ג'ון בפסטיבל הסרטים טרייבקה]]
| כיתוב = ג'ון, 2011
| תאריך לידה = [[25 במרץ]] [[1947]]
| מקום לידה = {{קישור שפה|אנגלית|Pinner|פינר}} שב[[לונדון רבתי]], [[אנגליה]]
| שם לידה = רג'ינלד קנת' דווייט
| התחלת פעילות = 1962
| עיסוק = [[מוזיקאי]] • [[מלחין]] • [[פסנתרן]]
| סוגה = [[מוזיקת רוק|רוק]] • [[גלאם רוק]] • [[פופ רוק]] • [[רוק קל]] • [[פופ]]
| כלי נגינה = [[פסנתר]]
| חברת תקליטים = [[גפן רקורדס]] • [[איילנד רקורדס]] • דה איילנד דף ג'אם מיוזיק גרופ • [[מרקורי רקורדס]] • Paramount Records • דה רוקט רקורד קומפני • [[MCA רקורדס]] • אוני רקורדס • DJM רקורדס • Congress Records
| בן זוג = דייוויד פורניש {{כתב מוקטן|(2014–הווה)}}
| בת זוג = רנאטה בלואל {{כתב מוקטן|(1984–1988)}}
| מספר צאצאים = 2
| אתר אינטרנט = [http://www.EltonJohn.com EltonJohn.com]
}}
[[סר]] '''אלטון הרקולס ג'ון''' [[מסדר עמיתי הכבוד|CH]] {{כ}}[[מסדר האימפריה הבריטית|CBE]] (ב[[אנגלית]]: '''Elton Hercules John'''; נולד ב־[[25 במרץ]] [[1947]] בשם '''רג'ינלד קנת' דווייט''') הוא [[זמר]], [[מלחין]] ו[[פסנתרן]] [[בריטים|בריטי]], אחד הזמרים המצליחים ביותר ב[[המאה ה-20|מאה ה־20]]. אלבומיו נמכרו לאורך השנים בלמעלה מ־300 מיליון עותקים{{הערה|כיוון=שמאל|SHARDE MILLER & DANIELLE GENET and CATHERINE THORBECKE, [https://www.goodmorningamerica.com/culture/story/elton-john-retiring-touring-id-children-52592794 Elton John on why he's retiring from touring: "I'd rather be with my children"], באתר [[בוקר טוב אמריקה]], {{כ}}25 בינואר 2018 [https://web.archive.org/web/20201027004355/https://www.goodmorningamerica.com/culture/story/elton-john-retiring-touring-id-children-52592794 אורכב] מהמקור ב־27 באוקטובר 2020, בדיקה אחרונה ב־21 בנובמבר 2021}}{{הערה|ג'ים ריאן, [https://www.forbes.com/sites/jimryan1/2018/10/30/elton-john-farewell-yellow-brick-road-farewell-tour-concert-review-united-center-chicago/?sh=a3080797b636 אלטון ג'ון אומר 'להתראות דרך האבנים הצהובות' בהופעה בשיקגו, בסיבוב הפרידה], באתר [[פורבס]], {{כ}}30 באוקטובר 2018, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}{{הערה|מארק סאוואג', [https://www.bbc.com/news/entertainment-arts-42804061 אלטון ג'ון מוסר הצהרה לגבי העתיד], באתר [[BBC]], {{כ}}24 בינואר 2018, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}, מה שמעמיד אותו כאחד מארבעת [[מוזיקאים שיאני מכירות|המוזיקאים שיאני המכירות]] בכל הזמנים. ה[[סינגל]] של שירו "[[Candle in the Wind]]" הוא הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים מאז החלו מצעדי דירוג הסינגלים (ההישג מצוין ב[[ספר השיאים של גינס]]). בנוסף, [[פסקול]] סרט האנימציה "[[מלך האריות (פסקול)|מלך האריות]]" שהלחין הוא פסקול סרט האנימציה הנמכר ביותר בכל הזמנים. ג'ון זכה בשישה [[פרס גראמי|פרסי גראמי]], בחמישה [[פרסי המוזיקה הבריטית]], בשני [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]], בשני [[פרס גלובוס הזהב|פרסי גלובוס הזהב]] וב[[פרס טוני]]. הוא גם מחזיק בתואר [[Knight Bachelor|אבירות]]. על פי דירוג [[בילבורד]]{{ביאור|המשלב בין מצעדי [[בילבורד הוט 100]] ו[[בילבורד 200]], נכון לנובמבר 2019. לפי דירוג בילבורד הוט 100 בלבד, ג'ון הוא אמן הסולו '''הגבר''' המצליח בכל הזמנים (אחרי [[הביטלס]] ו[[מדונה]]){{הערה|[https://www.billboard.com/charts/greatest-hot-100-artists אמן הסולו הגבר המצליח בכל הזמנים לפי הבילבורד הוט 100], באתר [[בילבורד]]}}.}}, ג'ון הוא אמן הסולו המצליח ביותר בכל הזמנים{{הערה|Trevor Anderson ו־Gary Trust, [https://www.billboard.com/charts/greatest-of-all-time-artists אמן הסולו המצליח ביותר בכל הזמנים], באתר [[בילבורד]]}}. הוא מהאנשים הבודדים שזכו ב[[זוכי אמי, גראמי, אוסקר וטוני|ארבעת הפרסים העיקריים של תעשיית הבידור האמריקאית]].

הקריירה שלו משתרעת על פני שישה עשורים, ועשרות מהשירים שכתב וביצע נכנסו לצמרות [[מצעד מוזיקה|מצעדי המוזיקה]] ברחבי העולם. מלבד הצלחתו המסחרית, נחשב ג'ון לאחד היוצרים החשובים והמשפיעים במוזיקת ה[[מוזיקת פופ|פופ]] וה[[מוזיקת רוק|רוק]]. הוא נחשב כמי שהצליח לשמר, במידה רבה, את מקומו המרכזי של ה[[פסנתר]] ב[[רוק אנד רול]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth J. Rosenthal|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=2001|עמ=2}}}}{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק|Parke Puterbaugh, [https://www.rockhall.com/inductees/elton-john#bio ג'ון בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (ביוגרפיה)], באתר [[היכל התהילה של הרוק אנד רול]], 1994, בדיקה אחרונה ב־4 בנובמבר 2021}}. כמרכיבי מפתח בהצלחתו המוזיקלית ניתן למנות: כישרונו המלודי, המילים לשיריו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://m.youtube.com/watch?v=bslKvojWhi4&t=21s#|הכותב=|כותרת=Elton John Lost Interview - Captain Fantastic|אתר=באתר [[יוטיוב]]|מידע נוסף=ג'ון מספר על משמעות המילים שכתב לו טופין. אפשר ללמוד על שיטת העבודה שלו (לפחות באותה תקופה), כאשר קודם קרא את המילים - ורק אז כתב את המנגינה. כדוגמה הוא מביא את מילות השיר "Rocket Man": "...אני יודע שזה לא יהיה שיר רוקנ'רול" (1:43). בהמשך מספר על הפרשנויות המוטעות שיוחסו לשיריו, וכן על הסיבות לשינוי שמו (3:10).|תאריך=}}}} (אותן כתב על פי רוב ה[[פזמונאי]] [[ברני טופין]]{{הערה|שם=ריאיון_נר}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.bbc.co.uk/music/reviews/43wx/|הכותב=David Quantick|כותרת=מקור המאזכר את כשרונו המלודי והמילים לשיריו כמרכיבים בהצלחתו|אתר=BBC|תאריך=2012}}}}), שירתו מלאת התשוקה בקול ה[[טנור]] העשיר שלו ונגינתו בפסנתר{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.classicfm.com/lifestyle/culture/elton-john-is-actually-a-piano-genius/|הכותב=|כותרת=נגינתו על הפסנתר - פירוט|אתר=Classicfm|תאריך=}}}} המושפעת ממוזיקת ה[[גוספל]]. ב[[עיבוד מוזיקלי|עיבודיו המוזיקליים]] בולט השימוש ב[[כלי מיתר|כלי המיתר]]. ג'ון מפורסם גם בשל סגנון הלבוש שלו והתנהגותו מחוץ לבמה{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Sarah Lewitinn|שם=Pocket Karaoke|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=2008|מו"ל=Gallery Books|עמ=11|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h4rPmHsVnB0C&pg=PA91&lpg=PA91&dq=elton+john+piano+back+to+the+forefront&source=bl&ots=4xuaQ34a_f&sig=ACfU3U2-dztpF_Ts1F4paxhXybQw7j2u-A&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj0qdqK1ZjiAhVRI1AKHdXWBeUQ6AEwEHoECAcQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20piano%20back%20to%20the%20forefront&f=false|ISBN=978-1416950905}}}}{{הערה|שם=ריאיון_נר|[https://youtu.be/sxeVZiZ9t9E אלטון ג'ון מתראיין, ומבצע את "Candle in the Wind"], באתר [[יוטיוב]], 1974, בדיקה אחרונה 12 במאי 2021}}. ב־2011 דירג אותו המגזין "[[רולינג סטון]]" במקום ה־49 ברשימת [[100 האמנים הגדולים בכל הזמנים (רולינג סטון)|100 האמנים הגדולים בכל הזמנים]].

== ילדות ותחילת הקריירה ==
אלטון ג'ון נולד בשם רג'ינלד קנת' דווייט ב־[[25 במרץ]] [[1947]] ב{{קישור שפה|אנגלית|Pinner|פינר}}, שכונה ברובע [[הארו (רובע)|הארו]] שב[[לונדון רבתי]], שנמצאת בתחומי המחוז ההיסטורי מידלסקס {{אנג|Middlesex}}. הוא בנו הבכור של סטנלי דווייט (1925–1991), [[לוטננט טיסה]] ב[[חיל האוויר המלכותי]] (שקודם לתפקיד מפקד טייסת {{אנג|Squadron leader}} והוצב בבסיס חיל האוויר המלכותי שייבה {{אנ|Shaibah Air Base}} שבמחוז [[בצרה (מחוז)|בצרה]] שב[[עיראק]]), ובנהּ היחיד של שילה איילין (לבית האריס, 1925–2017){{הערה|שם=ריאיון_אוטוביוגרפיה_2019|מארק סוואג', [https://www-bbc-co-uk.cdn.ampproject.org/v/s/www.bbc.co.uk/news/entertainment-arts-50003238.amp?amp_js_v=a6&amp_gsa=1&usqp=mq331AQKKAFQArABIIACAw%3D%3D#aoh=16257638691787&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&amp_tf=מאת%20%1%24s אלטון ג'ון: אני עדיין רוצה את האישור של אבא שלי], באתר [[BBC]], {{כ}}15 באוקטובר 2019, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021}}{{הערה|שם=בלש_משפחתי|{{הטלגרף|Nick Barratt|Family detective: Elton John|news/1435132/Family-detective-Elton-John.html|26 November 2006}}}}{{הערה|מארק סוואג', [https://www.bbc.com/news/entertainment-arts-42220913 סר אלטון ג'ון "בהלם" לאחר מות אמו בגיל 92], באתר [[BBC]], {{כ}}4 בנובמבר 2017, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021}}{{הערה|שם=father_nzherald|[https://www.nzherald.co.nz/entertainment/sir-elton-johns-father-didnt-approve-of-his-career-path/USXBGP5LBTNFATIPOYJNV5D3SU/ אביו של סר אלטון ג'ון לא תמך במסלול הקריירה שלו], באתר [[הניו זילנד הראלד]], {{כ}}9 בנובמבר 2015, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021}}. הוריו נישאו ב־1945{{הערה|כיוון=שמאל|GRO Register of Marriages: MAR 1945 3a 1257 Dwight Stanley = Harris Sheila E}}, והמשפחה עברה לגור בביתם של סבו וסבתו מצד אמו, בית [[קוטג' (מבנה)#בישראל|דו־משפחתי]] ב[[דיור ציבורי#בריטניה|דיור הציבורי]]{{הערה|[https://web.archive.org/web/20090115210301/http://www.onthisveryspot.com/spot/Elton_John_Birthplace {{כ}}55 Pinner Hill Road], באתר [[וייבאק מאשין]], אורכב מהמקור ב־15 בינואר 2009, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021}}{{הערה|שם=בלש_משפחתי}}{{הערה|שם=רחוב_פוטר111|[https://web.archive.org/web/20090406053021/http://www.onthisveryspot.com/spot/111_Potter_Street {{כ}}111 Potter Street], באתר [[וייבאק מאשין]], אורכב מהמקור ב־6 באפריל 2009, בדיקה אחרונה ב־8 ביולי 2021}}. הוא למד בבתי ספר בפינר: פינר ווד ג'וניור, רדיפורד ולבסוף בית הספר פינר קאונטי {{אנ|Pinner County Grammar School}}{{ביאור|{{אנג|Grammar school}} —נוסדו מבחינה היסטורית כבתי ספר ללימוד [[לטינית]], אך בהמשך לימדו בהם גם מקצועות אחרים.}} שאותו עזב בגיל 17, כחצי שנה לפני בחינות הגמר ("A-Level" {{אנ|A-Level}}{{ביאור|מקביל ל[[בחינת בגרות (ישראל)|בחינות הבגרות]] בישראל, אך באנגליה נערכות בחינות מקדימות דומות גם בכיתה י'.}}), כדי לעסוק במוזיקה{{הערה|[https://reddiford.co.uk/history/ ההיסטוריה של בית ספר "רדיפורד"], באתר reddiford.co.uk, בדיקה אחרונה ב־9 ביולי 2021}}{{הערה|נתן ספנדלו, [https://www.mylondon.news/news/west-london-news/elton-john-posts-touching-pictures-9290042 אלטון ג'ון מפרסם תמונות נוגעות ללב מפגישת מחזור בבית הספר בפינר], באתר mylondon.news, {{כ}}20 במאי 2015, בדיקה אחרונה ב־9 ביולי 2021}}{{הערה|שם=נורמן|{{צ-ספר|מחבר=Philip Norman|שם=Elton John|מו"ל=Harmony Books|שנת הוצאה=1992|ISBN=0-517-58762-9}}}}{{הערה|שם=רוזנטל|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth J. Rosenthal|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|שנת הוצאה=2001|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=0-8230-8893-6}}}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019|כיוון=שמאל}}.

ג'ון גדל בבית מוזיקלי. הוריו היו חובבי תקליטים נלהבים, ובבית נשמעה מוזיקה באופן תדיר, בתקליטים או ברדיו. האב העדיף ג'אז, והאם העדיפה מוזיקת פופ. אביו ניגן ב[[חצוצרה]] בלהקה "Bob Miller and the Millermen" {{אנ|Bob Miller and the Millermen}}. ג'ון למד לנגן בפסנתר בגיל צעיר מאוד. סבתו, איווי, הושיבה אותו כבר כפעוט על ברכיה, בעוד הוא מקיש על הקלידים. כשהיה בן 3, הדהים את הוריו כשרץ לפסנתר וניגן מנגינה שנשמעה ברדיו, "ואלס המחליקים על הקרח" {{אנ|Les Patineurs (waltz)}} מאת [[אמיל ולדטויפל|ולדטויפל]]. הדבר הפך להרגל, כשהילד רץ מהרדיו לפסנתר ובחזרה, ועד מהרה היה קשה לנתק אותו מהכלי. ההורים ניצלו את הכישרון שהפגין הילד כדי לבדר את האורחים שלהם: {{ציטוטון|כשהוא היה בן 4 נהגנו להשכיב אותו לישון ביום ולהעיר אותו לנגן במסיבות בלילה}}, סיפרה אמו{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=דויל|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s |מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA4&dq=captain+fantastic:+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+blurry+memory&hl=en&sa=X&ved=2ahUKEwjry_WFwtnxAhXoN-wKHY-1BdYQ6AF6BAgJEAI#v=onepage&q=captain%20fantastic%3A%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20blurry%20memory&f=false}}}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019|[https://youtu.be/EZTe7So4WJk אלטון ג'ון על מוזיקה קלאסית, נגינה בהלוויה של דיאנה ותהליך יצירת השירים שלו {{!}} Classic FM], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}5 בדצמבר 2019, בדיקה אחרונה ב־11 ביולי 2021}}. כשהיה בן 7, אמו מצאה לו מורה פרטית, שתרגלה אותו בעיקר ב[[מוזיקה קלאסית]]. הוא התאמן שלוש שעות ביום. באותו גיל, התנסה ג'ון בהופעה ציבורית: הוא נכח בחתונתו של בן דודו רוי דווייט {{אנ|Roy Dwight}} ([[כדורגלן]] מפורסם באותה תקופה), וכשהלהקה איחרה להגיע, ביקש ממנו בן דודו לנגן בפסנתר ולבדר את האורחים, עד להגעת הלהקה. ילדותו של ג'ון התאפיינה בוויכוחים קשים בין הוריו, שג'ון היה מוצא מהם מפלט בהסתגרות בחדרו והאזנה לתקליטים (ו"למידה" שלהם){{הערה|שם=אקדמיה_שות}}. הוא סבל מהתקפי זעם, שהנגינה עזרה לו להירגע מהם. לימים סיפרה אמו שהוא גדל כ"פקעת עצבים". עוד סיפרה שהיה "מכונס בעצמו ומאוד עצוב". ג'ון המשיך לנגן בפסנתר בביתו במשך שעות, עד שהופסק על ידי הוריו, גם בשל תלונות מהשכנים. החל מאמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20 במוזיקה הפופולרית|שנות ה־50]] חלו שינויים במוזיקה, ומוזיקת ה[[רוק אנד רול]] החלה להיות פופולרית. הדבר התבטא בתקליטים שרכשה האם (לדוגמה: של [[אלביס פרסלי]] ושל "[[Bill Haley & His Comets]]"), ועמם גם ג'ון התקרב לסוגה זו{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|שם=ריאיון_אוטוביוגרפיה_2019}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}. מוזיקאים נוספים שספג מהם בצעירותו היו בין השאר [[ג'ורג' שירינג]], [[נט קינג קול]], [[ריי צ'ארלס]], [[צ'אק ברי]], [[ג'רי לי לואיס]] ו[[באדי הולי]]{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}.

=== האקדמיה המלכותית למוזיקה ===
[[קובץ:Royal Academy of Music- the work of the Royal Academy in Wartime, London, England, UK, 1944 D22303.jpg|ממוזער|250px|שמאל|האקדמיה המלכותית למוזיקה, 1944]]
לאחר שהשתתפותו בתחרות מוזיקה מקומית הותירה רושם, קיבל ב־[[1958]], כשהוא בגיל 11, מלגת לימודים חלקית ל[[האקדמיה המלכותית למוזיקה|אקדמיה המלכותית למוזיקה]], שם למד יום בשבוע, בבוקר יום שבת, במשך חמש שנים (במקביל ללימודיו בבית הספר פינר קאונטי, שגם בו החל ללמוד בגיל 11). לדברי אחת המרצות, הלן פיינה, ג'ון (אז "רג'") היה "תלמיד לדוגמה" לאורך רוב תקופת לימודיו – מנומס ומפגין רצון ויכולת לעמוד במטלות שהוטלו עליו. רק לקראת סוף לימודיו במקום התחיל להיות "טיפה רשלני". ג'ון העדיף לנגן משמיעה, ללא תווים: פיינה מספרת שהדהים אותה כשניגן "כמו תקליט [[פטיפון|גרמופון]]" יצירה בת ארבעה עמודים של [[גאורג פרידריך הנדל|הנדל]], מיד לאחר שהאזין לה בפעם הראשונה (הוא אף [[אלתור (מוזיקה)|אלתר]] על היצירות). ג'ון נהנה מאוד לשיר ב[[מקהלה]] של האקדמיה{{הערה|שם=אקדמיה_שות|[https://www.youtube.com/watch?v=BcyfOFNAEpI אלטון ג'ון – שאלות ותשובות באקדמיה המלכותית למוזיקה], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}13 בדצמבר 2019, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2021}}. תוך כדי לימודיו במוסד, אמו שכרה לו מורה פרטי חדש, שהדריך אותו במוזיקה פופולרית (כשג'ון למד במוסד, לימדו בו מוזיקה קלאסית בלבד). בשיעורי המוזיקה בבית הספר פינר קאונטי, ג'ון גילה יכולת הלחנה, ואף שר. הוא הרשים את התלמידים בחיקוי סגנון נגינתו של ג'רי לי לואיס: ג'ון נמשך למוזיקאים כמו לואיס, פרסלי ובהמשך גם [[ליטל ריצ'רד]], לא רק בגלל המוזיקה שלהם, אלא גם בגלל סגנון הופעתם המוחצן, הצבעוני והתיאטרלי, שהיה לו להשראה בהמשך. בזמן הפנוי המועט שלו, עבד בחלוקת עיתונים, וכן בחנות יין, בשבת אחר הצהריים, לאחר הלימודים באקדמיה{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}.

אף על פי שנמשך למוזיקה פופולרית, הכיר ג'ון לימים בחשיבותם של הלימודים הקלאסיים באקדמיה ליצירתו: {{ציטוטון|ללא ההכשרה הראשונית שקיבלתי, לעולם לא הייתי מסוגל לכתוב את השירים שכתבתי}}, אמר. ג'ון השתלב במקום היטב גם מבחינה חברתית והכיר חברים רבים, בהם כמה מוזיקאים שאיתם שיתף פעולה באופן הדוק בהמשך דרכו: המעבד [[פול בקמסטר]], המפיק כריס תומאס, וה[[נבל]]אית סקיילה קנגה. ג'ון שמר על קשר עם המוסד גם בבגרותו, ומימן מלגות לתלמידים מעוטי יכולת כלכלית{{הערה|שם=אקדמיה_שות}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}.

ג'ון הוטרד מאוד בילדותו ממראהו החיצוני: {{ציטוטון|הייתי עומד מול המראה – הייתי מאוד שמן – והייתי עושה פנטומימה לתקליטים של ג'רי לי לואיס, תוך שאני חושב [...] הלוואי שזה היה קורה לי}}. משיכתו לאמני רוק אנד רול שהיו רועשים מדי לטעמה של אמו, כמו [[ליטל ריצ'רד]], הטרידה אותה, והוא נאלץ להקשיב לתקליטים אלה בחדרו בלבד. משיכתו למוזיקה פופולרית בכלל הכעיסה את אביו, שהעדיף שיתרכז במוזיקה קלאסית{{הערה|שם=רוזנטל}}. האב, שהרבה להיעדר מהבית עקב שירותו הצבאי, האמין ש"מה שמתחיל ברוק אנד רול, נגמר בחיי פשע"{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}. הוא כתב באחד ממכתביו לאשתו: {{ציטוטון|רג'י חייב לוותר על הרעיון של להיות מוזיקאי פופ. הוא הופך להיות נער פרוע}}{{הערה|שם=דויל}}. האב אף ניסה לשכנע את בנו לפנות לקריירה של בנקאי או עובד מדינה{{הערה|שם=father_nzherald}}. עם זאת, כשג'ון נזקק לפסנתר חדש (מאוחר יותר, כשהוריו כבר נפרדו) אביו התקשר למורה באקדמיה המלכותית למוזיקה כדי להודיע שהוא מעמיד לרשותו את הפסנתר שלו{{הערה|שם=נורמן|{{צ-ספר|מחבר=Philip Norman|שם=Elton John|מו"ל=Harmony Books|שנת הוצאה=1992|ISBN=0-517-58762-9}}}}.

ב־[[1960]] הקים יחד עם שכן, סטיוארט "סטו" בראון, להקת נעורים שכונתית בשם "The Corvettes", שהופיעה בתמורה ל[[קוקה קולה]]{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}. הלהקה התפרקה לאחר שנה וחצי. בינתיים, היחסים בבית הוחרפו, ואמו של ג'ון החלה לנהל רומן עם פרד פרברדר, צייר מקומי. ההורים באופן מעשי כבר נפרדו, אך גירושים נחשבו באנגליה של אותה תקופה כדבר שערורייתי שיש להסתיר, וההורים נשארו נשואים כדי להגן על שמו הטוב של בנם, שלמד עדיין במסגרות חינוכיות. עם זאת, ג'ון המשיך לסבול מאוד מהוויכוחים הקשים בין הוריו, כשנפגשו, ויכוחים שכעת נסבו סביבו{{הערה|שם=קווין_פרזייר|[https://youtu.be/w5KSjjGFiW8 רוקטמן: הריאיון המלא של אלטון ג'ון וטארון אגרטון] (על הוריו – החל מ־3:32), באתר [[יוטיוב]], {{כ}}18 במאי 2019, בדיקה אחרונה ב־29 ביולי 2021}}{{הערה|שם=רוזנטל}}. לבסוף ב־[[1962]] התגרשו ההורים. האם התחתנה עם פרברדר, וג'ון עבר לגור בביתם, דירה מס' 3A בבניין מגורים בן שמונה דירות שנקרא "Frome Court", לא רחוק מבתיהם הקודמים. בבית זה כתב ג'ון את השירים שפרסמו אותו (למשל "[[Your Song]]"). כשעבר ממנו, ארבעה אלבומים שלו נמצאו בו זמנית בטופ־40 במצעד האמריקאי{{הערה|[http://www.shadyoldlady.com/location.php?loc=1617 אלטון ג'ון גר פה], באתר shadyoldlady.com, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2021}}{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=דויל}}.

[[קובץ:EltonJohnPiano.jpg|250px||שמאל|ממוזער|הפסנתר שהיה בבית אמו ואביו החורג של ג'ון (יוצר ב־1910), עליו הלחין את חמשת אלבומיו הראשונים.]]

=== נגן פאב ===
היחסים בין ג'ון לאביו החורג היו טובים (ג'ון כינה אותו בחיבה "דרף", בחילוף אותיות של שמו), ופרברדר סייע לג'ון למצוא עבודה ב[[פאב]] מקומי במלון "Northwood Hills", שם ניגן ג'ון בלילות סופי שבוע, בימים חמישי עד ראשון, בתמורה ל[[לירה שטרלינג|פאונד]] אחד ללילה. פרברדר הסתובב בין המבלים בסיום ההופעות כדי לאסוף [[תשר|טיפים]] לג'ון, שקנה באמצעותם [[פסנתר חשמלי]] ו[[מגבר]]. ג'ון ניגן במקום שירים שהיו פופולריים באותה תקופה, של אמנים כמו [[ריי צ'ארלס]] ו{{קישור שפה|אנגלית|Jim Reeves|ג'ים ריבס}}, כמו גם לחנים משל עצמו. ג'ון התנסה במקום בהופעה מול קהל קשה: קטטות פרצו במקום באופן תדיר. מדי פעם היה אחד המבלים ניגש ושופך בירה לתוך הפסנתר שג'ון ניגן בו{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=qOECAAAAMBAJ&pg=PA76&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false מוזיקה – מגזין "Atlanta" – יוני 2003 – עמ' 76], באתר [[גוגל ספרים]], בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2021}}{{הערה|[https://web.archive.org/web/20190626183039/http://www.onthisveryspot.com/find/spot.php?spot_web_name=Northwood_Hills_Pub פאב "Northwood Hills"], באתר [[וייבאק מאשין]], אורכב מהמקור ב־26 ביוני 2019, בדיקה אחרונה ב־12 ביולי 2021}}. עם זאת, לימים הדגיש ג'ון את החשיבות הרבה שהוא מייחס לצבירת ניסיון בכל סוג של הופעה חיה:
{{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=ככל שאתה מתאמן, ככל שאתה מנגן לפני קהל, כך אתה משתפר [...] הופעתי את החלק שלי במקומות ואולמות זוועתיים, אבל נהניתי מכל דקה מזה, כי המשמעות הייתה שאני לומד את ה[[אומנות]] שלי. ללמוד את האומנות שלך זה הדבר החשוב ביותר.|מקור=ג'ון, 2019{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}}}

=== בלוזולוג'י ===
כחצי שנה לפני בחינות הגמר ("A-Level"), עזב ג'ון את בית הספר היסודי פינר קאונטי, כדי לעסוק במוזיקה – בעידודה של אימו, שעשתה זאת כדי להרגיז את אביו{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון|כיוון=שמאל}}. כן עזב את האקדמיה המלכותית למוזיקה. בן דודו רוי דווייט סייע לו למצוא עבודה ב־"Mills Music", חברת הוצאה לאור מוזיקלית, שם עבד במחלקת האריזה ובעבודות כלליות כהגשת תה. "Mills Music" שכנה ברחוב דנמרק בלונדון {{אנ|Denmark Street}}, שבו שכנו כמה הוצאות לאור מוזיקליות, וג'ון הכיר שם אנשים מהתעשייה{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}. יחד עם סטיוארט בראון, הוא הקים להקת [[בלוז]] בשם {{קישור שפה|אנגלית|Bluesology|בלוזולוג'י}}. ג'ון היה הקלידן, בראון היה הגיטריסט והזמר, ואליהם הצטרפו הבסיסט רקס בישוף והמתופף מיק אינקפן. ב־1962 הם החלו לנגן בפאבים מקומיים, וב־[[1963]] קיבלו עבודה ב[[מועדון לילה|מועדון הלילה]] הלונדוני "The Establishment" {{אנ|The Establishment (club)}}. ג'ון המשיך לעבוד בימים ב־"Mills Music", ואת הלילות חילק בין הופעות בפאב להופעות עם "בלוזולוג'י". ב־[[1965]] הלהקה חתמה על חוזה עם הסוכנות של רוי טמפסט, שהעסיקה אותם כלהקת ליווי לזמרי והרכבי [[רית'ם אנד בלוז]] אמריקאיים שהגיעו להופעות באנגליה. אותם הרכבים היו מעבר לשיאם, ומשום כך טמפסט השיג אותם בעלות נמוכה יחסית. הפחתה נוספת בעלויות הושגה באמצעות שימוש בלהקת ליווי מקומית, ולשם כך נשכרה "בלוזולוג'י"{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון|[https://omny.fm/shows/midnight-special/b582eb78-8b23-4330-a92a-aba70070eff5 כאן הסכתים: ספיישל אלטון ג'ון עם תומר מולוידזון], באתר omny.fm, בדיקה אחרונה ב־14 בספטמבר 2021}}. ג'ון נקב באירוע הזה כשלב שבו הלהקה הפכה למקצוענית. אז גם עזב את העבודה ב־"Mills Music". בין הזמרים והלהקות שליוו היו {{קישור שפה|אנגלית|The Ink Spots| The Ink Spots}}, {{כ}}{{קישור שפה|אנגלית|The Isley Brothers|The Isley Brothers}}, {{קישור שפה|אנגלית|Doris Troy|דוריס טרוי}}, {{קישור שפה|אנגלית|Billy Stewart|בילי סטיוארט}}, [[סולומון ברק]] ו[[פטי לבל]] ולהקתה. העבודה הייתה אינטנסיבית ומתישה: "בלוזולוג'י" הופיעה כל לילה, לעיתים שלוש–ארבע הופעות בלילה{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|שם=בלוזולוג'י_אולטימייט|דייב ליפטון, [https://ultimateclassicrock.com/elton-john-bluesology/ הסיפור של אלטון ג'ון ולהקתו המוקדמת "בלוזולוג'י"], באתר ultimateclassicrock.com, {{כ}}17 באפריל 2019, בדיקה אחרונה ב־18 ביולי 2021}}. הלהקה חתמה על חוזה עם "Fontana Records" {{אנ|Fontana Records}} (באותה תקופה, [[חברה בת|חברת בת]] של "[[פיליפס]]"), ופרסמה את הסינגל הראשון שלה, "Come Back Baby", שאותו כתב ושר ג'ון. ג'ון כתב ושר גם את הסינגל השני שהוציאה הלהקה, "Mr. Frantic", בתחילת [[1966]]. שני הסינגלים לא זכו להצלחה. בהרכב מורחב, הלהקה החלה ללוות את זמר ה־R&B {{קישור שפה|אנגלית|Major Lance|מייג'ור לאנס}}. בספטמבר 1966 הציע הזמר {{קישור שפה|אנגלית|Long John Baldry|ג'ון באלדרי}} לחברי "בלוזולוג'י" להיות להקת הליווי שלו. רק ג'ון וסטיוארט הסכימו, ובמקום החברים שעזבו הצטרפו חדשים, בהם הסקסופוניסט אלטון דין {{אנ|Elton Dean}}. ג'ון סיפר שהוא למד הרבה מאוד מההרכבים שליווה: הוא למד על הופעת במה, איך להחזיק קהל ולדבר בין השירים, לשיר נכון בהופעה ולזוז תוך כדי כך, ולהתלבש על הבמה{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון|כיוון=שמאל}}.

הופעה שג'ון מציין כמשמעותית נערכה בדצמבר 1966 ב־"Saville Theatre" {{אנ|Saville Theatre}} בלונדון, כש"בלוזולוג'י" ערכה את [[מופע חימום|מופע החימום]] לליטל ריצ'רד. אומנם מעריציו של ריצ'רד לא אהבו את הלהקה וצעקו לה לרדת מהבמה, אך ג'ון התרשם ממנו עמוקות: {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=כשראיתי את ליטל ריצ'רד עומד על הפסנתר{{ביאור|מחווה שג'ון אימץ בהופעותיו.}}, הכל אורות, נצנצים ואנרגיה, החלטתי אז ובמקום שאני אהיה פסנתרן רוק אנד רול!|מקור=אלטון ג'ון{{הערה|שם=בלוזולוג'י_אולטימייט}}{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=דויל}}}}
כשהחל לעבוד עם הלהקה, קבע באלדרי שמלבדו שני חברים נוספים בלהקה יהיו זמרים, וכשהחליט להחליף את אחד מהם, בחר בזמרת אמריקאית, ולא בג'ון. ג'ון אומנם היה הקלידן ולא יועד להיות זמר, אך נפגע – הוא רצה להיות זמר מוביל, אך היה משוכנע שהופעתו החיצונית השמנמנה תעמוד לו לרועץ בכך. הוא החל להרגיש תסכול רב והבין שלא יוכל להתפתח עוד בלהקה, אך היסס לעזוב אותה בשל אובדן ההכנסה{{הערה|שם=רוזנטל}}. לימים תיאר את הלהקה במילים "להקה נוראית" ו"בינונית"{{הערה|שם=סטיבן_קולבר}}. ג'ון שקל מה לעשות. לימים סיפר שהיה חשוב לו רק להישאר בעבודה שקשורה למוזיקה, אפילו כעובד ב[[חנות תקליטים]]{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=ריאיון_1987_ווקספופ}}. לבסוף החל לחשוב שעליו להתרכז בכתיבת שירים. הוא ענה למודעת "דרושים" שפרסמה חברת התקליטים "ליברטי רקורדס" בגיליון ה־[[17 ביוני]] [[1967]] של מגזין "[[NME]]": "ליברטי רקורדס מחפשת כישרון". למודעה ענה גם צעיר בן 17 בשם [[ברני טופין]]{{הערה|שם=דויל_אודישן_ליברטי|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s |מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|עמ=16–17|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA16&lpg=PA16&dq=captain+fantastic+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+pudgy+appearance&source=bl&ots=BxOIl-ZrtL&sig=ACfU3U100O5tkgYSnBzqQRhMAmoTB7FFYQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiB-fzo1-3xAhVm_rsIHYWKCE4Q6AEwEHoECBQQAg#v=onepage&q=captain%20fantastic%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20pudgy%20appearance&f=false}}}}{{הערה|שם=iHeartRadio|[https://youtu.be/Q1MQq-mR0mA אלטון ג'ון מספר על ידידותו עם ברני טופין, ועוד], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}9 בדצמבר 2019, בדיקה אחרונה ב־15 ביולי 2021}}{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019|כיוון=שמאל}}.

