וושינגטון ויזארדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
וושינגטון ויזארדס
Washington Wizards
לוגו המועדון
מידע כללי
שנת ייסוד 1961
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי ורייזון סנטר (20,674 מושבים)
מיקום וושינגטון די. סי., ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה שיקגו פקרס (1961-1962)
שיקגו זפרס (1962-1963)
בולטימור בולטס (1963-1973)
קפיטל בולטס (1973-1974)
וושינגטון בולטס (1974-1997)
וושינגטון ויזארדס (הווה-1997)
בעלים טד לאונסיס
מנכ"ל ארני גרונפלד
מאמן סקוט ברוקס
צבעי תלבושת כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה‏ 1
1978
אליפויות אזוריות‏ 4
1971, 1975, 1978, 1979
תלבושת
מדי בית וחוץ של וושינגטון ויזארדס
Kit body washingtonwizardsh.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts washingtonwizardsh.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body washingtonwizardsa.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts washingtonwizardsa.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

וושינגטון וּיזארדסאנגלית: Washington Wizards) היא קבוצת כדורסל מהעיר וושינגטון המשחקת בליגת ה-NBA במסגרת הבית הדרום-מזרחי, ומשחקת את משחקיה הביתיים באולם בוורייזון סנטר. שמה של הקבוצה שונה מספר פעמים, ושמה הנוכחי הוא הוויזארדסעברית: הקוסמים). השם נבחר לאחר תחרות שמות, במקום השם בוּלֵטְס (קליעים) על מנת להעניק לקבוצה תדמית חיובית יותר.

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הידוע כיום כ"וושינגטון ויזארדס" החל את דרכו כשיקגו פקרס בשנת 1961, כקבוצת ההרחבה הראשונה בהיסטוריה של ליגת ה-NBA, ולאחר שנה אחת בלבד, הם שינו את שמם לזיפריס. בשנת 1963 עבר המועדון לבולטימור, מרילנד, והפך לבולטימור בולטס (ללא כל קשר למועדון בולטימור בולטס שהתקיים בשנות ה-40 וה-50 ששיחק בליגות ה-BAA וה-NBA). בעונתם הראשונה בבולטימור, סיימו הבולטס במקום הרביעי מתוך חמש קבוצות אזור המערב.[1]

קודם לעונת 1964-65 ערכו הבולטס טרייד גדול, כאשר הם שלחו את טרי דיסינג'ר, רוד ת'ורן ודון קוג'יס לדטרויט פיסטונס תמורת ביילי האוול, דון אול ו-ואלי ג'ונס. הטרייד התגלה כמוצלח; האול התברר ביסודו כמעודד קולני שעזר לבולטס להגיע אל משחקי הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון. בפלייאוף של שנת 1965, הממו הבולטס את סנט לואיס הוקס 3-1, והתקדמו לגמר המערב. בגמר, הצליחו הבולטס להיות בשוויון לאחר ארבעת המשחקים הראשונים נגד לוס אנג'לס לייקרס לפני שהפסידו 4-2.

תקופת וס אנסלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מוקדם של הבוליטימור בולטס

בסוף שנות ה-60, בחרו הבולטס שני שחקנים שבהלך השנים הפכו לחברי היכל התהילה: ארל מונרו, נבחר בדראפט של שנת 1967 במקום השני, ווס אנסלד, שנבחר במקום השני בדראפט של שנת 1968. הקבוצה השתפרה בצורה דרמטית, מ-36 ניצחונות בעונה הקודמת ל-57 בעונת 1968-69, ואנסלד זכה גם בפרס רוקי השנה וגם בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. הבולטס הגיעו אל הפלייאוף עם ציפיות גדולות להעפלה לשלבים הגבוהים, אך הם הודחו בסיבוב הראשון בידי ניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב, אך אף על פי שהסדרה התארכה לשבעה משחקים, הבולטס נוצחו בסופה שוב בידי הניקס.

בעונת 1970-71, סיימו הבולטס את העונה הסדירה במאזן 42-40 ופגשו שוב את הניקס בפלייאוף, הפעם בגמר המזרח. הניקס סבלו מהעדרו של ויליס ריד ששימש קפטן הקבוצה, הבולטס שלא סבלו מפציעות ניצלו את העדרו, ובמשחק השביעי שנערך במדיסון סקוור גארדן, שחקנה של הבולטס, גאס ג'ונסון קלע סל מכריע בשלב מאוחר של המשחק שהביא את הבולטס לניצחון 93-91 ולהתקדם לגמר ה-NBA לראשונה בתולדות המועדון. בגמר ה-NBA הובסו הבולטס בסוויפ על ידי מילווקי באקס החזקים עם כרים עבדול-ג'באר (שהיה ידוע בשנת 1971 בשמו המקורי, לו אלסינדור) ואוסקר רוברטסון.

סוף שנות ה-70 עד סוף שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הטרייד שהעביר את ארל מונרו לניו יורק ניקס וגאס ג'ונסון לפיניקס סאנס, נשארו הבולטס מועמדים לפלייאוף לכל אורך שנות ה-70. לאחר שלא התעלו במהלך העונת 1971-72, השתפרו הבולטס דרמטי לאחר שרכשו את אלווין הייז מיוסטון רוקטס ובחרו בדראפט את קווין פורטר.

לאחר התחלה איטית החלו הבולטס להסתער בתחילת חודש דצמבר, כאשר הם השיגו מאזן של 10-4 בדרך לזכייה בתואר אליפות הבית המרכזי, שנה שלישית ברציפות. הבולטס פגשו שוב את ניו יורק ניקס בפלייאוף של שנת 1973, ונוצחו בפעם הרביעית בחמשת המפגשים בין המועדונים בשנים האחרונות.

בשנת 1973, עבר המועדון ללנדובר, מרילנד והפך לקפיטל בולטס; אין להתבלבל עם קבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס מליגת ה-NHL, הם שינו את שמם לוושינגטון בולטס עונה לאחר מכן.

סמל זה אומץ בידי הבולטס עוד כששהו בבולטימור והיה בשימוש עד לשנת 1987

במהלך חודש נובמבר 1973, בעוד המועדון ממתין להשלמת הבנייה של אולמם החדש בלנדובר, שיחקו הבולטס את משחקיהם הביתיים באולם קולד פילד האוס בקמפוס של אוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק. אולם הקפיטל סנטר (שנודע לאחר מכן בשם US איירווייז ארינה) החל נחנך ב-2 בדצמבר 1973, במשחק בו גברו על הסיאטל סופרסוניקס. לאורך אמצע שנות ה-70, המשיכו הבולטס לשחק כמה משחקים מידי עונה בבולטימור.

את עונת 1974-75 סיימו הבולטס במאזן של 60-22 וחזרו אל הפלייאוף. באותה השנה השיגו הבולטס מאזן של 36-5 בבית באולם הקפיטל סנטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הצליחו לשרוד לאחר שבעה משחקים נגד הבאפלו ברייבס לאחר ששתי הקבוצות נצחו את כל משחקי הבית שלהם. בגמר המזרח, הצליחו הבולטס לגבור על האלופה היוצאת, הבוסטון סלטיקס בשישה משחקים והתקדמו לגמר ה-NBA. הבולטס היו פייבוריטים לנצח בסדרת הגמר, אך הופתעו בידי ריק בארי שהנהיג את הגולדן סטייט ווריורס בארבעה משחקים, כאשר במשחק הרביעי הם הפסידו בקפיטל סנטר.

