בר מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהלוכת בר מצווה בדרך לכותל המערבי
בר מצווה בכותל המערבי

בר מצווה בתרגום מארמית הוא בן מצווה והוא כינוי ליום ההולדת ה-13 של נער יהודי, משום שמגיל זה על פי המסורת היהודית הנער מחויב בעשיית מצוות בזכות עצמו, ולא בשם הוריו שהיו אחראיים לכך לפני כן. בשל כך באירוע בר מצווה לפי הלכה אומר האב של הנער "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

נער מגיע לגיל מצוות בגיל 13, בשונה מנערה שמגיעה לגיל מצוות כבר בגיל 12.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא אין מקור לכך שנער בגיל 13 מתחייב במצוות. דווקא גיל 20 נקוב כגיל קובע לעניינים שיש בהם משום ביטוי להשתייכות לעדה ולקבלת אחריות ותפקידים ציבוריים. 20 הוא הגיל להימנות על פקודי העדה, על היוצאים לצבא ועל המצווים לתת את מחצית השקל לכפר על נפשותיהם (שמות, ל', י"ב-ט"ז; במדבר, ל', א'-ג'). כמו גם לעבודת המקדש, לנצח על המלאכה, נכנסים הלוויים מבן 20 שנה ומעלה (דברי הימים א', כ"ג, כ"ד-כ"ז; עזרא, ג', ח'). וכן לעניין תשלומי ערכין למקדש (ויקרא, כ"ז, א'-ח') יצאו בני 20 ומעלה מכלל קטנים.

גיל שלוש-עשרה כגיל מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל 13 כגיל מצווה נקבע לפי כמה ראשונים בטענה שמקורו ממסורת[1] או מהלכה למשה מסיני.[2]

ככלל על פי ההלכה לא די בגיל 13 לחיוב מצוות אלא יש להמתין לכלל בגרות גופנית (ב' שערות ערווה) לאחר גיל 13, כך כתב הרמב"ם לגבי חיוב התענית ביום הכיפורים: "בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום [3]אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה".[4] אולם כבר בתלמוד יש הסבור כי מן הסתם בגיל 13 הגיע לכלל בגרות גופנית (חזקה דרבא), כדבריו פסק ברמ"א.[5] לפיכך נער שהגיע לגיל 13 שנה ויום אחד על אף שאין ידוע אם הגיע לכלל בגרות גופנית מצטרף למניין, מכיוון שהוא כבר בחזקת "איש". יש הסוברים כי במצוות מן התורה, על אף שהוא חייב לקיימן אין הוא מוציא אחרים ידי חובה, עד שהוברר בוודאות שהביא שתי שערות (כגון כי יש לו חתימת זקן), משום שמדאורייתא לא סומכים על חזקה זו.

גיל מצוות נזכר במשנה, במסכת אבות: "בן שלוש עשרה למצוות",[6] אך רבים סבורים כי משנה זו אינה חלק ממסכת אבות.[7] יש שמצאו רמזים לגיל זה בדברי המדרש בראשית רבה כי גיל שמעון ולוי בזמן מעשה שכם ודינה היה גיל 13[8] והפסוק קראם "איש".[9] בפירוש מגן אבות לרשב"ץ מביא בשם מדרש כי הדבר נלמד מהפסוק בישעיה "עם זו יצרתי לי" ז"ו בגימטריה 13.

לפני גיל 13 נחשב הנער כקטן שפטור מן המצוות, אולם מגיל חינוך (כיום דעת הרבנים גיל 6–7) חיוב המצוות שלו הוטל על הוריו מדין חינוך מדברי חכמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתקופת הראשונים הוכנסו ילדים וילדות יהודים לעול המצוות בהדרגה, בהתאם ליכולתם הגופנית וההכרתית לקיימן. אפילו הנחת תפילין נחשבה למצווה המתאימה לילדים קטנים, ובתנאי שהם מסוגלים לשמור עליהם כראוי. ניתן למצוא בספרות ההלכתית מקורות רעיוניים והלכתיים כאחת המאזכרים את הגילאים שתיים-עשרה ושלוש-עשרה. עם זאת, בימי בית שני ובימי חז"ל לא נלוותה לגיל המצוות חגיגה טקסית.