=== ההתקשרות עם ברני טופין ועם DJM ===
[[קובץ:Elton John Bernie Taupin 1971.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון (מימין) עם שותפו הוותיק לאלבומיו, התמלילן [[ברני טופין]], 1971]]
ג'ון הופיע ל[[מבחן בד]] אצל ריי ויליאמס, מנהל מחלקת A&R {{אנ|Artists and repertoire}} (האחראית לחיפוש כישרונות) ב"ליברטי רקורדס". ויליאמס התרשם וקבע לו הקלטת מבחן נוספת, שאותה העביר למנהליו, שהתרשמו באופן חיובי מהמוזיקה, אך טענו שהמילים חלשות ולכן לא קיבלו את ג'ון. בניסיון לרכך את הודעת הדחייה, הושיט ויליאמס יד לערימה שבה היו מעטפות עם שירים של פזמונאים, והושיט לג'ון אחת מהן – זו של ברני טופין{{הערה|שם=דויל_אודישן_ליברטי}}{{הערה|שם=קוואי_קארבר}}{{הערה|שם=סטיבן_קולבר|[https://youtu.be/VHjxxMJLaQ4 אלטון ג'ון לוקח את סטיבן לאורך כל הקטלוג שלו], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}14 בנובמבר 2017, בדיקה אחרונה ב־27 ביולי 2021}}. ג'ון החל להלחין מוזיקה לשירים של טופין{{ביאור|התוצר הראשון של שיתוף הפעולה בין השניים היה השיר "Scarecrow"{{הערה|שם=ג'ון_ג'ולבוקס|[https://www.eltonjohn.com/stories/jewel-box {{כ}}Elton: Jewel Box] (במידת הצורך יש ללחוץ על "Continue to Site"), באתר eltonjohn.com, {{כ}}17 בספטמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־19 בנובמבר 2021}}.}} (תוך שהשניים עבדו בהתכתבות בדואר כחצי שנה){{הערה|שם=iHeartRadio|כיוון=שמאל}}. ויליאמס, שהיה מרוצה מהתוצאות, קישר את ג'ון לחברה אחרת, שאחד השותפים בה היה המוציא לאור המוזיקלי ה[[יהדות בריטניה|יהודי בריטי]] דיק ג'יימס {{אנ|Dick James}}, ממייסדי חברת ההפצה לשירי "[[הביטלס]]" "[[נורת'רן סונגס (ביטלס)|נורת'רן סונגס]]" ובעל חברת התקליטים "DJM Records" {{אנ|DJM Records}}. ג'ון הקליט שירים ב"אולפני DJM" לאחר שעות העבודה באופן מחתרתי, מבלי לבקש רשות. הוא נעזר לשם כך ב{{קישור שפה|אנגלית|Caleb Quaye|קיילב קוואי}}: ג'ון וקוואי הכירו והתיידדו עוד מימיו של ג'ון ב־"Mills Music", כשקוואי עבד כשליח בחברה סמוכה. הם אף ניגנו יחד, כשקוואי היה הגיטריסט בהרכב האחרון של "בלוזולוג'י". ל־"DJM" התקבל קוואי לתפקיד משרדי, וכשדיק ג'יימס הקים אולפן חדש, קוואי יזם ועזר בהקמתו וקודם לתפקיד [[טכנאי קול|טכנאי הקול]] (כשהוא בן 16 בלבד). קוואי אף עסק ב־A&R עבור ג'יימס, כך שמוזיקאים רבים חילו את פניו בבקשות להקליט באולפן הנחשב, שהיה שייך למוציא לאור של שירי "הביטלס". מכיוון שהיה חסר ניסיון ורצה ללמוד את המקצוע, קוואי אפשר למוזיקאים להקליט לאחר שעות העבודה. בין המוזיקאים האלה היה ג'ון, שהקליט שם [[דמו (מוזיקה)|דמואים]] לשירים שהלחין למילותיו של טופין{{הערה|שם=קוואי_קארבר|[https://youtu.be/o-csJEhTswY קרייג קארבר מראיין את קיילב קוואי], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}13 במרץ 2020, בדיקה אחרונה ב־3 באוקטובר 2021}}{{הערה|שם=דויל}}{{ביאור|בין השניים היה קשר הדוק בתחילת הקריירה של ג'ון. קוואי גם הפיק את סינגל הבכורה של ג'ון ואפשר לג'ון להופיע ולבצע את שיריו עם להקתו של קוואי, "הוקפוט". הוא גם ניגן באלבומיו הראשונים של ג'ון, וחזר ללהקתו באמצע שנות ה־70.}}.

== קריירה ==
=== 1967–1969: כותב שירים, מוזיקאי אולפן, תחילת קריירת הסולו ===
בשלב מסוים, באחד הלילות שבהם הקליטו באופן מחתרתי, נתפסו ג'ון וקוואי על חם. למחרת בבוקר דיק ג'יימס ובנו סטיבן (שהוכשר לתפקיד מנהל החברה) דרשו מקוואי לדעת מה התרחש. קוואי המבוהל מסר את שמות כל המוזיקאים שהקליטו בלילות, וג'יימס הביע כוונה לפטר את כל המעורבים. בניסיון להסיח את דעתו, קוואי שלף טייפים של הדמואים שהקליט עם ג'ון בלילות, ואמר לו שהוא יכול לפטרו, אבל קודם שיקשיב להם. ככל שהתקדם בהאזנה, ג'יימס התרכך. לבסוף ביקש מקוואי להפגיש אותו עם הזמר ששמע בהקלטות. ג'יימס ובנו הציעו לצמד חוזה, ובתחילת נובמבר 1967 חתמו ג'ון וטופין, כצמד כותבי שירים, על חוזה עם "DJM"{{הערה|שם=דויל}}. בהמשך דרשה החברה מג'ון (אז רג' דוויט) לאמץ [[שם במה]]{{הערה|שם=התהוותו_ביביסי}}{{הערה|שם=תביעה_הסאן_אינדפנדנט}}. ג'ון לא התנגד – לימים טען שמאז ומתמיד לא אהב את השם "רג'".

ג'ון עדיין היה חבר ב"בלוזולוג'י" באופן רשמי והופיע איתה פה ושם, אך החליט סופית לעזוב אותה לאחר שבאלדרי החל להופיע עם הלהקה במופעי [[קברט]], שהיו שנואים על ג'ון באופן מיוחד{{הערה|שם=סטיבן_קולבר}}. בדצמבר 1967, לאחר הופעה מתסכלת ב[[סקוטלנד]], הוא הודיע לבאלדרי שהוא עוזב את הלהקה. הוא המשיך לחפש שם במה, ובטיסה חזרה מסקוטלנד חווה מה שתיאר לימים כרגע של הארה: בתחילה ביקש רשות לשאול את שמו של [[סקסופון|סקסופוניסט]] הלהקה אלטון דין, אך לאחר שזה הביע הסתייגות, השתמש רק בשמו הפרטי, ולקח את השם "ג'ון" מג'ון באלדרי{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=uMsS1kYGxks Long John Baldry: In the Shadow of the Blues – Feature, Documentary], באתר [[יוטיוב]], החל מ־28:28}}{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Paul Gambaccini|שם=A Conversation with Elton John and Bernie Taupin|מו"ל=Flash Books|עמ=15}}}}{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}. מעתה היה ל"אלטון ג'ון". לימים סיפר שבשבילו, שכילד הרגיש לא בנוח עם עצמו ועם מראהו החיצוני, להקרא רג' היה "סוג של כמו סיוט כשהייתי צעיר. לא יכולתי לחכות להיות מישהו אחר". עוד סיפר ש"ממילא לא הייתי שלם עם השם רג'. [...שינוי השם היה] פסיכולוגית, דחיפה גדולה בשבילי"{{הערה|שם=דויל}}{{הערה|שם=רוזנטל}}
{{הערה|שם=התהוותו_ביביסי|[https://www.bbc.co.uk/programmes/b00vs4yv The Making of Elton John: Madman Across the Water], באתר [[BBC]], {{כ}}14 בינואר 2015, בדיקה אחרונה ב־21 ביולי 2021}}.

ג'ון ניגן כמה חודשים בסוף 1967 כקלידן מחליף בלהקה {{קישור שפה|אנגלית|Simon Dupree and the Big Sound|Simon Dupree and the Big Sound}}, בזמן שהקלידן שלהם החלים ממחלה. ג'ון התיידד במיוחד עם שניים מהמייסדים, [[דרק שולמן]] ואחיו ריי, והשניים סיפרו לו על כוונתם להקים להקה חדשה, שתקרא לימים "[[ג'נטל ג'ייאנט]]". הם שקלו לאייש אותו לתפקיד הקלידן, אך לאחר שהקשיבו לו מבצע שניים משיריו{{ביאור|"[[Skyline Pigeon]]" ו־"[[Your Song]]".}}, החליטו שסגנונו אינו מתאים ללהקה שתכננו להקים{{הערה|ריאן ריד, [https://ultimateclassicrock.com/derek-shulman-elton-john/ איך דרק שולמן מ"ג'נטל ג'ייאנט" הפתיע את חבר הלהקה לשעבר אלטון ג'ון: ריאיון בלעדי], באתר ultimateclassicrock.com, {{כ}}20 בדצמבר 2019, בדיקה אחרונה ב־13 בספטמבר 2021}}{{הערה|[https://gentlegiantmusic.com/GG/Elton_John אלטון ג'ון ו"ג'נטל ג'ייאנט"], באתר gentlegiantmusic.com, בדיקה אחרונה ב־13 בספטמבר 2021}}.

כשנחתם החוזה בין "DJM" לג'ון וטופין, הציפיות של דיק ג'יימס מהצמד היו כתיבת מוזיקת {{קישור שפה|אנגלית|Easy listening|Easy listening}} (שירים נעימים להאזנה קלה) למכירה למבצעים אחרים. כך נהגו ג'ון וטופין במשך כשנתיים, ונחלו אכזבה אחרי אכזבה כשמבצעים מעטים בלבד הביעו עניין בשירים שכתבו: הבולט שבהם (באותה תקופה) היה השחקן [[אדוארד וודוורד]], שרכש את שירם "The Tide Will Turn For Rebecca" עבור אלבומו "This Man Alone"{{הערה|[https://www.discogs.com/Edward-Woodward-This-Man-Alone/release/2179780 האלבום "This Man Alone" של אדוארד וודוורד], באתר [[Discogs]], בדיקה אחרונה ב־14 בספטמבר 2021}}. מבצעים נוספים מעטים הקליטו משיריהם, בהם רוג'ר קוק {{אנ|Roger Cook (songwriter)}} ו[[לולו]]. בנוסף לכתיבת שירים, חלקו של ג'ון בחוזה כלל עבודה באולפן. הוא ניגן כ[[נגן אולפן]] עבור מוזיקאים אחרים והקליט עבורם [[דמו (מוזיקה)|דמואים]]. בין השאר ניגן – מבלי לקבל קרדיט – בלהיטם של "[[ההוליס]]" {{קישור שפה|אנגלית|He Ain't Heavy, He's My Brother|He Ain't Heavy, He's My Brother}}{{הערה|[https://www.songfacts.com/facts/the-hollies/he-aint-heavy-hes-my-brother על השיר "He Ain't Heavy, He's My Brother"], באתר [[Songfacts]], בדיקה אחרונה ב־15 ביולי 2021}}, ושר כ[[זמר רקע]] בלהיטיו של [[טום ג'ונס]] "[[Delilah]]" ו־"[[Daughter of Darkness]]"{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|פול סקסטון, [https://www.udiscovermusic.com/stories/tom-jones-first-hit-of-the-70s/ הלהיט הראשון של טום ג'ונס בשנות ה־70], באתר udiscovermusic.com, {{כ}}18 באפריל 2015, בדיקה אחרונה ב־17 ביולי 2021}}. הוא גם הקליט [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] ללהיטי התקופה, שנכללו בתקליטי אוסף שנמכרו בזול בסופרמרקטים{{הערה|[[סטיבן תומאס ארלוויין]], [https://www.allmusic.com/artist/elton-john-mn0000796734 ביוגרפיה של אלטון ג'ון], באתר [[AllMusic]], בדיקה אחרונה ב־13 בספטמבר 2021}}{{הערה|שם=הסכת_מולוידזון}}{{הערה|שם=רוזנטל}} (גרסאות הכיסוי שהקליט יצאו לימים ב[[אלבום אוסף]] מיוחד{{ביאור|{{קישור שפה|אנגלית|Chartbusters Go Pop|Chartbusters Go Pop}} {{כ}}(1994){{הערה|[https://www.allmusic.com/album/chartbusters-go-pop%21-16-legendary-covers-from-1969-70-as-sung-by-elton-john-mw0000035976 {{כ}}!Chartbusters Go Pop {{כ}}16 גרסאות כיסוי אגדיות מ־70/{{כ}}1969, כפי ששר אותן אלטון ג'ון], באתר [[AllMusic]], בדיקה אחרונה ב־26 באוקטובר 2021}}.}}). לאחר חתימת החוזה, עבר טופין לגור בביתו של ג'ון{{ביאור|שגר אצל אמו ואביו החורג.}}, וחזר לביתו שב[[לינקולנשייר]] בסופי שבוע. ג'ון וטופין ישבו בחדרים נפרדים כשעבדו, דבר שאפיין את שיתוף הפעולה ביניהם לכל אורך הקריירה המשותפת{{ביאור|שיטת העבודה הזאת הייתה המקור לשם אלבום ההוקרה הראשון לצמד, "[[Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin]]".}}. בסדר הפוך מהמקובל אצל צמדי כותבי שירים, בדרך כלל ג'ון היה מקבל מטופין שירים ואז מלחין להם מוזיקה. ג'ון גילה יכולת להלחין גם כשהשירים לא צייתו למבנה המקובל של בית־פזמון והיו בעלי שורות באורך לא שווה{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק|כיוון=שמאל}}. סינגל הבכורה של ג'ון, "I've Been Loving You" {{אנ|I've Been Loving You}}, יצא לאור ב־[[1 במרץ]] [[1968]]. דיק ג'יימס הציע שיר של ג'ון{{ביאור|טופין קיבל קרדיט על המילים, אך ג'ון סיפר שהוא כתב אותן למעשה.}}, "I Can’t Go on Living Without You", עבור [[אירוויזיון 1969|תחרות הזמר של האירוויזיון לשנת 1969]]. הזמרת לולו נבחרה לייצג את בריטניה, וצריך היה לבחור לה שיר. נערך אירוע קדם טלוויזיוני, והצופים הצביעו באמצעות [[גלויה|גלויות]]: כמה שירים בוצעו, בהם השיר של ג'ון, שהגיע למקום האחרון (השיר שנבחר היה "[[Boom Bang-a-Bang]]", שזכה באירוויזיון במשותף עם מדינות נוספות){{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|דניאל קרפס, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-jewel-box-i-cant-go-living-without-you-lyric-video-1090036/ אלטון ג'ון מציין את ההוצאה של "Jewel Box" עם פרסום "I Can’t Go on Living Without You"], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}13 בנובמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־15 ביולי 2021}}{{הערה|שם=הנרי_סטיוארט}}.

12 מהשירים שהקליטו ג'ון וטופין (בתחילה באופן מחתרתי, ואחר כך תחת חוזה) נצברו לאלבום שתוכנן לצאת בשם "Regimental Sgt. Zippo". מרבית החומר היה מוכן במרץ–אפריל 1968, ובמאי האלבום כבר היה מוכן להוצאה, אך לבסוף נגנז (האלבום יצא ב־2021). סטיב בראון, חבר ועובד ב"אולפני DJM"{{ביאור|בתפקיד שיווקי, כמקדם שירים לרדיו.}}, האזין לחומר ולא התרשם. הוא יעץ לג'ון להפסיק לנסות לכתוב להיטים מסחריים לאחרים ולהתחיל להתרכז בכתיבה על פי טעמו שלו. ג'ון וטופין שמעו לעצתו והחלו לכתוב שירים יותר מורכבים, ובאופן חופשי יותר מבעבר{{הערה|[https://worldradiohistory.com/UK/Music-and-Media/90s/1990/MM-1990-12-22.pdf מגזין Music & Media כרך 7 גיליון 51 ה־22 בדצמבר 1990 (קובץ PDF: {{כ}}33 / 80)], באתר Music & Media {{אנ|Music & Media}}, {{כ}}22 בדצמבר 1990, בדיקה אחרונה ב־5 בספטמבר 2021}}{{הערה|ג'ון פ. היגינס, [https://www.eltonjohn.com/stories/regimental-sgt.-zippo-in-detail על האלבום הגנוז "Regimental Sgt. Zippo"] (במידת הצורך יש ללחוץ על "CONTINUE TO SITE"), באתר eltonjohn.com, {{כ}}12 ביוני 2021, בדיקה אחרונה ב־5 בספטמבר 2021}}. ב־[[28 באוקטובר]] 1968 השתתף ג'ון במבחן בד לשידור הרדיו הראשון שלו. חברי הפאנל ב־[[BBC]] היו חלוקים בדעותיהם, אך ג'ון עבר (אף על פי שסבל מ[[כאב ראש]] חזק במהלך המבחן), וההקלטה שודרה ב־[[3 בנובמבר]] בתוכניתו של הנרי סטיוארט{{הערה|שם=הנרי_סטיוארט|גרג ג'יימס, [https://www.bbc.co.uk/programmes/articles/1jk9gqk9mJN998Cb9NBsQLx/bbc-producers-branded-elton-john-dreary-in-1968 מפיקי BBC סימנו את אלטון ג'ון כ"קודר" ב־1968], באתר [[BBC]], בדיקה אחרונה ב־21 ביולי 2021}}. אחד מהשירים שג'ון ביצע במבחן היה {{קישור שפה|אנגלית|Lady Samantha|Lady Samantha}}. דיק ג'יימס התנגד בתחילה להוציא את השיר לאור, משום שחרג מוזיקלית מהחזון המסחרי שלו לגבי ג'ון וטופין, אך לאחר השידור ב־BBC הוא הסיר את התנגדותו, ובינואר [[1969]] השיר יצא כסינגל השני של ג'ון, בהפקתו של סטיב בראון (שהפיק גם את אלבום הבכורה של ג'ון). הסינגל זכה אומנם להשמעות רדיו, אך לא הצליח במכירות. חברי ההרכב האמריקאי {{קישור שפה|אנגלית|Three Dog Night|Three Dog Night}} (שהסולן שלהם התיידד עם ג'ון כשהופיעו בבריטניה) הקליטו את השיר וכללו אותו באלבומם השני, {{קישור שפה|אנגלית|Suitable for Framing|Suitable for Framing}} {{כ}}(1969). ב־[[16 במאי]] של שנה זאת יצא הסינגל השלישי של ג'ון, "It's Me That You Need" {{אנ|It's Me That You Need}}{{הערה|[https://www.discogs.com/release/4432884-Elton-John-Its-Me-That-You-Need הסינגל "It's Me That You Need"], באתר [[Discogs]], בדיקה אחרונה ב־31 באוקטובר 2021}}. הוא הצליח ב[[יפן]] (שנתיים לאחר צאתו) ובאיטליה (בגרסת כיסוי איטלקית) בלבד. באותה השנה, השתתף ג'ון בנגינת פסנתר בסינגל היחיד שהוציא ההרכב קצר הימים "Argosy", {{כ}}"Mr. Boyd". חברים נוספים בהרכב היו קיילב קוואי ונייג'ל אולסון. הזמר היה [[רוג'ר הודג'סון]].

קיילב קוואי הקים באותה השנה, יחד עם עוד מוזיקאי אולפן מ־"DJM", הרכב בשם {{קישור שפה|אנגלית|Hookfoot|הוקפוט}}, וג'ון ביקש ממנו להופיע איתם כדי "לנסות" את שיריו. ג'ון הופיע עם חברי ההרכב עד הקמת להקת הופעות משלו{{ביאור|נייג'ל אולסון בתופים ודי מארי בבס.}} באפריל 1970{{ביאור|באלבומי אולפן, חברי ההרכב המשיכו לנגן איתו עד 1971.}}.

ביוני 1969 יצא [[אלבום בכורה|אלבום הבכורה]] של ג'ון, "[[Empty Sky]]". האלבום קיבל ביקורות לא רעות, אך לא זכה להצלחה מסחרית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/artist/elton-john-mn0000796734/biography|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=ביוגרפיה של הזמר|אתר=באתר [[AllMusic]]|תאריך=}}}}. מרבית השירים באלבום היו בעלי אופי [[ג'אז]]י. מן האלבום בלט במיוחד השיר "[[Skyline Pigeon]]", שזכה להשמעות רדיו רבות ותואר לימים על ידי ג'ון במילים "אחד השירים המשמעותיים הראשונים שאני וברני כתבנו". ב־1972 הקליט ג'ון שוב את השיר בגרסת פסנתר{{ביאור|גרסת האלבום מלווה בנגינת [[צ'מבלו]] ו[[עוגב]].}}, ומאז ביצע אותו בהופעות מדי פעם לאורך הקריירה שלו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's stellar trip through the '70s|מקום הוצאה=New York|מו"ל=Ballantine Books|מהדורה=First ed.|שנת הוצאה=2017|עמ=XIV-XV|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PR14&dq=captain+fantastic+%22stood+out+from+the+rest%22&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi57pr0pKrfAhVHC-wKHf0XCfIQ6AEIKDAA#v=onepage&q=captain%20fantastic%20%22stood%20out%20from%20the%20rest%22&f=false}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://eltonjohnallsongslist.blogspot.com/2008/05/story-behind-skyline-pigeon.html?m=1|הכותב=|כותרת=על השיר 'Skyline Pigeon'|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.setlist.fm/stats/songs/elton-john-63d6be6f.html?song=Skyline+Pigeon|הכותב=|כותרת=סטטיסטיקת ביצועים בהופעות של השיר 'Skyline Pigeon'|אתר=באתר setlist.fm|תאריך=}}}}.

ג'ון היה מיועד להשתתף כזמר מוביל באלבומה השני של להקת [[קינג קרימזון]] "[[In the Wake of Poseidon]]", אך השתתפותו בוטלה לאחר שמייסד הלהקה [[רוברט פריפ]] החליט שסגנונו אינו מתאים לה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ultimateclassicrock.com/king-crimson-in-the-wake-of-poseidon/|הכותב=Ryan Reed|כותרת=Revisiting King Crimson’s Turmoil-Filled Second LP, ‘In the Wake of Poseidon’|אתר=באתר ultimateclassicrock.com|תאריך=}}}}.

=== 1970–1975: שנות השיא ===
אף על פי ש־"Empty Sky" נכשל מסחרית, דיק ג'יימס המשיך לתת אמון בצמד, ולאחר ששמע דמואים של השירים הבאים, הוא הסכים לתת סכום גדול של כסף למימון הקלטות האלבום הבא (כסף שנדרש למימון העיבודים התזמורתיים העשירים שלו), ובאפריל [[1970]] יצא אלבומו השני של ג'ון, "[[Elton John (אלבום)|Elton John]]". באלבום זה החל שיתוף הפעולה עם המפיק {{קישור שפה|אנגלית|Gus Dudgeon|גאס דאג'ן}} (לו הייתה השפעה מכרעת על הצליל באלבומיו של ג'ון{{הערה|שם=קטורזה_2006}}) ועם המעבד [[פול בקמסטר]], שפעל באותה תקופה גם לצד [[הרולינג סטונז]] ו[[דייוויד בואי]] (להיטו של בואי "[[Space Oddity]]" הופק על ידי דאג'ן; בקמסטר סיפק את העיבוד התזמורתי){{הערה|שם=קלארק_דאג'ן1}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/music/2010/sep/30/arranging-brian-wilson-paul-buckmaster|הכותב=George Cole|כותרת=Elton John, the Beach Boys and the fine art of pop alchemy|אתר=באתר [[הגרדיאן]]|תאריך=30 בספטמבר 2010}}}}. האלבום היה לאלבום הפריצה של ג'ון, אך הצלחתו לא באה באופן מיידי. גם הוא עדיין לא הוקלט במטרה לקדם את ג'ון כאמן מבצע, אלא כ"אסופת דמואים מלוטשים", במטרה להציג את יכולות הצוות ג'ון־טופין ככותבים למבצעים אחרים{{הערה|שם=קלארק_דאג'ן1|ריק קלארק, [https://www.mixonline.com/recording/gus-dudgeon-1942-2002-364951 גאס דאג'ן, 1942 – 2002], באתר mixonline.com, {{כ}}10 בינואר 2002, בדיקה אחרונה ב־2 בנובמבר 2021}}. ג'ון, שלא הצליח להתפרנס מהמוזיקה שלו, המשיך בעבודת אולפן ובהקלטת גרסאות כיסוי לאלבומי אוסף זולים, ואף "עזר" בחנות תקליטים{{הערה|שם=רוזנטל}}{{הערה|שם=ריאיון_1987_ווקספופ}}. הסינגל הראשון מהאלבום, "Border Song", יצא במרץ של שנה זאת ולא הצליח במצעד הבריטי{{ביאור|אף כי הגיע למקום ה־34 במצעד הקנדי ולמקום ה־92 בבילבורד הוט 100, כשיצא בצפון אמריקה כמה חודשים מאוחר יותר.}}. דיק ג'יימס כבר כמעט איבד את סבלנותו כשהסכים לממן את סדרת ההופעות הראשונה של ג'ון בארצות הברית – שמונה הופעות בשישה לילות, שנקבעו לו במועדון "[[הטרובדור (מועדון)|הטרובדור]]" הנחשב בסוף אוגוסט של אותה שנה{{ביאור|ג'יימס אומנם עודד את ג'ון שזאת תהיה הפריצה הגדולה של הקריירה שלו, אך גם אמר ללהקה שאם המהלך ייכשל, הוא ימצא להם עבודה בחנות נעליים בלונדון.}}. החברה היחידה שהסכימה לייצג את ג'ון בארצות הברית הייתה חברת "UNI" {{אנ|Uni Records}}, שהנשיא שלה, ראס רייגן {{אנ|Russ Regan}}, הביע אמון בג'ון ובאלבומו החדש. רייגן, ה[[יחסי ציבור|יחצן]] נורם וינטר ונציגי דיק ג'יימס בבריטניה הזמינו להופעות מוזיקאים מפורסמים, [[ידוען|ידוענים]] ועיתונאים. ג'ון יצא אל ההופעות מלווה ב[[מתופף]] {{קישור שפה|אנגלית|Nigel Olsson|נייג'ל אולסון}} וה[[גיטרה בס|בסיסט]] {{קישור שפה|אנגלית|Dee Murray|די מארי}} (יוצאי {{קישור שפה|אנגלית|The Spencer Davis Group|The Spencer Davis Group}}), שהחלו להופיע עמו כבר מאפריל, והמשיכו להופיע עמו עד אמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה־70]]. ג'ון, אולסון ומארי הופיעו כטריו בהופעותיו החיות של ג'ון{{ביאור|עד לצירופו של הגיטריסט דייווי ג'ונסטון ב־1971.}}, דבר שהצריך התאמות: היה הכרח לעבד את השירים המתוזמרים שלו להרכב בסיסי של פסנתר, בס ותופים{{ביאור|דוגמה בולטת להבדל דרמטי בין הקלטת אלבום האולפן לביצוע החי היא בשיר "Sixty Years On" שמ־"Elton john", כפי שנשמע באלבום ההופעה "[[17-11-70]]".}}. ג'ון השקיע רבות בהופעות, הן מבחינה מוזיקלית הן מבחינת הופעת במה אטרקטיבית: הוא הופיע בלבוש ראוותני (לדוגמה אוזני [[מיקי מאוס]]) והלהיב את הקהל המופתע בנגינה אנרגטית ובאטרקציות שונות כעמידת ידיים על הפסנתר. הקהל קיבל כבר את ההופעה הראשונה בהתלהבות, ולאחר ביקורת נלהבת של מבקר "[[לוס אנג'לס טיימס]]" רוברט הילברן, שאר ההופעות נמכרו מראש. לימים סיפר ג'ון: {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=האווירה באותם לילות ב'הטרובדור' הייתה מחשמלת. משהו בתוכי פשוט השתלט עלי. ידעתי שזה הרגע הגדול שלי ובאמת הלכתי על זה. האנרגיה שהשקעתי בהופעה, תוך שאני בועט את כיסא הפסנתר שלי החוצה ומתרסק עם הרגליים שלי על הפסנתר, תפסה את כולם לא מוכנים. זה היה גילוי לא מכוון של רוק אנד רול טהור. אפילו לפני שהגיעו הביקורות, ידענו שמשהו מיוחד התרחש.|מקור=ג'ון, 2019{{הערה|שם=הטרובדור_טננבאום}}}} ההופעות הביאו לפרסומו של ג'ון, ובעקבותיהן יצא באוקטובר של אותה שנה הסינגל השני מהאלבום, "[[Your Song]]" (יחד עם "Take Me to the Pilot"), שהפך ללהיט הראשון של ג'ון, בהגיעו למקום השמיני במצעד בילבורד הוט 100 ולמקום השביעי ב[[מצעד הסינגלים הבריטי]]{{הערה|שם=הטרובדור_טננבאום|רוב טננבאום, [https://www.latimes.com/entertainment/music/la-et-ms-elton-john-troubadour-rocketman-20190523-story.html כשאלטון ג'ון הפך לכוכב רוק: הסיפור שלא סופר על ההופעה במועדון "הטרובדור"], באתר [[לוס אנג'לס טיימס]], {{כ}}23 במאי 2019, בדיקה אחרונה ב־6 בספטמבר 2021}}{{הערה|[https://web.archive.org/web/20150214060116/http://www.officialcharts.com/artist/_/Elton%20John מקום שביעי ל־"Your song" במצעד הסינגלים הבריטי ב־23 בינואר 1971], באתר [[וייבאק מאשין]], אורכב מה [http://www.officialcharts.com/artist מקור] ב־14 בפברואר 2015, בדיקה אחרונה ב־6 בספטמבר 2021}}{{הערה|שם=מרכז_קנדי}}. גם האלבום היה במהרה לאלבום הלהיט הראשון של ג'ון, בהגיעו למקום הרביעי ב"בילבורד 200" ולמקום החמישי ב[[מצעד האלבומים הבריטי]]. באוקטובר של שנה זאת יצא לאור אלבום האולפן השלישי שלו, "[[Tumbleweed Connection]]", [[אלבום קונספט]] בהשראת [[אמריקנה]] ו[[המערב הישן של אמריקה]]. מהאלבום לא יצאו סינגלים בין־לאומיים, ולכן הוא לא כלל להיטים, אולם הוא קיבל ביקורות טובות ומדורג באופן עקבי בקרב המאזינים כאחד מאלבומיו האהובים ביותר{{הערה|שם=ברנרדין118|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man:Elton John from A - Z|מו"ל=Praeger|עמ=118–119|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA118&lpg=PA118&dq=rocket+man+elton+john+from+a-z+consistently+ranked+Tumbleweed+Connection&source=bl&ots=kdpOdq1_33&sig=ACfU3U2uvQ1OJzd_JmS3de_VvSQqmAfLQA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiYjsez4qPjAhUKuaQKHc0qBg4Q6AEwAHoECAkQAQ#v=onepage&q=rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20consistently%20ranked%20Tumbleweed%20Connection&f=false}}}}{{הערה|[https://www.rollingstone.com/music/music-lists/readers-poll-the-10-best-elton-john-albums-11720/ {{כ}}Readers’ Poll: The 10 Best Elton John Albums], באתר [[רולינג סטון]], 18 בספטמבר 2013, בדיקה אחרונה ב־30 בינואר 2022}}{{הערה|[https://albumism.com/polls/what-is-your-favorite-elton-john-album {{כ}}READERS’ POLL RESULTS: Your Favorite Elton John Album of All Time Revealed], באתר albumism.com, {{כ}}22 באוקטובר 2019, בדיקה אחרונה ב־30 בינואר 2022}}{{הערה|שם=מרכז_קנדי}}. הוא הגיע למקום השני בבריטניה ולמקום החמישי בארצות הברית{{הערה|[https://www.officialcharts.com/search/albums/tumbleweed-connection/ מקום שני ל־"Tumbleweed Connection" במצעד האלבומים הבריטי], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], בדיקה אחרונה ב־30 בינואר 2022}}{{הערה|שם=בילבורד200}}.