ההלם מהפסד סדרת הגמר חלחל לעונת 1975-76 כשהבולטס מנצחים 12 משחקים פחות מהעונה הקודמת, בפלייאוף הם הודחו בידי הקליבלנד קאבלירס בשבעה משחקים. בסיומה של העונה פיטרו הבולטס את המאמן הראשי קיי סי ג'ונס, למרות היו לו 62% אחוזי הצלחה כמאמן הבולטס.

בעונת 1976-77 תחת המאמן הראשי דיק מוטה, הפסידו הבולטס שוב את תואר אליפות הבית המרכזי, עונה שנייה ברציפות. אלווין הייז סיים שישי בממוצע הכדורים החוזרים למשחק באותה העונה, 12.5 כדורים חוזרים למשחק. לאחר שגברו בשלושה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד הקליבלנד קאבלירס, עלו הבולטס ליתרון 2-1 בסיבוב השני נגד היוסטון רוקטס. עם סיכוי לעלות ליתרון של 3-1 במשחק הביתי, הפסידו הבולטס 107-103 כאשר הרוקטס ממשיכים ומנצחים את הסדרה בשישה משחקים.

הנס של עונת 1977-78[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העובדה שבשורות הבולטס שיחקו וס אנסלד ואלווין הייז, שני חברי היכל התהילה לעתיד, סיימו הבולטס את עונת 1977-78 במאזן של 44-38 בתום העונה הסדירה ולא נחשבו כמועמדים לזכייה באליפות ה-NBA, אך העיתונאי מסן אנטוניו, דן קוק, השתמש במשפט המפורסם, "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". משפט זה הפך לקריאת הקרב של הבולטס כשהם מסיימים ריצת פלייאוף שהובילה אותם לגמר ה-NBA, בו גברו על הסיאטל סופרסוניקס בשבעה משחקים והביאו אליפות ספורט מקצועני ראשונה לבירה וושינגטון די. סי., לראשונה מזה 36 שנים.

צעד קשה לשחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1978-79 עברו הבולטס לבית האטלנטי, זוכים באליפות הבית בעונתם הראשונה בו. הם נכנסו לפלייאוף של שנת 1979 לאחר שהפסידו ב-8 מתוך 11 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה אתה סיימו במאזן 54-28. בפלייאוף הבולטס היו קרובים להדחה מול האטלנטה הוקס כאשר נקלעו לפיגור של 3-1 לאחר ארבעה משחקים, אך הצליחו לשרוד ולנצח במשחק השביעי והמכריע.

בגמר המזרח, שוב נקלעו הבולטס לפיגור 3-1 הפעם מול הסן אנטוניו ספרס, אך הצליחו לבצע קאמבאק מרשים ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, כופים על הספרס משחק שביעי בקאפ סנטר. הבולטס הסתערו שוב ולאחר פיגור משמעותי במהלך הרבע הרביעי הצליחו לגבור על הספרס בהנהגתו של ג'ורג' גרווין 107-105, במה שנחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA ותהתקדם לסדרת הגמר למפגש חוזר מול הסיאטל סופרסוניקס.

במשחק הראשון של סדרת הגמר, גברו הבולטס על הסוניקס 99-97, בזכות שתי זריקות עונשים שהכריעו את ההתמודדות. אך למרות פתיחה זו, הבולטס הפסידו בארבעת המשחקים הבאים, ואת הסדרה כולה לסיאטל, הייתה זו האליפות היחידה בתולדות הסופרסוניקס. הבולטס היו המועדון היחיד שהופיע בארבע סדרות גמר במהלך שנות ה-70.

1979-1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבגרותו של סגל השחקנים ופציעות החלו לתת את אותותיהם בבולטס. בעונת 1979-1980, הבולטס בקושי הצליחו להגיע אל משחקי הפלייאוף, כאשר הם מצליחים לתפוס את המקום השישי והאחרון בשובר שוויון וזאת אף על פי שנפלו למאזן שלילי של 39-43 בתום העונה הסדירה. בפלייאוף, הם נוצחו בסוויפ בסדרה של שני משחקים בידי הפילדלפיה 76'. שנה לאחר מכן כשלו הבולטס ולא הצליחו להיכנס אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 13 שנים. וס אנסלד פרש ואלווין הייז הועבר ליוסטון רוקטס בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1980-81, הבולטס הציגו יכולת טובה תחת המאמנים ג'ין שו ודון מורן, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 43-39, ולמרות כי התקדמות אל חצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, נראה היה בבירור כי הם איבדו את תבנית ההצלחה של שנות ה-70. אך, למרות דעיכה זו המשיכו הבולטס לשחק בכשרון שאפיין אותם במהלך אותן שנים. הם הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן חיובי, אך בבית האטלנטי התחרותי, הבולטס עדיין סיימו אחרונים והחמיצו את הפלייאוף.

בשתי העונות הבאות המשיכו הבולטס לשחק כדורסל בינוני, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן שלישלי, אך, עדיין מצליחים להתברג לפלייאוף, לאחר שהנהלת הליגה הרחיבה את מספר הקבוצות המשתתפות ל-16; בשתי העונות הודחו הבולטס כבר בסיבוב הראשון.

בעונת 1985-86, רכשו הבולטס את מאנוט בול, שהתמחה בחסימת זריקות. באותה עונה, חסם בול 397 פעמים (שיא מועדון), כחלק מ-716 החסיות אותן השיגה הקבוצה כולה (שיא מועדון). אך הבולטס סיימו במאזן 39-43 מאכזב, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי הפילדלפיה 76'. הבולטס רכשו את הסנטר מוזס מלון מפילדלפיה תמורת הסנטר ג'ף רולאנד בעונה שלאחר מכן מתוך תקווה להשתפר. מלון הוביל את הקבוצה בנקודות כשהוא משיג 24.1 נקודות בממוצע למשחק, הוא חבר אל ג'ף מלון שהשיג 22.0 נקודות בממוצע למשחק. הבולטס הצליחו להשיג מאזן של 42-40 בסיומה של העונה הסדירה, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימה הקבוצה במאזן חיובי עד לעונת 1996-97. הבולטס הודחו בשלושה משחקים בידי הדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של הפלייאוף של שנת 1987‏.[2] בדראפט של שנת 1987 בחרו הבולטס את מאגסי בוגס כבחירה ה-12, בוגס שהתנשא לגובה 1.60 מטר היה השחקן הנמוך בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר פתיחה חלשה פוטר המאמן קווין לאורי לאחר 27 משחקים כאשר הבולטס החזיקו מאזן של 8-19. כדי להחליף את לאורי, שכרו הבולטס את כוכבם לשעבר וס אנסלד. תחת שרביט האימון של אנסלד השתפרו הבולטס והצליחו להגיע שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 38-44. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ לדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של פלייאוף 1988, השיבו הבולטס לחימה והביאו את הסדרה למשחק חמישי ומכריע, לאחר שני ניצחונות ביתיים. במשחק החמישי הובסו הבולטס ב-21 נקודות. יחלפו עוד 9 שנים לפני שהבולטס ישובו אל הפלייאוף.

