לדלג לתוכן

אנדרס נוצ'יוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרס נוצ'יוני
Andrés Nocioni
נוצ'יוני במדי קאחה לבורל ויטוריה, 2013
נוצ'יוני במדי קאחה לבורל ויטוריה, 2013
לידה 30 בנובמבר 1979 (בן 44)
סנטה פה שבארגנטינה
עמדה סמול פורוורד, פאוור פורוורד
גובה 2.01 מטרים
מספר 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
דראפט לא נבחר, 2001
קבוצות כשחקן
1996–1997
1998–1999
1999–2000
2000–2001
2001–2004
2004–2009
2009–2010
2010–2012
2012–2014
2014–2017
אולימפיה ונאדו טוארטו
אינדפנדיינטה
טאו ויטוריה
מנרסה
טאו ויטוריה
שיקגו בולס
סקרמנטו קינגס
פילדלפיה 76'
קאחה לבורל ויטוריה
ריאל מדריד
הישגים כשחקן
אליפות היורוליג (2015)
MVP של פיינל פור היורוליג (2015)
חמישיית היורוליג השנייה (2003, 2004)
‏MVP של ליגת העל הספרדית (2004)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרס מרסלו נוצ'יוניספרדית: Andrés Marcelo Nocioni; נולד ב-30 בנובמבר 1979 בסנטה פה, ארגנטינה) הוא כדורסלן עבר ארגנטינאי המחזיק באזרחות איטלקית. נוצ'יוני שיחק בעמדת הסמול פורוורד ולעיתים גם כפאוור פורוורד. גובהו 2.01 מטר.[1]

קריירה אירופית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוצ'יוני גדל במחלקות הנוער והנערים של אולימפיה ונאדו טוארטו. בגיל 17 הוקפץ לקבוצה הבוגרת ועמה שיחק במשך כל עונת 1996/97. בסיום עונה זו עבר למדי קבוצת אינדפנדיינטה, עבורה שיחק במשך שתי עונות, מ-1997/98 עד ל-1998/99. לאחר מעקב על ידי סקאוט של טאו ויטוריה, חתם ב-1998 בקבוצת טאו ויטוריה הספרדית. למרות ההתרשמות מכישרונו שגרמה לקבוצה להחתימו, בעונתו הראשונה הרבה לשבת על ספסל המחליפים ושיחק דקות משחק מעטות הן בליגה הספרדית והן במסגרת היורוליג. עקב כך, הועבר למנרסה. במנרסה הציג יכולת משופרת וקיבל דקות משחק רבות. נוצ'יוני סיים את אותה עונה עם ממוצעים של 10.2 נקודות, ו-5 ריבאונדים למשחק.

בסיום אותה עונה חזר לטאו ויטורה, הפעם כשחקן חמישייה, ושחק עמה במשך שלוש עונות. במדי טאו זכה באליפות ספרד ופעמיים בגביע הספרדי, וכן הוביל את טאו לשתי העפלות לפיינל פור היורוליג כשבעונת 2004/05, הוא וקבוצתו הפסידו במשחק הגמר למכבי תל אביב. בעונות 2003/04 ו-2004/05 נבחר נוצ'יוני לחמישיית העונה השנייה של היורוליג.

נוצ'יוני חותם על כדורי כדורסל עבור אוהדי הבולס

לאחר שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, נוצ'יוני שלא נבחר בדראפט ה-NBA חתם כשחקן חופשי בשיקגו בולס מליגת ה-NBA, ובכך הצטרף לשני חבריו לנבחרת - מאנו ג'ינובילי וקרלוס דלפינו - ששיחקו עוד קודם לכן ב-NBA.