ב־[[1971]] יצא "[[17-11-70]]", [[אלבום הופעה]] שתיעד הופעה חיה ששודרה והוקלטה ברדיו ב[[ניו יורק]] ב־[[17 בנובמבר]] 1970. ההקלטה כללה שירים חדשים וישנים של ג'ון, וכן ביצועי שירים של אומנים אחרים. באותה השנה יצא גם [[Friends (אלבום)|פסקול של ג'ון לסרט "Friends"]], בסגנון דומה לאלבומים הקודמים ובליווי ה[[תזמור]] של פול בקמסטר. [[פסקול]] זה לא יצא בנפרד על גבי תקליטור, אך הוא נכלל בשלמותו באלבום האוסף הכפול של ג'ון, "[[Rare Masters]]". שיר הנושא, "Friends", יצא כסינגל והגיע למקום ה־34 במצעד [[בילבורד הוט 100]] ולטופ־20 במצעדים באיטליה, קנדה, צרפת ו[[ניו זילנד]]. אלבום נוסף שיצא ב־1971 היה "[[Madman Across the Water]]". גם אלבום זה, כמו אלבומיו הקודמים "Elton John" ו־"Tumbleweed Connection", הגיע לעשירייה העליונה של מצעד מכירות האלבומים ב[[ארצות הברית]]. האלבום כלל את הלהיטים "Levon" ו־"[[Tiny Dancer]]". הופעה ראשונה באלבום זה הייתה לנגן [[כלי הקשה|כלי ההקשה]] הידוע [[ריי קופר]] (שעבד עם [[אריק קלפטון]] ו[[ג'ורג' האריסון]]). קופר הצטרף ללהקתו של ג'ון כחבר קבוע ב־1974. "Madman Across the Water" סימן את נקודת השיא באלבומיו המתוזמרים מאוד של ג'ון, אלבומים שהצליל שלהם עוצב במידה רבה על ידי המעבד הדומיננטי פול בקמסטר. אלבום האולפן הבא, "Honky Château", שבקמטסר לא שותף בו, סימן מהפך בצליל{{הערה|שם=קלארק_דאג'ן1}}. תזמוריו של בקמסטר הפכו נדירים יותר ויותר והאלבום "[[A Single Man]]" {{כ}}(1978) היה האחרון בו השתתף עד "[[Made in England]]" {{כ}}(1995).

בהמשך המחצית הראשונה של שנות ה־70 הוציא ג'ון עם טופין שבעה אלבומים רצופים שהגיעו למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי: ששת אלבומי האולפן החל מ־"Honky Château" ו[[אלבום להיטים|אלבום הלהיטים]] הראשון של ג'ון, {{קישור שפה|אנגלית|Greatest Hits (Elton John album)|Greatest hit (אלבום של אלטון ג'ון)|Greatest Hits}}{{הערה|שם=בילבורד200|[https://www.billboard.com/artist/elton-john/chart-history/TLP היסטוריית ג'ון בבילבורד 200], באתר [[בילבורד]], בדיקה אחרונה ב־30 בינואר 2022}}{{ביאור|ההישג מציב אותו כאחד משיאני בילבורד200 בכל הזמנים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/articles/events/greatest-of-all-time/6760776/beatles-jay-z-most-billboard-200-no-1-albums-artist|הכותב=Keith Caulfield|כותרת=שיאני הבילבורד 200 לפי אמן|אתר=באתר [[בילבורד]]|תאריך=11 בדצמבר 2015}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/charts/greatest-billboard-200-artists|הכותב=|כותרת=רשימה שמית של שיאני הבילבורד 200|אתר=באתר [[בילבורד]]|תאריך=}}}}.}}. חמישה להיטים של ג'ון הגיעו למקום הראשון בארצות הברית: {{כ}}"Crocodile Rock", {{כ}}"[[Bennie and the Jets]]", {{כ}}"[[Don't Go Breaking My Heart]]", {{כ}}"Philadelphia Freedom" ו־"[[Lucy in the Sky with Diamonds]]" (שהוא חידוש לשיר של הביטלס, אותו שר ג'ון עם [[ג'ון לנון]]) ושלושה הגיעו למקום השני במצעד שם: "Daniel", {{כ}}"[[Goodbye Yellow Brick Road (שיר)|Goodbye Yellow Brick Road]]" ו־"[[Don't Let the Sun Go Down on Me]]".

[[קובץ:Elton John Hamburg 1972 1603720004.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון בהופעה ב[[המבורג]], 1972]]
התפוקה של ג'ון בשנים אלה, בהן היה מחויב בחוזה להוציא שני אלבומים בשנה, הייתה יוצאת דופן{{הערה|שם=קטורזה_2006|{{ynet|ארי קטורזה|הפספוס של אלטון|3312782|12 באוקטובר 2006}}}}. באתר ההקלטות, ג'ון היה מקבל מטופין שיר ומלחין אותו בכ־20–30 דקות. באותו היום, השיר היה מוקלט. ג'ון לעיתים נדירות מאוד הנחה את הנגנים בקטעי הנגינה שלהם (משום כך אלבומיו מאותן שנים מכונים "אלבומי להקה"), ולרוב השירים הוקלטו בטייק ראשון או שני. ביום אחד הוקלטו 3–4 שירים. בתוך 2–3 שבועות כל הרצועות היו מוקלטות ורובן גם עם [[אובר-דאבינג|אוברדאבס]]. אחר כך גאס דאג'ן לקח את ההקלטות למיקסינג, ללא נוכחותו של ג'ון, שנתן אמון מוחלט בדאג'ן{{הערה|שם=דייווי_רולינגסטון_2018}}{{הערה|שם=קלארק_דאג'ן1}}{{הערה|שם=קלארק_דאג'ן_2|ריק קלארק, [https://rickclarkproductions.com/music-i-love-blog/2020/8/11/rick-clarks-music-i-love-blog-gus-dudgeon-on-elton-part-2 ריק קלארק מראיין את גאס דאג'ן – חלק שני], באתר rickclarkproductions.com, {{כ}}2 בספטמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־9 בנובמבר 2021}}.

לאחר תקרית מביכה שאירעה לג'ון במהלך קניות בחנות בלונדון בתחילת דצמבר 1971, בה ה[[קופאי]]ת, שזיהתה אותו ככוכב אלטון ג'ון, אך ראתה שם שונה (שם הלידה שלו) בפנקס השיקים, סירבה בתחילה לבצע את העסקה, החליט ג'ון לשנות את שמו באופן חוקי. ב־8 בדצמבר 1971 ארגן דיק ג'יימס פגישה עם [[עורך־דין]] כדי למלא טפסים לשינוי השם. באותו מעמד, בחר לעצמו ג'ון שם אמצעי: "הרקולס", כשמו של ה[[סוס הבית|סוס]] ב[[קומדיית מצבים|סיטקום]] ה־[[BBC]] הפופולרי "Steptoe and Son" {{אנ|Steptoe and Son}}{{הערה|כיוון=שמאל|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's stellar trip through the '70s|מו"ל=Ballantine Books|מהדורה=מהדורה ראשונה|שנת הוצאה=2017|עמ=79|ISBN=978-1-101-88418-8}}}}{{הערה|שם=ריאיון_נר}}. ב־7 בינואר 1972 שונה שמו חוקית ל"אלטון הרקולס ג'ון"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.thegazette.co.uk/London/issue/45571/page/403/data.pdf|הכותב=|כותרת=שינוי השם באופן חוקי|אתר=באתר ה[[לונדון גאזט]]|מידע נוסף=קובץ PDF להורדה|תאריך=|תאריך_וידוא=2018-12-13}}}}{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}.

ב־19 במאי [[1972]] יצא האלבום "[[Honky Château]]", שכלל את הלהיטים "[[Rocket Man]]" ו־"Honky Cat". האלבום קרוי על שם המקום שבו הוקלט: "Château d'Hérouville" שמצפון ל[[פריז]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/music/2013/aug/04/honky-chateau-recording-studio-for-sale|הכותב=Kim Willsher|כותרת=Honky Chateau - הטירה הצרפתית בה הוקלט|אתר=The Guardian|תאריך=4.8.2013}}}}{{הערה|שם=קלארק_דאג'ן1}}. האלבום היה הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו למקום הראשון במצעד האמריקני, ושהה בו במשך חמישה שבועות{{הערה|שם=בילבורד200}}. הוא קיבל ביקורות חיוביות ביותר. ללהקה הקבועה שלו הצטרף באלבום זה ה[[גיטרה|גיטריסט]] {{קישור שפה|אנגלית|Davey Johnstone|דייווי ג'ונסטון}}, שניגן במספר שירים באלבום הקודם, וג'ון ביקש לצרפו כחבר להקה קבוע. ג'ונסטון צורף על רקע אווירה לא טובה ובעיות שהתגלעו בין ג'ון לבין אולסון ומארי: "היינו כל כך עצבניים ומשועממים שחשבתי שאנחנו צריכים או להיפרד או לעשות משהו חדש. אז החלטתי להשתמש בלהקה באופן יותר קבוע ולצרף את דייווי", אמר ג'ון בריאיון ל־"[[NME]]". ג'ון כלל את עצמו עם אולסון ומארי בריאיון ל־"NME", אבל מראיונות אחרים עולה שהתלונות הגיעו מצד אולסון ומארי{{ביאור|טופין העיר הערת אגב בריאיון משותף: "אני חושב שהלהקה [אולסון ומארי] הלכו לבצע בו [[לינץ']] אם הוא [ג'ון] לא היה מפסיק לשיר את זה [השיר "Country Comfort"]"{{הערה|שם=גמבצ'יני_עמ_36|כיוון=שמאל|{{צ-ספר|מחבר=Paul Gambaccini|שם=A Conversation With Elton John and Bernie Taupin|מקום הוצאה=[[ניו יורק]]|מו"ל=Flash Books|שנת הוצאה=1975|עמ=36–37|ISBN=0-8256-3063-0}}}}.}}, ובעיקר מצד מארי{{ביאור|לאחר מותו של מארי ב־1992, ג'ון קיים הופעות צדקה לטובת משפחת הנפטר ותרם להם את הכנסות ההופעות, למטרת כיסוי הוצאות הטיפולים למחלתו של הנפטר. לעיתונאי רוברט יורמן {{אנ|Robert K. Oermann}} (עבור "The Tennessean" {{אנ|The Tennessean}}, גיליון 16 במרץ 1992) אמר ג'ון: "די נהג להתלונן על הכל. זה היה די בסיבובי הופעות. אבל כשדי חלה, לא שמעתי אותו מתלונן פעם..."{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אליזבת רוזנטל|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|עמ=347}}}}.}}. הבעיות שהתגלעו עשויות לתרום להבנת החלטתו של ג'ון לפטר את אולסון ומארי באמצע שנות ה־70. הגיטריסט ג'ונסטון התגלה גם כמועיל מוזיקלית לג'ון, מכיוון שלהופעה בטריו היו מגבלות: "הבעיה העיקרית שלנו הייתה שהפסנתר היה כלי מוביל והוא, כמובן, לא מחזיק צלילים ארוכים [...] אבל מאז שדייווי הצטרף בגיטרה, זה נהיה קלי קלות בשבילי. אני יכול באמת להירגע כשאני מנגן, בעוד שקודם היינו צריכים לעבוד כולנו למלא את הצליל", סיפר ג'ון{{הערה|פול סקסטון, [https://www.udiscovermusic.com/stories/elton-john-dont-shoot-me-im-only-the-piano-player/amp/ {{כ}}"Don’t Shoot Me I’m Only The Piano Player": איך אלטון ג'ון הצית קלאסיקה], באתר udiscovermusic, {{כ}}29 במאי 2020, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2021}}. במהלך ריאיון משותף עם אלטון ג'ון סיפר ברני טופין שהם נמנעו מלצרף גיטריסט עד אז, משום שחששו שיאפיל עליהם: "ממש הופתענו עם הגיטריסט החדש [ג'ונסטון] משום שפחדנו מהשתלטות על ידי הרים של מגברים ומיקרופונים"{{הערה|שם=גמבצ'יני_עמ_36}}. עם זאת ג'ונסטון, שהיה בעל רקע ב[[מוזיקת פולק|פולק]] (כחבר בלהקת {{קישור שפה|אנגלית|Magna Carta (band)|Magna Carta (להקה)|Magna Carta}}), ידע להשתלב מבלי להשתלט על הצליל.

בנוסף לתפקידי הנגינה שלהם שימשו אולסון, מארי וג'ונסטון גם כ[[זמר רקע|זמרי רקע]]. שילוב הקולות הייחודי ביניהם (לראשונה בסינגל "[[Rocket Man]]") היה למאפיין מובהק של צליל הסינגלים והאלבומים של ג'ון עד לאמצע שנות ה־70{{הערה|שם=קטורזה_2006}}.

באלבום "[[Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player]]" שיצא ב־[[1973]] החל ג'ון לשלב סגנון מוזיקלי של [[גלאם רוק]]. להיטים בולטים בו היו הסינגלים "[[Daniel (שיר של אלטון ג'ון)|Daniel]]" ו־"[[Crocodile Rock]]". כן בלט "Have Mercy on the Criminal", שלצד הסינגלים זכה לביצועים של ג'ון בהופעות חיות לאורך השנים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/song/have-mercy-on-the-criminal-mt0006938170|הכותב=Donald A. Guarisco|כותרת=על השיר "Have Mercy On The Criminal"|אתר=באתר [[AllMusic]]|תאריך=}}}}. כקודמו, זכה גם אלבום זה לביקורות חיוביות{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/dont-shoot-me-im-only-the-piano-player-mw0000650319|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=ביקורת AllMusic לאלבום "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player"|אתר=AllMusic|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/dont-shoot-me-im-only-the-piano-player-86103/#ampshare=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/dont-shoot-me-im-only-the-piano-player-86103/|הכותב=Stephen Holden|כותרת=ביקורת Rolling Stone ל-"Don't shoot me i'm only the piano player"|אתר=Rolling Stone|תאריך=March 15, 1973}}}}. בסוף אותה שנה יצא לאור אלבומו הכפול "[[Goodbye Yellow Brick Road]]", בו התבטא היטב סגנון הגלאם רוק המאפיין את ג'ון. האלבום הצליח מאוד במכירות, וכלל כמה מלהיטיו הגדולים ביותר של ג'ון: "[[Candle in the Wind]]", {{כ}}"Saturday Night's Alright for Fighting", {{כ}}"[[Bennie and the Jets]]", ושיר הנושא "[[Goodbye Yellow Brick Road (שיר)|Goodbye Yellow Brick Road]]".

ב־[[1974]] יצא האלבום "[[Caribou]]", שכלל את הסינגלים "The Bitch is Back" ו־"[[Don't Let the Sun Go Down on Me]]". האלבום קרוי על שם אולפן ההקלטות "קריבו" שב[[קולורדו]], שם הקליט ג'ון את האלבום. האלבום הוקלט בחופזה, בכתשעה ימים בלבד במהלך ינואר 1974 שעמדו לרשות הלהקה לפני התחלת סיבוב ההופעות ב[[יפן]] ו[[אוסטרליה]], ועקב כך הלהקה עבדה תחת "לחץ לא ייאמן". המפיק גאס דאג'ן הביע לימים מורת רוח מהסאונד של האלבום, כמו גם ממרכיבים נוספים בו. "Step into Christmas" היה סינגל שהקליט ג'ון בנובמבר 1973. הוא נכלל כ[[רצועת בונוס]] ב[[הוצאה מחודשת|הוצאה המחודשת]] של "Caribou", שיצאה ב־1995.

[[קובץ:Elton John US Television Special 1974.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון בתוכנית [[ספיישל טלוויזיוני|ספיישל]] ברשת [[ABC]], {{כ}}1974]]
[[קובץ:Elton john cher show 1975.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון בהופעה בתוכניתה של הזמרת [[שר (זמרת)|שר]], 1975]]
בפברואר 1975 יצא לאור הסינגל "
[[Philadelphia Freedom]]". השיר נכתב כמחווה לחברתו הטובה הטניסאית [[בילי ג'ין קינג]] (שם השיר, שאותו קבע ג'ון, הוא כשמה של קבוצת הטניס המקצוענית שבה שיחקה קינג){{ביאור|ג'ון נתקל בהתנגדות נחרצת מצידו של התמלילן שלו, ברני טופין, שהודיע לג'ון שהוא "לא מוכן לכתוב שיר על טניס" (הוא ראה זאת כמעין פגיעה בכבודו). לבסוף כתב מה שתיאר כ"שיר [[wikt:אזוטרי|אזוטרי]] על להיות חופשי". השיר תואר גם כמחווה חלקית ל"צליל פילדלפיה" ([[:en:Philadelphia soul|אנ']]).}}{{הערה|שם=הופעה_סולטריין}}{{הערה|[https://www.eltonjohn.com/stories/billie-jean-king-talks-about-philadelphia-freedom Billie Jean King Talks About 'Philadelphia Freedom'], באתר הרשמי של אלטון ג'ון, 10 בספטמבר 2018}}. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד{{הערה|שם=הוט100}}, ודורג שלישי בסיכום השנה. ב־[[17 במאי]] של אותה שנה ביצע ג'ון את השיר בתוכנית הטלוויזיה ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו־אמריקאית]] {{קישור שפה|אנגלית|Soul Train|Soul Train}}. ג'ון היה [[האדם הלבן]] השלישי שהופיע בתוכנית{{הערה|כיוון=שמאל|שם=הופעה_סולטריין|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s |מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|מהדורה=מהדורה ראשונה|עמ=169–171|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA170&lpg=PA170&dq=captain+fantastic+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+white+soul+train&source=bl&ots=BxOFhYZmrH&sig=ACfU3U2Q3wTIuQpihqWHKarQVCLQKrWkqA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwi9yMuP7InxAhXDAmMBHbztCv4Q6AEwEXoECBcQAg#v=onepage&q=captain%20fantastic%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20white%20soul%20train&f=false}}}}. ב־[[1975]] גם השתתף ג'ון לצד כוכבים כגון [[אריק קלפטון]] ו[[טינה טרנר]] בסרט "[[טומי (סרט)|טומי]]", אשר התבסס על האלבום ו[[אופרת רוק]] של להקת "[[המי]]". הוא גילם בסרט את אלוף ה[[פינבול]] המפסיד לטומי, הנער החירש והעיוור. בסרט זה שר ג'ון את הלהיט "[[Pinball Wizard]]".

ב־[[19 במאי]] 1975 יצא לאור אלבומו "[[Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy]]", שנכתב כסיפור [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] על ימי התחלת הקריירה של ג'ון ושותפו הוותיק התמלילן [[ברני טופין]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://m.youtube.com/watch?v=_hRZr-J589w|הכותב=|כותרת=ריאיון עם אלטון ג'ון ברשת 'ABC' (האוסטרלית) לרגל צאת 'קפטן פנטסטיק'|אתר=באתר [[יוטיוב]]|תאריך=}}}}. "קפטן פנטסטיק" הוא האלבום הראשון אי פעם שנכנס מיד עם יציאתו לאור למקום הראשון במצעד [[בילבורד 200]], תוך שמכר 1.4 מיליון עותקים במשך ארבעת הימים הראשונים ליציאתו, ושהה במקום הראשון במשך שבעה שבועות{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Joseph Murrells|שם=The Book of Golden Discs|מו"ל=Barrie & Jenkins|מהדורה=שניה, מאוירת|שנת הוצאה=1978|ISBN=0-214-20480-4}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/articles/news/61880/elton-expands-captain-fantastic-with-live-tracks|הכותב=|כותרת=כתבה בבילבורד לקראת צאת מהדורת הדלוקס של "קפטן פנטסטיק"|אתר=בילבורד|תאריך=2005}}}}{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}. האלבום קיבל ביקורות חיוביות מאוד{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.allmusic.com/album/captain-fantastic-and-the-brown-dirt-cowboy-mw0000194334|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=Captain Fantastic - ביקורת Allmusic|אתר=Allmusic|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rollingstone.com/music/albumreviews/captain-fantatic-and-the-brown-dirt-cowboy-19750717|הכותב=Jon Landau|כותרת="Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy" - אחד מאלבומיו הטובים ביותר|אתר=Rolling Stone|תאריך=July 17, 1975}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rollingstone.com/music/pictures/readers-poll-the-10-best-elton-john-albums-20130918/9-rock-of-the-westies-0645117|הכותב=|כותרת=קוראי המגזין "רולינג סטון" בוחרים את עשרת האלבומים הטובים ביותר של אלטון ג'ון|אתר=Rolling Stone|תאריך=September 18, 2013}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.bbc.co.uk/music/reviews/mw28/|הכותב=Chris Roberts|כותרת=ביקורת BBC ל"קפטן פנטסטיק"|אתר=BBC|תאריך=2010}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.eltonjohnitaly.com/crowe-interview2006.html|הכותב=|כותרת=ריאיון שערך עמו קמרון קרואו ב־2006|אתר=|תאריך=נובמבר 2006}}}}{{הערה|[https://boazcohen.wordpress.com/2011/04/09/האיש-ששינה-את-חיי/ האיש ששינה את חיי], לונדון קולינג — הבלוג של [[בועז כהן]]}}. בריאיון שערך עמו [[קמרון קרואו]] ב־2006 אמר ג'ון: "תמיד חשבתי ש'קפטן פנטסטיק' היה אלבומי הטוב ביותר, משום שלא היה מסחרי בשום דרך [...] 'קפטן פנטסטיק' נכתב מההתחלה לסוף בסדר רץ, כמעין סיפור על התמודדות עם כישלון – או ניסיון נואש שלא להיות כזה. חיינו את הסיפור"{{הערה|שם=brian07042015|{{קישור כללי|כתובת=http://www.classicrockhistory.com/review-of-elton-johns-captain-fantastic-album/#_ftnref1|הכותב=Brian kachejian|כותרת=אלטון ג'ון: Captain Fantastic אלבומי הטוב ביותר - ציטוט מריאיון שערך עמו ב־2006 Cameron Crowe|אתר=Classical Rock History|תאריך=April 7, 2015}}}}. האלבום הגיע למעמד פלטינה x{{כ}}3 בארצות הברית{{הערה|[https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&se=captain+fantastic#search_section פלטינה משולשת ל"קפטן פנטסטיק]", באתר [[איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי]], בדיקה אחרונה ב־8 בנובמבר 2021}}, ומקובל לראותו כמסמן את סיומה של פסגת הקריירה של ג'ון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rollingstone.com/music/albumreviews/made-in-england-19980202|הכותב=Peter Galvin|כותרת=Elton John hit his artistic peak with Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy|אתר=Rolling Stone|מידע נוסף=רקע תמציתי לקריירה של ג'ון - ניתן כפתיחה לביקורת על האלבום "Made in England"|תאריך=February 2, 1998}}}}{{הערה|שם=קטורזה_2006}}. הסינגל היחיד מהאלבום, "Someone Saved My Life Tonight", הגיע למקום הרביעי במצעד בילבורד הוט 100, ולמקום השני במצעד הסינגלים [[RPM (מגזין)|RPM]] הקנדי.

לפני הקלטת האלבום הבא, "Rock of the Westies", פיטר ג'ון את חברי הלהקה הקבועים אולסון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.eltonjohn.com/stories/ten-things-you-may-not-have-known-about-nigel-olsson|הכותב=|כותרת=10 עובדות על המתופף נייג'ל אולסון|אתר=eltonjohn.com|תאריך=}}}} ומארי. על הכל מוסכם שהפיטורים נעשו דרך הטלפון, אך קיימים חילוקי גרסאות בין ג'ון לבין אולסון לגבי זהות המטלפן: לפי ג'ון, היה זה הוא עצמו (ובראיונות שנערכו עמו לאחר מכן הביע חרטה עמוקה על "הדרך הנוראית" של פיטורים דרך הטלפון). אומנם אולסון סיפר שהיה זה "מישהו במשרד" שדיבר איתו{{הערה|שם=ריאיון_אולסון|[https://www.rollingstone.com/music/music-news/nigel-olsson-reflects-on-50-years-of-playing-drums-for-elton-john-713606/ נייג'ל אולסון על 50 שנה של תיפוף לאלטון ג'ון], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}22 באוגוסט 2018, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2021}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מקום הוצאה=|עמ=6|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA6&lpg=PA6&dq=rocket+man+elton+john+from+a-z+%22Firing+his+band%22&source=bl&ots=kdoSgv1-5_&sig=ACfU3U0Zv6DsvUNQlszz9tc8Ty387b5YKQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj1pcj4qv_hAhUxMuwKHVC4A6kQ6AEwAHoECAMQAQ#v=onepage&q=rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22Firing%20his%20band%22&f=false|מו"ל=Praeger}}}}. ג'ון אומנם סיפר בעבר בגלוי על בעיות שהיו לו כבר מתחילת הדרך עם אולסון ומארי, כאמור לעיל, אך הדברים לא נתפסו על ידי המפוטרים כסימנים המתריאים לקראת הבאות, ואף ג'ון לא חזר לדון בהם – ההסבר שסיפק לתקשורת היה שהרגיש שהיה "חייב שינוי"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s|מקום הוצאה=|עמ=172|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA172&lpg=PA172&dq=captain+fantastic:+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+%22Something+had+to+change+musically%22&source=bl&ots=BwRIn4TouL&sig=ACfU3U0VTOZ7ZgaAkbnY3Q_Onimv6pN-Ww&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwj0loOywf_hAhUO3KQKHe0HBI0Q6AEwBHoECAIQAQ#v=onepage&q=captain%20fantastic%3A%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20%22Something%20had%20to%20change%20musically%22&f=false|מו"ל=Ballantine Books}}}}. גם אולסון סיפר: "הסיבה מדוע הוא נתן לנו ללכת, עד כמה שקראתי בעיתונות, הייתה שהוא רצה לשנות כיוון מוזיקלי". עם זאת, ההסבר לא התקבל על דעתם כעילה אמיתית, והפיטורים, על פי אולסון, המשיכו לרדוף את מארי עד מותו ב־1992, משבץ שנגרם בעקבות [[כימותרפיה|טיפול כימותרפי]] במחלת [[סרטן העור]] שממנה סבל{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://thedeadrockstarsclub.com/1992.html|הכותב=|כותרת=מות הבסיסט די מאריי ב־1992|אתר=thedeadrockstarsclub.com|תאריך=}}}}: "היינו מאוד קרובים, גרנו ב[[נאשוויל]]. מספר שבועות לפני מותו של די, ביקרתי אותו. אחד הדברים האחרונים שהוא אמר לי היה, 'נייג', הלוואי שהיו אומרים לנו מה לעזאזל עשינו שפוטרנו. אף פעם לא קיבלנו את הסיפור האמיתי'"{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:0|כיוון=שמאל}}. אולסון ומארי חזרו ללהקתו של ג'ון וניגנו בה בשנים 1980–1984. אולסון חזר ללהקתו של ג'ון ב־2000.

דייווי ג'ונסטון וריי קופר נשארו בלהקה. חזרו אליה המתופף רוג'ר פופ וקיילב קוואי, שהצטרף כגיטריסט נוסף{{ביאור|השניים עבדו עם ג'ון בתחילת דרכו כמוזיקאי אולפן, ואף ניגנו באלבומיו הראשונים.}}. הבסיסט קני פאסרלי צורף כחבר חדש. ללהקה הצטרף גם [[ג'יימס ניוטון הווארד]] כ[[כלי מקלדת|קלידן]] וכמעבד באולפן{{הערה|שם=ניוטון_הווארד_ארכיון|[https://web.archive.org/web/20160306045742/http://www.eltonjohn.com/band/james-newton-howard/ ג'יימס ניוטון הווארד (ארכיון הלהקה של אלטון ג'ון)], באתר [[ארכיון האינטרנט]], אורכב מה [https://web.archive.org/web/20160306045742/http://www.eltonjohn.com/band/james-newton-howard/ מקור] ב־6 במרץ 2016, בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2021}}{{הערה|שם=ניוטון_הווארד_ריאיון|[https://youtu.be/N3goGcCxl5Y ג'יימס ניוטון הווארד מספר על הצטרפותו כצעיר בוגר קולג' ללהקה של אלטון ג'ון], באתר [[יוטיוב]], בדיקה אחרונה ב־7 ביוני 2021}}. השותפות עם ניוטון הווארד הייתה משמעותית: המוזיקה של ג'ון הייתה עדיין מתוזמרת בחלקה, והמגמה בעולם הייתה לכיוון השפעות מ[[מוזיקה אלקטרונית]]. הווארד הוסיף תמיכה של [[סינתיסייזר]] לפסנתר של ג'ון. ג'ון כבר לא היה היחיד שניגן בהופעות על קלידים, והיה שבע רצון מכך, מכיוון שהדבר הוריד ממנו עומס וכתוצאה מכך איפשר לו "לנגן הרבה יותר טוב" (ג'ון היה עד כדי כך מרוצה מניוטון הווארד, שכאשר שמע את עבודתו בשיר "Feed Me"{{ביאור|מן האלבום הבא, "[[Rock of the Westies]]".}}, הוא ויתר על הכנסת הפסנתר שלו עצמו לשיר{{הערה|שם=ניוטון_הווארד_ארכיון}}). יחד עם הגיטריסטים, הפסנתר של ג'ון הפך פחות דומיננטי בהופעות החיות, ומהרבה בחינות הפכה להקת ההופעות של ג'ון ללהקה מבוססת גיטרה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אליזבת רוזנטל|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|שנת הוצאה=2001|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=0-8230-8893-6|עמ=115–117}}}}.

את סדרת אלבומי האולפן שהוציא ג'ון בחברת התקליטים DJM, חתם האלבום "[[Rock of the Westies]]", שהוקלט בקולורדו ויצא לאור ב־[[4 באוקטובר]] 1975. בין השירים הבולטים באלבום: "Island Girl" (שהגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים בארצות הברית ובבריטניה), "{{משמאל לימין|I Feel Like a Bullet (In the Gun of Robert Ford)}}" ו־"Grow Some Funk of Your Own". אף על פי שהאלבום הגיע לראש מצעד המכירות של [[בילבורד]], איכותו המוזיקלית נחשבת ירודה יחסית לאלבומיו הקודמים. המפיק גאס דאג'ן סיפר על חיכוכים ומריבות בין המשתתפים בהקלטות, חיכוכים ומריבות שהשליכו על התוצאה הסופית, והודה: "זה אינו אחד מהאלבומים המועדפים עלי"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.number1albums.com/rock-of-the-westies-elton-john-november-8-1975/|הכותב=|כותרת="אכזבה אמנותית": על הבעיות שהתגלעו בהקלטת "Rock of the Westies"|אתר=באתר number1albums.com|תאריך=27 בנובמבר 2018}}}}. המבקר מאט ספרינגר כתב: "נדמה שהיעד היה גישה רעננה, וגם אם התוצאות לא מגיעות אל הפסגות הנישאות שהושגו בריצתו המדהימה של אלטון ג'ון במחצית הראשונה של שנות השבעים, עדיין יש באלבום כמה שירים טובים"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://ultimateclassicrock.com/elton-john-rock-of-the-westies/|הכותב=מאט ספרינגר|כותרת=ביקורת על האלבום "Rock of the Westies"|אתר=באתר ultimateclassicrock.com|תאריך=24 באוקטובר 2015}}}}. עוד נכתב על כך כי קשיים רגשיים ו[[התמכרות לסמים]] של ג'ון בתקופה זו, לצד החלפת חברי הלהקה [[נייג'ל אולסון]] המתופף ו[[די מארי]] הבסיסט, תרמו לירידה באיכות אלבומיו{{הערה|שם=ריאיון_אולסון}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.lifetimetv.co.uk/people/sir-elton-john|הכותב=|כותרת=ביוגרפיה של הזמר|אתר=|תאריך=}}}}.

ג'ון סיפר לימים שהיה נתון בעומס עבודה רב, וסבל מ[[דחק|לחץ]] ומדיכאונות קשים. השבוע של 20–26 באוקטובר 1975 הוכרז כ"שבוע אלטון ג'ון" ב[[לוס אנג'לס]], ונקבעו לו שני מופעים ב[[אצטדיון דודג'ר]], ש־110,000 הכרטיסים להם אזלו במהירות רבה. המופע הראשון נקבע ל־[[25 באוקטובר]]. ב־[[21 באוקטובר]] קיבל ג'ון כוכב ב[[שדרת הכוכבים של הוליווד]]. {{ציטוטון|זה יותר מלחיץ מלהופיע, אני אומר לכם...}}, אמר. יומיים לאחר מכן, ב־[[23 באוקטובר]], כשהוא בחברת משפחתו וחבריו, ביצע את מה שהיה ספק ניסיון [[התאבדות]], ספק קריאה לעזרה: הוא בלע 60 טבליות [[דיאזפאם|ואליום]], הודיע לנוכחים שהוא {{ציטוטון|הולך להיות מת בתוך שעה. לקחתי כדורי שינה}} – וקפץ לבריכה. הוא נאבק לצוף על פני המים, ונמשה מהם. הגיעה עזרה רפואית והוא עבר [[שטיפת קיבה]], ונלקח לבית החולים. לאחר דיונים ארוכים ובאישור רופאיו, החליט ג'ון להתייצב למופעים המתוכננים. ב־2010 אמר: {{ציטוטון|זה היה לחץ. עבדתי בלי הפסקה במשך חמש שנים. אבל זה היה אני אופייני. אין סיכוי שהתכוונתי למות כשעשיתי את זה}}{{הערה|כיוון=שמאל|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s |מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|מהדורה=מהדורה ראשונה|עמ=184–191|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA184&lpg=PA184&dq=captain+fantastic:+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+soon+to+be+released+Rock+of+the+Westies&source=bl&ots=BxOFh-_kvH&sig=ACfU3U0XoXKZXQuw3SleklvODHto91chtQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiTkY-B34rxAhWPwAIHHeFDA24Q6AEwEHoECAUQAw#v=onepage&q=captain%20fantastic%3A%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20soon%20to%20be%20released%20Rock%20of%20the%20Westies&f=false}}}}{{הערה|[https://calisphere.org/item/ark:/21198/zz0002qdh4/ אלטון ג'ון מקבל את הכוכב שלו בשדרת הכוכבים של הוליווד, 1975], באתר {{קישור שפה|אנגלית|California Digital Library|הספרייה הדיגיטלית של קליפורניה}}, בדיקה אחרונה ב־9 ביוני 2021}}{{הערה|דייב ליפטון, [https://ultimateclassicrock.com/elton-john-1975-suicide-attempt/ הסיפור על ניסיון ההתאבדות של אלטון ג'ון ב־1975], באתר ultimateclassicrock.com, {{כ}}11 באפריל 2019, בדיקה אחרונה ב־9 ביוני 2021}}{{הערה|{{הארץ|אלכסיס פטרידיס|אלטון ג'ון סוף סוף מצליח להנות מהקריירה|1.1731734|15 ביוני 2012}}}}.