שנות ה-90 ושנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

1989-1997[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הוושינגטון בולטס בשנים 1987-1997

את עונת 1988-89 החלו הבולטס במאזן של 5-1, אך תקוות לעונה מוצלחת נמוגו במהרה לאחר שנוצחו ב-16 מ-18 המשחקים מאמצע חודש דצמבר לאמצע חודש ינואר. הבולטס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31-51, וזאת למרות עונה מצוינת של ג'ף מלון וברנרד קינג, שהשיגו ממוצע של 24.3 ו-22.3 נקדות למשחק, בהתאמה, והובילו את הקבוצה.

קרן האור היחידה בעונת 1990-91, אותה סיימו הבולטס במאזן 30-52, הייתה הצלחת מאמצי חזרתו של ברנרד קינג כשהוא החלים מניתוח בברכו לאחר פציעה ממנה סבל עוד בתקופתו ל ניו יורק ניקס בעונת 1984-85, את העונה הוא סיים שלישי בטבלת הקלעים עם 28.4 נקודות בממוצע למשחק. בשנת 1990, מינתה הנהלת המועדון את סוזאן אומאלי כנשיאת הקבוצה, האישה הראשונה המכהנת כנשיאת מועדון בהיסטוריה של ה-NBA. סוזן או'מאלי ביתו של פיטר או'מאלי עורך דין חשוב ממדינת מרילנד ונשיאה לשעבר של הוושינגטון קפיטלס.[3]

את עונת 1991-92 סיימו הבולטס במאזן 25-57 ואת עונת 1992-93 במאזן 22-60, עקב פציעות רבות ויכולת לא יציבה.

מכת הפציעות המשיכה להטריד את הבולטס כאשר שחקני מפתח כרקס צ'אפמן וקלברט צ'ייני, הבחירה השישית בדראפט של שנת 1993, החמיצו חלק מהעונה, ופרוויס אליסון החמיץ כמעט את העונה כולה. התוצאה הייתה מאזן עלוב של 24-58 בסיומה של העונת 1993-94, אך עזרה מהמישיגן וולברינס הייתה בדרכה.

בדראפט של שנת 1994 בחרו הבולטס את ג'וואן הווארד והעבירו את טום גוגליוטה יחד עם שלוש בחירות סיבוב ראשון של הדראפט לגולדן סטייט ווריורס תמורת הזכויות עבור כריס ובר. בעוד העונה מתחילה עם הבטחה, פציעת כתף של ובר (באופן איירוני במשחק נגד הווריורס) גרמה לו להחמיץ 19 משחקים והבולטס השתרכו מאחור במשך כל העונה, אותה סיימו במאזן הגרוע בתולדות המועדון, 21-61. ובר הציג ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק, ו-6.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, אך סירב לניתוח שהיה אמור לתקן את כתפו הפגועה. דחיה שהתבררה כיקרה עונה לאחר מכן.

נראה היה כי עונת 1995-96 הסתיימה עוד לפני בהחלה עבור הבולטס כאשר ב-21 באוקטובר ובר פרק את כתפו במשחק קדם עונה נגד אינדיאנה ופתח את העונה ברשימת הפצועים. הוא חזר למגרשים ב-27 בנובמבר, אך מתח את כתפו ב-29 בדצמבר במשחק מול הניו יורק ניקס. לאחר שהכל קיוו כי מצבה של הכתף ישתפר לאחר מנוחה, אלץ ובר לעבור לבסוף ניתוח ב-1 בפברואר שהשאיר אותו מחוץ לקווים לשארית העונה, הבולטס השיגו מאזן של 9-6 יחד עם ובר כאשר הוא קולע 23.7 נקודות בממוצע למשחק (הגבוה בקבוצה) ו-7.6 כדורים חוזרים, 5 אסיסטים, ו-1.8 חטיפות בממוצע ב-37.2 דקות משחק בממוצע כאשר יכול היה לשחק. פציעות של שחקנים אחרים כולל מארק פרייס (ששיחק רק 7 משחקים) ורוברט פאק (ששיחק 31 מתוך 82 משחקי העונה הסדירה). נקודת האור של העונה הייתה בחירתו של ראשיד וולאס כבחירה הרביעית בדראפט של שנת 1995 ומשחקו של הווארד. ג'וואן הווארד השיג ממוצעי שיא לקריירה שלו באותה העונה כאשר קלע 22.1 נקודות ו-8.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק והחזיק את תקוות הפלייאוף של הבולטס בחיים. עד לסיומה של העונה השתפרו הבולטס למאזן של 39-43 והחמיצו במעט את הפלייאוף.

לפני עונת 1996-97, החזיקו הבולטס סגל שחקנים שהראה שעורר תקוות גדולות על הנייר. כאשר סגל השחקנים הורכב מגאורגה מורשאן, השחקן הגבוה בליגה המתנשא לגובה של 2.31 מטר, שני פורוורדים אתלטיים (ג'ואן וובר) ואחד הפויינט גארדים המובילים של הליגה, רוד סטריקלנד. לאחר פתיחה חלשה של 22-24. שהביאה לפיטוריו של המאמן ג'ים ליינם. ברני ביקרסטאף, עוזר המאמן של קבוצת האליפות של הבולטס משנת 1978, נקרא כדי להקים לתחייה את מועדונו לשעבר. הבולטס הגיבו הייטב, ונצחו 16 מ-21 המשחקים הבאים כדי לסיים את העונה במאזן 44-38, המאזן הטוב ביותר של המועדון מאז עונת 1978-79. ההתעוררות המאוחרת הביאה את הבולטס למרחק נגיעה מהקליבלנד קאבלירס במאבק על המקום השמיני, המוביל למשחקי הפלייאוף. במחזור האחרון של העונה הסדירה, במשחק בין שני המועדונים שהמנצח בו עולה למקום השמיני והאחרון במרוץ לפלייאוף, הבולטס התעלו והצליחו לנצח את הקאבלירס, 85-81, דוחקים אותם מהמקום השמיני ועולים למשחקי הפלייאוף לאחר בצורת הפלייאוף הארוכה בתולדות המועדון. ובעוד הבולטס נוצחו בסוויפ בידי השיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הם הפסידו בשלושת המשחקים בהפרש כולל של רק 18 נקודות, סימן שהעיד כי יש להתחשב ביכולתה של הקבוצה.

ובר הוביל את הבולטס ברשימת הקלעים עם 20.1 נקודות בממוצע, בכדורים חוזרים עם 10.3 בממוצע, בחסימות עם 1.9 בממוצע, ובאחוזי קליעה עם 51.8% בממוצע למשחק, בעוד סטריקלנד משיג 17.2 נקודות בממוצע ו-1.54 חטיפות בממוצע למשחק ומסיים חמישי בליגה עם 8.9 אסיסטים בממוצע למשחק. מורשאן שלט בצבע והוביל את הליגה באחוזי קליעה 59.9% בממוצע למשחק. הבולטס גם קיבלו תמורה מקלברט צ'ייני (10.6 נקודות בממוצע למשחק) וטרייסי מארי (10 נקודות בממוצע למשחק).