המנהג לציין את גיל שלוש-עשרה בעלייה לתורה בבית-הכנסת, נקבע ככל הנראה במאה השמינית לספירה בבבל בתקופת הגאונים. כאשר לאירופה הוא הגיע במאה ה-11. במאה ה-13, בעיר וורמייזא שבגרמניה, נזכרת לראשונה קיומה של חגיגה לציון הגיעו של בן לגיל מצוות. חגיגה זו התבטאה ב"מלבושים חדשים" ובסעודה חגיגית בשבת.

בשלהי ימי הביניים התפשט מנהג הסעודה והתמסד, תחילה בקהילות אשכנז ומאוחר יותר גם באיטליה ובארצות המזרח. מהמאה ה-16 בפולין השתמר בכתבי שלמה לוריא, תיאור אירוע בר-מצווה מלווה בחגיגה, בסעודת מצווה רשמית ובדרשה, בנוסף לעלייה לתורה.

במרוצת הדורות אימצו לעצמן קהילות רבות דרכים ומנהגים משלהן, לחגוג את בר-המצווה:

  • בקהילות הספרדים נהגו להרגיל את הנער בקיום מצוות הנחת תפילין כבר בגיל שתיים-עשרה.
  • בקהילות האשכנזים מתחילים בהנחת תפילין כחודש לפני בר-המצווה.
  • יהודי צפון-אפריקה נהגו לספר (מלשון תספורת) את הנער, ביום חמישי שלפני העלייה לתורה. כמו כן, נהגו ללוות את הנער לבית-הכנסת בשירה וריקודים ולהמטיר עליו אגוזים וסוכריות. בבוקר העלייה לתורה יצקה האם מים על ידי בנה, וזה מצידו ביקש שתמחל לו על כל מה שפגע בה במשך חייו.
  • יהודי תימן נהגו להשקות את הנער בערק במהלך החגיגות, כסימן להצטרפותו לחברה הבוגרת.

טקס בר המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוגה מקושטת לבר מצווה
תהלוכת בר מצווה משער ציון לכותל המערבי. חתן בר המצווה הולך מתחת לחופה כשהוא מלווה על ידי בני משפחה זמרים ונגנים.

טקס בר המצווה נחלק לשלשה:

  • טקס הנחת תפילין המתקיים ביום חול זמן מה לפני בר המצווה (תלוי בעדות השונות).
  • עלייה לתורה מעט אחרי יום הולדתו. קריאה זו בדרך כלל תצא ביום שני או יום חמישי, אך לעיתים יום אחר באמצע השבוע שבו קוראים בתורה (למשל אם חל ראש חודש או חנוכה בסמוך למועד הגעת הנער למצוות).
  • עלייה לתורה הנערכת בשבת (בחלק מהקהילות בשבת שלפני ואז הנער עולה למפטיר ובחלק מהקהילות בשבת שאחרי).

בקהילות רבות נהוג לקיים (מלבד הנחת התפילין) רק את העלייה לתורה בשבת, אך ישנן קהילות לא מעטות המקיימות את שתיהן. בקהילות בודדות לא נהוג לעלות לתורה בשבת.

הנחת התפילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק הראשון של הטקס כולל הנחת תפילין, והוא נעשה ביום חול, זמן מה לפני בר המצווה (תלוי בעדה, ובחלק מהקהילות רק בבוקר שאחרי שהנער בן 13). במסגרת טקס זה מניח הנער את התפילין. הוא מחויב להניחן מדין תורה החל מיום ההולדת שלו של גיל 13 והלאה, ומתחיל לפני כדי להתרגל בהלכות תפילין כגון שאסור להחזיקן ברצועותיהן. ישנן קהילות שאינן מציינות את הנחת התפילין בתור טקס.

על-פי נתוני הקרן למורשת הכותל המערבי, נערכים ברחבת הכותל המערבי כ-5000 טקסי הנחת תפילין ועלייה לתורה בשנה.

עלייה לתורה באמצע השבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר יום הולדתו באחד הימים בהם קוראים בתורה (שני וחמישי, חגים תעניות וכדומה) הנער עולה לתורה, וקורא בתורה את ה'עלייה' שלו או את כל הקריאה. ישנן קהילות שבהן אין כלל את הטקס הזה.

