אנטון שטרייטוויזר
 | |
| אנטון שטרייטוויזר (מימין) ופרנץ ציראייס (במרכז) | |
| לידה |
3 ביולי 1916 זורהיים, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1972 (בגיל 56) בוכום, גרמניה המערבית  |
| מדינה | גרמניה הנאצית |
| עיטורים | |
| |
  | |
אנטון שטרייטוויזר (בגרמנית: Anton Streitwieser; 3 ביולי 1916 – 17 ביולי 1972 בבוכום) היה איש אס אס גרמני ומפקד מחנה הריכוז מאוטהאוזן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטון קיבל תעודת מכונאי באוקטובר 1933. לאחר מכן הוא הצטרף לנוער ההיטלראי, הפך לחבר באס אס בשנת 1934 ועלה לדרגת אובר-שטורמפיהרר באפריל 1945.[1]
ב-1934 החל שטרייטוויזר את שירותו במחנות ריכוז כשומר במחנה הריכוז דכאו. משם עבר למחנה הריכוז זקסנבורג ב-1935 וב-1936 למחנה הריכוז אסטרווגן. לאחר מכן הוא הוצב באורדסבורג ווגלסנג (אנ'). מ-1 בדצמבר 1936 הוא שימש כנהג של תיאודור אייקה במחנה הריכוז זקסנהאוזן. בנובמבר 1938 הועבר שטרייטוויזר למחנה הריכוז מאוטהאוזן שם שירת עד מרץ 1940, בעת הקמת מחנה המשנה גוזן. באפריל 1940 הפך שטרייטוויזר למנהל במחנה הריכוז גוזן. באמצע 1941 התנדב שטרייטוויזר לואפן אס אס והשתתף במשימות קרביות בחזית המזרחית, כששירת מיוני 1941 עד ספטמבר 1942 בגדוד "ווסטלנד" של דיוויזיית הפאנצר אס אס החמישית. עקב פציעה במלחמה, הוענק לסטרייטוויזר צלב הברזל ואות הסער של חיל הרגלים, והוא הועבר בחזרה למחנה הריכוז מאוטהאוזן. בשנת 1943 הוא סיים קורס בבית הספר ליונקרי אס אס בבראונשווייג, הועלה לדרגת אונטר-שטורמפיהרר, וחזר למאוטהאוזן בינואר 1944. ממרץ 1944 ועד לשחרור מחנה הריכוז מאוטהאוזן בתחילת מאי 1945, שימש שטרייטוויזר כמפקד מחנות המשנה של מחנה הריכוז מאוטהאוזן.
שטרייטוויזר נחשב לאכזרי בקרב האסירים. במחנה הריכוז מאוטהאוזן הוא זכה לכינוי "אנטוני היפה". לאחר תום המלחמה נעצר שטרייטוויזר, אך הוא הצליח להימלט מהכלא האמריקאי בפברואר 1946. הוא חי עם אשתו בקלן בזהות בדויה עם השם "קלאוס ורנר קרוג". באפריל 1953 מותו של שטרייטוויזר הוכרז רשמית על ידי בית המשפט המחוזי בבון. אולם לאחר שהתגלתה זהותו הבדויה של שטרייטוויזר, הוא נעצר ב-1956 ושוחרר ממעצר מספר פעמים לפני תחילת המשפט.
יחד עם ראש המחלקה הפוליטית לשעבר במחנה הריכוז מאוטהאוזן, קרל שולץ (גר'), עמד שטרייטוויזר למשפט על פשעיו במאוטהאוזן בפני בית המשפט האזורי בקלן. כתב האישום כלל את רציחתם של אלפי אסירי מחנות ריכוז באמצעות התעללות, גז וירי. הם הואשמו גם בהשתתפות בסלקציה במסגרת מבצע 14f13 ובהריגת צנחנים אמריקאים שנתפסו במחצבה. פסק הדין ניתן ב-30 באוקטובר 1967: שולץ קיבל 15 שנות מאסר בגין ניסיון רצח וסיוע לרצח בעשרה מקרים. שטרייטוויזר נידון למאסר עולם ושבע שנים נוספות בגין שלוש עבירות של רצח ושני עבירות של תקיפה שגרמה למוות.
שטרייטוויזר מת באמצע יולי 1972 בבית החולים שבבית הכלא בבוכום.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארנסט קלה: Das Personenlexikon zum Dritten Reich: Wer war was vor und nach 1945, הוצאת פישר, פרנקפורט דמיין, 2007, ISBN 978-3-596-16048-8
- פריץ באואר (עורך): אוסף Justiz und NS-Verbrechen (גר') כרך א, עמ' 633–646, ISBN 3-598-23817-7
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Numery członków SS od 276 000 do 276 999., www.dws-xip.com