הבולטס הופכים לוויזארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הוושינגטון ויזארדס החל משנת 1997

בשנת 1995, הודיע בעלי הוושינגטון בולטס, אייב פולין, על שינוי שמו של המועדון עקב הקשר בין השם בולטס לאלימות, צליל שגרם לו לחוסר נוחות הולך וגובר עם השנים, בעיקר עקב שיעור הפשיעה והאלימות שגאו בעיר וושינגטון בתחילת שנות ה-90. הקש ששבר את גב הגמל הייתה ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין.[4] תחרות נערכה לבחירת שם חדש למועדון והשמות צומצמו לדרגונס, אקספרס, סטאליונס, סי דוגס (כלבי הים), או ויזארדס.[5] ב-15 במאי 1997, הפכו הוושינגטון בולטס רשמית לוושינגטון ויזארדס. השם החדש עורר מחלוקת מסוימת עקב היותה של העיר ווישנגטון בעיקרה עיר אפרו-אמריקנית ואילו השם ויזארד הוא דרגה בארגון הקו קלוקס קלאן. סמל חדש נחשף וצבעי הקבוצה שונו מאדום, לבן וכחול המסורתיים וכחול, שחור וברונזה כמו צבעיה של קבוצת ההוקי הוושינגטון קפיטלס הנמצאת גם היא בבעלותו של פולין. באותה השנה עברו הוויזארדס לאולם ה-MCI סנטר, הנקרא עתה ורייזון סנטר. הוירזון סנטר משמש גם כביתם של הקפיטלס, הוושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA וקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

בשנת 1998 הפכו הוויזארדס לקבוצת האחות של וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA, ונשארה כזו עד שנמכרו בשנת 2005 ללחברת לינקולן הולדינגס (בראשות טד לאונסיס), שהוא שותף גם בבעלות על הוושינגטון קפיטלס. אך, עם רכישתם של הוויזארדס בידי לאונסיס בשנת 2010, הפכו שוב הוויזארדס והמיסטיקס לקבוצות אחיות.

סוף שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויזארדס עברו ל-MCI סנטר (עתה נקרא ורייזון סנטר) בשנת 1997.

את עונת 1997-98 החלו הוויזארדס המחודשים עם חמישה משחקי בית רצופים בקפיטל סנטר לפני שעברו ל-MCI סנטר ב-2 בדצמבר. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 42-40 כולל ארבעה ניצחונות רצופים בסיומה של העונה אך החמיצו במעט את הפלייאוף. שיאי העונה היו, כריס ובר שהוביל את הקבוצה עם 21.9 נקודות בממוצע ו-9.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. סטריקלנד הוביל את הליגה באסיסטים עם 10.5 בממוצע למשחק לפני שנפצע לפני סיומה של העונה הסדירה. טרייסי מארי השיג 15.1 נקודות בממוצע למשחק כשהוא עולה מהספסל, כולל משחק שיא של 50 נקודות מול גולדן סטייט. הסחות דעת מחוץ לפרקט הובילו לטרייד ששלח את כריס ובר לסקרמנטו קינגס תמורת מיטש ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ במהלך חודש מאי, 1998.

הוויזארדס סיימו את העונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים במאזן 18-32. מיטש ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 19.7 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 1999-00, סיימו הוויזארדס את העונה הסדירה במאזן 29-53. מיטש ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 17.4 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 2000-01, תחת המאמן החדש לאונרד המילטון, בחרו הוויזארדס את ריצ'רד המילטון כבחירה השביעית בדראפט של שנת 1999, בעונתו הראשונה הוביל המילטון את הקבוצה עם 18.1 בממוצע למשחק, אך המועדון סיים את העונה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה של המועדון, 19-63

ב-23 בפברואר 2001 היו הוויזארדס מעורבים בטרייד ענק ימים ספורים לפני מועד סיום העברות בליגה. הקבוצה שלחה את ג'וואן הווארד, אובינה אקזי, וקלווין בות' לדאלאס מאבריקס. בתמורה, קיבלו הוויזארדס את יוברט דייוויס, קורטני אלכסנדר, כריסטיאן לייטנר, לוי ואט ואית'ן תומאס, יחד עם 3 מיליון דולר במזומן.

שנותיו של מייקל ג'ורדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001-02[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן במדי הוויזארדס, 14 באפריל 2003

לאחר שפרש משורות שיקגו בולס בתחילת שנת 1999, במהלך חודש ינואר 2000, הפך מייקל ג'ורדן לנשיא פעולות הכדורסל של וושינגטון ויזארדס כמו גם למחזיק בחלק מיעוט מהבעלות על המועדון. בחודש ספטמבר 2001 חזר ג'ורדן מפרישה בגיל 38 כדי לשחק בעבור הוויזארדס. ג'ורדן ציין כי הוא חוזר בשל "האהבה למשחק". עקב חוקי ה-NBA, נאלץ ג'ורדן לוותר על חלקו בבעלות המועדון. לפני פגרת האולסטאר, היה ג'ורדן אחד משני שחקנים בלבד בליגה שהשיג יותר מ-25 נקודות, 5 אסיסטים, ו-5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק[6] הוא הוביל הוויזארדס למאזן של 26-21. לאחר פגרת האול סטאר, ברכיו של ג'ורדן לא יכלו לשאת העומס בעונת משחקים מלאה והוא סיים את העונה ברשימת הפצועים. את העונה סיימו ג'ורדן והוויזארדס במאזן של 37-45, שיפור של 18 משחקים מהעונה הקודמת.

2002-03[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן הודיע כי הוא יחזור לעונת 2002-03, והפעם הוא היה נחוש להביא תגבורת, כשהוא שולח את ג'רי סטקהאוס לדאלאס מאבריקס, בטרייד שערב ארבע קבוצות והחתים את לארי יוז מגולדן סטייט ווריורס. ג'ורדן אף קיבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי העולה מהספסל כדי שברכיו יוכלו לשרוד את העונה הארוכה בת ה-82 משחקים. שילוב של מספר פציעות ושחקנים חסרי השראה הובילו את ג'ורדן חזרה להרכב הפותח, בו ניסה להרים את המועדון לאחר פתיחת עונה מקרטעת. את העונה הסדירה סיימו הוויזארדס במאזן 37-45. ג'ורדן סיים את העונה כשחקן היחיד של הוויזארדס ששיחק את כל 82 המשחקים והשיג 20.0 נקודות, 6.1 כדורים חוזרים, 3.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות ב-37 דקות בממוצע למשחק.[7]

עזיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר העונה, פיטר פולין, המחזיק ברוב הבעלות על המועדון, את מייקל ג'ורדן מתפקידו, והכה בהלם את השחקנים, השותפים, ואת הציבור. ג'ורדן הרגיש נבגד, כשחשב שהוא יקבל חזרה לידיו את חלקו בבעלות על המועדון לאחר שקריירת המשחק שלו תגיע לקיצה, אך פולין הצדיק את מהלך פיטוריו של ג'ורדן כשציין את כי לג'ורדן הייתה השפעה מזיקה על הקבוצה, כמו ספסולו של הוג'ס כדי לפנות מקום לטיירון לו, בביצוע טריידים עלובים, ובשימוש בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2001 כדי לבחור את שחקן התיכונים קוואמי בראון. ללא ג'ורדן שיחבר בעונה שלאחר מכן, הוושינגטון ויזרדס לא עוררו ציפייה לנצח, והם לא. למרות החתמתו של מי שלעתיד יהפוך לשחקן אול סטאר, גילברט ארינאס, הקבוצה מעדה למאזן 25-57 בתום העונת 2003-04.