אצל יהודי תימן לא היה נהוג לערוך טקס בר מצווה כלל. היו נוהגים שהנער יניח תפילין החל מגיל תשע, ולכל המאוחר בגיל אחת עשרה. החל מגיל שלוש עשרה הוא צורף למניין, אך לא נערך שום טקס משמעותי. בארץ ישראל קיבלו יהודי תימן את מנהג שאר עדות ישראל וגם הם נוהגים לחגוג את טקס בר המצווה.[דרוש מקור]

עלייה לתורה בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבת הנער עולה לתורה, וקורא את הקטע אליו הוא עלה, או את כל הקריאה. בקהילות האשכנזים ובחלק קטן מקהילות הספרדים (יהודי מרוקו ועיראק למשל) נהוג שהנער עולה בעלית המפטיר וקורא גם את ההפטרה. ברם ברוב קהילות הספרדים לא נהוג מנהג זה. בקהילות גאורגיה נהוג שנער בר המצווה עולה לעליית ראשון ("במקום כהן"). ברוב הקהילות אף נהוג שהאב וקרובי משפחה נוספים עולים אף הם לתורה.

בהרבה קהילות נהוג שלאחר שסיים הנער את הקריאה בתורה זורקים עליו סוכריות, בעיקר מעזרת הנשים.

ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת ברוך שפטרני מעונשו של זה

ברוב הקהילות נהוג שלאחר שעלה הנער לתורה, האב מברך ברכה מיוחדת, "ברוך שפטרני מעונשו של זה", על כך שנפטר מעתה ואילך מאחריות מעשיו של הבן ומהחיוב לחנכו, ומעתה אחריות הבן על עצמו.

דרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות רבות נהוג שחתן בר מצווה נושא דרשה[10] (מכונה ״פשעטל״ בהרבה קהילות), לאחר שעלה לתורה או במסיבה הנערכת לכבוד הגיעו למצוות. הכנת הדרשה היא חלק מההכנות לטקס בר המצווה. בקהילות חרדיות נהוג שמיד עם תחילת הדרשה פותח הקהל בשירה רמה, ולא נותן לחתן בר המצווה לסיים את דרשתו. המניע לכך הוא שלא לבייש את מי שאינו מסוגל להשמיע דרשה כהלכתה, בחלק מהמקהילות נוהגים לשיר שלש פעמים בהפסקות ורק אז הנער ״מוותר״ ומפסיק את הדרשה.

זמן בר המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מרבית הפוסקים[11] זמן בר המצווה הוא מיד בליל יום ההולדת ה-13.

המהר"י ברונא,[12] ה"עפר יעקב"[13] והתוספות יום טוב אומרים שזמן בר המצווה הוא יום לאחר יום ההולדת, וזאת על פי דיוק דברי המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד". לדעתם הזמן הראוי לבר מצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת, ומכיוון שלא תמיד יודעים את שעת הלידה, קבעו חכמים שזמן בר המצווה הוא למחרת. היו שחששו לשיטה זו לחומרא.[14]

לשיטת הסוברים שבר המצווה הוא ביום ההולדת, המשנה "בן שלוש עשרה ויום אחד" אינה סותרת, מכיוון שביום ההולדת נכנסים כבר לשנה הבאה, כשם שתינוק הנולד הוא בגיל אפס ויום אחד.

דעות אחרות אומרות שזמן בר המצווה הוא בשעת הלידה ביום ההולדת.[15] לפי שיטה זו, ייתכן שנער בר מצווה יצטרך לאחר את זמן עשיית מצוות לרגע בר המצווה, כמו למשל קריאת שמע.

בר המצווה בחברה החילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס בר-המצווה במתכונתו היהודית-מסורתית, השתמר כמעט ללא שינויים, גם במסורת הציונית שהתפתחה במדינת ישראל. הוא נועד לשמור ולחזק את הזהות היהודית של המשפחה ולהטמיע את ערכיה התרבותיים והאידיאולוגיים של הלאומיות היהודית בלב המתבגרים בישראל.

