אנדרה נהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרה נהר
André Neher
אנדרה נהר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 22 באוקטובר 1914
אוברנה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוקטובר 1988 (בגיל 74)
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת שטרסבורג, Lycée Kléber עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
עיסוק תאולוג, מרצה באוניברסיטה, רב, פילוסוף, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות משה ויעודו של עם ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רנה נהר-ברנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרה (אשר דב) נֶהֶר (André Neher;‏ 22 באוקטובר 1914 אוברנה, אלזס23 באוקטובר 1988 ירושלים) היה פרופסור, חוקר, הוגה דעות ופילוסוף יהודי-צרפתי, ישראלי החל משנת 1974.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד אוברנה שבחבל אלזס שבצרפת. בילדותו למד בבית הספר הכללי ולימודי יהדות אצל הרב ז'רום לוי רב המקום. כמה חודשים לפני הגיעו לגיל בר-מצווה עבר עם הוריו לגור בעיר שטרסבורג, בנעוריו למד בישיבת עץ חיים במונטרה שבשווייץ בראשותו של הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו והיה קשור מאוד לישיבה זו.[1] היה אחד ממעצבי דמותה הרוחנית של יהדות צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה, יחד עם יעקב גורדין, עמנואל לוינס, והרב יהודא ליאון אשכנזי. לימד גרמנית בשטרסבורג לפני מלחמת העולם השנייה, אך עם תחילת השואה פוטר ממשרתו. לאחר מכן שימש כראש המכון למדעי היהדות של אוניברסיטת שטרסבורג. ב-1948 התמנה כפרופסור.

בין תלמידיו, תיאודור דרייפוס, ברנארד (יששכר) פיקאר ובנימין (בנו) גרוס. במשך שנים שמע שיעורים מפי רבו מר שושני.

בשנת 1974, בגיל 60, עלה לישראל עם רעייתו רנה והתגורר בשכונת רחביה בירושלים. הרצה באוניברסיטת תל אביב.

נהר חיבר את הספר משנתו של המהר"ל מפראג, שבעזרתו החל את תנועת לימוד המהר"ל באירופה בכלל ובצרפת בפרט. בהשפעת ספרו נפתח מדור ללימודי מהר"ל באוניברסיטת שטרסבורג, בה נהיה לאחר מכן מרצה ופרופסור למהר"ל.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[2]

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשקפתו של נהר, החידוש של היהדות לעומת דתות אחרות הוא החשיבות שהיא מעניקה לעולם החולין[3].

את ייחודה של היהדות בהקשר הקיומי האנושי ראה כתגובה יהודית של תקווה, נוכח אבסורד הקיום. נהר הגדיר כ"שלושה מונחי מפתח של ההיסטוריה היהודית" את: "אושוויץ" כמסמל את חיפוש המשמעות והתקווה גם במקום של אבסורד, "תל אביב" כמסמלת את היכולת לשקם את החרב ולתת לו משמעות ו"ירושלים" כמסמלת את היכולת להעניק משמעות נוספת לצד משמעות שכבר הייתה קודם לכן[3].

בהיבט הפוליטי, נהר הראה כי "בכל משבר חשוב בתרבות המודרנית מתבלטים היהודים בעת ובעונה אחת גם כפעילים בשורות החלוץ וגם, מתוך תגובה אוטומטית, כקרבנות מועדפים"[3].

ביחס לסטודנטים יהודים הפעילים בתנועות אנטי-ציוניות ו"מגנים את מדינת ישראל כהתגלמות שטנית", נהר מאמין כי הפעולות נגד ישראל קורעות את הסטודנטים אך הם "נושאים את הקרע הפנימי הזה בהנאה מזוכיסטית, כאילו היה תכשיט או הילת מעונים או קדושים" ולהבנתו הדבר נובע מיישום שגוי של הייעוד העמוק של הסטודנט היהודי להוביל ל"תיקון עולם", ולכן נדרש להאיר את עיניו ולהראות לו ש"תיקון העולם" ייעשה דווקא באמצעות תמיכתו בישראל ופעולתו למענה[3].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית:

  • 1973 - משה ויעודו של עם ישראל, הוצאת מסדה.
  • 1977 - ובכל זאת, הוצאת ראובן מס.
  • 1982 - דוד גנז וזמנו, הוצאת ראובן מס.
  • 1985-6 - קורות עם ישראל לאור המקרא, שני כרכים (עם רנה נהר), הוצאת ראובן מס.
  • 1994 - זהותנו היהודית, הוצאת ראובן מס.
  • 1999 - נבואות ונביאים: מהות הנבואה, הוצאת מאגנס.
  • 2003 - משנתו של המהר"ל מפראג, הוצאת ראובן מס.

בצרפתית: 1991 - Le puits de l'exil: tradition et modernité: la pensée du mahal de prague פריז, les éditions du cerf.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהוידע עמיר (עורך), נצח בעתות של שינוי: אנדרה נהר וההגות היהודית הצרפתית לאחר השואה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד וירושלים: מכון ון ליר, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיין בערכו באנציקלופדיה לציונות הדתית כרך ו, עמ' 651
  2. ^ ארכיון אנדרה נהר, בספרייה הלאומית
  3. ^ 1 2 3 4 אנדרה נהר, ‏"הפרופסור מול הסטודנטים שלו: הסטודנט היהודי במשבר" פורסם בספר "בכל זאת". הופיע במהדורה מוערת עם הקדמה מאת הרב שלמה וילק, השילוח, 2, דצמבר 2016