יורוליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורוליג
EuroLeague
Turkish Airlines EuroLeague Logo.svg.png
ענף כדורסל
שנת ייסוד 2000
ארגון מפעיל יורוליג בסקטבול
מוטו I Feel Devotion
מספר מתמודדים 16
יבשת אירופה
אלוף/ה נוכחי/ת ספרדספרד ריאל מדריד (זכייה עשירית)
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (10 זכיות)
מפעל נמוך יותר יורוקאפ

www.euroleague.net

Basketball current event.svgעונת 2018/2019 ביורוליג

יורוליגאנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליגאנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת הכדורסל האירופית לקבוצות הבכירה ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול.

בשנת 2001, הירוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקראה בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 13 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם עשר זכיות. הזוכה בעונת 2017/2018 היא ריאל מדריד, לאחר שניצחה במשחק הגמר את פנרבחצ'ה, וזכתה בתואר בפעם העשירית בתולדותיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן פיב"א (1958-2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/66 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטראלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטראלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/67. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/75 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטראלי. בעונת 1976/77 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטראלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987/88) עד להרחבת המפעל בעונת 1991/92 ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א ​​לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי עלית תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/01 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט ​​וכדורסל באולימפיאדת הקיץ), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, מתי שיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

הקבוצות המתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הקודם של היורוליג

החל מעונת 2016/17, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. 16 קבוצות משתתפות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 30 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק הגמר.

במפעל משתתפות 16 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב״רישיון״ מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

  • רישיון A ניתן ל-11 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב הבתים. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:
       
  • רישיון B ניתן ל-4 קבוצות לפי הישגיהן בליגות המקומיות, והוא מקנה העפלה אוטומטית לשנה אחת לשלב הבתים. (קבוצה מליגת ה-VTB, קבוצה מהליגה הספרדית, קבוצה מהליגה האדריאטית וקבוצה מהליגה הגרמנית)
  • רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ, והוא מקנה העפלה אוטומטית לשלב הבתים לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי.
  • כרטיס חופשי אחד הוענק עד עונת 2016/17. לאחר עונה זו אין יותר חלוקה של כרטיסים חופשיים.

קריטריונים לאולמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לעונת 2012/13, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

שיטת המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

  • בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצהשיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
  • 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
  • שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה רביעית בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שלישית בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות 1 או 2 בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקומות 4 או 3 בבית ה"טופ 16" בהתאמה), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (במידה והסדרה הגיע למשחק מכריע).
  • ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A כמכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה, ברצלונה, אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה אולקר, אנאדולו אפס וז'לגיריס קובנה תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור.

קבוצות היורוליג בעונת 2018/2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה עיר אולם תכולה
יווןיוון אולימפיאקוס פיראוס היכל השלום והאחווה 11,640[2]
איטליהאיטליה אולימפיה מילאנו מילאנו מדיולאנום פורום 12,700[3]
טורקיהטורקיה אנאדולו אפס איסטנבול היכל סינאן ארדם 16,000
גרמניהגרמניה באיירן מינכן מינכן אאודי דום 6,700
מונטנגרומונטנגרו בודוצ'נוסט פודגוריצה בודו מוראשה 6,000
ספרדספרד ברצלונה ברצלונה פלאו בלאוגרנה 7,585
ספרדספרד גראן קנאריה לאס פאלמס דה גראן קנריה גראן קנאריה ארנה 11,500
טורקיהטורקיה דרושפאקה איסטנבול פולקסווגן ארנה 5,240
ליטאליטא ז'לגיריס קובנה קובנה ז'לגיריס ארנה 15,552
רוסיהרוסיה חימקי מוסקבה מוסקבה מיטיסקי ארנה 7,280
ישראלישראל מכבי תל אביב תל אביב היכל מנורה מבטחים 10,383
ספרדספרד סאסקי בסקוניה ויטוריה פרננדו בואסה ארנה 15,504
יווןיוון פנאתינייקוס אתונה אואקה ארנה 18,989[4]
טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה איסטנבול אולקר ספורט ארנה 13,800[5]
רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה מוסקבה מגה-ספורט ארנה 13,344
ספרדספרד ריאל מדריד מדריד היכל ויזינק 15,000

קבוצות ישראליות במפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור בעונת 2013/14

מכבי תל אביב היא מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A. ‏
הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג); מספר שיא של הפסדים במשחק הגמר.