ביישובי ההתיישבות העובדת הייתה נהוגה שנת בר-מצווה ובת-מצווה ייחודית, בה יוחדה כיתה ז' כולה לכניסתם של הילדים לגיל מצוות. בין השאר, הוטלו על הילדים שלוש-עשרה משימות, כמספר שנותיהם (בקיבוצים, גם הבנות חגגו בגיל שלוש-עשרה), ובמסגרתן נדרשו להוכיח את אחריותם כבוגרים. חלק מן המשימות היו כרוכות בלימוד, מחקר והתנדבות הרלוונטיות גם בעיר וחלק הותאמו לחיי הקיבוץ. כך, לדוגמה, הקיבוצניקים הצעירים עבדו בשעות היום במשק המבוגרים (ברפת, בדיר או בפלחה), נשלחו למשימות בעיר הגדולה (בדואר, במרכז המסחרי או בבנק) ובלילות יצאו לשמירה.

רוב החילונים והמסורתיים נוטים לשמר את המרכיב היהודי של הטקס - הנחת תפילין, עלייה לתורה, וקריאת המפטיר וההפטרה בבתי כנסת אורתודוקסים. חלק מן החילונים שלא מרגישים בנוח עם מנהגי הדת האורתודוקסית בוחרים לחגוג בבתי-כנסת רפורמיים או קונסרבטיביים. יש שמוותרים לחלוטין על הטקס בבית-הכנסת ומסתפקים בציון האירוע במסיבה בחוג המשפחה.

בר-המצווה הוא אירוע משפחתי ייחודי, חגיגה שבעלי-השמחה שלה הם הילדים וההורים גם יחד. ולכן הטקס מעוצב על-פי הציפיות והערכים של ההורים וחתן השמחה יחדיו.

בחלק מן המשפחות נהוג להזמין קרובים וחברים לסעודת מצווה לאחר הטקס בבית-הכנסת. יש המגוונים את הארוחה בתוכנית אמנותית, הכוללת ברכות של בני-משפחה וחברים, הרצאה קצרה, שירים וכיוצא באלה. יש משפחות הנוהגות לערוך את סעודת המצווה בביתן. אחרות מקיימות את הסעודה בבית הכנסת. יש משפחות המקיימות את סעודת המצווה באולם אירועים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירוש אבן עזרא על ויקרא פרק כ "וכלל אומר בכל המיתות, כי צריכים אנחנו למסורת אבותינו, כי לא נוכל להוציאם להמיתם מהכתוב, גם לא נכתב בן כמה שנים יהיה בר מצווה".
  2. ^ בשו"ת הרא"ש כלל טז סימן א. שו"ת מהרי"ל סימן נא.
  3. ^ W. A. Hendrickson, K. B. Ward, Atomic models for the polypeptide backbones of myohemerythrin and hemerythrin, Biochemical and Biophysical Research Communications 66, 1975-10-27, עמ' 1349–1356 doi: 10.1016/0006-291x(75)90508-2
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת עשור, פרק ב', הלכה י"א
  5. ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"ה, סעיף ה'
  6. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א
  7. ^ ראו נוסחת הרמב"ם במשנה, פירוש המאירי שם, ופירוש מלאכת שלמה
  8. ^ מדרש רבה, וישלח פרשה פ,י
  9. ^ ראו פרשנים על המשנה באבות
  10. ^ ובעקבות כך מקובל לקרוא למתנות (בדרך כלל ספרי קדש) אותם נותנים לחתן בר המצווה "דורון דרשה"
  11. ^ מגן אברהם סימן נ"ג ס"ק י"ג. סמ"ע סימן ל"ה ס"ק ב. ש"ך חושן משפט ל"ה ס"ק א', משנה ברורה סימן נ"ג ס"ק ל"ג.
  12. ^ הובא בבאר היטב סימן נ"ג ס"ק י"ג.
  13. ^ הובא בשו"ת זרע אמת חלק ג', ליקוטים לאורח חיים סימן נ"ג וכן ב"פחד יצחק".
  14. ^ שו"ת מהרש"ם חלק ג' סימן קכ"א. מנחת יצחק חלק י' סימן י"ז, ועוד.
  15. ^ שאילתות דרב אחא פרשת בחוקותי, ריטב"א נדה מ"ה, ב. ראו עוד דברי חמודות נדה פרק ה' אות ה', ש"ך שם ומשנה למלך אישות פרק ב' הלכה כ"א.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.