במאי [[1976]] הוציא ג'ון את אלבום ההופעה השני שלו, "[[Here and There]]". בשונה מאלבום ההופעה הראשון, בו נתפס ג'ון כמוזיקאי צעיר בעל צליל ייחודי ומקורי, הרי שבאלבום ההופעה השני מוצג ג'ון כזמר גלאם רוק ותיק, הלבוש בתלבושות ראוותניות ומשתולל על הבמה בשעת הנגינה, דבר שנטען כי תפס את מקומה של המוזיקה שלו. האלבום הוקלט בבריטניה (בהופעה בפני [[המלכה אליזבת השנייה]] ב[[רויאל פסטיבל הול]]) ובארצות הברית (בהופעה שהתקיימה ב[[מדיסון סקוור גרדן]] ב־1974). במקור יצא האלבום על גבי תקליט יחיד; בסוף שנות ה־90 יצאה גרסת האלבום הכפול, שהכילה את כל שירי שתי ההופעות. ג'ון אירח מספר אמנים בהופעות אלו, בהם ה[[מוזיקאית]] [[לזלי דאנקן]] ששרה עם ג'ון את הבלדה "Love Song" בהופעה בבריטניה, והזמר [[ג'ון לנון]] שהצטרף למספר שירים בהופעתו הציבורית הגדולה האחרונה (ואחת מהופעותיו האחרונות בכלל) ב־28 בנובמבר 1974 במדיסון סקוור גארדן{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}{{הערה|שם=מרכז_קנדי}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.openculture.com/2017/09/watch-john-lennons-last-live-performance-1975-imagine-stand-by-me-more.html|הכותב=|כותרת=הופעותיו האחרונות של לנון: הופעתו הגדולה האחרונה עם ג'ון ב־1974 והופעתו האחרונה בכלל ב־1975|אתר=open culture|מידע נוסף=ההופעה עם אלטון ג'ון מוזכרת אחרי התמונה הרביעית|תאריך=2017}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://nypost.com/2018/10/18/that-insane-time-elton-john-jammed-with-john-lennon/|הכותב=צ'אק ארנולד|כותרת=לנון בהופעתו עם אלטון ג'ון במדיסון סקוור גארדן|אתר=nypost|תאריך=October 18, 2018}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pinterest.com/pin/562035228482505875/|הכותב=|כותרת=תמונה מההופעה של ג'ון לנון ואלטון ג'ון|אתר=pinterest|תאריך=}}}}. ההופעה גם סימנה ציון דרך אישי עבור לנון, כאשר אלטון ג'ון ארגן פגישה מאחורי הקלעים בינו ובין רעייתו [[יוקו אונו]] בעת שהיו עדיין פרודים, במה שהתברר כשלב בדרך לפיוס ביניהם: "זה היה לפני שחזרנו להיות ביחד, אבל זה כנראה היה שהרגשנו משהו", סיפר לנון ל"רולינג סטון"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-news/john-lennon-long-nights-journey-into-day-185277/|הכותב=|כותרת=ג'ון לנון בריאיון ל"רולינג סטון"|אתר=|תאריך=}}}}. שנה לאחר מכן, ביקשו לנון ואונו מאלטון לשמש [[סנדק (נצרות)|סנדק]] לבנם שון{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=155|ISBN=0-275-95698-9}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://people.com/archive/elton-john-celebrates-his-friend-john-lennon-and-gets-a-visit-from-yoko-and-godson-sean-vol-18-no-8/|הכותב=|כותרת=ג'ון לנון ורעייתו הפרודים נפגשים בהופעה המשותפת במדיסון סקוור גארדן|אתר=People|תאריך=1982}}}}.

=== 1976–1979: רוקט רקורדס, פרישה זמנית ===
באוקטובר [[1976]] יצא האלבום הכפול "[[Blue Moves]]", שכלל את הסינגל "[[Sorry Seems to Be the Hardest Word]]". היה זה אלבומו הראשון של ג'ון בחברת התקליטים {{קישור שפה|אנגלית|The Rocket Record Company|רוקט רקורדס}}, אותה הקים בשותפות עם ברני טופין, גאס דאג'ן, סטיב בראון ואחרים. הוא הגיע למקום השלישי בארצות הברית, ובכך קטע רצף של שבעה אלבומים במקום הראשון שם. הוא קיבל ביקורות מעורבות בקרב המבקרים: מבקר "[[רולינג סטון]]" אריאל סווארטלי כתב שהוא "יומרני באופן נואש" וש"מספר השירים הטובים שבו אפילו לא קרוב להצדיק את אורכו הנרחב". סווארטלי ציין לטובה את "Idol" ואת "Shoulder Holster"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/blue-moves-205400/|הכותב=Ariel Swartley|כותרת=ביקורת "רולינג סטון" ל-"Blue Moves" (שלילית)|אתר=רולינג סטון|תאריך=December 30, 1976}}}}. בביקורת [[רטרוספקטיבה|רטרוספקטיבית]], תיאר מבקר "[[allmusic|AllMusic]]" לינדזי פלאנר את האלבום כ"עייפות בלתי־נמנעת", שבאה לאחר "פרץ ה[[יצירתיות]] העצום" שדחף את ג'ון להוציא את אלבומיו הקודמים. הוא סיכם: "בעוד 'Blue Moves' לא מגיע לקרסוליים של אלבומים הכרחיים כ־'[[Tumbleweed Connection]]' או '[[Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy]]', הרגעים המבריקים שבו מוכיחים שג'ון עדיין היה יכול להציע יותר מאשר חומר ממוצע"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/blue-moves-mw0000192703|הכותב=Lindsay Planer|כותרת=ביקורת AllMusic ל-"Blue Moves"|אתר=AllMusic|תאריך=February 2012}}}}.

הלהיט הגדול ביותר של ג'ון בשנה זו היה "[[Don't Go Breaking My Heart]]", [[דואט]] עם [[קיקי די]], ששהה במשך ארבעה שבועות בראש מצעד ה[[בילבורד הוט 100]]{{הערה|שם=הוט100|[https://www.billboard.com/artist/elton-john/chart-history/HSI היסטוריית ג'ון במצעד בילבורד הוט 100], באתר [[בילבורד]], בדיקה אחרונה ב־2 בנובמבר 2021}} ודורג שני בסיכום השנה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=xCQEAAAAMBAJ&lpg=PA1&pg=PT43&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|הכותב=|כותרת="Billboard, 25 December 1976 ("Billboard's Annual Talent in Action", Pop Singles of 1976)"|אתר=באתר [[גוגל ספרים]]|תאריך=}}}}. השיר היה הסינגל הראשון שלו שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, ושהה בו במשך שישה שבועות. הוא גם הגיע למקום הראשון ב[[מצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי (1970–1979)|מצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי]] של [[רשת ג']] לשנת 1976. על אף שהוקלט במהלך הקלטות "Blue Moves", לא נכלל השיר באלבום (השיר נכלל בכמה מאלבומי האוסף של הזמר).

ג'ון היה "זמר השנה" במצעדי הרדיו הלועזיים של [[קול ישראל]] בשנים 1973–1976 ברציפות, והיה הזמר השני (יחד עם [[פול מקרטני וכנפיים]]) בעל [[מצעד הפזמונים הבינלאומי השנתי (1970–1979)#נתונים סטטיסטיים|המספר הרב ביותר של שירים במצעד הלועזי השנתי של רשת ג' בשנות ה־70]].

בסוף שנת [[1977]] הכריז ג'ון שהוא פורש מהופעות בפני קהל, אך הוא חזר להופיע לאחר שנה (ג'ון הכריז מעל הבמה ש"הופעה זו תהיה האחרונה" גם ב־1976, 1982, 1984, 1986 ו־1989{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=84|ISBN=0-275-95698-9}}}}. בנוסף הכריז על פרישה מהקלטות ב־2001{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:2|{{ynet|מרב יודילוביץ'|אלטון ג'ון הודיע על פרישה|1373208|2 בדצמבר 2001}}}}; זאת לבד מהפרישה הזמנית שלו ב־1990, לאחר גמילתו מהתמכרויותיו השונות ומהודעת הפרישה מהופעות ב-2018).

[[קובץ:Elton John 1.jpg|ממוזער|250px|שמאל|ג'ון במהלך הופעה בסוף שנות ה־70]]
ב־[[1978]] יצא אלבומו "[[A Single Man]]". היה זה אלבומו הראשון בו לא שיתף פעולה עם התמלילן טופין והמפיק דאג'ן, עימם עבד מראשית דרכו. במקומם החל לעבוד עם התמלילן גארי אוסבורן (עמו עבד עד 1982) ועם קלייב פרנקס, וכן היה שותף בעצמו בהפקה. שיטת עבודתו עם אוסבורן הייתה שונה מאוד משיטת עבודתו עם טופין. ראשית, בעבודתו עם טופין השניים לא ישבו ביחד בזמן תהליך היצירה. שנית, ג'ון קרא את השירים שמסר לו טופין, ורק לאחר מכן הלחין את המוזיקה ("אני מקבל את המילים והסרט נכנס לי לראש"{{הערה|שם=ריאיון_באקדמיה_2019}}{{ביאור|עוד אמר שתהליך ההלחנה של שיר לוקח לו לא יותר מכ־15–20 דקות, אחרת הוא עוזב אותו{{הערה|[https://www.bbc.co.uk/sounds/play/p05mpwt5 ריאיון עם השדרן ג'וני ווקר על שיטת עבודתו עם טופין], באתר [[BBC]]}}.}}). לעומת זאת עם אוסבורן הוא ישב ביחד, הם דנו במילים והחליפו רעיונות, ואוסבורן כתב מילים ללחנים של ג'ון{{הערה|שם=ריאיון_1987_ווקספופ|[https://youtu.be/vy4J5STGcm4 ריאיון עם אלטון ג'ון, 1987], באתר [[יוטיוב]], בדיקה אחרונה ב־28 במאי 2021}}. בשנות ה־80 המוקדמות אמר ג'ון שזה נותן לו חופש גדול יותר, וש"זה ממלא צורך יצירתי כרגע"{{הערה|שם=גאריאוסבורן|{{צ-ספר|מחבר=Cluade Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל= Praeger|עמ=73}}}}{{הערה|שם=דויל_225_229}}. לימים הוסיף שהפרידה הזמנית מטופין איפשרה לו להתנסות במוזיקה בדרכים שלא היו לו בעבר{{הערה|הערות אלבום "Elton: Jewel Box", {{כ}}2020, עמ' 88}}. ההבדלים בשיטות העבודה נבעו גם מאופי היחסים השונה: אוסבורן היה חבר אישי שישב עם אלטון בפאבים{{הערה|שם=גאריאוסבורן}}, בעוד שהיחסים עם טופין היו יחסי עבודה (אמנם מאוד קרובים) – חודשים עברו מבלי שראו אחד את השני{{הערה|הקישור נפתח בדפדפן פיירפוקס {{צ-ספר|מחבר=Cluade Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל= Praeger|עמ=100|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA100&lpg=PA100&dq=rocket+man+elton+john+from+a-z+%22while+close,+they+aren%27t+best+friends.+they+don%27t+hang+out+together%22&source=bl&ots=kdpNev0-22&sig=ACfU3U0zf-8ipJveuC9b4XBo3yOAd_49Hg&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjhnfHBgIvjAhVKZlAKHcymAiEQ6AEwAHoECAEQAQ#v=onepage&q=rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22while%20close%2C%20they%20aren't%20best%20friends.%20they%20don't%20hang%20out%20together%22&f=false }}}}. האלבום קיבל ביקורות מעורבות, ובכל זאת הגיע למעמד אלבום פלטינה בארצות הברית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&se=elton+john+a+single+man#search_section|הכותב=|כותרת=פלטינה ל'A Single Man' בארצות הברית|אתר=באתר [[איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי]]|תאריך=}}}}. בלטו בו השירים
"{{משמאל לימין|Part-Time Love}}", "{{משמאל לימין|Shine on Through}}", "{{משמאל לימין|It Ain't Gonna Be Easy}}", "{{משמאל לימין|Georgia}}"{{ביאור|חברי הצוות והשחקנים של מועדון הכדורגל [[ווטפורד (כדורגל)|ווטפורד]], שג'ון היה יושב הראש שלו באותה תקופה, סיפקו קולות רקע לשיר.}}, וכן השיר (האינסטרומנטלי בעיקרו) "Song for Guy" שהצליח כסינגל באנגליה ונכלל מאז ברוב תקליטי האוסף של הזמר{{ביאור|הרקע לשיר האחרון יוצא דופן: ג'ון כתב בהערות המצורפות לסינגל שביום שבו כתב את השיר, העסיקו אותו מחשבות אובססיביות על המוות. הוא כתב את השיר על המוות. למחרת כתיבת השיר נודע לו על מותו של Guy Burchett, השליח בן ה־17 של חברת התקליטים של ג'ון, בתאונת אופניים ביום הקודם (כלומר באותו יום בו ג'ון כתב את השיר). ג'ון החליט לקרוא את שם השיר "Song for Guy" – לזכרו של גאי{{הערה|שם=דויל_225_229}}.}}. סגנון ה[[דיסקו]] שהיה פופולרי באותה התקופה, חילחל גם לאלבום זה. על גבי עטיפת האלבום ניצב ג'ון כשהוא לבוש בבגדי [[ג'נטלמן]] מהמאה ה-19, ומאחוריו מתנשאת [[טירה]]; נטען כי צבעי האפור השולטים בתמונה, לצד שם האלבום, מייצגים את בדידותו של ג'ון בתקופה זו, בה ירדה הפופולריות של המוזיקה שלו.

ב־[[1979]] יצא ה[[מיני-אלבום|מיני אלבום]] "[[The Thom Bell Sessions]]". לזמן הפרויקט נפרד אלטון מלהקתו הקבועה ועבד עם מפיק וכותב ה[[רית'ם אנד בלוז]] תום בל {{אנ|Thom Bell}}. ההקלטות נערכו אמנם בחלק השני של שנת 1977, אך לאחר שהיחסים האישיים בין השניים עלו על שירטון, הופסק הפרויקט לאחר שהוקלטו שישה שירים בלבד, ורק שלושה מהשירים שהוקלטו יצאו לאור במיני אלבום ב־1979. ב־[[1989]] יצא לאור האלבום "The Complete Thom Bell Sessions" שכלל את כל ששת השירים שהוקלטו. במהלך ההקלטות הנחה תום בל את ג'ון בתחום הקולי: "תום בל לימד אותי הרבה", סיפר ג'ון לימים. "איך לנשום נכון ולהשתמש בקול שלי ברגיסטר {{אנ|Register (music)}} נמוך יותר"{{הערה|שם=דויל_225_229|כיוון=שמאל|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s|מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|עמ=225–229|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&pg=PA227&lpg=PA227&dq=captain+fantastic:+elton+john%27s+stellar+trip+through+the+%2770s+%22Gary+Osborne+was+very+different+from%22&source=bl&ots=BwSDl1TprF&sig=ACfU3U364cewCQA3tuB9EAwMQEqelaqw3g&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjFhs-hq4rjAhXPaFAKHdppCIIQ6AEwAHoECAIQAQ#v=onepage&q=captain%20fantastic%3A%20elton%20john's%20stellar%20trip%20through%20the%20'70s%20%22Gary%20Osborne%20was%20very%20different%20from%22&f=false}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=7-8|ISBN=0-275-95698-9|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA7&lpg=PA7&dq=elton+john+rocket+man+elton+john+from+a-z+%22Bell,+Thom%22&source=bl&ots=kdmVfq_W90&sig=8gWV9RJz07BLfsFIiXCQW2BQkNw&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiJpMeqjYzeAhWmsaQKHTHXBLAQ6AEwEnoECAAQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22Bell%2C%20Thom%22&f=false}}}}. {{כ}}"Mama Can't Buy You Love" ו־"Are You Ready for Love" זכו להצלחה במצעדים. "Shine on Through" (שכאמור, כמו כל השירים הוקלט ב־1977) הוקלט מחדש בגרסה מקוצרת ויצא באלבום "A Single Man" ב־1978{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.discogs.com/Elton-John-The-Last-Song-CD-2/release/682754|הכותב=|כותרת=הרמיקסים של קליב פרנקס ואלטון ג'ון כפי שהופיעו במיני אלבום 'The Thom Bell Sessions'|אתר=באתר discogs|מידע נוסף=המיקסים המקוריים של תום בל מ־1977 ל־"Three Way Love Affair", "Mama Can't Buy You Love" ו־"Are You Ready for Love" לא הופיעו במיני אלבום שיצא ב־1979 – כי אם רמיקסים של אלטון ג'ון וקליב פרנקס. אומנם המיקסים המקוריים של תום בל יצאו באלבום "The Complete Thom Bell Sessions" שיצא ב־1989 – שהוא האלבום שנגיש במהדורת תקליטור. הדרך היחידה כיום להאזין לשירים כפי שיצאו במיני אלבום המקורי (כאמור – הרמיקסים של ג'ון ופרנקס) במהדורת תקליטור, היא להשיג את הוצאת ה־CD2 של הסינגל של "The Last Song" שיצא ב־1992. על הוצאה זו מצביע הקישור (יש להעיר שלבד מזאת, ב־2003 יצא רמיקס נוסף של אשלי בידל ל־"Are You Ready for Love").|תאריך=}}}}.

[[אלבום האולפן]] ה־13 של ג'ון, "[[Victim of Love]]", שיצא לאור ב־[[1979]], היה אלבום [[דיסקו]], שיצא מעט אחרי השיא של פופולריות מוזיקת הדיסקו. האלבום (שבאופן יוצא דופן, ג'ון לא הלחין את שיריו) נקטל על ידי הביקורת{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.allmusic.com/album/victim-of-love-mw0000313185|הכותב=Lindsay Planer|כותרת=ביקורת allmusic ל-Victim of Love|אתר=Allmusic|תאריך=}}}}, נכשל במכירות, ומוזכר תכופות כמועמד ראוי לתואר אלבומו החלש ביותר: "ב־'Victim of Love' אין נשמת חיים", כתב סטיבן הולדן מ"[[רולינג סטון]]"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/victim-of-love-2-189621/|הכותב=סטפן הולדן|כותרת=ביקורת 'רולינג סטון' ל-'Victim of Love'|אתר=באתר רולינג סטון|תאריך=}}}}. ג'ון לא העלה מופע בעקבות האלבום (וכמעט ולא שר משיריו בהופעותיו, בכלל{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.setlist.fm/stats/albums/elton-john-63d6be6f.html|הכותב=|כותרת=רשימות ביצועים חיים של אלטון ג'ון לפי אלבום|אתר=|תאריך=}}}}). בהמשך בחר לצאת ל[[סיבוב הופעות]] אינטימי, בליווי נגן [[כלי הקשה|כלי ההקשה]] [[ריי קופר]]. במופע זה חזר ג'ון לשירים מראשית הקריירה שלו, אותם לא שר מאז ראשית שנות ה־70. הופעה חשובה במהלך סיבוב ההופעות, הייתה ההופעה ההיסטורית ב[[ברית המועצות]], הופעה ראשונה לאמן מערבי מאחורי [[מסך הברזל]]. במהלך מסע הופעות זה, ביקר לראשונה גם ב[[ישראל]]{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:1|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=23|ISBN=0-275-95698-9|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA23&lpg=PA23&dq=elton+john+rocket+man+elton+john+from+a-z+ray+cooper+rock%27s+music+most+dramatic&source=bl&ots=kdmUgs1031&sig=itqjqL4sNL3A8wRKZL73FXB-VDw&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiknISizPLdAhULjiwKHVwRCSIQ6AEwCnoECAcQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20ray%20cooper%20rock's%20music%20most%20dramatic&f=false}}}}.

באותה השנה, הופיע ג'ון לראשונה בישראל, ב[[היכל התרבות (תל אביב)|היכל התרבות]] ב[[תל אביב]] וב[[בנייני האומה]] ב[[ירושלים]]{{הערה|{{מעריב|יוסי חרסונסקי|אלטון ג'ון נדהם מהתגובה הסוערת של הירושלמים|19790503|139}}}}. הוא הופיע בליווי נגן כלי ההקשה ריי קופר (ללא מלווים נוספים). במפגש עם עיתונאים, דיבר ג'ון בחום על הקהל הישראלי{{הערה|{{ynet|רז שכניק|אלטון ג'ון יופיע בישראל|4734473|3 בדצמבר 2015}}}}.

=== 1980–1988: אי יציבות: הצלחות לצד רגעי שפל ===
[[קובץ:President Ronald Reagan and Elton John.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עם הנשיא [[רונלד רייגן]] ב[[החדר הסגלגל|חדר הסגלגל]], 1982]]
ב־[[1980]] יצא האלבום "{{משמאל לימין|[[21 at 33]]}}", שנקרא כך בשל היותו האלבום ה־21 של ג'ון{{ביאור|כולל אלבומי אוסף, אלבומי הופעה, אלבום הקומפילציה "ליידי סמנתה", מיני אלבום, ופסקול "חברים".}}, אותו הוציא בגיל 33. באלבום זה שב ג'ון לשתף פעולה, בחלק מהשירים, עם התמלילן ברני טופין, וכן עם נגן הבס די מארי והמתופף נייג'ל אולסון{{ביאור|בתפקידיהם בשיר "White Lady White Powder" (המתאר את התמכרותו ל[[קוקאין]]), ובקולות רקע בשירים אחרים.}}. לבד מטופין, כתב גארי אוסבורן את המילים לחלק מהשירים. בשלושה מהבולטים שמבין השירים, השתתף גם ג'ון בכתיבת המילים: ב־"Never Gonna Fall in Love Again" וב־"Sartorial Eloquence" שיתף פעולה עם תום רובינסון, וב־"Give Me the Love" – עם Judie Tzuke{{הערה|חוברת האלבום המחודש (2003)}}. במהלך ההקלטות הוקלטו 11 שירים נוספים, בהם שני שירים בצרפתית עם זמרת הפופ הצרפתייה [[פראנס גל]]. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&ar=Elton+John&ti=21+at+33#search_section|הכותב=|כותרת=זהב ל-"{{משמאל לימין|21 at 33}}" בארצות הברית|אתר=באתר [[איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי]]|תאריך=}}}}, והיה חסר רק מעט למעמד אלבום פלטינה (מיליון עותקים בארצות הברית), לאחר שמכר שם 900 אלף עותקים{{הערה|חוברת האלבום המחודש (שיצא ב-2003)}}. "Little Jeannie" הגיע למקום שלישי במצעד ה[[בילבורד הוט 100|בילבורד]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/music/Elton-John/chart-history/hot-100/song/343637|הכותב=|כותרת=מקום שלישי בארצות הברית ל-"Little Jeannie"|אתר=באתר [[בילבורד]]|תאריך=}}}}, ובכך היה ללהיט הגדול ביותר של ג'ון בארצות הברית מאז הדואט שהקליט ב-1976 עם קיקי די, "Don't Go Breaking My Heart".

ב־13 בספטמבר באותה שנה הופיע במה שהפך לאחת מהופעותיו הזכורות ביותר: הופעת ענק בחינם ב[[סנטרל פארק]], לפני קהל של למעלה מ־400 אלף בני אדם, במהלכה לבש (בין השאר) תלבושת [[דונלד דאק]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ultimateclassicrock.com/elton-john-central-park/|הכותב=|כותרת=תלבושת דונלד דאק בהופעה בסנטרל פארק, 1980|אתר=באתר ultimateclassicrock.com|תאריך=}}}}.

האלבומים הבאים, "[[The Fox]]" {{כ}}([[1981]]) ו־"{{משמאל לימין|[[Jump Up!]]}}" {{כ}}([[1982]]) היוו המשך ישיר לצליל וליוצרים שליוו את ג'ון באלבומו הקודם. בארצות הברית, עבר ג'ון מחברת "MCA" לחברת "[[גפן רקורדס]]" – "The Fox" היה האלבום הראשון שיצא שם בחברה זו{{ביאור|לקראת סוף שנות ה־80 חזר ג'ון ל־"MCA"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1996|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA60&lpg=PA60&dq=rocket+man+elton+john+from+a-z+%22MCA%22&source=bl&ots=kdoS9r0_9-&sig=ACfU3U0s9opa5B_EYsF18KkiVNQ3qv3SJQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiJtpWk4unhAhVNZFAKHVL-CdgQ6AEwAHoECAcQAQ#v=onepage&q=rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22MCA%22&f=false|ISBN=978-0-275-95698-1|מו"ל=Praeger|עמ=60}}}}.}}. "The Fox" לא כלל להיטים, אך קיבל ביקורות טובות למדי – נטען שהיה האלבום הטוב ביותר שלו מאז אמצע שנות השבעים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1996|מו"ל=Praeger|עמ=134|ISBN=978-0-275-95698-1|מהדורה=כריכה רכה}}}}. את "{{משמאל לימין|Jump Up!}}" הפיק כריס תומאס (שהפיק גם את שני אלבומי האולפן הבאים). האלבום כלל גם מספר שירים שהפכו ללהיטים: "[[Blue Eyes]]" (שהיה מועמד לגראמי{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי|כיוון=שמאל}}), "{{משמאל לימין|Empty Garden (Hey Hey Johnny)}}" (שאותו הקדיש לחברו המנוח [[ג'ון לנון]]), {{כ}}"I Am Your Robot" ו־"All Quiet on the Western Front". כמו כן, אלבום זה הוא מן האלבומים הראשונים בהם שר ג'ון נמוך יותר, כפי שניתן לשמוע ב־"Blue Eyes", {{משמאל לימין|Where Have All the Good Times Gone?}}"{{ביאור|מחווה לתקופת הזוהר של [[מוטאון]] ול־[[ארבע הפסגות]]{{הערה|חוברת ההוצאה המחודשת של האלבום}}.}}, ועוד. לאחר 1982, רק "Empty Garden" ו־"Blue Eyes" בוצעו בהופעות באופן קבוע.

במאי [[1983]] יצא האלבום "[[Too Low for Zero]]", שסימן מעין קאמבק לג'ון לאחר אי־ההצלחה היחסית של אלבומיו הקודמים, שלא כללו להיטים בינלאומיים גדולים והיו מאכזבים במכירות, יחסית לשרשרת ההצלחות שלו במחצית הראשונה של שנות השבעים. בלחצו של [[דייוויד גפן]]{{הערה|שם=גאריאוסבורן}} חזר ג'ון לשתף פעולה באופן מלא עם ברני טופין, וכן עם הלהקה שליוותה אותו בראשית דרכו (והקליטה איתו גם את אלבומו הבא). האלבום נמכר היטב וכן זכה לשבחים ממבקרי המוזיקה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/too-low-for-zero-mw0000190396|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=ביקורת ל-'Too Low for Zero'|אתר=באתר [[Allmusic]]|תאריך=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 25740302:0|{{קישור כללי|כתובת=https://dailyvault.com/toc.php5?review=3006|הכותב=Jeff Clutterbuck|כותרת=ביקורת על המהדורה המחודשת של "Too Low for Zero"|אתר=באתר dailyvault.com|תאריך=31 באוגוסט 2005}}}}. להיטים בינלאומיים מתוכו היו הסינגלים "[[I'm Still Standing]]" ו־"[[I Guess That's Why They Call It the Blues]]" (שבו ניגן [[סטיבי וונדר]] ב[[מפוחית פה|מפוחית]]). הסינגלים האחרים היו "Kiss the Bride", "{{כ}}Cold as Christmas", "{{כ}}Crystal" ו־"Too Low for Zero". באלבום נכללים "Saint" ו־"One More Arrow", שהם מהשירים האחרונים שבהם נשמע ג'ון שר בקול [[פלסט]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://eltonjohnallsongslist.blogspot.com/2014/04/if-i-was-artist-who-paints-with-his.html?m=1|הכותב=Claude Bernardin|כותרת=Claude Bernardin ranks his top 30 Elton John songs|אתר=|מידע נוסף=מס' 18 בדירוג של ברנרדין|תאריך=10 באפריל 2014|doi=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 25740302:0|כיוון=שמאל}}. באוקטובר של אותה שנה משך ג'ון ביקורת פוליטית כשהופיע ב[[סאן סיטי]], והיה בכך מהאמנים ששברו את החרם התרבותי שהטיל ארגון [[האומות המאוחדות]] על [[דרום אפריקה]], עקב מדיניות ה[[אפרטהייד]] שם{{הערה|{{וואלה|אייל דץ|אפריקה-ישראל החרמות: על החרם התרבותי שהוטל על דרום אפריקה|1687399|16 ביוני 2010}}}}{{הערה|[https://web.archive.org/web/20131219073038/http://www.nationmultimedia.com/home/Elton-John-South-Africa-tour-jogs-memories-of-Sun--30061905.html הופעתו של אלטון ג'ון בדרום אפריקה מעלה זיכרונות], באתר [[ארכיון האינטרנט]], {{כ}}11 בינואר 2008, אורכב מהמקור ב־19 בדצמבר 2013, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}.

ב־[[1984]] יצא האלבום "[[Breaking Hearts]]". טכנאית ההקלטות הייתה רנאטה בלואל, שאותה נשא ג'ון לאשה באותה שנה – נישואים שהסתיימו ב־1988. שלושה מבין חמשת הסינגלים של האלבום, הנחשב מהמוצלחים מבין אלבומי שנות ה־80 של ג'ון, נכנסו לטופ־40 בארצות הברית: "{{משמאל לימין|Sad Songs (Say So Much)}}" (מקום 5), "Who Wears These Shoes" (מקום 16) ו־"In Neon" (מקום 38){{הערה|שם=הוט100}}. האלבום נמכר היטב בארצות הברית ובכמה מדינות נוספות{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&ar=Elton+John&ti=Breaking+Hearts#search_section|הכותב=|כותרת=נתוני ה-RIAA על מכירות האלבום "Breaking Hearts" בארה"ב|אתר=RIAA|תאריך=}}}}. לאחר סיבוב ההופעות של האלבום פוטרו המתופף נייג'ל אולסון והבסיסט די מארי פעם נוספת{{ביאור|במקרה של די מארי היה זה ללא התראה או הסבר: "סיבוב ההופעות של 'Breaking Hearts' הלך טוב, ונגמר באופן מאוד משמח. אלטון העניק שעון [[קרטייה]] לכל מי שהיה איתו בדרכים. אני יצאתי לחופשה – כמו שיצאתי ב־74 [לאחר הקלטת 'קפטן פנטסטיק'] — בציפייה לשיחה מהמשרד, כשחזרתי, לגבי היכן להפגש עם הלהקה שוב. אבל – כמו ב־74 – השיחה מעולם לא באה"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Philip Norman|שם=Elton John - The Biography|מו"ל=Harmony Books|שנת הוצאה=1992|עמ=414}}}}.}}.

ב־[[13 ביולי]] [[1985]] השתתף במופע הצדקה [[לייב אייד]]{{הערה|[https://youtu.be/DMBhYnUKr-c ג'ון מבצע את "Rocket Man" ב"לייב אייד"], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}21 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2021}}{{הערה|[https://www.reddit.com/r/queen/comments/amp3yn/freddie_mercury_and_elton_john_backstage_at_live/ אלטון ג'ון ופרדי מרקיורי מאחורי הקלעים ב"לייב אייד"], באתר [[Reddit]], בדיקה אחרונה ב־21 ביוני 2021}}. באוקטובר של אותה שנה השתתף יחד עם סטיבי וונדר, [[דיון וורוויק]] ו{{קישור שפה|אנגלית|Gladys Knight|גלאדיס נייט}} ב[[גרסת כיסוי]] שהקליטו לשיר "That's What Friends Are For" {{אנ|That's What Friends Are For}}, במטרה לגייס כספים לחקר מחלת ה[[איידס]]. הגרסה זכתה להצלחה רבה: היא הגיעה למקום הראשון בארצות הברית ובמדינות נוספות, וזכתה בשני פרסי גראמי. בנובמבר של אותה שנה יצא האלבום "[[Ice on Fire]]"{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:0|{{קישור כללי|כתובת=http://ultimateclassicrock.com/elton-john-ice-on-fire/|הכותב=Jeff Giles|כותרת=30 שנים ל-'Ice on Fire '|אתר=ultimateclassicrock|תאריך=4 בנובמבר 2015}}}}. גאס דאג'ן חזר להפקה, לראשונה מאז "Blue Moves" (והפיק גם את האלבום הבא). [[ג'ורג' מייקל]], אז חלק מהצמד "[[Wham!|{{משמאל לימין|Wham!}}]]", סיפק קולות רקע ב־"[[Nikita]]" ובשיר נוסף. רוב שירי האלבום נחשבו חלשים, דבר שגרר כלפי מטה את הציונים שקיבל מהמבקרים. עם זאת, בלטו בו הלהיט "Nikita" ו־"Cry to Heaven"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man:Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=כריכה רכה|שנת הוצאה=1996|עמ=138|ISBN=978-0-275-95698-1}}}}. השיר "Shoot Down the Moon" יועד לסרט [[ג'יימס בונד]] "[[רצח בעיניים]]" (ומכאן האזכורים ל[[כלי נשק]] ולמלים כמו "מסתורין" ו"סודות"), אך נדחה לאחר ששירה של להקת "[[דוראן דוראן]]" "A View to a Kill" הקדים אותו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth J. Rosenthal|שם=His Song: the Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|מהדורה=כריכה קשה|שנת הוצאה=2001|עמ=260|ISBN=0-8230-8893-6}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://radiovolna.net/en/song/740957-shoot-down-the-moon.html|הכותב=|כותרת=על השיר 'Shoot Down the Moon'|אתר=|תאריך=}}}}. באלבום הופיע השיר (האינסטרומנטלי בעיקרו) " The Man who Never Died", שנכתב על ג'ון לנון{{ביאור|שיר זה יצא כ-B-Side במהדורה האנגלית המקורית של האלבום ומצורף כבונוס במהדורה המחודשת שהוציאה חברת Mercury ב־1999 (להבדיל מההוצאה של חברת Geffen, שבה שיר זה אינו מופיע).}}.