הוא שותף בעונתו הראשונה ב-81 משחקים בהם העמיד ממוצעים של 8.3 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים בכ-23.5 דקות למשחק.[2] משחקו הפיזי ומזגו החם של נוצ'יוני התפרסמו ברחבי הליגה. למרות זאת, מקרים אלו לא הפריעו לנוצ'יוני לבסס את עצמו כשחקן רוטציה לגיטימי ב-NBA ולשחקן השישי המובהק של בולס. במשחקו הראשון בפלייאוף ה-NBA נגד וושינגטון ויזארדס, נוצ'יוני רשם 25 נקודות ו-18 ריבאונדים כשהוא משחק את כל 48 דקות המשחק. משחק זה רומם את קרנו של נוצ'יוני בעיניי אוהדי הקבוצה.[3]

בעונתו השנייה בקבוצה הוא העמיד ממוצעים של 13 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים ב-82 משחקים, מתוכם פתח ב-43. נוצ'יוני עזר לבולס לפלייאוף ה-NBA, בו הפסידו למיאמי היט בסיבוב הראשון בתוצאה 4-2, למרות תצוגת שיא של נוצ'יוני שהוביל את הבולס עם ממוצעים של 22.3 נקודות ו-8.8 ריבאונדים למשחק.[4] במשחק השני של הסדרה הציג את משחקו הטוב ביותר מאז הגיעו ל-NBA, בו קלע 30 נקודות תוך שהוא קולע 10 מתוך 12 מזריקותיו (83.3% מהשדה).[5]

במהלך עונת 2008/2009, ב-18 בפברואר 2009, נשלח נוצ'יוני בטרייד לסקרמנטו קינגס, יחד עם דרו גודן, מייקל ראפין וסדריק סימונס, בתמורה לג'ון סלמונס ובראד מילר. בסקרמנטו חל פיחות במעמדו שהתבטא בדקות המשחק שלו ובסיומה של עונת 2009/2010 עבר בטרייד לפילדלפיה 76', יחד עם ספנסר האווס, בתמורה לסמואל דלמברט.

חזרה לאירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום עונת 2011/2012, ב-20 במרץ 2012, שוחרר נוצ'יוני מפילדלפיה וחזר לויטוריה תחת חוזה חדש. לקראת עונת 2014/2015 חתם נוצ'יוני בריאל מדריד על חוזה לשנתיים. באותה עונה זכתה ריאל באליפות הליגה הספרדית וכן באליפות היורוליג, לאחר שגברה בגמר על אולימפיאקוס בתוצאה 78-59.[6] נוצ'יוני זכה בפרס ה-MVP של פיינל פור היורוליג לאחר שהעמיד ממוצעים של 12 נקודות ו-6.5 ריבאונדים בשני משחקי ההכרעה.[7]

בקיץ 2017 הודיע על פרישה.

קריירה בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדי נבחרת ארגנטינה היה נוצ'יוני חלק מ"תור הזהב" שלה, לצד כוכביה מאנו ג'ינובילי, קרלוס דלפינו, לואיס סקולה ופאבלו פריג'יוני. במדי הנבחרת זכה נוצ'יוני בתארים ובהישגים רבים ובהם מדליית הזהב באולימפיאדת 2004 ומדליית הארד באולימפיאדת בייג'ינג.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרס נוצ'יוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת ארגנטינההאלופה האולימפית אתונה (2004)

1  • 2  • 3  • 4 סאנצ'ס • 5 ג'ינובילי • 6 מונטצ'יה • 7 אוברטו • 8 הרמן • 9 פרננדס • 10 סקונוצ'יני • 11 סקולה • 12 גוטיירס‎‎‎ • 13 נוצ'יוני • 14 דלפינו‎‎ • 15 וולקוביסקי • מאמן: מניינו

ארגנטינהארגנטינה
נבחרת ארגנטינהאולימפיאדת בייג'ינג - 2008 (מדליית ארד)

1  • 2  • 3  • 4 סקולה • 5 ג'ינובילי • 6 גונסאלס • 7 אוברטו • 8 פריג'יוני • 9 פורטה • 10 דלפינו • 11 קינטרוס • 12 ל.גוטיירס • 13 נוצ'יוני • 14 ח.פ.גוטיירס • 15 קמריקס • מאמן: הרננדס

ארגנטינהארגנטינה
נבחרת ארגנטינהאולימפיאדת לונדון - 2012 (מקום רביעי)

1  • 2  • 3  • 4 סקולה • 5 ג'ינובילי • 6 מאטה • 7 ל.גוטיירס • 8 פריג'יוני • 9 ח.פ.גוטיירס • 10 דלפינו • 11 קאמפוסו • 12 לייבה • 13 נוצ'יוני • 14 חאסן • 15 קמריקס • מאמן: לאמאס

ארגנטינהארגנטינה