הפועל תל אביב שיחקה פעם אחת במפעל, בעונת 1960/61 ואף הגיע עד רבע הגמר שם הודחה על ידי אסק ריגה שזכתה במפעל באותה עונה. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שבע פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1961/62, 1965/66, 1966/67, 1969/70, 1992/93, 1993/94 ו-1994/95. מכבי ראשון לציון שיחקה במוקדמות בעונת 1991/92. וגם הפועל גליל עליון שיחקה במוקדמות בעונת 1993/94.

אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים[6] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג[7] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב. הפועל גלבוע גליל השתתפה במוקדמות ולא העפילה לשלב הבתים בעונת 2010/11, ומכבי חיפה לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2014. בעונת 1997/98 שיחקה הפועל ירושלים בליגה האירופית של פיב"א לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון, כמו כן, בעונת 2000/01 שיחקה הקבוצה מכבי עירוני רעננה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג באותה עונה על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/02, ובעונת 2014/15.

זכיות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה העיר המארחת גמר מקומות שלישי ורביעי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
1958 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
אסק ריגה
170–152
(86–81 / 71–84)
בולגריה 1946בולגריה 1946
אקדמיק סופיה
הונגריההונגריה בודפשט הונבד & ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) ריאל מדריד
1958/59 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
אסק ריגה
148–125
(79–58 / 67–69)
בולגריה 1946בולגריה 1946
אקדמיק סופיה
פוליןפולין לך פוזנן & יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד
1959/60 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
אסק ריגה
130–113
(51–61 / 69–62)
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
דינמו טביליסי
פוליןפולין פולוניה ורשה & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלובן אורביס
1960/61 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
148–128
(87–62 / 66–61)
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
אסק ריגה
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) ריאל מדריד & רומניה (1952-1965)רומניה (1952-1965) סטיאווה בוקרשט
1961/62 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
דינמו טביליסי
90–83 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
יוגוסלביהיוגוסלביה אולימפיה ליובליאנה & ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 צסק"א מוסקבה
1962/63 משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות) ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
259–240
(86–69 / 91–74 / 99–80)
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955 דינמו טביליסי & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו
1963/64 משחק בית וחוץ ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
183–174
(110–99 / 84–64)
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
ספרטק ברנו
יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד & איטליהאיטליה זימנטל מילאנו
1964/65 משחק בית וחוץ ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
157–150
(88–81 / 76–62)
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
איטליהאיטליה איניס וארזה & יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד
1965/66 איטליהאיטליה
היכל פלאדוצה, בולוניה
איטליהאיטליה
זימנטל מילאנו
77–72 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
סלביה פראג
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
85–62 יוון 1828יוון 1828
א.א.ק. אתונה
1966/67 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
91–83 איטליהאיטליה
זימנטל מילאנו
יוגוסלביהיוגוסלביה
אולימפיה ליובליאנה
88–83 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
סלביה פראג
1967/68 צרפתצרפת
היכל הספורט גרלנד, ליון
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
98–95 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
ספרטק ברנו
איטליהאיטליה זימנטל מילאנו & יוגוסלביהיוגוסלביה זאדאר
1968/69 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
103–99 (שתי הארכות) ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו & בלגיהבלגיה סטנדרד ליאז'
1969/70 יוגוסלביהיוגוסלביה
היכל סמראנש, סרייבו
איטליהאיטליה
איניס וארזה
79–74 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג
1970/71 בלגיהבלגיה
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
67–53 איטליהאיטליה
איניס וארזה
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג
1971/72 ישראלישראל
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
איטליהאיטליה
איניס וארזה
70–69 יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) ריאל מדריד & יווןיוון פנאתינייקוס
1972/73 בלגיהבלגיה
קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'
איטליהאיטליה
איניס וארזה
71–66 ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
יוגוסלביהיוגוסלביה הכוכב האדום & איטליהאיטליה זימנטל מילאנו
1973/74 צרפתצרפת
היכל הספורט בוליו, נאנט
ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
84–82 איטליהאיטליה
איניס וארזה
צרפתצרפת בארק & יוגוסלביהיוגוסלביה רדניצ'קי בלגרד
1974/75 בלגיהבלגיה
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
איטליהאיטליה
איניס וארזה
79–66 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
צרפתצרפת בארק & יוגוסלביהיוגוסלביה זאדאר
1975/76 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
81–74 ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977)
ריאל מדריד
צרפתצרפת אסוול ליון-וילרבאן & איטליהאיטליה פורסט קאנטו
1976/77 יוגוסלביהיוגוסלביה
היכל פיוניר, בלגרד
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
78–77 איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
ברית המועצות 1955ברית המועצות 1955
צסק"א מוסקבה
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
1977/78 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
75–67 איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
צרפתצרפת
אסוול ליון-וילרבאן
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
1978/79 צרפתצרפת
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
75–67 איטליהאיטליה
אמרסון וארזה
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
1979/80 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
דוטשלנדהלה, ברלין המערבית
ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
89–85 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר איטליהאיטליה
סינודינה בולוניה
1980/81 צרפתצרפת
רנוס ספורט, שטרסבורג
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
80–79 איטליהאיטליה
סינודינה בולוניה
הולנדהולנד
דן בוס
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
1981/82 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ספורטהייל, קלן
איטליהאיטליה
סקוויב קאנטו
86–80 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
פרטיזן בלגרד
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרדספרד
ברצלונה
1982/83 צרפתצרפת
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
איטליהאיטליה
פורד קאנטו
69–68 איטליהאיטליה
בילי מילאנו
ספרדספרד
ריאל מדריד
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצותברית המועצות
צסק"א מוסקבה
1983/84 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליהאיטליה
בנקו די רומא
79–73 ספרדספרד
ברצלונה
איטליהאיטליה
ג'וליקומבני קאנטו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
1984/85 יווןיוון
היכל השלום והאחווה, פיראוס
יוגוסלביהיוגוסלביה
ציבונה זאגרב
87–78 ספרדספרד
ריאל מדריד
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצותברית המועצות
צסק"א מוסקבה
1985/86 הונגריההונגריה
בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט
יוגוסלביהיוגוסלביה
ציבונה זאגרב
94–82 ברית המועצותברית המועצות
ז'לגיריס קובנה
איטליהאיטליה
סימאק מילאנו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרדספרד
ריאל מדריד
1986/87 שווייץשווייץ
CIG דה מאליי, לוזאן
איטליהאיטליה
טרסר מילאנו
71–69 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
צרפתצרפת
פו אורטז
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
זאדאר
1987/88 בלגיהבלגיה
פלנדריה אקפו, גנט
איטליהאיטליה
טרסר מילאנו
90–84 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
פרטיזן בלגרד
105–93 יווןיוון
אריס סלוניקי
1988/89 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
75–69 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
יווןיוון
אריס סלוניקי
88–71 ספרדספרד
ברצלונה
1989/90 ספרדספרד
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
72–67 ספרדספרד
ברצלונה
צרפתצרפת
לימוז'
103–91 יווןיוון
אריס סלוניקי
1990/91 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוגוסלביהיוגוסלביה
פופ 84 ספליט
70–65 ספרדספרד
ברצלונה
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
83–81 איטליהאיטליה
סקאבוליני פזארו
1991/92 טורקיהטורקיה
אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול
סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
פרטיזן בלגרד
71–70 ספרדספרד
מונטיגאלה חובנטוד
איטליהאיטליה
פיליפס מילאנו
99–81 ספרדספרד
אסטודיאנטס מדריד
1992/93 יווןיוון
היכל השלום והאחווה, פיראוס
צרפתצרפת
לימוז'
59–55 איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
יווןיוון
פאוק סלוניקי
76–70 ספרדספרד
ריאל מדריד
1993/94 ישראלישראל
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
ספרדספרד
7UP חובנטוד
59–57 יווןיוון
אולימפיאקוס
יווןיוון
פנאתינייקוס
100–83 ספרדספרד
ברצלונה
1994/95 ספרדספרד
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
ספרדספרד
ריאל מדריד
73–61 יווןיוון
אולימפיאקוס
יווןיוון
פנאתינייקוס
91–77 צרפתצרפת
לימוז'
1995/96 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יווןיוון
פנאתינייקוס
67–66 ספרדספרד
ברצלונה
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרדספרד
ריאל מדריד
1996/97 איטליהאיטליה
פאלאזו דלו ספורט, רומא
יווןיוון
אולימפיאקוס
73–58 ספרדספרד
ברצלונה
סלובניהסלובניה
אולימפיה ליובליאנה
86–79 צרפתצרפת
אסוול ליון-וילרבאן
1997/98 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
58–44 יווןיוון
א.א.ק. אתונה
איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
96–89 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
פרטיזן בלגרד
1998/99 גרמניהגרמניה
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ליטאליטא
ז'לגיריס קובנה
82–74 איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
יווןיוון
אולימפיאקוס
74–63 איטליהאיטליה
טימסטיים בולוניה
1999/2000 יווןיוון
פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי
יווןיוון
פנאתינייקוס
73–67 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
טורקיהטורקיה
אפס פילזן
75–69 ספרדספרד
ברצלונה
2000/01 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
81–67 יווןיוון
פנאתינייקוס
טורקיהטורקיה
אפס פילזן
91–85 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2000/01 סדרה של הטוב מחמישה משחקים איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
3–2
בסדרה
ספרדספרד
טאו קרמיקה
יווןיוון א.א.ק. אתונה & איטליהאיטליה פאט וונינגטון בולוניה
2001/02 איטליהאיטליה
פלאלמגוטי ארנה, בולוניה
יווןיוון
פנאתינייקוס
89–83 איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
איטליהאיטליה בנטון טרוויזו & ישראלישראל מכבי עלית תל אביב
2002/03 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
ספרדספרד
ברצלונה
76–65 איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
79–78 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2003/04 ישראלישראל
היכל נוקיה, תל אביב
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
118–74 איטליהאיטליה
סקיפר בולוניה
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
97–94 איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
2006/05 רוסיהרוסיה
אולימפיסקי, מוסקבה
ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
90–78 ספרדספרד
טאו קרמיקה
יווןיוון
פנאתינייקוס
94–91 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2005/06 צ'כיהצ'כיה
סאזקה ארנה, פראג
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
73–69 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
ספרדספרד
טאו קרמיקה
87–82 ספרדספרד
ברצלונה
2006/07 יווןיוון
ההיכל האולימפי אתונה, אתונה
יווןיוון
פנאתינייקוס
93–91 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
אוניקאחה מאלגה
76–74 ספרדספרד
טאו קרמיקה
2007/08 ספרדספרד
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
91–77 ישראלישראל
מכבי עלית תל אביב
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
97–93 ספרדספרד
טאו קרמיקה
2008/09 גרמניהגרמניה
O2 וורלד, ברלין
יווןיוון
פנאתינייקוס
73–71 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
ברצלונה
95–79 יווןיוון
אולימפיאקוס
2009/10 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ספרדספרד
ברצלונה
86–68 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
90–88 (הארכה) סרביהסרביה
פרטיזן בלגרד
2010/11 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
יווןיוון
פנאתינייקוס
78–70 ישראלישראל
מכבי אלקטרה תל אביב
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
80–62 ספרדספרד
ריאל מדריד
2011/12 טורקיהטורקיה
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
יווןיוון
אולימפיאקוס
62–61 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
ברצלונה
74–69 יווןיוון
פנאתינייקוס
2012/13 בריטניהבריטניה
O2 ארנה, לונדון
יווןיוון
אולימפיאקוס
100–88 ספרדספרד
ריאל מדריד
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרדספרד
ברצלונה
2013/14 איטליהאיטליה
מדיולאנום פורום, מילאנו
ישראלישראל
מכבי אלקטרה תל אביב
98–86 (הארכה) ספרדספרד
ריאל מדריד
ספרדספרד
ברצלונה
93–78 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2014/15 ספרדספרד
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
ספרדספרד
ריאל מדריד
78–59 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
86–80 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה אולקר
2015/16 גרמניהגרמניה
מרצדס-בנץ ארנה, ברלין
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
101–96 (הארכה) טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה
רוסיהרוסיה
לוקומוטיב קובאן
85–75 ספרדספרד
לבורל קוצ'ה
2016/17 טורקיהטורקיה
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה
80–64 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
94–70 ספרדספרד
ריאל מדריד
2017/18 סרביהסרביה
בלגרד ארנה, בלגרד
ספרדספרד
ריאל מדריד
85–80 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה דוגוס
ליטאליטא
ז'לגיריס קובנה
79–77 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2018/19 ספרדספרד
פרננדו בואסה ארנה, ספרד