[[קובץ:Elton John in 1980s.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון בהופעה, 1986]]
ב־[[1986]] יצא האלבום "[[Leather Jackets]]", שהוא האלבום שהכי פחות הצליח במצעדים בקריירה של ג'ון. הוא גם קיבל ביקורות מוזיקה גרועות במיוחד{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/leather-jackets-mw0000194370|הכותב=Lindasy Planer|כותרת=ביקורת AllMusic ל-"Leather Jackets"|אתר=AllMusic|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://articles.latimes.com/1986-12-30/entertainment/ca-1283_1_elton-john|הכותב=JON MATSUMOTO|כותרת=ביקורת לוס אנג'לס טיימס ל-"Leather Jackets"|אתר=Los Angeles Times|תאריך=December 30, 1986}}}}. לבד מהביקורות הגרועות, ציין אותו ג'ון עצמו (וכן המפיק דאג'ן) כאלבום הכי פחות טוב שלו, תוך שהוא תולה את איכותו הנמוכה, לדבריו, בהתמכרותו לסמים באותה עת{{הערה|Mojo Magazine "Fantastic Voyage" by Tom Doyle, October 2006 – issue 155, page 90.|כיוון=שמאל}}. כמו כן, נכלל בו השיר שג'ון העריך כגרוע ביותר שכתב: "Heartache All Over the World"{{הערה|Uncut Magazine, September 2001 "Elton – The Magnificent Showman", page 46|כיוון=שמאל}}. עם זאת, ולמרות דבריו של ג'ון, הדעות בקרב קהל המאזינים שלו חלוקות, ויש בהם הסוברים שגם אם אין מדובר באחד מאלבומיו הטובים ביותר, ושייתכן שחלק מהשירים סובלים מהפקה מיושנת, עדיין הוא לא ראוי לקיתונות הבוז שנשפכו עליו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://forums.stevehoffman.tv/threads/elton-john-leather-jackets-is-it-that-bad.324096/|הכותב=|כותרת=דיון על האלבום 'Leather Jackets' בפורום סטיב הופמן|אתר=|תאריך=}}}}. כך גם הפזמונאי ברני טופין, שסבר כי "יש באלבום מספר שירים טובים"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-news/bernie-taupin-on-elton-johns-new-lp-its-kudos-all-around-102572/|הכותב=Andy Greene|כותרת=ריאיון עם ברני טופין ב"רולינג סטון"|אתר=Rolling Stone|מידע נוסף=בתשובה לשאלה החמישית מהסוף|תאריך=September 26, 2013}}}}. [[רוג'ר טיילור]] ו[[ג'ון דיקון]] מלהקת "[[קווין]]" התארחו באלבום וניגנו תופים וגיטרה בס, בהתאמה, ב־"Angeline"{{ביאור|זמר הליווי Alan Carvell היה שותף בהלחנת השיר והלחין את ה"אוו הוו" הנשמעים בפתיחת ובסיום השיר{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=5|ISBN=0-275-95698-9|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA5&lpg=PA5&dq=elton+john+rocket+man+elton+john+from+a-z+%22Backup+singers%22&source=bl&ots=kdmVgv_-7-&sig=TpbApI-bAKB2PQZAHAVLUERPXWo&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjovo_0vZDeAhUKZlAKHS84BeMQ6AEwDHoECAMQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22Backup%20singers%22&f=false}}}}.}}. נכלל בו "Slow Rivers" – דואט עם [[קליף ריצ'רד]] וכן "Don't Trust That Woman", שיתוף פעולה עם הזמרת האמריקנית [[שר (זמרת)|שר]], שכתבה את המילים לשיר{{ביאור|בקרדיטים ל-"{{משמאל לימין|Don't Trust that Woman}}" רשומים שר ו-"{{משמאל לימין|Lady Choc Ice}}". "{{משמאל לימין|Lady Choc Ice}}" ו־"{{משמאל לימין|Lord Choc Ice}}" היו כינויים ששימשו את ג'ון ואת אשתו בחתימה בבתי־מלון בתקופה ההיא, כדי לשמור על פרטיותם; ואריציות על שמו של קטע לפסנתר של אלטון ג'ון בשם "Choc Ice Goes Mental"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.discogs.com/artist/344806-Lord-Choc-Ice/tracks|הכותב=|כותרת=Lady/Lord Choc Ice - כינוי לג'ון עצמו בקרדיטים לשיר "Don't Trust that Woman"|אתר=discogs|תאריך=}}}} ובקרדיט השיר – כינוי לג'ון עצמו. הרקע למהלך: שר, ששלחה את השיר לג'ון ולעוד שני מלחינים (מבלי שאף אחד ידע על האחרים) ייעדה את השיר לאלבום שלה. אחרי שהלחין את השיר ושלח לה את הטייפ, נמלך ג'ון בדעתו ולקח את השיר לאלבומו זה (ולטענתה בראיון — העמיד אותה בפני עובדה). שר דרשה ששמה יופיע ראשון בקרדיט לשיר. ג'ון הסכים, אך כצעד של מחאה (וליגלוג – על מנת להוציא את העוקץ מדרישתה, כפי שהסביר אחר כך בראיון טלוויזיוני), כינה את עצמו כך{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Tom Stanton, Claude Bernardin|שם=Rocket Man: Elton John From A-Z|מו"ל=Praeger|שנת הוצאה=1996|עמ=17|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA17&lpg=PA17&dq=elton+john+lady+choc+ice+renate+blauel&source=bl&ots=kdmRcn5-20&sig=KMpK7IN7f3inO7vlwH5Ph0eokC0&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiOz67Apo7dAhWMKFAKHeEkCQgQ6AEwFHoECAEQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20lady%20choc%20ice%20renate%20blauel&f=false}}}}.}}. בשיר בולט הניגוד בין המילים הקשות למוזיקה העליזה. המחברת אליזבת רוזנטל מציינת שזו תופעה אופיינית לג'ון, ומביאה דוגמאות כמו "Elderberry Wine" (מתוך האלבום "Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player") ודוגמאות נוספות{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth Rosenthal|שם=His song: the musical journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|שנת הוצאה=2004|עמ=54, 60, 70, 74, 516, 520}}}} (אין להתבלבל בין השיר של ג'ון לגרסה שהקליט Les Dudek למילים של שר).

ב־[[1987]] יצא אלבום ההופעה "[[Live in Australia with the Melbourne Symphony Orchestra]]", שתיעד הופעה שהתקיימה ב־14 בדצמבר 1986 לפני קהל של 11,000 איש במרכז הבידור של [[סידני]] שב[[אוסטרליה]]. אף על פי ש[[שפתות הקול|מיתרי הקול]] שלו היו נגועים במה שתואר לאחר מכן "גידולים לא ממאירים", שהקשו עליו לשיר וגרמו לו לכאבים חזקים, התקיים המופע כמתוכנן ושודר בשידור חי ברחבי העולם{{הערה|שם=אולמיוזיק_אוסטרליה}}. במופע לווה ג'ון בלהקתו הקבועה וכן ב[[התזמורת הסימפונית של מלבורן|תזמורת הסימפונית של מלבורן]], בעיבודים חדשים לשיריו המוכרים. חרף הבעיה בקולו, שנשמע צרוד ושונה באופן משמעותי מקולו הרגיל, קיבל האלבום ביקורות טובות: "אלטון ג'ון שוב הוכיח את עצמו כאיש הופעות מושלם, המופיע בשיא יכולותיו", כתב לינדזי פלאנר מ־"AllMusic". אחד משירי המופע, הסינגל "[[Candle in the Wind]]", הגיע לצמרות מצעדי הפזמונים ברחבי העולם ואף היה מועמד לגראמי בטקס פרסי הגראמי ה־30, שנערך ב־1988, בקטגוריית הביצוע הקולי הגברי הטוב ביותר לשיר פופ{{הערה|שם=אולמיוזיק_אוסטרליה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/live-in-australia-mw0000190395|הכותב=Lindsay Planer|כותרת=ביקורת 'AllMusic' לאלבום ההופעה באוסטרליה|אתר=באתר [[AllMusic]]|תאריך=}}}}{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי}}. לאחר המופע עבר ג'ון ניתוח להסרת הגידולים ממיתרי הקול. הניתוח גרם לשינוי בקולו, שהשתנה מ[[טנור]] ל[[בריטון (קול)|בריטון]], ולטענתו הוא דווקא שמח בשינוי מכיוון שלקולו "נוספה תהודה" והוא התחזק{{הערה|{{הארץ|סער גמזו|סיר אלטון ג'ון בישראל: הכינו עצמכם להופעה|1.3320391|17 ביוני 2010}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://ultimateclassicrock.com/elton-john-throat-surgery/|הכותב=Jeff Giles|כותרת=אלטון ג'ון: הייתי מאושר מהשינוי שחל בקולי בעקבות הניתוח במיתרי הקול|אתר=classicrockmusic|תאריך=}}}}. לאחר הניתוח לקח ג'ון הפסקה בת כמה חודשים מהופעות לצורך מנוחה{{הערה|[https://www.nytimes.com/1987/06/04/arts/elton-john-needs-rest-after-throat-surgery.html Elton john Needs Rest After Throat Surgery ], באתר [[הניו יורק טיימס]], 4 ביוני 1987}}. באותה השנה השתתף בנגינת פסנתר באלבומו של [[ג'ורג' האריסון]], "ענן 9", וכן בקליפ שליווה את השיר "[[When We Was Fab]]", לצד [[ריי קופר]], [[ג'ף לין]], [[רינגו סטאר]] ו[[אריק קלפטון]] שהשתתפו גם הם באלבומו של האריסון.

[[קובץ:Coat of arms of Sir Elton John.svg|ממוזער|250px|[[שלט הרלדי|שלט האצולה]] של סר אלטון ג'ון. השלט הוענק לו ב־1987 והוא כולל קלידי פסנתר ותקליטים. המוטו הספרדי, "el tono es bueno", משלב ב[[שעשועי לשון|משחק מילים]] את שמו של ג'ון במשפט: "הצליל הוא טוב"{{הערה|Lizzie Dearden, [https://www.independent.co.uk/news/weird-news/married-gay-couples-can-have-coats-of-arms-for-first-time-in-history-9340142.html {{כ}}"Married gay couples can have coats of arms for first time in history"], באתר [[אינדפנדנט]], 8 במאי 2014, בדיקה אחרונה ב־4 בפברואר 2022}}. הצבעים זהב, אדום ושחור, הם גם הצבעים של [[ווטפורד (כדורגל)|מועדון הכדורגל ווטפורד]]. קסדת הפלדה שמעל למגן פונה לחזית כשמגן הפנים שלה פתוח, דבר המציין שג'ון הוא [[אביר#שימוש מודרני|אביר]].]]

ב־[[1988]] יצא האלבום "[[Reg Strikes Back]]". האלבום, שקיבל ביקורות מעורבות עד טובות, הגיע למעמד אלבום זהב בארצות הברית ולאלבומי זהב ופלטינה במדינות נוספות. בלטו בו הלהיט "[[I Don't Wanna Go on with You Like That]]" (מקום שני בבילבורד{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/music/Elton-John/chart-history/hot-100/song/331875|הכותב=|כותרת=מקום שני בבילבורד ל"I Don't Wanna Go On With You Like That"|אתר=באתר [[בילבורד]]|תאריך=}}}}), "A Word in Spanish" (מקום 19 בבילבורד) והשיר "{{משמאל לימין|[[Mona Lisas and Mad Hatters (Part Two)]]}}", שצוין במיוחד לשבח על ידי כמה מבקרי מוזיקה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nytimes.com/1988/07/17/arts/recordings-three-veteran-rock-and-rollers-spin-new-disks.html?pagewanted=2|הכותב=Stephen Holden|כותרת=Mona lisa Part 2 - "brightest moment of the album"|אתר=ניו-יורק טיימס|תאריך=17 ביולי 1988}}}}{{הערה|פול גריין, [https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1988-07-03-ca-8893-story.html אלטון: סיבוב שני], באתר [[לוס אנג'לס טיימס]], {{כ}}3 ביולי 1988, בדיקה אחרונה ב־15 באוגוסט 2021}}.

=== 1989–2000: התאוששות והצלחה מחודשת: Sacrifice, גמילה מסמים, שיתוף הפעולה עם דיסני ===
ב־[[1989]] יצא אלבומו "[[Sleeping with the Past]]". חרף ביקורות פושרות שקיבל ממבקרי המוזיקה, בקרב קהל המאזינים של ג'ון נחשב האלבום לאלבום מוצלח ואהוב, המתחרה עם "Too Low for Zero" שמ־1983 על תואר הטוב מבין אלבומי שנות ה־80 שלו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://forums.stevehoffman.tv/threads/sleeping-with-the-past-is-the-best-80s-album-by-elton-john.731667/|הכותב=|כותרת=דיון על האלבום בפורום סטיב הופמן|אתר=|תאריך=}}}}. כן הצליח מאוד האלבום במכירות, והוא הנמכר ביותר מבין אלבומי שנות ה־80 של ג'ון{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John from A – Z|מו"ל=Praeger|שנת הוצאה=1996|עמ=143|מהדורה=כריכה רכה|ISBN= 978-0-275-95698-1|קישור= https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA144&lpg=PA144&dq=rocket+man:+elton+john+from+a-z+To+Be+Continued&source=bl&ots=kemRas1X70&sig=ACfU3U0gCuaMfYo7-6l1k-ub9AY3FqvC0A&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwismazEmOjzAhWatKQKHdB6CMAQ6AF6BAgnEAI#v=onepage&q=rocket%20man%3A%20elton%20john%20from%20a-z%20To%20Be%20Continued&f=false}}}}. להיטים מתוכו היו הסינגלים "[[Sacrifice (שיר של אלטון ג'ון)|Sacrifice]]" ו־"[[Healing Hands]]", שהיו הראשונים בקריירת הסולו{{ביאור|ב־1976 הגיע לראשונה למקום הראשון במצעד זה יחד עם [[קיקי די]], עם ה[[דואט]] "Don't Go Breaking My Heart".}} של ג'ון שכבשו (כ[[איי-סייד ובי-סייד|צד א']] כפול) את פסגת [[מצעד הסינגלים הבריטי]], ונשארו שם במשך חמישה שבועות{{הערה|[https://www.officialcharts.com/search/singles/sacrifice_slash_healing-hands/ מקום ראשון לאיי-סייד הכפול {{משמאל לימין|"Healing Hands"/"Sacrifice"}} במצעד הסינגלים הבריטי], באתר [[חברת המצעדים הרשמית|OCC]]}}{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}. סינגלים נוספים היו "[[Club at the End of the Street]]" ו־"Whispers". ביולי [[1990]] נכנס ג'ון לטיפול גמילה שלאחריו לקח הפסקה של כשנה מהקלטות ומסיבובי הופעות{{הערה|שם=RehabPraeger}}.

ב־23 במרץ [[1991]] התארח ג'ון, כהפתעה לקהל, בהופעה חיה של [[ג'ורג' מייקל]] ב[[אצטדיון ומבלי (1923)|אצטדיון ומבלי]]. הם ביצעו גרסת דואט ל־"[[Don't Let the Sun Go Down on Me]]". הדואט נחל הצלחה רבה, והגיע למקום הראשון ב[[מצעד הסינגלים הבריטי]] ובמצעד בילבורד הוט 100. באוקטובר אותה שנה יצא "[[Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin]]", אלבום הוקרה לאלטון ג'ון ו[[ברני טופין]], שכלל [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] של אמנים ידועי שם לשיריהם, בהם להקת "[[The Who|המי]]", "[[הביץ' בויז]]", [[פיל קולינס]], [[אריק קלפטון]], [[סטינג]], ברוס הורנסבי, [[שינייד או'קונור]], [[ג'ו קוקר]], ועוד. "שני חדרים" הוא מאלבומי ההוקרה הבודדים שהגיעו לצמרת "20 הגדולים" במצעד בילבורד 200, תוך שהגיע למעמד אלבום פלטינה ומכר יותר מ־1.3 מיליון עותקים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.latimes.com/entertainment/music/la-et-ms-elton-john-bernie-taupin-tribute-restoration-20180407-story.html|הכותב=רנדי לואיס|כותרת=ריאיון עם ברני טופין לאחר 50 שנות שיתוף פעולה עם אלטון ג'ון|אתר=באתר [[לוס אנג'לס טיימס]]|תאריך=7 באפריל 2018}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&ar=Various&ti=Two+Rooms#search_section|הכותב=|כותרת=פלטינה ל"שני חדרים" בארצות הברית|אתר=באתר ה-RIAA|תאריך=}}}}.

ג'ון זכה ב[[פרס גראמי]] ליצירה הכלית הטובה ביותר לאותה שנה על ה[[קטע כלי|קטע הכלי]] "Basque" שהלחין, ופורסם בנגינתו של החלילן [[ג'יימס גולוויי]]{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי|[https://www.grammy.com/grammys/artists/elton-john/12074 היסטוריית גראמי של אלטון ג'ון], באתר [[פרס גראמי|גראמי]], בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}{{הערה|[https://youtu.be/VffzoGl4fCg הקטע הכלי "Basque" בביצוע ג'יימס גולוויי], באתר [[יוטיוב]], בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}.

באפריל [[1992]] השתתף ב{{קישור שפה|אנגלית|The Freddie Mercury Tribute Concert|מופע ההוקרה לזכרו של פרדי מרקיורי}}, שנערך ב[[אצטדיון ומבלי (1923)|אצטדיון ומבלי]]. הוא ביצע את "[[The Show Must Go On]]" עם חברי "קווין" הנותרים ואת "[[Bohemian Rhapsody]]" עם [[אקסל רוז]] וחברי "קווין" הנותרים{{הערה|[https://youtu.be/i26406_EldM אלטון ג'ון ואקסל רוז מבצעים יחד עם חברי "קווין" את "Bohemian Rhapsody" במופע ההוקרה לזכרו של פרדי מרקיורי], באתר [[יוטיוב]], {{כ}}8 במאי 2009, בדיקה אחרונה ב־21 באוקטובר 2021}}. ביוני של שנה זאת יצא אלבומו "[[The One (אלבום של אלטון ג'ון)|The One]]", שהוקלט כמעט כולו ב[[פריז]] שבצרפת. אלבום זה היה האלבום הראשון שהוקלט לאחר גמילתו הסופית מבולימיה ומהתמכרויותיו לאלכוהול וסמים{{הערה|שם=הערה מספר 20180919110649:0}}. העטיפה שלו עוצבה על ידי מעצב האופנה הנודע [[ג'אני ורסצ'ה]]. שירי האלבום השיבו את אלטון ג'ון אל קדמת העשייה ואל ראשי מצעדי הפזמונים, ונכללו בהם הלהיטים "The One", {{כ}}"[[Simple Life]]", {{כ}} "Runaway Train" (דואט של ג'ון עם המוזיקאי [[אריק קלפטון]]) והבלדה "[[The Last Song]]". ב־9 בספטמבר של אותה שנה השתתף ג'ון ב[[VMA|טקס פרסי הווידאו־קליפים של MTV]] בביצוע "The One" ובנגינת פסנתר (יחד עם אקסל רוז) ב־"[[November Rain]]", להיטה של "[[Guns N' Roses]]"{{הערה|אנדי גרין, [https://www-rollingstone-com.cdn.ampproject.org/v/s/www.rollingstone.com/music/music-news/flashback-guns-n-roses-play-november-rain-with-elton-john-71595/amp/?amp_js_v=a2&amp_gsa=1&usqp=mq331AQA#referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&amp_tf=מאת%20%1%24s&ampshare=https%3A%2F%2Fwww.rollingstone.com%2Fmusic%2Fmusic-news%2Fflashback-guns-n-roses-play-november-rain-with-elton-john-71595%2 Flashback: Guns N’ Roses Play ‘November Rain’ With Elton John], באתר [[רולינג סטון]], 2 באפריל 2013}}. באותה שנה חתמו ג'ון וטופין על עסקת הפצה עם חברת "וורנר/שאפל מיוזיק"{{ביאור|חברת בת של "[[וורנר מיוזיק גרופ]]".}}, בסכום מוערך של 39 מיליון דולר ל־12 שנים{{ביאור|הנוגעת לקטלוג של ג'ון שלאחר 1974 ולארבעת אלבומי האולפן הבאים. את הזכויות על הקטלוג שלפני 1974 רכשה חברת "פוליגרם" מדיק ג'יימס.}}. ההסכם כלל [[מקדמה]] במזומן בסכום שהיה אז הגדול ביותר בתולדות הפצת המוזיקה{{הערה|צ'אק פיליפס, [https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1992-11-04-ca-1205-story.html ג'ון, טופין חותמים על חוזה הפצה של 39 מיליון דולר: מוזיקת פופ: החוזה של צמד הכותבים עם 'וורנר/שאפל מיוזיק' נותן להם את המקדמה במזומן הגדולה בתולדות הפצת המוזיקה], באתר [[לוס אנג'לס טיימס]], {{כ}}4 בנובמבר 1992, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}.

הצלחתו של ג'ון בראשית שנות ה־90, הובילה את חברת התקליטים שבה הקליט בראשית הקריירה שלו, להוציא לראשונה על גבי דיסקים, אלבום כפול המכיל את מיטב ההקלטות שהקליט ג'ון בין השנים [[1967]]–[[1975]]. האלבום "[[Rare Masters]]", שיצא באוקטובר 1992{{ביאור|בארצות הברית. המהדורה האנגלית יצאה בדצמבר 1993.}}, כלל תקליטונים, [[בי-סייד]]ים, הקלטות שיועדו לאלבומים ולא נכללו בהם וכן קטעים ממופע חי ב[[ניו יורק]] בו הופיע לצידו [[ג'ון לנון]] בהופעתו האחרונה על הבמה. כמו כן, כולל האלבום את תקליטון הבכורה של ג'ון, היחיד בו כתב את כל המילים בעצמו. כן נכלל בו [[Friends (אלבום)|הפסקול המלא שהוציא ג'ון עבור הסרט "Friends"]], שיצא ב־1971{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/rare-masters-mw0000091268|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=ביקורת 'AllMusic' לאלבום 'Rare Masters'|אתר=באתר [[AllMusic]]|תאריך=}}}}.

ביוני [[1993]], במהלך מסע ההופעות לאלבום "The One", חזר ג'ון והופיע בישראל. ביקורו בישראל לווה ב[[שערורייה]] לאחר שנמלט בחזרה ל[[לונדון]] למשך יממה לאחר שלטענתו חש מאוים על ידי התקשורת הישראלית. לעומת זאת, העיתונאים הישראליים טענו ששומרי ראשו של ג'ון תקפו אותם{{הערה|{{כאן||הביקור המוזר של אלטון ג'ון בישראל|163310|23 באפריל 2023}}}}. ג'ון שב לישראל, לאחר שכנוע האמרגן הישראלי ובקשות מאישי ציבור ישראליים רק בסמוך לתחילת המופע, שהתקיים ב[[פארק הירקון]]{{הערה|{{ישראל היום||יותר מדי פלאשים|article/291093|18 ביוני 2015}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אליזבת רוזנטל|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|עמ=361–362}}}}. ג'ון פתח את המופע עם השיר "The Bitch Is Back"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|שנת הוצאה=1996|עמ=48}}}}. הפגיעה בקהל הישראלי הכעיסה את הנשיא [[עזר ויצמן]] שהגיב ואמר: "את אלטון ג'ון אפשר להחליף, את עם ישראל לא. שיחזור לאן שהוא רוצה, מי צריך אותו"{{הערה|{{nrg|שי להב|גוד איבנינג תל אביב|999/719|28 באוקטובר 2005|47|}}}}. בשנה זאת יצא האלבום {{קישור שפה|אנגלית|Duets (Elton John album)|Duets (אלבום של אלטון ג'ון)|Duets}}, שכלל דואטים של ג'ון עם אומנים שונים. "[[True Love (שיר מאת קול פורטר)|True Love]]", דואט עם [[קיקי די]], הגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי{{הערה|[https://www.officialcharts.com/charts/singles-chart/19931121/7501/ מקום שני ל־"True Love" במצעד הסינגלים הבריטי, 21 בנובמבר 1993 – 27 בנובמבר 1993], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], בדיקה אחרונה ב־21 באוקטובר 2021}}.

ב־[[1994]] חבר ג'ון ל[[חברת וולט דיסני]] ויצר עם התמלילן סר [[טים רייס]] את [[מלך האריות (פסקול)|הפסקול]] לסרט ה[[אנימציה]] "[[מלך האריות]]". הסרט הפך לאחד מסרטי האנימציה הרווחיים בהיסטוריה. פסקול הסרט שהלחין הפך לפסקול סרט האנימציה הנמכר ביותר בכל הזמנים, בין השאר בזכות הלהיט "[[Can You Feel the Love Tonight]]", שאותו שר ג'ון עצמו. ג'ון זכה בפרס גראמי עבור השיר – הראשון שלו בקטגוריית "הביצוע הקולי הגברי הטוב ביותר"{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי}}{{הערה|שם=מרכז_קנדי|[https://www.kennedy-center.org/artists/j/jo-jz/elton-john/ אלטון ג'ון – ביוגרפיה], באתר [[פרס מרכז קנדי|מרכז קנדי]], ספטמבר 2004, בדיקה אחרונה ב־5 בנובמבר 2021}}. ג'ון זכה על לחניו לפסקול בפרסים רבים נוספים, בהם [[פרס אוסקר]] ו[[פרס גלובוס הזהב]]. בשנה זו נכנס ג'ון ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]], בהצגתו של [[אקסל רוז]]{{הערה|[https://www.rockhall.com/inductees/elton-john ג'ון נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול], באתר [[היכל התהילה של הרוק אנד רול]], בדיקה אחרונה ב־25 במאי 2021}}.

ב־1994 החל גם שיתוף הפעולה המצליח בין ג'ון ל[[בילי ג'ואל]]. השניים יצאו לסיבוב הופעות משותף שנקרא "Face to Face" {{אנ|Face to Face 1994}} – הצלחתו הביאה לסיבובים דומים נוספים, שנמשכו עד לסיבוב האחרון, שהסתיים ב־2010. בגלל הצלחתם הרבה נחשבים סיבובי ההופעות של הצמד לארוכים והמצליחים מסוגם בתולדות מוזיקת הפופ{{הערה|[https://web.archive.org/web/20090115042336/http://tampabay.metromix.com/music/concert/billy-joel-and-elton-downtown-area/808679/content בילי ג'ואל ואלטון ג'ון], באתר [[ארכיון האינטרנט]], אורכב מהמקור ב־15 בינואר 2009, בדיקה אחרונה ב־2 ביולי 2021}} (לדוגמה: סיבוב ההופעות של 2003, שנמכר מראש, גרף למעלה מ־46 מיליון דולר ב־24 ימים בלבד{{הערה|ריי וודל, [https://www.billboard.com/articles/business/1402973/billy-joel-tour-selling-out כל הכרטיסים למופע של בילי ג'ואל נמכרו מראש], באתר [[בילבורד]], {{כ}}21 בנובמבר 2005, בדיקה אחרונה ב־2 ביולי 2021}}). ב־2012 הצהיר ג'ואל שלא יקיים יותר את הסיבובים המשותפים, משום שלטענתו ג'ון עמד על כך שהסט ליסט לא ישתנה, והדבר הגביל אותו{{הערה|[https://www.eltondaily.com/2012/03/billy-joel-wont-tour-with-elton-due-to.html בילי ג'ואל לא יופיע יותר עם אלטון ג'ון עקב אילוצי סט ליסט], באתר eltondaily.com, {{כ}}3 במרץ 2012, בדיקה אחרונה ב־2 ביולי 2021}}.

ב־[[1995]] יצא אלבומו "[[Made in England]]", שהופק במשותף על ידי גרג פני וג'ון עצמו. התארחו בו בין השאר המעבד המוזיקלי [[ג'ורג' מרטין]] ונגן כלי ההקשה ריי קופר. האלבום נמכר היטב וזכה לביקורות חיוביות, כאשר היו מבקרים שאף השוו אותו לעבודותיו הטובות ביותר של ג'ון מהמחצית הראשונה של שנות ה־70{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&ar=Elton+John&ti=Made+in+England#search_section|הכותב=|כותרת=נתוני מכירות של האלבום בארה"ב|אתר=RIAA|מידע נוסף=כדי לראות את הנתון יש ללחוץ על More Details|תאריך=}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=148-149|ISBN=0-275-95698-9}}}}. הסינגל "Believe" היה מועמד לפרס גראמי ב־1996 בקטגוריית הביצוע הקולי הגברי הטוב ביותר לשיר פופ{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי}}.

ב־[[6 בספטמבר]] [[1997]], ב[[הלוויית דיאנה, הנסיכה מוויילס|טקס הלווייתה]] של ידידתו [[דיאנה, הנסיכה מוויילס|הנסיכה דיאנה]], שנהרגה ב[[תאונת דרכים]], חידש ג'ון לזכרה את השיר "[[Candle in the Wind#גרסת 1997|Candle in the Wind]]". השיר, שנכתב ב־1973 והופיע באלבומו "Goodbye Yellow Brick Road", הוקדש במקור ל[[מרילין מונרו]]. בגרסה החדשה שונו המילים על ידי ברני טופין, והעיבוד בוצע על ידי מפיק להקת "[[הביטלס]]" [[ג'ורג' מרטין]]. לסינגל צורף השיר "Something About the Way You Look Tonight", שנלקח מאלבומו החדש "[[The Big Picture]]", שיצא כשבוע לאחר יציאת הסינגל. הסינגל הפך לסינגל השני הנמכר ביותר בהיסטוריה (והנמכר ביותר מאז החלו מצעדי מכירות הסינגלים להופיע), עם מכירות של יותר מ־33 מיליון עותקים, וג'ון זכה עבורו ב[[פרס גראמי]]. רווחי הסינגל נתרמו לטובת "קרן דיאנה" {{אנ|Diana, Princess of Wales Memorial Fund}}, שרווחיה עד ספטמבר 1999 נאמדו בכ־150 מיליון דולר, כאשר מרבית הסכום הגיע מרווחי הסינגל{{הערה|ג'ק דויל, [https://www.pophistorydig.com/topics/tag/candle-in-the-wind/ "נר ברוח” 1973 ו־1997], באתר pophistorydig.com, {{כ}}26 באפריל 2008, בדיקה אחרונה ב־31 באוקטובר 2021}}{{הערה|Maureen Lee Lenker, [https://ew.com/music/2017/09/06/elton-john-candle-in-the-wind-princess-diana-funeral-20th-anniversary/ {{כ}}Princess Diana: Looking back on Elton John's 'Candle in the Wind' 20 years later], באתר [[אנטרטיינמנט ויקלי]], 6 בספטמבר 2017, בדיקה אחרונה ב־13 בינואר 2022}}. "The Big Picture" המתוזמר מאוד הוא אחד מאלבומיו הפחות קליטים של ג'ון והפחות מסחריים שלו – אלבום בלדות מורכבות ואיטיות, שתואר כ[[אינטרוספקציה|אינטרוספקטיבי]], [[מופנמות ומוחצנות|מופנם]] ואפל{{הערה|שם=יודיסקבר_ביג|פול ס., [https://www.udiscovermusic.com/stories/elton-john-the-big-picture-album {{כ}}‘The Big Picture’: How Grief Led Elton John Towards A Work Of Art], באתר udiscovermusic.com, {{כ}}22 בספטמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־11 בינואר 2022}}{{הערה|שם=רוזנטל_ביג|כיוון=שמאל|{{צ-ספר|מחבר=Elizabeth J. Rosenthal|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|שנת הוצאה=2001|עמ=444–466|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=0-8230-8893-6}}}}. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Live Like Horses", יצא כגרסת דואט עם הטנור הנודע [[לוצ'אנו פבארוטי]]{{ביאור|גרסת האלבום היא סולו של ג'ון.}}. גרסה זאת הגיעה למקום התשיעי במצעד הסינגלים הבריטי בדצמבר 1996{{הערה|[https://www.officialcharts.com/artist/6200/elton-john-luciano-pavarotti/ מקום תשיעי לדואט "Live Like Horses" במצעד הסינגלים הבריטי], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], בדיקה אחרונה ב־31 באוקטובר 2021}}.

ב־[[15 בספטמבר]] 1997 השתתף באירוע הצדקה "מוזיקה למונטסראט" {{אנ|Music for Montserrat}}, שנערך באולם [[אלברט הול]] בלונדון, במטרה לגייס כספים לשיקום האי [[מונטסראט]], שנפגע קשה ב[[התפרצות געשית]] ב־1995{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=BwoEAAAAMBAJ&pg=PA59&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false בילבורד 6 בספטמבר 1997], באתר [[גוגל ספרים]], [https://web.archive.org/web/20161226040012if_/https://books.google.com/books?id=BwoEAAAAMBAJ&pg=PA59#v=onepage&q&f=false אורכב] ב[[וייבאק מאשין|ווייבאק מרשין]] ב־26 בספטמבר 2016, עמ' 59, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}. בנובמבר 1997 נטל חלק בגרסת כיסוי עתירת כוכבים של הסינגל "[[Perfect Day]]", במסגרת אירוע ה[[צדקה]] של [[BBC]] {{כ}}{{קישור שפה|אנגלית|Children in Need|Children in Need}}. גרסה זו הגיעה למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי{{הערה|[https://www.officialcharts.com/chart-news/sir-elton-john-one-direction-kylie-for-2014-children-in-need-single__6023/ סר אלטון ג'ון, ואן דיירקשן וקיילי לסינגל לילדים נזקקים מ־2014], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], {{כ}}7 באוקטובר 2014, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}. ג'ון השתתף בסרט "Spice World" {{אנ|Spice World (film)}} של [[להקת בנות|להקת הבנות]] "[[ספייס גירלז]]", שיצא לאור בדצמבר 1997{{הערה|[https://www.radiotimes.com/film/wqtc/spice-world-the-movie/#summary ספייס וורלד: הסרט], באתר radiotimes.com, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}.