את מקומו של ג'ורדן בתפקיד הניהולי תפס המאמן אדי ג'ורדן (אין קשר משפחתי) והג'נרל מנג'ר ארני גרנפלד.

אמצע שנות ה-2000: תחייה ושנותיו של ארינאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004-05[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2004-05 הציגה הוויזארדס (עתה בבית הדרום-מזרחי) את העונה הטובה ביותר שלה ב-26 השנים האחרונות, כאשר הם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 45-37 ומציינים את הפעם הראשונה בה המועדון מעפיל לפלייאוף תחת השם ויזארדס. במהלך הפגרה, ביצעה הקבוצה טרייד ושלחה את ג'רי סטקהאוס, כריסטיאן לייטנר, ואת זכויות הדראפט על דווין האריס לדאלאס מאבריקס בעבור אנטואן ג'יימיסון. במהלך העונה הסדירה, שלושת הסקוררים ארינאס, ג'יימיסון, ויוז דורגו ראשונים בליגה וזכו לכינוי "שלושת הגדולים". יוז הוביל את הליגה בחטיפות עם 2.89 בממוצע למשחק. ארינאס וג'יימיסון נבחרו שניהם לשחק בנבחרת המזרח למשחק האול סטאר, מציינים את הפעם הראשונה בה ישנם לוושינגטון שני שחקנים בנבחרת האול סטאר מאז ימייהם של ג'ף מלון ומוזס מלון שייצגו את הבולטס במשחק האול סטאר של שנת 1987.

ב-13 באפריל 2005 גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, 93-82, הצליחו הוויזארדס להבטיח את מקומם בפלייאוף לראשונה מאז עונת 1996-97. האוהדים שסבלו רבות מהקבוצה במשך השנים, קנו בתוך שעתיים וחצי את כל 16,000 הכרטיסים ביום בו הוצאו למכירה. במשחק השלישי בסיבוב הראשון גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, וזכו בניצחון הפלייאוף הראשון שלהם מאז שנת 1988[8] וכדי להוסיף לתחושת ה"הגיע הזמן" הייתה העובדה כי המשחק השלישי בסדרה היה הראשון ששוחק בתחומי העיר וושינגטון.[9] בניצחון הוויזרדס במשחק החמישי בסדרה שנערך בשיקגו, קלע ארינאס את זריקת הניצחון עם השמע הבאזר[10] והוויזארדס עלו ליתרון הראשון בסדרת פלייאוף מאז שנת 1986. במשחק השישי בסדרה שנערך באולם ה-MCI סנטר, ג'ארד ג'פריס קלט כדור חופשי ובהתקפה מתפרץ שהסתיימה בהטבעה העלה את הוויזארדס ליתרון 32 שניות לסיום, מעניק לוויזארס ניצחון 94-91 וניצחון ראשון בסדרת פלייאוף מזה 23 שנים. הוויזארדס היו לקבוצה ה-12 בלבד בהיסטוריה של ליגת ה-NBA המצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שנקלעה לפיגור 2-0‏.[11]

בחצי גמר המזרח, נוצחו הוויזארדס בסוויפ ביד מיאמי היט, המדורגת ראשונה במזרח.

2005-06[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2005-06 סבלו הוויזארדס מעליות וירידות. במהלך הפגרה שלפני העונה, רכשו הוויזארדס את קארון באטלר ואנטוניו דניאלס. במהלך העונה הרגילה, היו בסגל של הוויזארדס שוב שלושת בקלעים הטובים בליגה, שהפעם הורכב מארינאס, ג'יימיסון ובאטלר. הוויזארדס החלו את העונה במאזן 5-1, אך ב-25 המשחקים הבאים השיגו מאזן 8-17 ובסך הכל 13-18 לאחר 31 משחקים. לאחר מכן שוב השתפרו הוויזארדס וב-18 המשחקים הבאים השיגו מאזן 13-5. ב-25 באפריל 2006, מאזנם של הוויזארדס עמד על 39-35 וקיוו להשיג את סימן ה-45 ניצחונות אליו הגיעו בעונה הקודמת, אך בשלב זה נפצע באטלר והוויזארדס הפסידו בכל 5 המשחקים בהיעדרו. באטלר חזר והקבוצה הצליחה לנצח בשלושת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה, נגד הדטרויט פיסטונס, המילווקי באקס והקליבלנד קאבלירס, כולן קבוצות פלייאוף, כדי לסיים את העונה במאזן 42-40 ולהשיג את הכרטיס החמישי לפלייאוף המזרח. הוויזארדס קלעו 101.7 נקודות בממוצע למשחק, שלישי בליגה וממוצע הנקודות הגבוה ביותר במזרח. לראשונה מאז שנת 1987 הצליחו הוויזארדס להעפיל שנה שנייה ברציפות למשחקי הפלייאוף.

בסיבוב הראשון נפגשו הוויזארדס עם הקליבלנד קאבלירס למה שנראה כציוות המאוזן ביותר מבין סדרות הפלייאוף. הקבוצות חילקו את שני המשחקים הראשונים בסדרה שנערכו בקליבלנד, כאשר במשחק השני הצליחו הוויזארדס להחזיק את כוכבם של הקאבס, לברון ג'יימס על 7-25 מהשדה. ברנדן הייווד מהוויזארדס ביצע בתחילת המשחק עברה קשה על ג'יימס שזעזעה את משחקו של לברון לשארית המשחק. במשחק השלישי בסדרה שנערך בוז'יון סנטר העלה ג'יימס את הקאבס ליתרון 5.7 שניות לסיום והוביל את קבוצתו לניצחון 97-96. כאשר איראנס מחמיץ ניסיון לזריקת ניצחון מחוץ לקשת ה-3 נקודות, החטאה שהבטיחה את ניצחונם של הקילבלנד קאבלירס. במשחק הרביעי בסדרה נטלו הוויזארדס את המושכות, כאשר ארינאס קולע 20 נקודות במהלך הרבע הרביעי לאחר שטען כי החליף את הגופיה, מכנסיים, נעליים, והטיטס שלו בחדר ההלבשה והוויזארדס נצחו 106-96. אך במשחקים ה-5 וה-6 בסדרה נטלו שוב הקאבלירס את המושכות לידיהם ואת השליטה על הסדרה כולה, שני המשחקים הוכרעו בנקודה לאחר הארכה.