זכיות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינייקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום קבוצה זכיות סגנויות שנות זכייה סגנויות הערות
1 ספרדספרדריאל מדריד 10 8 1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018 1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014
2 רוסיהרוסיהצסק"א מוסקבה 7 6 1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016 1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3 ישראלישראלמכבי תל אביב 6 9 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014 1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011 בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
4 יווןיווןפנאתינייקוס 6 1 1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011 2001 בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
5 איטליהאיטליה פלקנסטרו וארזה 5 5 1970, 1972, 1973, 1975, 1976 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6 יווןיוון אולימפיאקוס 3 5 1997, 2012, 2013 1994, 1995, 2010, 2015, 2017
7 איטליהאיטליה אולימפיה מילאנו 3 2 1966, 1987, 1988 1967, 1983
8 לטביהלטביה אסק ריגה 3 1 1958, 1959, 1960 1961
- קרואטיהקרואטיה ק.ק ספליט 3 1 1989, 1990, 1991 1972
10 ספרדספרד ברצלונה 2 5 2003, 2010 1984, 1990, 1991, 1996, 1997
11 איטליהאיטליה וירטוס בולוניה 2 3 1998, 2001 1981, 1999, 2002
12 איטליהאיטליהפלקנסטרו קאנטו 2 0 1982, 1983
- קרואטיהקרואטיה ציבונה זאגרב 2 0 1985, 1986
14 טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה 1 2 2017 2016, 2018
15 גאורגיהגאורגיה דינמו טביליסי 1 1 1962 1960
- ספרדספרד חובנטוד בדאלונה 1 1 1994 1992
- ליטאליטא ז'לגיריס קובנה 1 1 1999 1986
18 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסנה סרייבו 1 0 1979
- איטליהאיטליה וירטוס רומא 1 0 1984
- סרביהסרביה פרטיזן בלגרד 1 0 1992
- צרפתצרפת לימוז' 1 0 1993
22 בולגריהבולגריה אקדמיק סופיה 0 2 1958, 1959
- צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 0 2 1964, 1968
- איטליהאיטליה בנטון טרוויזו 0 2 1993, 2003
- ספרדספרד סאסקי בסקוניה 0 2 2001, 2005
26 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג 0 1 1966
- יווןיוון א.א.ק. אתונה 0 1 1998
- איטליהאיטליה פורטיטודו בולוניה 0 1 2004