[[קובץ:President Bill Clinton and Prime Minister Tony Blair are joined on stage by Elton John and Stevie Wonder.jpg|Wonder.jpg|ממוזער|250px|שמאל|הנשיא [[ביל קלינטון]] וראש הממשלה [[טוני בלייר]] מצטרפים לג'ון ול[[סטיבי וונדר]] לאחר הופעתם בארוחת הערב הרשמית בה אירח הנשיא את ראש הממשלה, 1998]]
[[מלך האריות (מחזמר)|המחזמר "מלך האריות"]], שהתבסס על [[מלך האריות|הסרט באותו השם]], ערך את הצגת הבכורה ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] ב־1997 וב[[תיאטראות וסט אנד|ווסט אנד]] ב־1999. ב־2014, הוא גרף יותר מ־6 מיליארד דולר והיה לרווחי ביותר בתולדות Box Office הן להפקות במה הן לסרטים, תוך ששבר את השיא הקודם שהחזיק המחזמר "[[פנטום האופרה (מחזמר)|פנטום האופרה]]" של [[אנדרו לויד ובר]]{{הערה|{{הטלגרף|David Gritten|How The Lion King became the most successful stage show of all time|culture/theatre/11161597/How-the-Lion-King-came-to-reign.html|17 October 2014}}}}. גם נכון לדצמבר 2017 הוא המחזמר הרווחי בכל הזמנים, שגרף קצת פחות מ־8.1 מיליארד דולר{{הערה|לי סימור, [https://www.forbes.com/sites/leeseymour/2017/12/18/the-lion-king-is-making-more-money-for-disney-than-star-wars/?sh=63fbb8a91ff0 ב־20 השנים האחרונות, "מלך האריות" מברודוויי הרוויח יותר כסף עבור "דיסני" מאשר "מלחמת הכוכבים"], באתר [[פורבס]], {{כ}}18 בדצמבר 2017, בדיקה אחרונה ב־28 ביוני 2021}}. נכון למרץ 2020 הוא המחזמר הרווחי ביותר בתולדות ברודוויי{{הערה|תום גייר, [https://www.thewrap.com/top-grossing-broadway-musicals-kinky-boots-lion-king-hamilton/ {{כ}}17 מחזות זמר הרווחיים ביותר בברודוויי בכל הזמנים, החל מ"המילטון" ועד ל"מלך האריות"], {{כ}}15 באוקטובר 2020, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}{{הערה|סטיבן תומאס, [https://www.topviewnyc.com/packages/the-highest-grossing-broadway-shows-of-all-time מחזות הזמר הרווחיים בתולדות ברודוויי], באתר topviewnyc.com, בדיקה אחרונה ב־28 ביוני 2021}}.
ב־[[1998]] חבר ג'ון פעם נוספת לפזמונאי טים רייס ולחברת דיסני, כדי לחדש את האופרה המפורסמת של [[ג'וזפה ורדי|ורדי]] "[[אאידה]]", ולהפוך אותה ל[[אאידה (מחזמר)|מחזמר באותו שם]]. הצגת הבכורה של ה[[מחזמר]] נערכה ב[[אטלנטה]], הוא הוצג גם בשיקגו, וב־2000 הגיע לברודוויי. המחזמר נחל הצלחה רבה וזכה במספר רב של פרסים, בהם פרסי "גראמי" ו"[[פרס טוני|טוני]]"{{הערה|[https://web.archive.org/web/20120314022136/http://www.disney.co.uk/musicaltheatre/TheLionKing/abouttheshow/disneytheatrical.html התיאטרון התיאטרלי של דיסני], באתר [[ארכיון האינטרנט]], אורכב מה [http://www.disney.co.uk מקור] ב־14 במרץ 2012, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}{{הערה|[https://www.bmi.com/news/entry/232801 "אאידה" של אלטון ג'ון הוא המנצח הגדול של טקס פרסי טוני], באתר bmi.com, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}{{הערה|שם=יום_הולדת_60|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/entertainment/6455921.stm {{כ}}60 דברים עבור יום הולדת 60 לאלטון ג'ון], באתר [[BBC]], {{כ}}23 במרץ 2007, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}. במרץ [[1999]] יצא לאור [[אלבום קונספט]] עם שירים מהמחזמר, {{קישור שפה|אנגלית|Elton John and Tim Rice's Aida|אאידה (אלבום)|אאידה}}. האלבום כלל את הדואטים "Written in the Stars" {{אנ|Written in the Stars (Elton John and LeAnn Rimes song)}} עם [[ליאן ריימס]] ו־"I Know the Truth" עם [[ג'נט ג'קסון]]{{הערה|[[סטיבן תומאס ארלוויין]], [https://www.allmusic.com/album/elton-john-and-tim-rices-aida-mw0000049946 ביקורת האלבום "אאידה"], באתר [[AllMusic]], {{כ}}23 במרץ 1999, בדיקה אחרונה ב־27 ביוני 2021}}. במרץ [[2000]] [[קריין]] ג'ון בסרט "[[הדרך לאל דוראדו]]". פסקול הסרט {{אנ| The Road to El Dorado#Soundtrack}} כלל בעיקרו שירים של ג'ון והפזמונאי טים רייס, עם תרומות של המלחינים [[הנס צימר]] וג'ון פאוול {{אנ|John Powell (film composer)}}. מופעים שערך ג'ון באוקטובר של אותה שנה ב[[מדיסון סקוור גארדן]] הוקלטו, נערכו, ויצאו לאור בחודש שלאחר מכן באלבום {{קישור שפה|אנגלית|Elton John One Night Only – The Greatest Hits|Elton John One Night Only – The Greatest Hits}}.

=== 2001–2016: "חזרה לשורשים" עם Songs from the West Coast, בילי אליוט ===
ב־[[2001]] הוציא ג'ון את האלבום "[[Songs from the West Coast]]", שמסמן את תחילת תקופת ה"חזרה לשורשים" שלו: עזיבת השימוש הנרחב ב[[סינתיסייזר]]ים, שאפיין אותו בשנות השמונים והתשעים, וחזרה להתבססות על נגינת הפסנתר, שאפיינה אותו במחצית הראשונה של שנות השבעים{{הערה|שם=קטורזה_2006}}{{הערה|Bryan Wawzenek, [https://ultimateclassicrock.com/elton-john-songs-from-the-west-coast/ {{כ}}How Elton John Rediscovered His Roots on ‘Songs From the West Coast’], באתר ultimateclassicrock.com, {{כ}}1 באוקטובר 2016, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022}}. האלבום התקבל באהדה גדולה על ידי המבקרים ואף היה מועמד לפרס גראמי{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.bbc.co.uk/music/reviews/29nv/|הכותב=David Quantick|כותרת=ביקורת bbc ל־'Songs from the West Coast'|אתר=bbc|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.allmusic.com/album/songs-from-the-west-coast-mw0000013698|הכותב=Stephen Thomas Erlewine|כותרת=ביקורת AllMusic ל-Songs from the West Coast|אתר=AllMusic|תאריך=}}}}{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי}}. הסינגלים "I Want Love" ו־"Original Sin" היו גם הם מועמדים לגראמי{{הערה|שם=היסטוריית_גראמי}}. [[רוברט דאוני ג'וניור]] ביצע [[ליפ סינק]] ל[[וידאו קליפ|ווידאו קליפ]] של "I Want Love". את הקליפ ל־"Original Sin" ביים [[דייוויד לה-שאפל]], וכיכבו בו [[אליזבת טיילור]] ו[[מנדי מור]], יחד עם ג'ון עצמו. [[סטיבי וונדר]] התארח באלבום וניגן [[מפוחית פה]] ו{{קישור שפה|אנגלית|Clavinet|קלווינט}} ב־"Dark Diamond". במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הכריז ג'ון מעל הבמה שאלבומו זה יהיה האחרון, מכיוון שנמאס לו להקליט: {{ציטוטון|נשבר לי מזה, אני אוהב לנגן ולשיר בשבילכם, אבל אני שונא את תעשיית ההקלטות. עשיתי 40 אלבומים עד היום והגיע הזמן שלי להפסיק}}{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:2}}. בטקס [[פרס גראמי|פרסי גראמי]] באותה שנה ביצע ביחד עם [[אמינם]] את להיט ה[[מוזיקת היפ הופ|היפ הופ]] של אמינם "[[Stan]]". ביום השנה ל[[אסון מגדלי התאומים]] השתתף ג'ון במופע התרמה שארגן המוזיקאי [[פול מקרטני]] ב[[מדיסון סקוור גרדן]], ובו שר את שירו "[[Mona Lisas and Mad Hatters]]", בהקדשה לעיר [[ניו יורק]]. ב־[[2002]] הופיע ב[[הופעת אורח]] בגרסת כיסוי שעשתה להקת "[[בלו (להקה)|בלו]]" לשירו "[[Sorry Seems to Be the Hardest Word]]"{{ביאור|מהאלבום "[[Blue Moves]]" שיצא ב־1976}} ונכללה באלבומם השני, "One Love". גרסה זו הגיעה למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי{{הערה|[https://www.officialcharts.com/search/singles/sorry%20seems%20to%20be%20the%20hardest%20word/ מקום ראשון במצעד הסינגלים הבריטי לגרסת הכיסוי של בלו לֿ{{משמאל לימין|"Sorry Seems to Be the Hardest Word"}}], באתר [[חברת המצעדים הרשמית|OCC]]}}. במדינות רבות זכתה גרסה זו להצלחה גדולה מזו של השיר המקורי.

[[קובץ:Elton John - The Red Piano.svg|שמאל|ממוזער|250px|[[סמליל]] המופע "The Red Piano"]]
באוקטובר [[2003]] הודיע ג'ון שחתם על הסכם בלעדי לקיים 75 מופעים לאורך שלוש שנים במלון {{קישור שפה|אנגלית|Caesars Palace|ארמון הקיסר}} שב[[הסטריפ|סטריפ של לאס וגאס]]. [[רצף הופעות|המופע הקבוע]], {{קישור שפה|אנגלית|The Red Piano|The Red Piano}}, היה מופע [[מולטימדיה]] שכלל אביזרי במה (פרופס) מסיביים ורצפי קטעי וידאו [[עריכה (קולנוע)|ערוכים]], שאותם יצר דייוויד לה-שאפל. ג'ון חלק את המקום עם [[סלין דיון]], והשניים הופיעו בו לסירוגין. המופע הראשון בסדרת המופעים התקיים ב־[[13 בפברואר]] 2004{{הערה|ברברה שרצר, [https://web.archive.org/web/20141210182503/http://www.lasvegasmercury.com/2004/MERC-Feb-19-Thu-2004/23234895.html רוק איט, מן (על המופע "The Red Piano")], באתר [[ארכיון האינטרנט]], {{כ}}19 בפברואר 2004, אורכב מהמקור ב־10 בדצמבר 2014, בדיקה אחרונה ב־11 ביוני 2021}}. בפברואר 2006, ג'ון ודיון שרו יחד במקום במטרה לגייס כספים עבור עובדי "Harrah's Entertainment" {{אנ|Harrah's Entertainment}}, שנפגעו ב[[עונת ההוריקנים האטלנטית 2005|הוריקנים של 2005]]. הם ביצעו את השירים "Sorry Seems to Be the Hardest Word" ו־"{{משמאל לימין|Saturday Night's Alright (for Fighting)}}"{{הערה|[[Associated Press|AP]], [https://web.archive.org/web/20160305101900/http://articles.latimes.com/2006/feb/22/entertainment/et-quick22.3 דואט של אלטון ג'ון וסלין דיון], באתר [[ארכיון האינטרנט]], {{כ}}22 בפברואר 2006, אורכב מה[[לוס אנג'לס טיימס|מקור]] ב־5 במרץ 2016, בדיקה אחרונה ב־11 ביוני 2021}}.

ההחלטה על פרישה מהוצאת אלבומים החזיקה מעמד עד [[2004]], אז הוציא ג'ון את האלבום "[[Peachtree Road]]", שהיה האלבום היחיד בקריירה שלו שאותו הפיק לבדו{{הערה|שם=הערה מספר 25447151:0|{{קישור כללי|כתובת=https://www.billboard.com/articles/news/65620/a-qa-with-elton-john|הכותב=|כותרת=A Q&A With Elton John|אתר=באתר [[בילבורד]]|תאריך=}}}}. כקודמו, זכה אף "Peachtree Road" לביקורות חיוביות{{הערה|[https://www.metacritic.com/music/peachtree-road/elton-john ציון האלבום "Peachtree Road" במטקריטיק], באתר [[Metacritic]], בדיקה אחרונה ב־29 במאי 2022}}. באותה השנה הקליט ג'ון עם [[ריי צ'ארלס]] גרסת [[דואט]] ל־"Sorry Seems to Be the Hardest Word", במה שהתברר כהקלטתו האחרונה של צ'ארלס לפני מותו באותה שנה. הדואט נכלל באלבום הדואטים של צ'ארלס (שהיה אלבום האולפן האחרון שיצא בחייו) "Genius Loves Company"{{הערה|[http://www.mtv.com/news/1496828/road-to-the-grammys-the-making-of-ray-charles-genius-loves-company/ Road To The Grammys: The Making Of Ray Charles' Genius Loves Company], באתר [[MTV]], גיל קאופמן, 2 באוקטובר 2005}}. בשנה הזאת גם זכה ג'ון ב[[פרס מרכז קנדי]]{{הערה|שם=מרכז_קנדי}}.

באפריל [[2005]] יצא לאור "[[Ghetto Gospel]]", סינגל מתוך אלבום שיצא לאחר מותו של ה[[ראפר]] [[טופאק שאקור|טופאק]], שנרצח ב־1996. [[מפיק מוזיקלי|מפיק]] האלבום, אמינם, שילב בשיר [[דגימה (מוזיקה)|דגימה]] מתוך שירו של אלטון ג'ון "Indian Sunset"{{ביאור|מתוך האלבום "[[Madman Across the Water]]", שיצא לאור ב־1971.}}. גרסה זו הגיעה למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי{{הערה|[https://www.officialcharts.com/search/singles/ghetto%20gospel/ מקום ראשון ל"גטו גוספל" במצעד הסינגלים הבריטי], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]]}} ובמצעדים באוסטרליה ואירלנד. ג'ון תיאר את השילוב שעשה אמינם במילים "פשוט גאוני", אומנם באותו ריאיון תקף את מוזיקת ה[[מוזיקת היפ הופ|היפ הופ]] בתארו אותה כאחד מהדברים הגרועים שקרו במוזיקה המודרנית, והוסיף: {{ציטוטון|זה רק [[ריף (מוזיקה)|ריפים]] של שני אקורדים, משגע אותי}}{{הערה|אלכסיס פטרידיס, [https://www.theguardian.com/music/2005/feb/04/2pac.popandrock Mylo: Would you ever play Glastonbury? Elton: Oh no - I'm too like the Queen Mother], באתר [[הגרדיאן]], 4 בפברואר 2005, בדיקה אחרונה ב־19 ביוני 2021}}. עם זאת, באוגוסט [[2006]] חלה תפנית חדה ביחסו הציבורי ל[[סוגה מוזיקלית|סוגה]], כאשר הביע בריאיון ל"רולינג סטון" את רצונו לעבוד עם אמני היפ הופ מובילים (בהם [[קניה וסט]]), ואף לעשות אלבום בסוגה זאת{{הערה|אנדי גרין, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-my-next-record-will-be-hip-hop-118017/ אלטון ג'ון: האלבום הבא שלי יהיה היפ הופ], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}25 באוגוסט 2006, בדיקה אחרונה ב־19 ביוני 2021}}. קניה וסט דגם את שירו של ג'ון "Someone Saved My Life Tonight" לשירו "[[Good Morning]]", שנכלל באלבום שיצא ב־[[2007]], וב־2010 הזמין את ג'ון לנגן בפסנתר ולשיר בשירו "[[All of the Lights]]"{{הערה|שם=עדיין_היפ_הופ}} (ב־2014 חזר ג'ון על משאלתו לעשות אלבום היפ הופ, אך אמר: {{ציטוטון|אני רק לא יודע איך לעשות את זה}}{{הערה|שם=עדיין_היפ_הופ|אנדי גרין, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-still-wants-to-make-hip-hop-records-190560/ אלטון ג'ון עדיין רוצה לעשות אלבומי היפ הופ], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}18 במרץ 2014, בדיקה אחרונה ב־19 ביוני 2021}}).

ג'ון הלחין את ה[[מחזמר]] "[[בילי אליוט - המחזמר|בילי אליוט]]" שהוצג ב[[ווסט אנד]] החל ממרץ [[2005]] וזכה להצלחה רבה: הוא זכה בארבעה [[פרס אוליבייה|פרסי אוליבייה]] ומדורג במקום ה־11 ב[[תיאטראות וסט אנד#הצגות וסט-אנד בולטות|רשימת המחזות שרצו הכי הרבה זמן בווסט אנד]]. המחזמר הציג עד אפריל 2016 והעלה 4566 מופעים. נכון לדצמבר 2015, הוא נצפה על ידי 5.25 מיליון אנשים בלונדון וקרוב ל־11 מיליון ברחבי העולם, גרף למעלה מ־800 מיליון דולר וזכה ביותר מ־80 פרסי תיאטרון ברחבי העולם. ג'ון אמר: {{ציטוטון|אמרתי את זה בעבר וזה עדיין נכון, 'בילי אליוט' הייתה אחת החוויות המתגמלות ביותר של חיי}}{{הערה|קייט גולדסטון, [https://www.bestoftheatre.co.uk/blog/post/billy-elliot-ends בילי אליוט רוקד החוצה מווסט אנד], באתר bestoftheatre.co.uk, {{כ}}10 בדצמבר 2015, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}{{הערה|[https://web.archive.org/web/20160304123513/http://london.billyelliotthemusical.com/news/billy-elliot-the-musical-final-performance-announced/ בילי אליוט – המחזמר הודיעו על ההופעה האחרונה], באתר [[ארכיון האינטרנט]], אורכב מה [http://london.billyelliotthemusical.com מקור] ב־4 במרץ 2016, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}{{הערה|[https://billyelliotthemusical.com/ להתראות בילי!], באתר billyelliotthemusical.com, בדיקה אחרונה ב־10 ביוני 2021}}. בספטמבר [[2006]] יצא לאור אלבום האולפן ה־28 של ג'ון, "[[The Captain & the Kid]]", שנועד להיות מעין המשך רעיוני לאלבומו "[[Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy]]" שמ־1975. כ[[סינגל שיווקי]] ממנו יצא השיר "The Bridge"{{הערה|שם=קטורזה_2006}}{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:3|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-lists/wild-things-11-pets-that-influenced-rock-and-pop-19600/arthur-elton-john-226944/|הכותב=|כותרת=כלב הקוקר ספנייל של אלטון, ארתור, ברשימת הקרדיטים ל"הקפטן והילד"|אתר=Rolling Stone|תאריך=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:4|{{קישור כללי|כתובת=https://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-5458435/Elton-Johns-beloved-cocker-spaniel-best-man-Arthur-dies-14.html|הכותב=בובי וויטמן|כותרת=כלבו האהוב ו'שושבינו' של אלטון ג'ון, ארתור, מת בגיל 14|אתר=DailyMail|תאריך=3 במרץ 2018}}}}. ב־[[9 באוקטובר]] של אותה שנה קיבל ג'ון את תואר [[אגדות דיסני]] מחברת וולט דיסני, על תרומותיו לסרטי דיסני ולמופעי הבמה שלה{{הערה|[https://d23.com/walt-disney-legend/elton-john/ אלטון ג'ון מקבל את תואר "אגדות דיסני" ב־2006], באתר d23.com, בדיקה אחרונה ב־4 ביולי 2021}}{{הערה|[https://celebrityaccess.com/caarchive/sir-elton-john-among-disney-legends-award-honorees/ אלטון ג'ון – "אגדות דיסני" – 2006], באתר celebrityaccess.com, בדיקה אחרונה ב־4 ביולי 2021}}.

במרץ [[2007]] הופיע ג'ון ב[[מדיסון סקוור גארדן]] בפעם ה־60, לציון יום הולדתו ה־60. ההופעה שודרה בשידור חי, והקלטה שלה יצאה בפורמט [[DVD]] בשם {{קישור שפה|אנגלית|Elton 60 – Live at Madison Square Garden|Elton 60 – Live at Madison Square Garden}}{{הערה|נייט צ'ינן, [https://www.nytimes.com/2007/03/27/arts/music/27elto.html אלטון ג'ון חוגג 60 בשפע, בגארדן שלו], באתר [[הניו יורק טיימס]], {{כ}}27 במרץ 2007, בדיקה אחרונה ב־14 ביוני 2021}}. באותו חודש יצא [[אלבום להיטים|תקליטור הלהיטים]] "Rocket Man: The Definitive Hits" ב־17 גרסאות שונות ברחבי העולם. באותו חודש קטלוג העבר של ג'ון – כמעט 500 שירים מ־32 אלבומים – הפך לזמין ל[[הורדה]] חוקית בתשלום{{הערה|מריו אנזוני, [https://www.reuters.com/article/us-digital-eltonjohn-idUSL2153214120070321 אלטון ג'ון יעמיד את כל קטלוג המוזיקה שלו לרשת], באתר [[רויטרס]], {{כ}}21 במרץ 2007, בדיקה אחרונה ב־14 ביוני 2021}}.

[[קובץ:Elton John performing, 2008 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ון בהופעה, 2008]]
[[קובץ:Carnegie Hall1.jpg||שמאל|ממוזער|250px|ג'ון ו[[ליידי גאגא]] בהופעה חגיגית ב"[[קרנגי הול]]" במלאת 21 שנים להקמת הקרן למען [[יער גשם|יערות הגשם]], 2010{{הערה|[https://www.billboard.com/photos/springsteen-joins-lagy-gaga-elton-john-at-rainforest-benefit/ {{כ}}Springsteen Joins Lagy Gaga, Elton John At Rainforest Benefit], באתר [[בילבורד]], 14 במאי 2010, בדיקה אחרונה ב־7 בפברואר 2022}}]]
ב־[[31 בינואר]] [[2010]] הופיע ג'ון עם [[ליידי גאגא]] בטקס פרסי הגראמי ה־52{{הערה|[https://www-grammy-com.cdn.ampproject.org/v/s/www.grammy.com/grammys/news/elton-john-loving-lady-gaga-grammys-greatest-stories?amp_js_v=a6&amp_gsa=1&amp&usqp=mq331AQHKAFQArABIA%3D%3D#aoh=16233674923728&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&amp_tf=מאת%20%1%24s&ampshare=https%3A%2F%2Fwww.grammy.com%2Fgrammys%2Fnews%2Felton-john-loving-lady-gaga-grammys-greatest-stories אלטון על לאהוב את ליידי גאגא: הרגעים הגדולים של גראמי], באתר [[פרס גראמי|גראמי]], בדיקה אחרונה ב־11 ביוני 2021}}. ב־[[17 ביוני]] של אותה שנה, בדיוק 17 שנים לאחר הופעתו הקודמת בישראל, הגיע אליה ג'ון בפעם השלישית, והופיע ב[[אצטדיון רמת גן]]{{הערה|{{הארץ|טל לוין, עכבר העיר אונליין|אלטון ג'ון בהופעה: עם פסנתר גדול ובלי הרבה הפתעות|1.3320179|18 ביוני 2010}}}}{{הערה|{{וואלה|עינב שיף|השיר שלנו - ביקורת ההופעה של אלטון ג'ון בישראל|1688283|18 ביוני 2010}}}}. ההופעה התקיימה דווקא בתקופה בה היה גל ביטולי הופעות בישראל של אמנים בינלאומיים, שנבעו מהתנגדות האמנים למדיניות הישראלית ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|סכסוך הישראלי־ערבי]]. ב־[[19 באוקטובר]] של אותה שנה הוציא אלבום משותף עם הזמר והמוזיקאי המוערך [[ליאון ראסל]], בשם "[[The Union (אלבום של אלטון ג'ון וליאון ראסל)|The Union]]"{{הערה|שם=הערה מספר 20180919110649:0|{{הטלגרף|Mick Brown|Elton John interview|culture/music/rockandpopfeatures/8080705/Elton-John-interview.html|25 October 2010}}}}, שזכה לביקורות חיוביות{{הערה|{{הארץ|ניב הדס|"Union" - אלטון ג'ון וליאון ראסל מזכירים נשכחות|1.1232496|30 בנובמבר 2010}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/music/2010/oct/21/elton-john-leon-russell-union-review|הכותב=אלקסיס פטרידיס|כותרת=ביקורת ה"גארדיאן" ל"The Union"|אתר=The Guardian|תאריך=21 באוקטובר, 2010}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-lists/30-best-albums-of-2010-148055/rick-ross-teflon-don-177786/|הכותב=רולינג סטון|כותרת=האלבום "The union" - במקום השלישי ברשימת האלבומים הטובים לשנת 2013 של ה"רולינג סטון"|אתר=|תאריך=14 בדצמבר 2013}}}}. מבקר "רולינג סטון" David Fricke שיבח את השירים שכתב ראסל לאלבום, בין השאר את "If It Wasn’t for Bad" (שהיה מועמד לפרס גראמי באותה שנה) ואת שיר האהבה "שובר הלב" "I Should Have Sent Roses"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/the-union-100545/|הכותב=David Fricke|כותרת=ביקורת ה"רולינג סטון" ל-"The Union"|אתר=|תאריך=13 באוקטובר, 2010}}}}. מבקרת "לוס אנג'לס טיימס" אן פאוורס כינתה את האלבום "מקסים" ותיארה את שיתוף הפעולה בין השניים כ"אחד משיתופי הפעולה הטובים, כזה שמוציא אותם מהתבניות של עצמם ומפתיע גם אותם"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://latimesblogs.latimes.com/music_blog/2010/10/album-review-elton-john-and-leon-russells-the-union.html|הכותב=אן פאוארס|כותרת=ביקורת ה"לוס אנג'לס טיימס" ל-"The Union"|אתר=|תאריך=19 באוקטובר, 2010}}}}. ב־[[28 בספטמבר]] [[2011]] החל ג'ון את ה[[רצף הופעות|מופע הקבוע]] החדש שלו, {{קישור שפה|אנגלית|The Million Dollar Piano|The Million Dollar Piano}}, בקולוסאום של ארמון הקיסר {{אנ|The Colosseum at Caesars Palace}} בלאס וגאס, והופיע שם במשך שלוש השנים הבאות{{הערה|סינתיה ג'ונסון, [https://www.reuters.com/article/us-eltonjohn-idUSTRE78S4PU20110929 אלטון ג'ון מביא את "The Million Dollar Piano" לווגאס], באתר [[רויטרס]], {{כ}}29 בספטמבר 2011, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}. ב־[[8 באוקטובר]] 2011 הוא ציין במקום את ההופעה הפומבית ה־3000 שלו{{הערה|[https://www.etonline.com/music/115044_Elton_John_Celebrates_3_000th_Performance אלטון ג'ון חוגג את ההופעה ה־3000 שלו], באתר etonline.com, {{כ}}10 באוקטובר 2011, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}. באותה שנה השתתף עם [[קייט בוש]] בשיר "Snowed in at Wheeler Street", שנכלל באלבומה "{{משמאל לימין|50 Words for Snow}}"{{הערה|[https://latimesblogs.latimes.com/music_blog/2011/11/album-review-kate-bushs-50-words-for-snow.html ביקורת אלבום: "{{משמאל לימין|50 words for snow}}" של קייט בוש], באתר [[לוס אנג'לס טיימס]], {{כ}}21 בנובמבר 2011, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}. ב־[[3 בפברואר]] [[2012]] ביקר לראשונה ב[[קוסטה ריקה]], והופיע באצטדיון הלאומי שנבנה לאחרונה{{הערה|[https://adondeirhoy.com/fotos/elton-john-en-costa-rica אלטון ג'ון מופיע בקוסטה ריקה], באתר adondeirhoy.com, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}.

בספטמבר [[2013]] הוציא ג'ון את אלבומו "[[The Diving Board]]". האלבום זכה לשבחים ממבקרי המוזיקה, שרבים מהם ראו בו את אחד מאלבומיו האחרונים הטובים ביותר של ג'ון (וחלקם – אף מהטובים בקריירה בכלל){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.independent.co.uk/arts-entertainment/music/reviews/album-review-elton-john-the-diving-board-mercury-8812801.html|הכותב=Andy Gill|כותרת=ביקורת אלבום|אתר=The Independet|תאריך=13 בספטמבר 2013}}}}{{הערה|{{ynet|עמית קוטלר|החדש של אלטון ג'ון: בחיי, הוא טוב כמו פעם|4429667|15 בספטמבר 2013}}}}. אופי האלבום אינטימי: מלבד הפסנתר של ג'ון הוא מלווה רק בבס ותופים – מדי פעם בתוספת גיטרה, קרנות וכלי מיתר. "אולי ההישג המרשים ביותר של האלבום הוא הדרך שבה הוא מחזיר את הפסנתר של אלטון אל קדמת הבמה, היכן שהוא צריך להיות", כתב אלן לייט מ"רולינג סטון". "מעולם לא היה פסנתרן רוק כמוהו"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rollingstone.com/music/albumreviews/the-diving-board-20130913|הכותב=Alan Light|כותרת=ביקורת רולינג סטון ל-"The Diving Board"|אתר=Rolling Stone|תאריך=September 13, 2013}}}}.

ב־[[2016]] הוציא ג'ון את האלבום "[[Wonderful Crazy Night]]". האלבום זכה לביקורות חיוביות: "חזרה משכנעת לשורשי ה[[אמריקנה]] שלו [...] עם מלודיות כמו של "Claw Hammer" המוכיחות שהרגישות הפופית שלו חדה כתמיד", כתב Jon Dennis מ"[[הגרדיאן]]"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/music/2016/feb/04/elton-john-wonderful-crazy-night-review-convincing-return-to-his-americana-roots|הכותב=Jon Dennis|כותרת=ביקורת הגרדיאן ל'"Wonderful Crazy Night"|אתר=הגרדיאן|תאריך=4 בפברואר 2016}}}}. "יש בגרות ומשקל במוזיקה ובביצועים הקוליים של ג'ון שהופכים את האלבום לאחד הטובים שלו", כתב David Fricke מ"רולינג סטון"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-album-reviews/wonderful-crazy-night-194047/|הכותב=David Fricke|כותרת=ביקורת "רולינג סטון" לאלבום "Wonderful Crazy Night"|אתר=Rolling Stone|תאריך=5 בפברואר 2016}}}}. ג'ון פתח את רגל [[אירואסיה]] של [[סיבוב הופעות|סיבוב ההופעות]] לאלבום, "[[Wonderful Crazy Night Tour]]" {{אנ|Wonderful Crazy Night Tour}}, עם הופעה רביעית ב[[ישראל]], שנערכה ב־[[26 במאי]] [[2016]] לעיני כ־40,000 צופים ב[[פארק הירקון]]{{הערה|שם=פנומן|{{וואלה|דוד רוזנטל|פנומן: אלטון ג'ון הפך את פארק הירקון בתל אביב למקום טוב יותר|2965134|27 במאי 2016}}}}{{הערה|{{הארץ|עידו כהן|השמש לא שקעה על אלטון ג'ון|1.3154714|27 במאי 2016|מנויים=לא}}}}{{הערה|{{ynet|עמי פרידמן|אלטון ג'ון: 'תודה תל אביב, אין קהל טוב יותר'|4808272|26 במאי 2016}}}}. במהלך ההופעה אמר הזמר: "אנחנו מאוד שמחים לחזור לישראל [...] זוהי ההופעה הראשונה בסיבוב ההופעות הזה, ולא יכולנו לבקש קהל טוב יותר לנגן מולו, או מקום טוב יותר".

===2017 – הווה: הודעת הפרישה ורוקטמן ===
ב־[[2017]] לקח חלק בסרט "[[קינגסמן: מעגל הזהב]]" לצידם של [[האלי ברי]], [[קולין פירת']] ו[[טארון אגרטון]].