במשחק החמישי בסדרה, אף על פי שהוויזארדס פיגרו 107-100 כשנותרו 1:18 לסיום, הצליחה הקבוצה להתאושש ולהשוות את תוצאת המשחק 7.5 שניות לסיום לאחר זריקת המשך של באטלר ולגרום להארכה בה קלע ג'יימס את זריקת הניצחון כשנותרו 0.9 שניות לסיום ושלחו את הקאבס לניצחון 121.120. הסדרה חזרה לורזיון סנטר בווישנגטון, הוויזארדס פתחו מבערים ברבע הראשון ועלו ל-14 נקודות יתרון, לאחר מכן במהלך ה-24 הדקות הבאות, משלב מוקדם ברבע השני לשלב מוקדם ברבע הרביעי, לא הצליחה אף אחת מהקבוצות לפתוח יתרון של יותר מ-5 נקודות בכל זמן. כאשר נותרו פחות מ-5 דקות לסיום התמוסס יתרון של 7 נקודות בו החזיקו הוויזארדס ונזקקו לקליעה מ-9.5 מטרים של ארינאס כדי להביא את המשחק להארכה. במהלך הארכה, החטיא ארינאס שתי זריקות עונשים חשובות. הקאבס קלטו את הכדור החוזר ודיימון ג'ונס קלע מחמישה מטרים כשנותרו 4.8 שניות לסיום כדי להעניק לקאבלירס ניצחון ואת הסדרה כולה.

2006-07[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויזארדס במשחק ביתי מול הטורונטו ראפטורס, ב-30 במרץ 2007

עונת 2006-07 החלה בצורה מבטיחה מאוד עבור הוויזארדס. במהלך הפגרה החתימה הקבוצה את השחקן החופשי ד'שון סטיבנסון ואת דאריוס סונגאילה. אית'ן תומאס גבר על הייווד במאבק על עמדת הסנטר הפותח, לאחר התחלה צולעת של 0-8 בשמונה משחקי חוץ, התאוששו הוויזארדס ונצחו 6-7 משחקי החוץ הבאים שלהם. לאחר שבחודש נובמבר השיגה הקבוצה מאזן של 4-9, התאוששו הוויזארדס והשיגו מאזן של 22-9 במהלך החודשים דצמבר וינואר. ארינאס קלע שיא מועדון של 60 נקודות נגד הלוס אנג'לס לייקרס ב-17 בדצמבר. הוא ואדי ג'ורדן נמנו לשחקן חודש ומאמן החודש (בהתאמה), של חודש דצמבר. ב-3 בינואר ושוב ב-15 בינואר, קלע ארינאס סלי ניצחון מחוץ לקשת 3 הנקודות עם הבאזר, כדי להעניק ניצחונות על המילווקי באקס והיוטה ג'אז.

ב-30 בינואר, נפצע ג'יימיסון בברכו השמאלית במשחק נגד דטרויט פיסטונס. הוויזארדס נעצרו והשיגו רק 4 ניצחונות ב-12 המשחקים הבאים בלעדיו. ב-3 בפברואר, סונגאליה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הוויזארדס נגד הלוס אנג'לס לייקרס. ב-18 בפברואר הפך המאמן הראשי של הוויזארדס, אדי ג'ורדן, למאמן הקבוצה הראשון המאמן את נבחרת האול סטאר מאז דיק מוטה בעונת 1978-79. ארינאס הופיע בפעם השלישית במשחק האול סטאר ואילו באטלר ערך את הופעת הבכורה שלו.

ב-14 במרץ, נפצע באטלר בברכו השמאלית, שהותירה אותו מחוץ לפרקט לששת המשחקים הבאים. הוא חזר רק לשלושה משחקים לפני שנפצע שוב, ב-1 באפריל, לאחר שפרק את ידו הימנית במשחק נגד המילווקי באקס. ב-4 באפריל, נפצע ארינאס במניסקוס בברכו וסיים את העונה. מאמר בעיתון וושינגטון פוסט שהתפרסם ב-15 באפריל, צויין כי בהיעדרם של ארינאס ובאטלר ירדה התפוקה ההתקפית של הוויזארדס ב-42.3%, במה שמסתבר "כהפסד היקר ביותר" של קבוצה כל שהיא באמצע המרוץ אל הפלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA‏.[12]

למרות מאבקם בשלהי העונה בהיעדרם של ארינאס ובאטלר, הצליחו הוויזארדס להגיע אל פלייאוף המזרח, כשהם מגיעים למקום השביעי במאזן של 41-41. בסיבוב הראשון פגשו שוב הוויזארדס את הקליבלנד קאבלירס במפגש חוזר מהעונה שעברה, הפעם נוצחו הוויזארדס בסוויפ, למרות כי לא ניצחו משחק אחד ולמרות הסגל החסר, הצליחו הוויזארדס להשאר צמודים בכל ארבעת המשחקים, ובשלושת המשחקים האחרונים הפסידו בהפרש כולל של 20 נקודות. המועדון נהנה מכמות הצופים הרבה ביותר מאז פרישתו של מייקל ג'ורדן עם סך של 753,283 במהלך העונה (18,372 בממוצע למשחק).[13]

2007-08[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויזארדס הצליחו לשמור על רוב סגל השחקנים מעונת 2006-07, כאשר רק ג'רביס הייז עוזב לדטרויט, קלווין בות' לפילדלפיה 76', ומייקל רופין למילווקי באקס כשחקנים חופשיים. הוויזארדס החתימו את אולכסיי פצ'רוב כבחירה ה-18 בדראפט של שנת 2006, כמו גם הבחירות של שנת 2007, ניק יאנג, ודומיניק מק'גוייר. אית'ן תומאס החמיץ את העונה כולה לאחר שעבר ניתוח לב פתוח.

הוויזארדס החו את העונה עם חמישה הפסדים רצופים, אך התאוששו וניצחו בששת המשחקים שלאחר מכן. לאחר 8 משחקים, נאלץ ארינאס לעבור שני ניתוחים שהשביתו אותו ל-68 המשחקים הבאים, הייתה זו אותה ברך בה נפצע עונה קודם לכן. באמצע העונה, נאלץ באטלר להיעדר מ-20 משחקים עקב פציעה. למרות כל הפציעות, הצליחו הוויזארדס להשיג מאזן של 43-39 בתום העונה הסדירה, שהספיק למקום החמישי במזרח ומפגש שלשיש ברציפות על הקליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקאבלירס גברו על הוויזארדס בפעם השלישית ברציפות, 4-2, וסיימו את שאיפות הפלייאוף של הוויזארדס.

שתי עונות ארוכות ואומללות בבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008-09[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויזארדס יצאו מהפגרה כשהם מצליחים להשאיר בסגל את שני חלקי הפאזל העיקריים של הקבוצה: ארינאס וג'יימיסון. ארינאס חתם על חוזה לשש שנים במועדון תמורת 111 מיליון דולר, בעוד ג'יימיסון חתם על חוזה לארבע עונות, תמורת 50 מיליון דולר. הוויזארדס החליטו שלא להחתים מחדש את רוג'ר מייסון, שחתם בסן אנטוניו ספרס. הוויזארדס הוסיפו את הגארד די בראון ואת חואן דיקסון, ובחרו בדראפט את ג'בייל מגי כבחירה ה-18.