זכיות לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג מדינה זכיות סגנויות
1. ספרדספרד ספרד 13
ריאל מדריד (10), ברצלונה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
16
ריאל מדריד (8), ברצלונה (5), סאסקי בסקוניה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
2. איטליהאיטליה איטליה 13
פלקנסטרו וארזה (5), אולימפיה מילאנו (3), פלקנסטרו קאנטו (2), וירטוס בולוניה (2), וירטוס רומא (1)
13
פלקנסטרו וארזה (5), וירטוס בולוניה (3), אולימפיה מילאנו (2), בנטון טרוויזו (2), פורטיטודו בולוניה (1)
3. יווןיוון יוון 9
פנאתינייקוס (6), אולימפיאקוס (3)
7
אולימפיאקוס (5), א.א.ק. אתונה (1), פנאתינייקוס (1)
4. ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 8
צסק"א מוסקבה (4), אסק ריגה (3), דינמו טביליסי (1)
6
צסק"א מוסקבה (3), דינמו טביליסי (1), אסק ריגה (1), ז'לגיריס קובנה (1)
5. ישראלישראל ישראל 6
מכבי תל אביב (6)
9
מכבי תל אביב (9)
6. יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 6
ק.ק ספליט (3), ציבונה זאגרב (2), בוסנה סרייבו (1)
1
ק.ק ספליט (1)
7. רוסיהרוסיה רוסיה 3
צסק"א מוסקבה (3)
3
צסק"א מוסקבה (3)
8. טורקיהטורקיה טורקיה 1
פנרבחצ'ה (1)
2
פנרבחצ'ה (2)
9. סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו 1
פרטיזן בלגרד (1)
1
פרטיזן בלגרד (1)
10. צרפתצרפת צרפת 1
לימוז' (1)
- ליטאליטא ליטא 1
ז'לגיריס קובנה (1)
12. צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה 3
ספרטק ברנו (2), סלביה פראג (1)
13. בולגריהבולגריה בולגריה 2
אקדמיק סופיה (2)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]