[[קובץ:Elton John During His Farewell Yellow Brick Road World Tour (43974924950).jpg|ממוזער|250px|שמאל|ג'ון במהלך הופעה בסיבוב הפרידה שלו, {{קישור שפה|אנגלית|Farewell Yellow Brick Road|Farewell Yellow Brick Road}}, {{כ}}2018]]
ב-[[24 בינואר]] [[2018]], ערך ג׳ון מופע מיוחד בשידור ישיר (הנתמך בפורמט [[מציאות מדומה]]) בערוץ ה[[יוטיוב]] שלו, בו הוא הכריז על סיבוב ההופעות האחרון שלו. הסיבוב היה צפוי להסתיים ב-[[2021]] אך נמשך אל תוך 2023. המופע יקרא "Farewell Yellow Brick Road". ג׳ון ציין כי הסיבה לפרישתו מהבמה לאחר 50 שנות פעילות, היא לבלות זמן איכות עם ילדיו ובעלו. בנוסף הדגיש כי הפרישה מהבמה לא תשפיע על המשך פעילותו המוזיקלית, והוא מצפה לעשייה בשנים הבאות. במסיבת עיתונאים הסביר ג'ון שהוא פורש לא משום שנמאס לו להופיע, אלא משום שהתעייף מהנסיעות הרבות. כן סיפר על התנסויותיו כמוזיקאי מקצועי בהופעות מול קהלים קשים: {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=אני אוהב להופיע חי. אני שונא את הנסיעות. אין דבר טוב יותר מללכת ולשמח קהל [...] אין שום דבר כמו לנגן לבן אנוש אחר. לפעמים אתה מתחיל ויש ארצות שקצת יותר קרות מאחרות ואתה צריך לרגש אותם, אבל זה הכל חלק בלתי נפרד מה[[אומנות]] שלך. וזה חלק בלתי נפרד מלמה אתה מוזיקאי מקצועי. אתה אף פעם לא מוותר. אתה אף פעם לא אומר 'לא אטריח'. תמיד רציתי שיהיה לקהל הכי כיף שאפשר. ואני רוצה שיהיה לי הכי כיף שאפשר.|מקור=אלטון ג'ון, 2018{{הערה|מאט ביירון, [http://abcnewsradioonline.com/music-news/2018/2/5/elton-john-reveals-which-song-hes-totally-sick-of-performing.html אלטון ג'ון מגלה איזה שיר הכי נמאס לו לבצע בהופעות], באתר abcnewsradioonline.com, {{כ}}5 בפברואר 2018, בדיקה אחרונה 15 במאי 2021}}}}

בספטמבר 2018 נמסר שג'ון חתם על הסכם עם "[[יוניברסל מיוזיק גרופ]]", על פיו החברה תייצג אותו ל"שארית הקריירה שלו", בנוסף לייצוג קטלוג העבר שלו (שהזכויות עליו כבר היו שייכות ל"יוניברסל"{{ביאור|"יוניברסל" רכשה בעבר את בעלי הזכויות, חברת "פוליגרם", שמצידה רכשה את הזכויות מהבעלים המקוריים, דיק ג'יימס.}}){{הערה|[https://www.reuters.com/article/us-music-eltonjohn/elton-john-signs-with-universal-for-the-rest-of-his-career-idUSKCN1M121P ג'ון חותם עם "יוניברסל" ל"שארית הקריירה"], באתר [[רויטרס]], {{כ}}21 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}{{הערה|אשלי קינג, [https://www.digitalmusicnews.com/2018/09/21/elton-john-universal-music-group/ אלטון ג'ון חותם על הסכם עם "יוניברסל מיוזיק גרופ" ל"שארית הקריירה שלו"], באתר digitalmusicnews.com, {{כ}}21 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}{{הערה|[https://www.universalmusic.com/elton-john-universal-music-group-strike-global-partnership-across-recorded-music-music-publishing-merchandise-brand-management-licensing-rights/ אלטון ג'ון ו"יוניברסל מיוזיק גרופ" חותמים על שותפות גלובלית], באתר [[יוניברסל מיוזיק גרופ]], {{כ}}21 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}{{הערה|מלינדה ניומן, [https://www.billboard.com/amp/articles/business/8476266/elton-john-universal-music-group-sign-partnership-deal אלטון ג'ון ו"יוניברסל" חותמים על שותפות רבת פנים המיועדת לכסות את שארית קריירת ההקלטה של הזמר], באתר [[בילבורד]], {{כ}}21 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}. ב־[[25 ביוני]] 2019 מנה {{קישור שפה|אנגלית|The New York Times Magazine|מגזין הניו יורק טיימס}} (של "[[הניו יורק טיימס]]") את ג'ון בין מאות אמנים שה[[מאסטרינג|מאסטרים]] שלהם הושמדו ב[[השרפה באולפני יוניברסל|שרפה שפרצה באולפני "יוניברסל"]] ב־2008{{הערה|ג'ודי רוזן, [https://www.nytimes.com/2019/06/25/magazine/universal-music-fire-bands-list-umg.html הנה עוד מאות אמנים שהמאסטרים שלהם הושמדו בשריפה באולפני UMG], באתר [[הניו יורק טיימס]], {{כ}}25 ביוני 2019, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}{{הערה|{{ynet|דנית צמית|"האסון הגדול ביותר של עסקי המוזיקה"|5523957|12 ביוני 2019}}}}.

במאי [[2019]] יצא סרט ביוגרפי אודות חייו של ג׳ון "[[רוקטמן (סרט)|רוקטמן]]", בכיכובו של [[טארון אגרטון]] (שזכה ב[[פרס גלובוס הזהב]] על תפקידו בסרט). ג׳ון ואגרטון הקליטו יחד שיר נושא לסרט – "{{משמאל לימין|[[(I'm Gonna) Love Me Again]]}}", אשר זכה בפרס גלובוס הזהב וב[[פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר]]{{הערה|{{ישראל היום|דודי כספי|טקס האוסקר 2020: הסרט הדרום קוריאני "פרזיטים" עשה היסטוריה|article/732191}}}}. ביוני 2019, כחלק מסיבוב הפרידה שלו, קיבל ג'ון את אות [[לגיון הכבוד]] מ[[נשיא צרפת]] [[עמנואל מקרון]], בטקס ב[[ארמון האליזה]] בפריז{{הערה|[https://www.bbc.com/news/entertainment-arts-48727639 אלטון ג'ון זכה באות האזרחי הרם ביותר של צרפת, לגיון הכבוד], באתר [[BBC]], {{כ}}22 ביוני 2019, בדיקה אחרונה ב־4 ביולי 2021}}. באוקטובר של אותה שנה יצאה לאור ה[[אוטוביוגרפיה]] הרשמית של ג'ון, "Me" {{אנ|Me (book)}}{{הערה|דניאל קרפס, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-memoir-2019-805529/ אלטון ג'ון מבטיח "חתיכת נסיעה ברכבת הרים" לקראת האוטוביוגרפיה הממשמשת ובאה], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}8 במרץ 2019, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}. טארון אגרטון [[קריין]] את ה[[ספר מוקלט|גרסה המוקלטת]] לספר, תוך שג'ון קריין את ה[[פרולוג (ספרות)|פתח דבר]] וה[[אפילוג|אחרית דבר]]{{הערה|קלייר שאפר, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-taron-egerton-audiobook-874529/#! כוכב "רוקטמן" טארון אגרטון יקרא את הפתח דבר והאחרית דבר באוטוביוגרפיה של אלטון ג'ון], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}21 באוגוסט 2019, בדיקה אחרונה ב־13 ביוני 2021}}.

ב־[[10 בינואר]] [[2020]], השתתף ג'ון בשיר "[[Ordinary Man (שיר של אוזי אוסבורן)|Ordinary Man]]", שהיה הסינגל השלישי מתוך האלבום הנושא את אותו שם של זמר ה[[הבי מטאל]] [[אוזי אוסבורן]]. במאי באותה השנה, השתתף בשיר "[[Sine from Above]]", של הזמרת-יוצרת האמריקאית [[ליידי גאגא]], שזכה לביקורות חיוביות ממבקרי מוזיקה ונכלל באלבומה השישי, [[Chromatica]]<ref>{{Citation|title=Chromatica|url=https://open.spotify.com/album/05c49JgPmL4Uz2ZeqRx5SP|accessdate=2020-05-29|language=he}}</ref>. ב־[[13 בנובמבר]] הוציא ג'ון את האוסף "Elton: Jewel Box", שכלל שמונה תקליטורים של שירים פחות מוכרים מאלבומי אולפן שלו, הקלטות נדירות מהקריירה המוקדמת (עם להקת "בלוזולוג'י" ומשירי הסולו שלפני אלבום הבכורה, "[[Empty Sky]]"), [[צד א' וצד ב'|צדדי ב']], ושירים שהוזכרו בשם באוטוביוגרפיה שהוציא, "Me". האוסף יצא גם בגרסאות של שניים, שלושה וארבעה תקליטי ויניל{{הערה|אנדי גרין, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-box-set-elton-jewel-box-1061427/ אלטון ג'ון מוציא מארז מקיף קריירה גדול], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}17 בספטמבר 2020, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2021}}.

ב־[[12 ביוני]] [[2021]] יצא לאור {{קישור שפה|אנגלית|Regimental Sgt. Zippo |Regimental Sgt.Zippo}}, שהוקלט כאלבום הבכורה של ג'ון ב־1968, אך נגנז לאחר שבחברת התקליטים של ג'ון חשבו שאינו טוב מספיק (בסופו של דבר יצא אלבום הבכורה, "Empty Sky", ב־1969). האלבום יצא לכבוד "יום התקליט" {{אנ|Record Store Day}}, בפורמט ויניל בלבד, במהדורה מוגבלת{{הערה|דייב סימפסון, [https://www.theguardian.com/music/2021/jun/11/elton-john-regimental-sgt-zippo-review-long-lost-trippy-album אלטון ג'ון: ביקורת "Regimental Sgt Zippo" – האלבום הפסיכדלי האובד], באתר [[הגרדיאן]], {{כ}}11 ביוני 2021, בדיקה אחרונה ב־14 ביוני 2021}}{{הערה|כיוון=שמאל|Chris Willman, [https://variety.com/2021/music/news/record-store-day-2021-most-wanted-elton-john-tom-petty-prince-1234994995/ {{כ}}Record Store Day 2021’s Most Wanted: Elton John, Tom Petty, Prince, Ariana Grande and More], באתר [[וראייטי (מגזין)|וראייטי]], {{כ}}12 ביוני 2021, בדיקה אחרונה ב־18 בנובמבר 2021}}. ב־[[22 באוקטובר]] של אותה שנה יצא האלבום "[[The Lockdown Sessions]]", שכלל שיתופי פעולה של ג'ון עם מוזיקאים שונים, שיתופי פעולה שהוקלטו במהלך [[מגפת הקורונה]], בעטיה נאלץ ג'ון להשהות את סיבוב הפרידה שלו, "Farewell Yellow Brick Road" {{אנ|Farewell Yellow Brick Road}}. בסינגל הראשון מהאלבום, שיר הרמיקס "[[Cold Heart (Pnau remix)|Cold Heart]]", שיתף ג'ון פעולה עם [[דואה ליפה]]. ברמיקס, שנעשה על ידי הרכב ה[[מוזיקת דאנס|דאנס]] האוסטרלי [[פנאו]], שולבו ארבעה שירים של ג'ון{{הערה|ליזה רספרס פרנס, [https://www.cnn.com/2021/08/13/entertainment/elton-john-dua-lipa-remix-trnd/index.html אלטון ג'ון חובר לדואה ליפה ברמיקס "Cold Heart"], באתר [[CNN]], {{כ}}13 באוגוסט 2021, בדיקה אחרונה ב־15 באוגוסט 2021}}. ב־[[15 באוקטובר]] של אותה שנה הגיעה גרסה זו לראש מצעד הסינגלים הבריטי, לראשונה מאז "[[Ghetto Gospel]]" שמ־2005{{הערה|בן בימנט תומאס, [https://www.theguardian.com/music/2021/oct/15/elton-john-scores-first-no-1-single-in-16-years-ending-15-week-ed-sheeran-run {{כ}}Elton John scores first No 1 single in 16 years, ending 15-week Ed Sheeran run], באתר [[הגרדיאן]], {{כ}}15 באוקטובר 2021, בדיקה אחרונה ב־17 באוקטובר 2021}}. עם הלהיט הזה הפך ג'ון לאומן הסולו הראשון שהכניס להיט "עשרת הגדולים" למצעד הבריטי במשך שישה עשורים שונים{{הערה|Laura Snapes, [https://www.theguardian.com/music/2021/oct/13/elton-john-first-artist-uk-top-10-singles-six-decades {{כ}}Elton John becomes first solo artist with UK Top 10 singles in six different decades], באתר [[הגרדיאן]], 13 באוקטובר 2021, בדיקה אחרונה ב־9 בפברואר 2022}}. ב־[[3 בדצמבר]] של אותה שנה יצא הסינגל "[[Merry Christmas (שיר)|Merry Christmas]]", דואט של ג'ון עם [[אד שירן]]. בווידאו קליפ של השיר משחזרים השניים סצנה מהסרט "[[אהבה זה כל הסיפור]]" בה הם עושים [[מחווה (אמנות)|מחווה]] ללהיטי כריסמס בריטיים מהעבר, בהם "[[Last Christmas]]" ו־"Merry Christmas Everyone" {{אנ|Merry Christmas Everyone}}{{הערה|כיוון=שמאל|ALTHEA LEGASPI and EMILY ZEMLER, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-ed-sheeran-merry-christmas-1266233/ {{כ}}Elton John, Ed Sheeran Pay Tribute to Holiday Hits in 'Merry Christmas' Video], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}3 בדצמבר 2021, בדיקה אחרונה ב־5 בדצמבר 2021}}{{הערה|כיוון=שמאל|Starr Bowenbank, [https://www.billboard.com/music/pop/elton-john-ed-sheeran-merry-christmas-duet-release-date-charity-1235003496/ {{כ}}Ed Sheeran & Elton John Reveal 'Merry Christmas' Duet Release Date With 'Love Actually' Spoof], באתר [[בילבורד]], {{כ}}29 בנובמבר 2021, בדיקה אחרונה ב־5 בדצמבר 2021}}. ב־[[10 בדצמבר]] ערך הסינגל את הופעת הבכורה שלו במצעד הסינגלים הבריטי בכניסה ישירה למקום הראשון{{הערה|[https://www.officialcharts.com/charts/singles-chart/ המצעד הבריטי 10 בדצמבר 2021 – 16 בדצמבר 2021], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], בדיקה אחרונה ב־12 בדצמבר 2021}}. בכך הוא היה לסינגל השני של ג'ון שהגיע למקום הראשון במצעד זה ב־2021, והתשיעי בכלל{{הערה|כיוון=שמאל|Ainsley, Helen, [https://www.officialcharts.com/chart-news/ed-sheeran-elton-johns-merry-christmas-debuts-at-number-1-on-the-official-singles-chart__34653/{{כ}} Ed Sheeran & Elton John's Merry Christmas debuts at Number 1 on the Official Singles Chart], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], 10 בדצמבר 2021, בדיקה אחרונה ב־12 בדצמבר 2021}}. "Sausage Rolls for Everyone", גרסה קומית ל־"Merry Christmas" שעשה צמד [[אושיית רשת|אושיות הרשת]] "LadBaby" {{אנ|LadBaby}} (בהשתתפות ג'ון ושירן), הגיעה גם היא למקום הראשון במצעד הבריטי{{הערה|שם=היסטוריית_OCC|[https://www.officialcharts.com/search/artists/elton%20john/ היסטוריית ג'ון בחברת המצעדים הרשמית], באתר [[חברת המצעדים הרשמית]], בדיקה אחרונה ב־9 בפברואר 2022}}. בינואר [[2022]] חידש ג'ון את סיבוב הפרידה שלו לאחר הפסקה של כמעט שנתיים עקב מגפת הקורונה, אך נאלץ לדחות שתי הופעות לאחר שקיבל תוצאה חיובית ב[[בדיקת קורונה]]. לדבריו הוא [[חיסון נגד COVID-19|חוסן]] ואף קיבל [[חיסון דחף|מנת דחף]], וחווה תסמינים קלים בלבד{{הערה|[https://news.sky.com/story/covid-19-sir-elton-john-forced-to-delay-shows-after-testing-positive-for-coronavirus-12525296 {{כ}}COVID-19: Sir Elton John forced to delay shows after testing positive for coronavirus], באתר [[סקיי ניוז]], 25 בינואר 2022, בדיקה אחרונה ב־9 בפברואר 2022}}. למשך שבוע אחד במרץ 2022, השבוע שחל בו יום הולדתו של הזמר, היה ג'ון המוזיקאי הבין לאומי המושמע ביותר ברדיו הישראלי{{הערה|{{סרוגים|הדס סיון|כבוד: אלטון ג'ון רושם לעצמו הישג חדש במדינת ישראל|658372-כבוד-אלטון-גון-רושם-לעצמו-הישג-חדש-במד|27 במרץ 2022}}}}{{הערה|[https://mediaforest-group.com/weekly_charts.html#!#menu4 מדיה פורסט – המצעד הישראלי השבועי] (יש לבחור שנה: 2022, שבוע 13: {{כ}}20 במרץ 2022 – 26 במרץ 2022, "אמנים מובילים – רדיו – בינלאומי"), באתר [[מדיה פורסט]], בדיקה אחרונה ב־27 במרץ 2022}}. ב־[[23 בספטמבר]] 2022 העניק [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ו ביידן]] את [[המדליה הלאומית למדעי הרוח]] לאלטון ג'ון, אחרי [[קונצרט]] שקיים ג'ון על מדשאת [[הבית הלבן]]{{הערה|Johnson, Ted (September 23, 2022). [https://deadline.com/2022/09/elton-john-white-house-joe-biden-1235121430/#recipient_hashed=6c1f3bd1230978f52200b1e54ad32aa90c93559144fab55e263edf7b4cfd940f&recipient_salt=cf326900bbd2261e596d3a284256d4cd76eb440855b682bde5b8b8e6086e15ca Joe Biden Awards Elton John With National Humanities Medal At White House Concert]. Deadline Hollywood. Retrieved September 24, 2022|כיוון=שמאל}}.

ב־[[15 בינואר]] [[2024]] קיבל ג'ון [[פרס אמי]] על המופע המצולם "Elton John Live: Farewell From Dodger Stadium"{{הערה|ג'וליה ג'ייקובס,
[https://www.nytimes.com/2024/01/15/arts/television/elton-john-egot-emmys.html Elton John Secures EGOT With Emmy Win], באתר [[הניו יורק טיימס]], 15 בינואר 2024}}. ב־[[30 בינואר]] 2024 הודיעה [[ספריית הקונגרס]] על זכייתם המשותפת של ג'ון ושותפו ליצירה [[ברני טופין]] ב{{קישור שפה|אנגלית|Gershwin Prize|פרס גרשווין}}, פרס על [[מפעל חיים]] שמעניקה הספרייה עבור תרומה בתחום ה[[מוזיקה פופולרית|מוזיקה הפופולרית]]{{הערה|תומאס פלויד, [https://www.washingtonpost.com/entertainment/2024/01/30/elton-john-bernie-taupin-gershwin-prize-library-congress/ {{כ}}Elton John, Bernie Taupin to receive Gershwin Prize for Popular Song], באתר [[וושינגטון פוסט]], 30 בינואר 2024}}.

== חיים אישיים ==
לאורך הקריירה שלו נאבק ג'ון ב[[התמכרות|התמכרויות]] חוזרות ל[[משקה אלכוהולי|אלכוהול]] ול[[קוקאין]], וכן ב[[בולימיה]]. בריאיון שהעניק ל"טלגרף" הבריטי ב־2010 סיפר ג'ון על הרקע להתמכרותו לסמים: "תמיד הרגשתי כמו אאוטסיידר. ואני חושב שזו הסיבה שהתחלתי עם הסמים, להיות אחד מהחבר'ה". ג'ון המשיך וסיפר שהפעם הראשונה שהתנסה בקוקאין הייתה בהקלטות האלבום "[[Caribou]]" בקולורדו, ב־1974, לאחר שראה את המנהל שלו ואנשים נוספים מסניפים קוקאין: "הממ, אני יכול לנסות?", שאל, "וחשבתי, אני אחד מהבחורים עכשיו"{{הערה|שם=הערה מספר 20180919110649:0}}. בראיונות אחרים תלה את התמכרויותיו בדחייה שחש מאביו{{הערה|שם=father_nzherald}}. בשיאה של ההתמכרות לקוקאין, במהלך שנות ה־80, היה חשש ממשי לחייו. בריאיון ל"לוס אנג'לס טיימס" ב־1992 אמר ג'ון: "{{ללא קוד ויקי|[}}[[רוק אנד רול]]{{ללא קוד ויקי|]}} זה לא חיים נורמליים [...] אתה נחתך מאנשים [...] מבודד. זה קל לאבד את הערכים שלך ואת הכבוד העצמי שלך. הגעתי למצב שבו לא ידעתי לדבר למישהו אלא אם היה לי אף מלא בקוקאין". ל[[דייוויד פרוסט]] אמר: "הייתי מת רגשית. הייתי כמו גווייה שמסיעים אותה ממדינה למדינה, מגולגלת על הבמה לשיר '[[Your Song]]' שוב ושוב". עוד אמר: "בעבר, בפרט כשהייתי על סמים, היה בי צד מפלצתי, אבל אני לא כזה באמת [...]" (באותו ריאיון הגן על עצמו בטענה שלכולם בתעשייה, לדעתו, יש צד כזה){{הערה|[https://www.theguardian.com/music/2013/sep/15/elton-john-drugs-monstrous-side Elton John: 'When I was on drugs there was a monstrous side to me'], אלכסיס פטרידיס, באתר [[הגרדיאן]], 15 בספטמבר 2013}}. ביולי [[1990]] נכנס ג'ון לטיפול [[גמילה]] שלאחריו לקח הפסקה של שנה מהקלטות ומסיבובי הופעות{{הערה|שם=RehabPraeger|{{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John From A - Z|מקום הוצאה=|מו"ל=Praeger|מהדורה=Paperback edition|שנת הוצאה=1996|עמ=1-2|ISBN=0-275-95698-9|קישור=https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PA2&lpg=PA2&dq=elton+john+rocket+man+elton+john+from+a-z+%22carcass%22&source=bl&ots=kdmV9v4160&sig=kuvOFyFFmnp_XRUQU10qTYJGtPE&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjc-aqipfzdAhVDJ1AKHUaWDqwQ6AEwCnoECAUQAQ#v=onepage&q=elton%20john%20rocket%20man%20elton%20john%20from%20a-z%20%22carcass%22&f=false}}}}. הוא סיפר שהזרז העיקרי לכניסתו לתהליך גמילה רציני היה מותו של [[ריאן וייט]], שהשפיע עליו מאוד: ג'ון היה בקשר קרוב עם וייט ומשפחתו, היה בבית החולים בזמן שוויט מת, ואף היה מנושאי ארונו. {{ציטוטון|בתוך שישה חודשים [ממותו] הייתי פיכח, ונקי, וכך עדיין במשך 27 שנים}}{{הערה|כיוון=שמאל|שם=התמכרות_הגרדיאן_2019|AKINWALE AKINYOADE ,[https://guardian.ng/life/elton-john-details-past-cocaine-and-alcohol-addiciton-struggle/ {{כ}}ELTON JOHN TALKS ABOUT HIS PAST ALCOHOL AND DRUG ADDICTION], באתר [[הגרדיאן]], {{כ}}9 באוקטובר 2019, בדיקה אחרונה ב־1 בדצמבר 2021}}.

ג'ון אמר שהוא מאמין שמה ששמר אותו בחיים לאורך ההתמכרויות שלו היה מוסר העבודה האכזרי שלו: "עדיין הייתה לי האהבה שלי למוזיקה, עדיין רציתי להופיע. אם לא הייתה לי, כנראה הייתי יושב בבית, לוקח הר של קוקאין ומקבל התקף לב"{{הערה|שם=הערה מספר 20180919110649:0}}.

לימים סיפר: {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=הילד ה[[ביישן]] שהייתי, המשכתי להיות מחוץ לבמה. היה לי בנוח על הבמה, אבל לא מאוד נוח מחוצה לה. אף על פי שעשיתי חיים, אתה עדיין תקוע עם האדם חסר הביטחון, העצבני שהייתי בפנים. להיות מצליח לא מרפא את זה. למעשה, זה עושה את הדברים קצת יותר גרועים כי אז המרחק בין האישיות הבימתית שלך לאישיות הממשית, הרגילה שלך הוא כה גדול.|מקור=אלטון ג'ון{{הערה|טוני קלייטון־ליאה, [https://www.irishtimes.com/culture/books/there-are-parts-i-can-t-remember-elton-john-s-1970s-1.2998428 "יש חלקים שאני לא יכול לזכור": שנות ה־70 של אלטון ג'ון], באתר [[אייריש טיימס]], {{כ}}18 במרץ 2017, בדיקה אחרונה ב־15 באוגוסט 2021}}}}

בשיחה עם [[NPR]] סיפר ב־2012: {{ציטוטון|אני עדיין חולם, פעמיים בשבוע לפחות, שלקחתי קוקאין והוא עולה במעלה האף שלי. וזה מאוד מוחשי וזה מאוד מדאיג, אבל לפחות זאת קריאת השכמה}}{{הערה|שם=התמכרות_הגרדיאן_2019}}.

[[קובץ:Elton John's multi-colored fur coat, Hard Rock Cafe Hollywood.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מעיל פרווה שלבש ג'ון בסיבוב הופעות שערך באמצע שנות ה־80. המעיל מוצג בסניף [[הארד-רוק קפה]] הוליווד ב[[יוניברסל סיטי (קליפורניה)|יוניברסל סיטי שבקליפורניה]].]]
[[קובץ:Elton John’s shoes (4) (23219556921).jpg|ממוזער|250px|שמאל|נעליים של ג'ון]]
ג'ון, שהתלבושות הססגוניות והראוותניות שלבש הפכו לאחד מסימני ההיכר שלו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rollingstone.com/music/music-lists/photos-elton-johns-outfits-through-the-years-20212/1984-12-174996/|הכותב=|כותרת=צילומים: התלבושות של אלטון ג'ון לאורך השנים|אתר=באתר [[רולינג סטון]]|תאריך=}}}}{{הערה|שם=ריאיון_נר}}, תלה אותן ביחסו הקפדני והנוקשה של אביו, סטנלי דוויט, שלא הרשה לבנו אפילו לנעול נעלי "האש פאפיס" (בסביבות 1988, אחרי צאת אלבומו "Reg Strikes Back", התחייב ג'ון שלעולם לא יחזור לסגנון הלבוש ההוא: "אתה מגיע לנקודה, אחרי 20 שנה, שאתה הופך לפרודיה של עצמך", אמר{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:1}}){{הערה|שם=נורמן}}{{הערה|שם=היכל_התהילה_רוק}}. מראיונות שהתקיימו במהלך השנים עולה מטען קשה שהתקיים בג'ון כלפי אביו, כאשר הוא חש שאביו לא אהב אותו והעדיף על פניו את משפחתו החדשה, אותה הקים לאחר גירושיו מאמו של ג'ון: "העברתי את החיים בניסיון להוכיח לו שהייתי הצלחה. הוא מת כבר שנים ואני עדיין מנסה להוכיח את הנקודה הזאת. זה נשאר איתך". אמו החורגת של ג'ון ואחיו למחצה דחו את הדברים{{הערה|שם=father_nzherald}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.dailymail.co.uk/news/article-3317926/Dad-DID-love-Elton-Singer-s-stepmother-half-brothers-tell-different-story-claims-father-rejected-him.html|הכותב=ג'ני ג'ונסטון|כותרת=טענות אלטון ג'ון כלפי אביו והכחשות אחיו למחצה|אתר=DailyMail|תאריך=13 בנובמבר 2015}}}}. אביו של ג'ון מעולם לא ראה אותו מופיע{{הערה|שם=father_nzherald}}{{הערה|שם=אלטון טריוויה|[https://m.imdb.com/name/nm0005056/trivia טריוויה אלטון ג'ון], באתר [[IMDb]]}}.

בסוף שנות ה־60 [[אירוסין|התארס]] ג'ון עם לינדה וודרו, מזכירה, אך הם לא נישאו; פרשייה זו היוותה השראה לשיר "Someone Saved My Life Tonight". ב-1970 הכיר את ג'ון ריד והפך לבן זוגו. בעקבות עצתה של אמו של ג'ון, שילה, ריד, חסר ניסיון בניהול עד אז, הפך למנהלו האישי. ב־1975, זמן לא רב אחרי ניסיון ההתאבדות של ג'ון, נפסקו היחסים האישיים בין השניים, אך ריד נותר בתפקיד מנהלו. היחסים היו סוערים, והוויכוחים ביניהם נגמרו לעיתים בהחלפת מהלומות: "עשיתי לו יותר מפנס אחד בעין", סיפר ריד{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s|מו"ל=Ballantine Books|עמ=191}}}}. במאי 1998 פיטר אלטון את ריד לאחר שגילה פער של 20 מיליון [[לירה שטרלינג|פאונד]] בחשבונות. ריד שילם לג'ון 3.4 מיליון פאונד בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט{{הערה|[https://www-biographycom.cdn.ampproject.org/v/s/www.biography.com/.amp/news/elton-john-manager-john-reid-relationship?usqp=mq331AQA&amp_js_v=0.1#referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&amp_tf=מאת%20%1%24s&ampshare=https%3A%2F%2Fwww.biography.com%2Fnews%2Felton-john-manager-john-reid-relationship The True Story of Elton John and John Reid, the Singer's Former Manager], באתר biography}}{{כ}}{{הערה|{{הטלגרף|James Hall|The power behind Rocketman: how John Reid seduced – then betrayed – Elton John|music/news/power-behind-rocketman-john-reid-seduced-betrayed-elton/|23 May 2019}}}}. ב־1976 ג'ון [[יציאה מהארון|יצא מהארון]] בראיון ל"רולינג סטון" בו טען כי הוא [[ביסקסואל]]{{הערה|קליף ג'ר, [https://www.rollingstone.com/feature/elton-john-lonely-at-the-top-rolling-stones-1976-cover-story-238734/ אלטון ג'ון יוצא כביסקסואל בכתבת שער ב־1976], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}7 באוקטובר 1976, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}.

ב־[[14 בפברואר]] [[1984]] נישא ל[[טכנאי קול|טכנאית ההקלטות]] ה[[גרמניה|גרמנייה]] רנאטה בלואל בטקס ראוותני, שהתקיים בכנסיית סט. מארקס שב[[דרלינג פוינט]], [[ניו סאות' ויילס]], [[אוסטרליה]]{{הערה|ג'ולי מילר, [https://www.vanityfair.com/hollywood/2019/05/rocketman-movie-elton-john-wife-wedding-renate-blauel רוקטמן: הנישואים הנשכחים של אלטון ג'ון לרנאטה בלואל ב־1984], באתר [[ואניטי פייר (כתב עת, 1983)|ואניטי פייר]], {{כ}}31 במאי 2019, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}. חרף דבריו של ג'ון לחבר, שהמחזה של רנאטה היורדת במעבר בין הכיסאות בכנסייה היה המחזה היפה ביותר שראה מעודו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/music/pop/story/0,,1943322,00.html|הכותב=Caroline Boucher|כותרת=רנאטה בלואל בחתונתם — "המחזה היפה ביותר שראה מעולם"|אתר=The Observer|מידע נוסף=|תאריך=12 בנובמבר 2006}}}}{{הערה|[https://www.pinterest.com/pin/71072500346720007/ תמונה מחתונתו עם רנאטה בלואל בסידני ב־1984], באתר [[פינטרסט]], בדיקה אחרונה ב־5 ביולי 2022}}, בלואל סיפרה לימים כי כבר במהלך [[ירח דבש|ירח הדבש]] שלהם, ב[[סן טרופה]], ג'ון אמר לה שהוא רוצה לסיים את הנישואים, והיא אף ניסתה ל[[התאבדות|התאבד]] בשל כך{{הערה|מארק סאוואג', [https://www.bbc.com/news/entertainment-arts-53907669 אשתו לשעבר של אלטון ג'ון "ניסתה להתאבד" במהלך ירח הדבש שלהם], באתר [[BBC]], {{כ}}25 באוגוסט 2020, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}. לאחר גירושיהם ב־1988, הצהיר ג'ון בריאיון כי הוא [[הומוסקסואל]]. ב־2020 [[תביעה אזרחית|תבעה]] בלואל את ג'ון בטענה כי הוא הפר את תנאי הסכם ה[[גירושים]] שלהם, כשחשף פרטים על נישואיהם ב[[אוטוביוגרפיה]] שפרסם, {{קישור שפה|אנגלית|Me (book)|Me (ספר)|Me}}{{הערה|דמיאן ג'ונס, [https://www.nme.com/news/music/elton-johns-ex-wife-renate-blauel-is-suing-the-singer-over-relationship-details-in-his-autobiography-2713600 רנאטה בלואל, אשתו לשעבר של אלטון ג'ון, תובעת את הזמר על חשיפת פרטי יחסיהם באוטוביוגרפיה], באתר [[NME]], {{כ}}23 ביולי 2020, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}. השניים הגיעו ל"הסדר ידידותי" מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך שבלואל הצהירה שג'ון נהג כלפיה בכבוד ב־30 השנים האחרונות ותמיד שמח לעזור לה{{הערה|Mark Savage, [https://www.bbc.com/news/entertainment-arts-54544607 {{כ}}Sir Elton John and ex-wife Renate Blauel resolve legal dispute], באתר [[BBC]], {{כ}}14 באוקטובר 2020, בדיקה אחרונה ב־25 בפברואר 2022}}.

בפברואר 1987 פרסם ה[[עיתונות צהובה|צהובון]] הבריטי "[[סאן (עיתון בריטי)|הסאן]]" [[סקנדל עיתונאי|כתבה מפוברקת]] שעסקה בנערים קטינים העוסקים ב[[זנות]] שנשכרו כביכול על ידי ג'ון. ג'ון הגיש מיד תביעת [[לשון הרע#במשפט הבריטי|דיבה]], אף על פי שחבריו (בהם [[מיק ג'אגר]]) יעצו לו להתעלם מהכתבה, כדי שהצהובון לא יחריף את התקפותיו, כפי שאומנם קרה: הצהובון פרסם כתבות נוספות. ג'ון לא ויתר והגיש תביעה נוספת על כל פרסום נוסף. בספטמבר של אותה שנה פרסם הצהובון את הכתבה האחרונה בסדרה, שטענה כי כלבי "הרוטוויילר האכזריים" של ג'ון הושתקו באמצעות "ניתוח נורא" ועתה הם אינם מסוגלים לנבוח. ג'ון הגיש את התביעה האחרונה וה־17 במספר. ב־[[12 בדצמבר]] 1988 עמד להיפתח משפט הדיבה הראשון. באותו יום פרסם "הסאן" כתבת התנצלות תחת הכותרת "מצטערים, אלטון!" על פני כל [[עמוד שער|עמוד השער]] שלו. בהסדר שהושג התחייב הצהובון לשלם לג'ון [[פיצויים]] בסך מיליון [[לירה שטרלינג|פאונד]] (באותה תקופה, פיצויי שיא בהיסטוריה של בריטניה) וכן חצי מיליון פאונד עבור [[הוצאות משפט]]. במהלך הפרשה תפוצתו של "הסאן" ירדה ב־200,000 עותקים ליום{{הערה|{{NFC|ישראל רוזנבלט|אלטון ג'ון ומלחמתו בצהובון הצהובונים|0024-D-111977-00|29 במאי 2016}}}}{{הערה|שם=תביעה_הסאן_אינדפנדנט|[https://www-independent-co-uk.cdn.ampproject.org/v/s/www.independent.co.uk/voices/profile-just-don-t-lie-about-him-s-all-elton-john-still-standing-after-all-his-trials-1502423.html?amp_js_v=a6&amp_gsa=1&amp&usqp=mq331AQKKAFQArABIIACAw%3D%3D#aoh=16332005518789&referrer=https%3A%2F%2Fwww.google.com&amp_tf=מאת%20%1%24s&ampshare=https%3A%2F%2Fwww.independent.co.uk%2Fvoices%2Fprofile-just-don-t-lie-about-him-s-all-elton-john-still-standing-after-all-his-trials-1502423.html פרופיל: רק אל תשקרו עליו, זה הכל: אלטון ג'ון, עדיין עומד לאחר כל משפטיו], באתר [[אינדפנדנט]], {{כ}}6 בנובמבר 1993, בדיקה אחרונה ב־2 באוקטובר 2021}}{{הערה|גלן פרנקל, [https://www.washingtonpost.com/archive/lifestyle/1989/10/29/exclusive-brash-paper-exposed/d8a26c38-15c2-4cc2-b3f5-fa7b7dee95f7/ בלעדי! עיתון חצוף נחשף!], באתר [[וושינגטון פוסט]], {{כ}}29 באוקטובר 1989, בדיקה אחרונה ב־2 באוקטובר 2021}}.