בחודש ספטמבר, עבר אירנאס ניתוח שלישי כדי לנקות נוזלים ושאריות מהניתוח הקודם, והיה צפוי להיעדר לפחות מהחודש הראשון של העונה. התחזית התבררה כקצרה מהמציאות, כאשר ארינאס נעדר חמישה חודשים עקב התמשכות הבעיות בברכו השמאלית לפני שחזר ב-29 במרץ 2009. במשחק הראשון של משחקי טרום העונה נפצע ג'יימיסון וסבל מחבלה בברכו הימנית, והיה צפוי להיעדר מהמשך משחקי טרון העונה. הייווד הודיע כי הוא יעבור ניתוח במרפקו הימני והיה צפוי להיעדר בן ארבעה לשישה חודשים. משחקי טרום העונה סימנו את חזרתו של אית'ן תומאס שהחמיץ את כל עונת 2007-08 כשהחלים מניתוח לב פתוח. ב-23 באוגוסט 2008 הוסיפו הוויזארדס לסגל את פני פלמאנגן מהדקוטה ויזארדס שבשלב מאוחר יותר של העונה שוחרר עקב פציעה בברכו.

ב-29 באוקטובר פתחו הוויזארדס את העונה בהפסד לניו ג'רזי נטס, ולאחר המשיכו והפסידו ב-15 מתוך 19 המשחקים הראשונים של העונה. ב-24 בנובמבר, פוטר המאמן אדי ג'ורדן לאחר התחלה של 1-10 והוחלף בידי מאמן שהגיע מהצוות המקצועי של הקבוצה, אד טאפסקוט. ב-10 בדצמבר, רכשו הוויזארדס את הגארדים מייק ג'יימס וג'באריס קריטנטון בטרייד שכלל שלוש קבוצות ושלחו את אנטוניו דניאלס לניו אורלינס הורנטס. הוויזארדס ניפו את הגארד די בראון. וכהמשך לפתיחה הגרועה המשיכו הוויזארדס ונצחו רק 14 מתוך 60 משחקים, ומסיימים את העונה הסדירה במאזן הגרוע בתולדות המועדון 19-63.

אחת מנקודות האור היחידות של העונה הגיעה ב-27 בפברואר, כאשר נצחו את השיקגו בולס 113-90, משחק בו נכח הנשיא החדש ברק אובמה, ג'יימיסון קלע 27 נקודות במשחק זה.

ב-2 באפריל, ניצחו הויארדס את הקליבלנד קאבלירס, שהגיעו למשחק במאזן 63-13, וסיימו רצף של 13 ניצחונות של הקאבלירס (שיא מועדון).

2009-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע חודש אפריל 2009 הגיעו הוויזארדס להסכם עם פליפ סונדרס לתפקיד המאמן הראשי החדש של הקבוצה. אף על פי שהחזיקו את הסיכוי השני בטיבו לזכות בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2009, הוויזארדס נבחרו באופן אקראי רק לבחירה החמישית, בהגרלה לקביעת מיקום בחירת הקבוצות לדראפט. בחירה זו הועברה מאוחר יותר למינסוטה טימברוולבס, יחד עם סונגאליה, תומאס, ואולכסיי פצ'רוב, בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר.[14] ב-21 במאי 2009, הודיע נשיא הוויזארדס, ארני גרונפלד, כי המועדון מינה את רנדי ויטמן וסם קאסל לעוזרי המאמן. ב-11 באוגוסט החתימו הוויזארדס את פבריסיו אוברטו, שבועות רבים לאחר שהתחייב לחתום במועדון.

במהלך חודש נובמבר, נפטר בעל הרוב במועדון, אייב פולין בגיל 85. בעת פטירתו, היה פולין הבעלים של מועדון כדורסל לתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. השליטה במועדון עברה לאלמנתו איירין, אף על פי שידוע היה כי בעל המיעוט במועדון, טד לאוניסיס תכנן השתלטות על המועדון.

ב-24 בדצמבר 2009, נחשף כי גילברט ארינאס הודה כי החזיק נשק לא טעון בארונית חדר ההלבשה של הוויזארדס באולם ורייזון סנטר וכי הוא מסר אותם לאנשי האבטחה של המועדון. בעשותו כן, הפר ארינאס את חוקי ה-NBA נגד הבאת כלי נשק לתוך אולמות הכדורסל ואת חוקי העיר וושינגטון.[15]ב-1 בינואר 2010, דווח כי אריאנס וחברו לקבוצה ג'באריס קריטנטון החזיקו באקדחים לא טעונים בחדר ההלבשה של הוויזארדס במהלך ויכוח ביניהם על חובות הימורים בערב חג המולד.

בחודש ינוארנהשעתה הנהלת הליגה את ארינאס ללא הגבלת זמן וללא שכר בעודם מנהלים חקירה על התקרית. הקומישנר של הליגה דייוויד סטרן אמר בהצהרה שמסר כי בעוד ארינאס קרוב לודאי יספוג עונש השעייה ממושך, "כי מעשיו הממושכים הביאו אותי למסקנה כי כרגע אינו נמצא מתאים לעלות על הפרקט במשחקי ה-NBA", למרות כי סטרן לא היה נוטה להטיל עונשים משמעתיים על שחקנים לפני שמוצא התהליך המשפטי נגדם, הוא הרגיש מחויב לעשות כן לאחר שבטקס הצגת השחקנים קודם משחקם של הוויזארדס עם פילדלפיה 76' בו ארינאס הציג בפנטומימה את עצמו יורה בחבריו לקבוצת כשהוא מדמה את אצבעותיו לאקדחים.[16] הנהלת הוויזארדס הוציעה הודעה בה היא מגנה את התנהגות השחקנים בציינה כי זה "בלתי מקובל".[17] ב-13 בפברואר 2010, לאחר שהקבוצה השיגה מאזן של 17-33 באמצע העונה, ביצעו הוויזארדס טרייד על באטלר, הייווד וסטיבנסון, שנשלחו לדאלאס מאבריקס תמורת ג'וש הווארד, דרו גודן, קווינטון רוס וג'יימס סינגלטון. שלושה ימים מאוחר יותר, ביצעו הוויזארדס טרייד על אנטואן ג'יימיסון שנשלח לקליבלנד קאבלירס בתמורה לזיידרונאס אילגאוסקאס וקיבלו גם את אל ת'ורנטון מהלוס אנג'לס קליפרס בטרייד שכלל שלוש קבוצות. אילגאוסקאס קיבל הודעה מראש כדי שיוכל לעבור בדיקה רפואית (כדי להוך את ההעברה לרישמית). חוזה נקנה מיידית, והא הפך לשחקן חופשי. ב-26 בפברואר 2010 החתימו הוויזארדס את שון ליווינגסטון על חוזה לעשרה ימים, מאוחר יותר הוארך עד לסיומה של העונה.

עם גילברט ארינאס המושעה וקארון באטלר ואנטואן ג'יימסון שהועברו לקבוצות אחרות, סיימו הוויזארדס את העונה במאזן של 26-56, משיגים מאזן עגום של 9-23 במשחקים האחרונים של העונה. בעונה זו היו הוויזארדס הקבוצה היחידה מהבית הדרום-מזרחי שלא העפילה למשחקי הפלייאוף.

2010-הווה: תקופת לאונסיס/וול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונסיס השלים את השתלטותו על המועדון במהלך חודש יוני. קודם לכן הוא רכש את הוושינגטון קפיטלס ואת הוושינגטון מיסטיקס ממשפחת פולין.[18] לאונסיס נקט בגישה הנותנת תשומת לב מרכזית לאוהדי הקבוצה, כשהוא מקשיב למגיב לדאגותיהם של האוהדים דרך תיבת האי-מייל שלו או אתר האינטרנט האישי שלו.[19] הוא כתב גילוי דעת בו הוא מעלה 101 שינויים אותם הוא מקווה לבצע במועדון במהלך תקופת הבעלות שלו עליו, כולל שינוי צבעי המועדון חזרה לאדום, לבן, וכחול בתקופת הבולטס, ושקילת האפשרות לשנות את כינוי המועדון חזרה ל"בולטס" גם כן. נשיא הקבוצה ארני גרונפלד אישר כי צבעי המועדון ישונה חזרה לאדום, לבן, וכחול, בתחילת עונת 2011-12‏.

אף על פי שלוויזארדס היה רק הסיכוי החמישי בטיבו לזכות במקום הראשון בהגרלת הדראפט של שנת 2010 (10.3%), זכו בו הוויזארדס ובחרו את הרכז, שחקן האול-אמריקן מאוניברסיטת קנטקי ג'ון וול. מאוחר יותר בפגרת שלפני העונה, רכשו הוויזארדס בטרייד משיקגו בולס את שיאן השלשות של הבולס, קירק היינריך ואת זכויות הדראפט של קווין סראפן תמורת זכויות הדראפט של ולדימיר ורמינקו.

בטרייד ענק שלחו הוויזארדס ב-18 בדצמבר את גילברט ארינאס לאורלנדו מג'יק תמורת רשארד לואיס. קירק היינריך הועבר לאטלנטה הוקס תמורת ג'ורדן קרופורד, מוריס אוונס ומייק ביבי, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט של שנת 2011, שהתבררה כבחירה ה-18 בה בחרו הוויזארדס את כריס סינגלטון, אף על פי שמייק ביבי קנה את חוזהו בוויזארדס לאחר ששיחק שני משחקים בלבד במועדון וחתם לבסוף במיאמי היט. סיימו הוויזארדס את העונה במאזן 23-59, ושוב תפסו את המקום האחרון בבית הדרום-מזרחי.

ב-10 במאי, חשפו הוויזארדס את צבעי המועדון החדשים, הקבוצה חזרה לצבעי האדום, לבן, וכחול המסורתיים מתקופת התהילה של וושינגטון בולטס של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. לאונסיס טען כי החזרה לצבעי הבולטס היא מכוונת; המדים הנוכחיים לא מראים כל שייכות לתקופת קיומם של הוויזארדס למעט השם המופיע על הגופיה.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליבלנד קאבלירס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלייאוף 2006 התמודדו הוויזארדס מול לברון ג'יימס והקליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון, למה שהפך לשלושה מפגשים רצופים בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונות הבאות, כמו גם הופעתו הראשונה של ג'יימס בפלייאוף. הסדרה נחשבה לאחת המאוזנות ביותר מכל סדרות הסיבוב הראשון באותה שנה. לאחר שהפסידו במשחק הראשון הוויזארדס התעשתו ונצחו במשחק השני וגנבו את יתרון הביתיות מהקאבלירס, ויצאו למשחק השלישי בסדרה שנערך באולם הורייזון סנטר בוושינגטון. הקליבלנד החזירו לעצמ את יתרון הביתיות עם ניצחון במשחק השלישי בסדרה, ושוב הוויזארדס התעלו והשוו את הסדרה לאחר המשחק הרביעי, אך סבלו משני הפסדים במשחקים הבאים, בהפרש של נקודה לאחר הארכה. המועדונים נפגשו שוב בסיבוב הראשון של פלייאוף 2007, אך הוויזארדס לא הצליחו לנצח משחק והודחו בסוויפ 4-0.

בעונת 2007-08 החלו כמה משחקני שתי הקבוצות להחליף בינייהם מהלומות מילוליות מזלזלות בין השחקנים ניתן לציין את גילברט ארינאס ודשון סטיבנסון מהוויזארדס ואת לברון ג'יימס ודמון ג'ונס מהקאבלירס. במהלך דין ודברים אלה הועלה גם שמו של הראפר סולג'ה בוי, האחרון הופיע למשחק השלישי בסיבוב הראשון של הפלייאוף שנערך בוושינגטון (כאוהד הוויזארדס). את הסדרה, ששוב הייתה צמודה ניצחו הקאבלירס 4-2.

מאז עונת 2005-06 נפגשו הוויזארדס והקאבלירס 36 פעמים (כולל משחקי קדם עונה), הרבה יותר מכל קבוצה אחרת עימה שיחקו בליגה.

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

* ג'ים פולארד (1962-1961) * ג'ים ליינם (1997-1994)

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתוני עונה רגילה בלבד. הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2016/2017.[20]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:


פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה



שחקנים שגופייתם הופרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן עמדה שנים בקבוצה
10 ארל מונרו רכז/קלע 1971-1967
11 אלווין הייז פאוור פורוורד/סנטר 1981-1972
25 גאס ג'ונסון סמול פורוורד/פאוור פורוורד 1972-1963
41 וס אנסלד סנטר 1981-1968

סגל שחקנים בעונת 2016/2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל וושינגטון ויזארדס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG 3 ארצות הבריתארצות הברית בראדלי ביל 1.96 מטרים 28 ביוני 1993 אוניברסיטת פלורידה
SG/SF 44 קרואטיהקרואטיה בויאן בוגדנוביץ' 2.03 מטרים 18 באפריל 1989 קרואטיה
PG 33 ארצות הבריתארצות הברית טריי בורק 1.85 מטרים 12 בנובמבר 1992 אוניברסיטת מישיגן
C 13 פוליןפולין מרצ'ין גורטאט 2.11 מטרים 17 בפברואר 1984 פולין
PG -- ארצות הבריתארצות הברית ברנדון ג'נינגס 1.85 מטרים 23 בספטמבר 1989 אקדמיית אוק היל*
C 28 צרפתצרפת איאן מהינמי 2.11 מטרים 5 בנובמבר 1986 צרפת
SG 9 ארצות הבריתארצות הברית שלדון מקללאן 1.98 מטרים 21 בדצמבר 1992 אוניברסיטת מיאמי
PF 1 ארצות הבריתארצות הברית כריס מקולו 2.11 מטרים 5 בפברואר 1995 אוניברסיטת סירקיוז
PF 5 ארצות הבריתארצות הברית מרקיף מוריס 2.08 מטרים 2 בספטמבר 1989 אוניברסיטת קנזס
PF 32 ארצות הבריתארצות הברית דניאל אוצ'פו 2.11 מטרים 15 בדצמבר 1993 אוניברסיטת וילאנובה
SF 12 ארצות הבריתארצות הברית קלי אוברה 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 אוניברסיטת קנזס
SF 22 ארצות הבריתארצות הברית אוטו פורטר 2.03 מטרים 3 ביוני 1993 אוניברסיטת ג'ורג'טאון
PG/SG 31 צ'כיהצ'כיה תומאס סטורנסקי 2.01 מטרים 30 באוקטובר 1991 צ'כיה
PF/C 14 ארצות הבריתארצות הברית ג'ייסון סמית' 2.13 מטרים 2 במרץ 1986 אוניברסיטת המדינה של קולורדו
PG 2 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון וול (ק) 1.93 מטרים 6 בספטמבר 1990 אוניברסיטת קנטקי
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית סקוט ברוקס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וושינגטון ויזארדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]