מאז 1993 הוא בן-זוגו של הפרסומאי ויוצר הסרטים דייוויד פורניש; ב-2005 השניים נישאו ב[[איחוד אזרחי|טקס אזרחי]]{{הערה|{{הארץ|סוכנויות הידיעות|אלטון ג'ון ובן זוגו התחתנו בטקס אזרחי|1.1068609|21 בדצמבר 2005}}}}. ארתור, ה[[קוקר ספניאל]] השחור־לבן האהוב של ג'ון שימש "שושבין" במהלך הטקס{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:3}}{{הערה|שם=הערה מספר 24757267:4}}. ב-2010 נולד להם בן מ[[אם פונדקאית]]. בינואר 2013 נולד להם בן שני מאותה אם פונדקאית. השניים נישאו ב-[[21 בדצמבר]] [[2014]]. ג'ון [[פעיל חברתי]]ת בנושאים הקשורים ל[[זכויות להט"ב]].

לג'ון היה נתק של שבע שנים עם אימו, שנגרם לאחר שג'ון, לטענתה, תבע ממנה לנתק קשר עם מנהלו לשעבר ג'ון ריד ועם עוזרו לשעבר בוב האלי ששמרו איתה על קשר קרוב, והיא סירבה ואף תקפה את דייוויד פורניש במילים קשות. טענות האם היו שפורניש גרם לסילוקם של אנשים ותיקים ונאמנים מהמעגל הקרוב של ג'ון (כולל היא עצמה). ג'ון מצידו הודה בסילוקם של אנשים רבים מהמעגל הקרוב אליו, אך גיבה את פורניש באופן מוחלט בטענה שהאנשים שסולקו "הרוויחו כמויות עצומות של כסף, אבל לא נתנו כלום בתמורה"{{הערה|{{ישראל היום|סטיבן רודריק|הפנתר הוורוד|article/367655|25 במרץ 2016}}}}{{הערה|שם=father_nzherald}}. האם אמרה שהיא לא מתחרטת על שעמדה מול בנה: "אני לא הטיפוס ששולטים בו, או אומרים לו מה לעשות"{{הערה|{{הטלגרף|Camilla Turner|Elton John's mother reveals how she has not spoken to her son in seven years|news/celebritynews/11501243/Elton-Johns-mother-reveals-how-she-has-not-spoken-to-her-son-in-seven-years.html|28 March 2015}}}}. טענות מהסוג שהעלתה אימו של ג'ון הועלו גם על ידי מקורות אחרים{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.news.com.au/entertainment/celebrity-life/hook-ups-break-ups/elton-john-and-david-furnish-reportedly-having-marriage-problems/news-story/d7e35e6adfbbc65f13103f0bb3ca9698|הכותב=Richard White|כותרת=טענות לגבי בידודו של ג'ון על ידי פורניש|אתר=news.com.au|תאריך=23 בדצמבר 2015}}}}. ג'ון ואימו התפייסו בשנים האחרונות לחייה{{הערה|{{וואלה|וואלה! תרבות|צפו: המחווה המרגשת של אלטון ג'ון לאמו המנוחה|3117573|7 בדצמבר 2017}}}}.

במאי 2016 פרסמו כלי תקשורת אנגליים כי לדייוויד פורניש היה רומן עם שני גברים במהלך הקשר שלו עם ג'ון – בידיעתו של ג'ון; הם טענו כי היחסים בין ג'ון ופורניש היו פתוחים מלכתחילה{{הערה|שם=canews}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.factinate.com/people/33-little-known-facts-elton-john/3/|הכותב=Steven Y|כותרת=33 עובדות על אלטון ג'ון|אתר=באתר factinate|מידע נוסף=מס' 2 ברשימה|תאריך=}}}}. ג'ון ופורניש פנו לבית המשפט העליון האנגלי שהוציא צו שאסר לפרסם את שמותיהם של ג'ון ופורניש, בהקשר לפרשה, בתקשורת האנגלית וה[[ויילס|וולשית]]. הצו גרם באנגליה לסערה של ממש הנוגעת ל[[חופש הביטוי]]: כלי התקשורת האנגליים טענו שמדובר ב"[[פארסה]]" ו"[[אבסורד]]" מאחר שבכל העולם מותר לדווח על הפרשה, ושצווים מסוג זה הם כלים בידיהם של בעלי כסף וכוח, שעושים שימוש בעוצמה שבידיהם כדי להסתיר מידע מהציבור{{הערה|שם=canews|{{קישור כללי|כתובת=https://globalnews.ca/news/2645974/david-furnish-elton-john-sex-scandal-british-media-forbidden-from-covering-couple/|הכותב=Chris Jancelewicz|כותרת=פרשיית המין של ג'ון ופורניש והצו של בית המשפט האנגלי|אתר=Global News|תאריך=אפריל 2016}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://nationalpost.com/news/world/why-the-english-media-could-go-to-jail-for-reporting-on-the-olive-oil-trysts-of-elton-johns-husband|הכותב=|כותרת=הסערה סביב צו בית המשפט באנגלי בנוגע לפרשיית המין|אתר=National Post|תאריך=}}}}.

[[קובץ:EJAF logo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סמליל קרן האיידס של אלטון ג'ון]]
ב־1992, לאחר מות חבריו, המוזיקאי [[פרדי מרקיורי]] והנער ריאן וייט בעקבות מחלת ה[[איידס]], הקים ג'ון את {{קישור שפה|אנגלית|Elton John AIDS Foundation|קרן האיידס של אלטון ג'ון}} (EJAF), שנועדה לגייס כספי תרומות להעלאת המודעות למחלה, לסייע במניעת הידבקות בנגיף [[HIV]], וכן לטפל ולספק שירותים לאנשים הנושאים את הנגיף. הקרן גייסה למעלה מ־300 מיליון [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]]{{הערה|Benjamin Butterworth, [https://inews.co.uk/news/world/elton-john-aids-foundation-france-emmanuel-macron-award-305345 {{כ}}Sir Elton John emotional as he is awarded France’s Legion d’Honneur for HIV Aids work], באתר inews.co.uk, {{כ}}22 ביוני 2019, [https://web.archive.org/web/20190708205216/https://inews.co.uk/news/world/elton-john-aids-foundation-france-emmanuel-macron-award/ אורכב] מהמקור ב־8 ביולי 2019, בדיקה אחרונה ב־8 בפברואר 2022}}. ב־2009 ניסה ג'ון לאמץ ילד [[אוקראינים|אוקראיני]] בן שנה מ[[בית יתומים]] של ילדים חולי איידס, אך הוא נדחה בשל גילו ו[[נטייה מינית|נטייתו המינית]]{{הערה|{{וואלה||אלטון ג'ון: "לא נתנו לי לאמץ ילד באוקראינה כי אני הומוסקסואל"|3496929|27 במרץ 2022}}}}. ג'ון ופורניש הודיעו שימשיכו לתמוך כלכלית בילד ובאחיו, וייצאו לקמפיין נגד החוק האוקראיני.

ג'ון משמש כ[[סנדק (נצרות)|סנדק]] לעשרה ילדים לפחות, בהם [[שון לנון]], ילדיהם של [[דייוויד בקהאם]] ואשתו [[ויקטוריה בקהאם|ויקטוריה]], ובנה של [[אליזבת הארלי]].

כמעריץ של "[[מונטי פייתון]]", היה ג'ון חלק מקבוצת מוזיקאים שמימנו ב־1975 את הסרט "[[מונטי פייתון והגביע הקדוש]]"{{הערה|פלים או'ניל, [https://www.theguardian.com/film/2002/mar/09/features.phelimoneill {{כ}}Snake Charmer], באתר [[הגרדיאן]], {{כ}}9 במרץ 2002, בדיקה אחרונה ב־6 ביוני 2021}}.

ג'ון הוא חובב [[טניס]] נלהב, ואף כתב את הסינגל "[[Philadelphia Freedom]]" כמחווה לחברתו הטובה, הטניסאית [[בילי ג'ין קינג]]{{הערה|[https://www.eltonjohn.com/stories/billie-jean-king-talks-about-philadelphia-freedom בילי ג'ין קינג מספרת על "Philadelphia Freedom"] (במידת הצורך יש ללחוץ על "CONTINUE TO SITE"), באתר eltonjohn.com, {{כ}}10 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־27 באוקטובר 2021}}.

ג'ון היה ליו"ר וחבר הנהלה של מועדון הכדורגל [[ווטפורד (כדורגל)|ווטפורד]] ב־1976, לאחר שהיה אוהד של הקבוצה מנעוריו (לימים סיפר שאביו לקח אותו לצפות במשחקי הקבוצה, ושהדבר היה אחד מהזכרונות הטובים הבודדים שלו ממנו{{הערה|שם=נורמן}}). הוא מינה את [[גרהאם טיילור]] למאמן והשקיע סכומים גדולים של כסף, והקבוצה עלתה מהליגה הרביעית ל[[הליגה הראשונה של הפוטבול ליג|ליגה הבכירה]]. ג'ון מכר את הקבוצה לג'ק פצ'י ב־1987, אך נותר בתפקיד הנשיא. הוא רכש את הקבוצה מחדש מפצ'י ב־1997, ומכר אותה ב־2002, מכיוון שהקבוצה נזקקה ליו"ר במשרה מלאה, אבל המשיך לשמש כנשיא{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/football/teams/w/watford/8710452.stm {{כ}}Elton John gig boost for Watford], באתר [[BBC]], {{כ}}28 במאי 2010, בדיקה אחרונה ב־5 ביולי 2021}}. ג'ון המשיך לתמוך בקבוצה, ומונה ל"נשיא כבוד" של המועדון לכל חייו{{הערה|[https://web.archive.org/web/20081203170637/http://www.watfordfc.com/page/History/0%2C%2C10400~65917%2C00.html הם עיצבו את המועדון], באתר [[ארכיון האינטרנט]], אורכב מה [http://www.watfordfc.com מקור] ב־3 בדצמבר 2008, בדיקה אחרונה ב־5 ביולי 2021}}{{הערה|[https://www.watfordfc.com/club/ownership נשיא כבוד של "ווטפורד" לכל חייו], באתר [[ווטפורד (כדורגל)|ווטפורד]], בדיקה אחרונה ב־5 ביולי 2021}}.

ב־2019, הונו של ג'ון הוערך בכ־320 מיליון [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]]{{הערה|אמילי מי, [https://news.sky.com/story/who-made-the-sunday-times-rich-list-this-year-11717733 מי נכנס לרשימת העשירים של "סאנדיי טיימס" לשנה הזאת?], באתר [[סקיי ניוז]], {{כ}}14 במאי 2019, בדיקה אחרונה ב־12 בנובמבר 2021}}.

== הלהקה של אלטון ג'ון ==
[[קובץ:Elton John in concert in 1971.jpg|ממוזער|250px|שמאל|אלטון ג'ון, נייג'ל אולסון ודי מארי בהופעה בליסברג שב[[גטבורג]], 1971]]
מאז 1970, ג'ון ולהקתו ידועים בשם "הלהקה של אלטון ג'ון" (The Elton John Band){{ביאור|לפני כן הופיע ג'ון מדי פעם עם נגני אולפן שאיתם עבד כמוזיקאי אולפן באולפני "DJM": {{קישור שפה|אנגלית|Caleb Quaye|קיילב קוואיי}}, איאן דאק, רוג'ר פופ ודייוויד גלובר. הארבעה היו חברים בהרכב {{קישור שפה|אנגלית|Hookfoot|הוקפוט}}.}}. באפריל 1970 החל ג'ון להופיע בהופעותיו החיות יחד עם הבסיסט {{קישור שפה|אנגלית|Dee Murray|די מארי}} והמתופף {{קישור שפה|אנגלית|Nigel Olsson|נייג'ל אולסון}}{{ביאור|אולסון תופף בשיר אחד באלבום הבכורה של ג'ון, שיצא ב־1969.}}. באוגוסט 1971, לאחר הקלטת "[[Madman Across the Water]]", הצטרף גם הגיטריסט {{קישור שפה|אנגלית|Davey Johnstone|דייווי ג'ונסטון}} כחבר מלא ללהקה{{הערה|[https://www.eltonjohn.com/the-band/davey-johnstone הלהקה של אלטון ג'ון – דייווי ג'ונסטון], באתר eltonjohn.com, בדיקה אחרונה ב־26 ביולי}}. מוזיקאי נוסף שניגן לראשונה באותו אלבום היה נגן כלי ההקשה [[ריי קופר]]. קופר הצטרף ללהקה כחבר מלא ב־1974. אולסון ומארי פוטרו ב־1975. מאז חלו שינויים בהרכב, אך נייג'ל אולסון, דייווי ג'ונסטון וריי קופר המשיכו לעבוד עם ג'ון, אומנם לא באופן רצוף. לריי קופר היו התחייבויות כנגן למוזיקאים רבים נוספים, לכן לא היה זמין לעבודה רצופה עם ג'ון. מארי נפטר ב־1992. אולסון חזר ללהקתו של ג'ון ב־2000.

=== חברי ההרכב הנוכחי ===
* אלטון ג'ון – [[זמרה]] מובילה, [[פסנתר]] (1970 – הווה)
* {{קישור שפה|אנגלית|Nigel Olsson|נייג'ל אולסון}} – [[מערכת תופים|תופים]], [[זמר רקע|זִמרת רקע]] (1970–1975, 1980–1984, 1988, 2000 – הווה)
* {{קישור שפה|אנגלית|Davey Johnstone|דייווי ג'ונסטון}} – [[גיטרה]], [[מנהל מוזיקלי#במוזיקה פופולרית|מנהל מוזיקלי]]{{הערה|שם=דייווי_רולינגסטון_2018|אנדי גרין, [https://www.rollingstone.com/music/music-news/elton-john-guitarist-davey-johnstone-on-their-history-and-final-tour-720041/amp/ הגיטריסט דייווי ג'ונסטון מביט לאחור על מסע של חמישה עשורים עם אלטון ג'ון], באתר [[רולינג סטון]], {{כ}}7 בספטמבר 2018, בדיקה אחרונה ב־4 בנובמבר 2021}}, זִמרת רקע (1971–1977, 1982 – הווה, מנהל מוזיקלי החל מ־1992)
* [[ריי קופר]] – [[כלי הקשה]] (1973–1977, 1979, 1985–1987, 1993–1995, 2009–2012, 2016 – הווה)
* ג'ון מהון – כלי הקשה, זִמרת רקע (1997 – הווה)
* קים באלרד – [[כלי מקלדת|קלידים]] (2009 – הווה)
* {{קישור שפה|אנגלית|Matt Bissonette (musician)|מאט ביזונט}} – [[גיטרה בס|בס]], זִמרת רקע (2012 – הווה)

=== חברי להקה בעבר ===
* {{קישור שפה|אנגלית|Dee Murray|די מארי}} – גיטרה בס, זמרה (1970–1975, 1980–1984, 1988. מת ב־1992)
* קני פאסרלי {{אנ|Kenny Passarelli}} – גיטרה בס, זִמרת רקע (1975–1976)
* רוג'ר פופ – תופים, כלי הקשה (1975–1976. מת ב־2013)
* {{קישור שפה|אנגלית|Caleb Quaye|קיילב קוואי}} – גיטרת קצב, זִמרת רקע (1975–1976)
* [[ג'יימס ניוטון הווארד]] – קלידים, זִמרת רקע, [[ניצוח]], [[תזמור]] (1975–1981)
* ג'ף בקסטר {{אנ|Jeff Baxter}} – גיטרה (1975)
* סידני בולנס {{אנ|Cidny Bullens}} – זִמרת רקע (1975–1976)
* ג'ון ג'ויס – זִמרת רקע (1975–1976)
* קן גולד – זִמרת רקע (1975–1976)
* ג'ו פרטיג' – גיטרה (1977)
* ג'ון "קוּקר" לופרסטי – גיטרה בס (1977. מת ב־2011)
* דניס קונווי – תופים (1977)
* ריצ'י זיטו {{אנ|Richie Zito}} – גיטרה מובילה, זִמרת רקע (1980)
* טים רנוויק {{אנ|Tim Renwick}} – גיטרת קצב, זִמרת רקע (1980)
* פרד מנדל {{אנ|Fred Mandel}} – קלידים, גיטרת קצב, זִמרת רקע (1984–1990)
* צ'רלי מורגן {{אנ|Charlie Morgan}} – תופים (1985–1988, 1990, 1992–1998)
* דייוויד פנטון {{אנ|David Paton}} – גיטרה בס, זמרה (1985–1988, מילוי מקום 1995)
* אלן קרוול – זִמרת רקע (1985–1988)
* הלנה ספרינגס – זמרת רקע (1985–1988)
* שירלי לואיס – זמרת רקע (1985–1988)
* ג'ודי לינסקוט {{אנ|Jody Linscott}} – כלי הקשה (1986–1987)
* רומאו ויליאמס – גיטרה בס (1988–1990)
* ג'ונתן מאפט {{אנ|Jonathan Moffett}} – תופים (1988–1989)
* [[גאי בבילון]] – קלידים (1988–2009, מותו)
* מרלנה ג'טר – זמרת רקע (1988–1993)
* נטלי ג'קסון – זמרת רקע (1988–1993)
* אלכס בראון – זִמרת רקע (1988)
* מורטוניט ג'נקינס – זמרת רקע (1988–1993)
* בוב בירץ' {{אנ|Bob Birch}} – גיטרה בס, זמרה (1992–2012, מותו)
* מארק טיילור – קלידים, גיטרת קצב, זִמרת רקע (1992–1993)
* ג'ון יורגנסון {{אנ|John Jorgenson}} – גיטרה, [[סקסופון]], {{קישור שפה|אנגלית|Pedal steel guitar|גיטרת פדל סטיל}}, [[מנדולינה]], זִמרת רקע (1994–2000)
* ג'ק ברונו – תופים (1998–1999)
* קורט ביסקורה – תופים (2000)
* קן סטייסי – זִמרת רקע, גיטרה נוספת (2000)
* בילי טרודל – זִמרת רקע (2000)
* טניה באלם – זמרת רקע (2010–2011)
* טאטה וגה {{אנ|Táta Vega}} – זמרת רקע (2010–2014)
* ליסה סטון – קולות רקע (2010–2014)
* ג'ין ויטרספון {{אנ|Jean Johnson (singer)}} – זמרת רקע (2010–2014)
* רוז סטון {{אנ|Rose Stone}} – זמרת רקע (2011–2014)
* לוקה שוליץ' {{אנ|Luka Šulić}} – [[צ'לו]] (2011–2014)
* סטיפאן האוזר {{אנ|Stjepan Hauser}} – צ'לו (2011–2014)

==דיסקוגרפיה==
{{שלושה טורים|
===אלבומי אולפן===
* 1969: ''[[Empty Sky]]''
* 1970: ''[[Elton John (אלבום)|Elton John]]''
* 1970: ''[[Tumbleweed Connection]]''
* 1971: ''[[Madman Across the Water]]''
* 1972: ''[[Honky Château]]''
* 1973: ''[[Don't Shoot Me I'm Only the Piano Player]]''
* 1973: ''[[Goodbye Yellow Brick Road]]''
* 1974: ''[[Caribou]]''
* 1975: ''[[Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy]]''
* 1975: ''Rock of the Westies''
* 1976: ''Blue Moves''
* 1977: ''A Single Man''
* 1979: ''Victim of Love''
* 1980: ''{{משמאל לימין|21 at 33}}
* 1981: ''The Fox''
* 1982: ''{{משמאל לימין|Jump Up!}}
* 1983: ''Too Low for Zero''
* 1984: ''Breaking Hearts''
* 1985: ''Ice on Fire''
* 1986: ''Leather Jackets''
* 1988: ''Reg Strikes Back''
* 1989: ''[[Sleeping with the Past]]''
* 1992: ''[[The One (אלבום של אלטון ג'ון)|The One]]''
* 1995: ''[[Made in England]]''
* 1997: ''[[The Big Picture]]''
* 2001: ''[[Songs from the West Coast]]''
* 2004: ''[[Peachtree Road]]''
* 2006: ''[[The Captain & the Kid]]''
* 2013: ''[[The Diving Board]]''
* 2016: ''[[Wonderful Crazy Night]]''
* 2021: ''Regimental Sgt. Zippo''
|
=== אלבומי הוקרה ===
* 1991: ''[[Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin]]''
* 2018: ''Revamp: Reimagining the Songs of Elton John & Bernie Taupin''
* 2018: ''Restoration: Reimagining the Songs of Elton John and Bernie Taupin''

===מיני-אלבומים===
* 1979: ''The Thom Bell Sessions''
* 1989: ''The Complete Thom Bell Sessions''
* 2003: ''Remixed''

===אלבומי אוסף===
* 1974: ''Elton John's Greatest Hits''
* 1977: ''Elton John's Greatest Hits Volume II''
* 1980: ''Lady Samantha''
* 1980: ''The Very Best of Elton John''
* 1982: ''Love Songs''
* 1984: ''The Superior Sound of Elton John (1970–1975)''
* 1985: ''Your Songs''
* 1987: ''Elton John's Greatest Hits Volume III''
* 1990: ''The Very Best of Elton John''
* 1990: ''...To Be Continued''
* 1992: ''[[Rare Masters]]''
* 1992: ''Greatest Hits 1976–1986''
* 1994: ''Chartbusters Go Pop''
* 1995: ''Love Songs''
* 2002: ''Greatest Hits 1970–2002''
* 2007: ''Rocket Man: The Definitive Hits''
* 2017: ''Diamonds''
* 2020: ''Elton: Jewel Box''
|
=== אלבומי שיתוף פעולה ===
* 1993: ''Duets''
* 2010: ''The Union'' {{כתב מוקטן|(בשיתוף [[ליאון ראסל]])}}
* 2012: ''Good Morning to the Night'' {{כתב מוקטן|(אלבום רמיקס בשיתוף Pnau)}}
* 2021: ''[[The Lockdown Sessions]]''

===אלבומי הופעה===
* 1971: ''[[17-11-70]]''
* 1976: ''Here and There''
* 1987: ''[[Live in Australia with the Melbourne Symphony Orchestra]]'' {{כתב מוקטן|(בהשתתפות [[התזמורת הסימפונית של מלבורן]])}}
* 2000: ''One Night Only – The Greatest Hits''
* 2020: ''{{משמאל לימין|1979: Live From Moscow}}'' {{כתב מוקטן|(בשותפות [[ריי קופר]])}}

===אלבומי פסקול===
* 1971: ''[[Friends (אלבום)|Friends]]''
* 1994: ''[[מלך האריות (פסקול)|מלך האריות]]''
* 1999: ''Elton John and Tim Rice's Aida''
* 1999: ''The Muse''
* 2000: ''The Road to El Dorado''
* 2006: ''Billy Elliot the Musical''
* 2011: ''Gnomeo & Juliet''
* 2019: ''[[Rocketman: Music from the Motion Picture]]''
* 2019: ''[[The Lion King (פסקול, 2019)|2019 The Lion King]]''
}}

==הופעות==
{{שלושה טורים|
===סיבובי הופעות===
* 1970: ''Elton John 1970 World Tour''
* 1975: ''West Of The Rockies Tour''
* 1976: ''Louder Than Concorde Tour''
* 1979: ''Elton John's 1979 tour of the Soviet Union''
* 1980: ''{{משמאל לימין|1980 World Tour}}''
* 1982–1983: ''Jump Up Tour''
* 1984: ''Too Low for Zero Tour''
* 1984: ''European Express Tour''
* 1984: ''Breaking Hearts Tour''
* 1985–1986: ''Ice on Fire Tour''
* 1986: ''[[Tour De Force]]''
* 1988–1989: ''Reg Strikes Back Tour''
* 1989–1990: ''Sleeping with the Past Tour''
* 1992–1993: ''The One Tour'
* 1994: ''Face to Face 1994''
* 1995: ''Face to Face 1995''
* 1995: ''Made in England Tour''
* 1997–1998: ''Big Picture Tour''
* 1998: ''Face to Face 1998''
* 1999: ''An Evening with Elton John''
* 1999–2000: ''Medusa Tour''
* 2001: ''Face to Face 2001''
* 2001–2002: ''Songs from the West Coast Tour''
|
* 2002: ''Face to Face 2002''
* 2002: ''A Journey Through Time''
* 2003: ''Elton John 2003 Tour''
* 2003: ''Face to Face 2003''
* 2004: ''Elton John 2004 Tour''
* 2005–2004: ''Peachtree Road Tour''
* 2006: ''Elton John 2006 European Tour''
* 2006–2008: ''The Captain and the Kid Tour''
* 2007–2010: ''Rocket Man: Greatest Hits Live''
* 2009: ''Face to Face 2009''
* 2010: ''Face to Face 2010''
* 2010: ''Elton John 2010 European Tour''
* 2011–2012: ''Greatest Hits Tour''
* 2012–2013: ''40th Anniversary of the Rocket Man''
* 2013–2014: ''The Diving Board Tour''
* 2014: ''Follow the Yellow Brick Road Tour''
* 2015: ''All the Hits Tour''
* 2015: ''The Final Curtain Tour''
* 2016–2018: ''Wonderful Crazy Night Tour''
* 2023–2018: ''Farewell Yellow Brick Road''
|
===מופע קבוע===
* 2004–2009: ''The Red Piano''
* 2011–2018: ''The Million Dollar Piano''

===סיבובי הופעות משותפים===
* 1977–2012: ''List of Elton John and Ray Cooper concert tours'' {{כתב מוקטן|(בשיתוף [[ריי קופר]])}}
* 2010: ''The Union Tour'' {{כתב מוקטן|(בשיתוף [[ליאון ראסל]])}}
}}

== פילמוגרפיה ==
* Born to Boogie {{כ}}{{אנ|Born to Boogie}} ([[1972]]) – בתפקיד עצמו, עם [[מארק בולאן]] ו[[רינגו סטאר]]
* [[טומי (סרט)|טומי]] ([[1975]]) – בתפקיד אשף [[פינבול]]
* [[החבובות (סדרת טלוויזיה)|החבובות]] ([[1978]]) (עונה 2) – הופעת אורח בתפקיד עצמו
* Totally Minnie {{כ}}{{אנ|Totally Minnie}} ([[1988]])– בתפקיד עצמו
* Spice World {{כ}}{{אנ|Spice World (film)}} ([[1997]]) – בתפקיד עצמו
* Elton John: Tantrums & Tiaras {{כ}}{{אנ|Elton John: Tantrums & Tiaras}} (1997) – אוטוביוגרפי בתפקיד עצמו
* [[סאות' פארק]] ([[1998]]) (עונה 2) – בתפקיד עצמו
* [[משפחת סימפסון]] (1998) (עונה 10) – הופעת אורח בתפקיד עצמו
* [[הדרך לאל דוראדו]] ([[2000]]) – בתפקיד [[קריין|המספר]]
* [[בוב הבנאי]] ([[2001]]) – בסרט "A Christmas to Remember" בתפקיד עצמו{{הערה|[https://m.imdb.com/title/tt0305312/ בוב הבנאי – A Christmas to Remember], באתר [[IMDb]], בדיקה אחרונה ב־18 ביוני 2021}}
* The Country Bears {{כ}}{{אנ|The Country Bears}} ([[2002]]) – בתפקיד עצמו
* Elton John: Me, Myself & I {{כ}}{{אנ| Elton John: Me, Myself & I}} ([[2007]]) – אוטוביוגרפי בתפקיד עצמו
* [[נאשוויל (סדרת טלוויזיה)|נאשוויל]] ([[2016]]) (עונה 4) – הופעת אורח בתפקיד עצמו
* The American Epic Sessions {{כ}}{{אנ|The American Epic Sessions}} ([[2017]]) – בתפקיד עצמו
* [[קינגסמן: מעגל הזהב]] (2017) – בתפקיד עצמו
* CBeebies Bedtime Stories {{כ}}{{אנ|CBeebies#Storytimes}} ([[2020]]) – בתפקיד עצמו
* [[דמי לובאטו: לרקוד עם השטן]] ([[2021]]) – בתפקיד עצמו{{הערה|ג'סטין קארטו, [https://www.vulture.com/2021/02/demi-lovato-dancing-with-the-devil-documentary-trailer.html דמי לובאטו: בלי להסתיר שום דבר בקדימון ל"לרקוד עם השטן"], באתר Vulture, {{כ}}17 בפברואר 2021, בדיקה אחרונה ב־18 ביוני 2021}}

== לקריאה נוספת ==
{{ltr|
* {{צ-ספר|מחבר=Paul Gambaccini|שם=A Conversation With Elton John and Bernie Taupin|מו"ל=Flash Books|שנת הוצאה=1975|ISBN=0-8256-3063-0}}
* {{צ-ספר|מחבר=Philip Norman|שם=Elton John|מו"ל=Harmony Books|שנת הוצאה=1992|ISBN=0-517-58762-9}}
* {{צ-ספר|מחבר=Claude Bernardin & Tom Stanton|שם=Rocket Man: Elton John from A – Z|מו"ל=Praeger|שנת הוצאה=1996|מהדורה=כריכה רכה|ISBN= 978-0-275-95698-1|קישור= https://books.google.co.il/books?id=eJGcZSyBflwC&pg=PR3&dq=rocket+man:+elton+john+from+a-z&hl=iw&source=gbs_selected_pages&cad=3#v=onepage&q=rocket%20man%3A%20elton%20john%20from%20a-z&f=false }}
* {{צ-ספר|מחבר=Elizabeth J. Rosenthal|שם=His Song: The Musical Journey of Elton John|מו"ל=Billboard Books|שנת הוצאה=2001|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=0-8230-8893-6}}
* {{צ-ספר|מחבר=Tom Doyle|שם=Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s |מו"ל=Ballantine Books|שנת הוצאה=2017|מהדורה=מהדורה ראשונה|ISBN=978-1-101-88418-8|קישור=https://books.google.co.il/books?id=h2KIDAAAQBAJ&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false}}
* {{צ-ספר|מחבר=Elton John|שם=Me: Elton John Official Autobiography|מקום הוצאה=[[לונדון]]|מו"ל=Pan Macmillan|שנת הוצאה=2019|ISBN=1-509-85331-6|קישור=https://books.google.co.il/books?id=yh-MDwAAQBAJ&printsec=frontcover&dq=inauthor:%22Elton+John%22&hl=iw&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false}}
}}
* איסבל סנצ'ז וגארה, '''אלטון ג'ון''' (קטנים-גדולים), תל אביב: הוצאת [[צלטנר]], 2020. תרגום: [[ענת עינהר]] (סדרת ביוגרפיות מאוירות לילדים) {{ULI|029352942}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים}}
* {{אתר רשמי|http://eltonjohn.com}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
* [http://www.eltonography.com/ אתר מילים שירים ואלבומים של אלטון ג'ון]
* {{הארץ|אלכסיס פטרידיס, [[הגרדיאן]]|ראיון: אלטון ג'ון סוף סוף מצליח להנות מהקריירה|1.1731734|15 ביוני 2012}}
* {{ישראל היום|סטיבן רודריק, [[רולינג סטון]]|הפנתר הוורוד|367655|25 במרץ 2016}}
* {{מעריב אונליין|דנה קסלר|סמים, דיכאון ובולמיה ב"רוקטמן" על אלטון ג'ון: "אני אומר לעולם - הנה אני"|culture/music/Article-700251|25 במאי 2019}}
* {{בריטניקה}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ניווטים
| רוחב = 90%
| כותרת = אלטון ג'ון – פרסים
| תוכן = {{פרס האגדה החיה של הגראמי}}{{איש השנה של MusiCares}}{{פרס פולאר למוזיקה}}
{{פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הפופ/רוק האהוב ביותר}}
{{פרס המוזיקה האמריקאית לאמן המוזיקה העכשווית למבוגרים האהוב ביותר}}
{{פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר}}{{פרס המוזיקה של בילבורד לאמן הבילבורד הוט 100 המוביל}}
}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:ג'ון, אלטון}}
[[קטגוריה:אלטון ג'ון|*]]
[[קטגוריה:פזמונאים בריטים]]
[[קטגוריה:מוזיקאי רוק]]
[[קטגוריה:זמרי רוק בריטים]]
[[קטגוריה:זמרי פופ בריטים]]
[[קטגוריה:זמרים להט"בים בריטים]]
[[קטגוריה:לונדון: אישים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גראמי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה האמריקאית]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה הבריטית]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה של בילבורד]]
[[קטגוריה:זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים]]
[[קטגוריה:זוכי אוסקר: כותבי השיר המקורי הטוב]]
[[קטגוריה:זוכי פרס גלובוס הזהב – השיר המקורי הטוב]]
[[קטגוריה:זוכי פרס המוזיקה העולמי: אגדת מוזיקה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס טוני: מוזיקאים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס מרכז קנדי]]
[[קטגוריה:אמנים בריטים הידועים בשם במה]]
[[קטגוריה:אבירים בריטים]]
[[קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית]]
[[קטגוריה:מלחינים להט"בים]]
[[קטגוריה:חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה]]
[[קטגוריה:פעילים למען זכויות להט"ב בבריטניה]]
[[קטגוריה:אגדות דיסני]]
[[קטגוריה:אמני איילנד רקורדס]]
[[קטגוריה:אמני גפן רקורדס]]
[[קטגוריה:זוכי אמי, גראמי, אוסקר וטוני]]
[[קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1947]]