אקדח תופי
אקדח תֻּפִּי (באנגלית: Revolver) הוא אקדח שבו התחמושת מאוכסנת בתוך תוף. לרוב יהיו בתוף האקדח שישה כדורים, אך יש דגמים עם חמישה וכן עם 10 כדורים ויותר. אקדח תופי הוא פיתוח של אקדחים רב-קניים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד האתגרים בפיתוח כלי נשק היה משך הזמן הארוך שנדרש לטעינה מחדש לאחר שנורה כדור או פגז. הנשק חסר תועלת בזמן שהיורה טוען אותו וזה חושף את היורה להתקפה של יריבו.
כדי להתמודד עם האתגר פותחו מספר גישות, והמוקדמת בהן הייתה כלי נשק מרובי קנים. זה איפשר לירות שתי יריות או יותר לפני שנדרשה טעינה נוספת. פיתוח נוסף של גישה זאת הוליד כלי נשק עם מספר קנים שהסתובבו סביב ציר אחד.
אקדח 'בריח פתיל מסתובב' עם שלושה קנים תועד בעיר ונציה בשנת 1548 לכל המאוחר. בסין, לקראת סוף המאה ה-16, המציא ז'או שי-ז'ן את "חנית אקדח המוסקט בעלת חמישה קנים". בערך באותו זמן יוצרו בגרמניה דגמים מוקדמים ביותר של מה שמכונה כיום "אקדח תופי". לכלי נשק אלה יש קנה אחד, והתחמושת - אבקת שריפה וכדור - מאוחסנת בגליל מסתובב.
זמן קצר לאחר מכן החלו יצרני נשק אירופיים רבים לייצר אקדחים תופים בתצורות ועיצובים שונים. עם זאת, כלי נשק אלה היו מסובכים, קשים לשימוש ויקרים למדי ולכן לא זכו לתפוצה נרחבת.
בתחילת המאה ה-19 היו פופולריים אקדחים מרובי קנים שנקראו "קופסאות פלפל". אלה, במקורם, היו אקדחים נטעני-לוע (כלומר שטעינת אבקת השריפה והכדור מבוצעים מקדמת הקנה). בונה הנשקים הבלגי מריאט פיתח בשנת 1837 אקדח חסר פטיש עם הדק-טבעת וקנים שניתנים להסרה, והעיצוב הזה זכה לכינוי "מטחנת פלפל".
יצרן הנשק האמריקני סמואל קולט רשם בשנת 1836 פטנט על אקדח תופי. קולט טען שהגה את הרעיון לאקדח הזה בעת שהיה בחוף הים, וזאת בהשראת כנן עם מנגנון ראצ'ט. גרסה של מנגנון זה שימשה את קולט באקדחיו כדי לסובב את הגליל על ידי טריקת הפטיש, והוא סיפק דרך אמינה וניתנת לשחזור לטעינת הכדורים. זה גם ייתר את הצורך לסובב את הגליל באופן ידני.
האקדח התופי הפך לפופולרי לא מעט בזכות כישוריו של סמואל קולט כאיש מכירות, אבל הוא השפיע על תעשיית הנשק גם בדרכים נוספות.
איכות הבנייה של אקדחי קולט הייתה לשם דבר, ומפעליה בארצות הברית ובאנגליה הכשירו דורות של יצרני כלי נשק ומכונאים אחרים שהשפיעו על ייצור הנשק במחצית המאה הבאה.
אופן הפעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל לחיצה על ההדק מתבצעות הפעולות הבאות:
- הפטיש, שבקצהו נוקר, נדרך לאחור;
- באותו הזמן התוף מסתובב והתא הבא (שבתוכו הכדור) מתמקם מאחורי הקנה ומול הפטיש והנוקר;
- הפטיש משתחרר, נופל קדימה והנוקר מכה בפיקת התרמיל;
- הפיקה הנקורה מציתה את אבק השריפה שבתוך התרמיל ועקב כך הקליע נלחץ לתוך הקנה ונורה מקצהו. התרמיל הריק נותר בתא.
צורת פעולה זו של מנגנון הירי, שבה לחיצה על ההדק מבצעת את שתי הפעולות, דריכת הפטיש לאחור והפלתו קדימה, נקראת "פעולה כפולה". "פעולה כפולה" היא צורת ההפעלה השלטת באקדחים תופיים. יתרונותיה הם מוכנותו התמידית של הנשק לירי, מבלי שיהיה צורך לדרוך אותו לפני כן, הקטנת הסיכון לפליטת כדור והעובדה כי התרמיל הריק נותר באקדח ולא נפלט לרצפה. חסרונה הוא שהשיטה מסורבלת ומקשה על הדיוק, מאחר שהכוח שנדרש לשלב הדריכה של הפטיש מקשה על שמירת הכוונת על המטרה.
באקדחים תופיים, שבהם מנגנון הירי פועל ב"פעולה כפולה", ניתן לבצע את פעולות 1 ו-2 לפני הירי על ידי משיכה ידנית של הפטיש לאחור עד לעצירתו ואז להמתין לרגע שבו נדרש לירות. במצב זה, הירייה מתבצעת על ידי לחיצה קלה ועדינה על ההדק, ובכך ניתן לדייק יותר בירי הכדור הראשון.
צורת פעולה של מנגנון הירי, שבה חובה קודם לדרוך את הפטיש לאחור לפני כל ירייה, ולחיצה על ההדק גורמת רק לנפילת הפטיש קדימה, נקראת "פעולה בודדת".
בעבר היו אקדחים תופיים שיכלו לבצע ירי ב"פעולה בודדת" בלבד, אולם כיום מנגנון הירי ברובם המוחלט של האקדחים התופיים פועל בעקרון "הפעולה הכפולה".
יתרונות וחסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהשוואה לאקדח מוזן מחסנית, לאקדח התופי כמה חסרונות:
- מיעוט כדורים בתוף לעומת אקדח מוזן מחסנית. זהו חסרונו המרכזי והוא בא לידי ביטוי בתחומי האבטחה ואכיפת החוק. מיעוט הכדורים הזמינים לירי ברצף אחד פוגע משמעותית ביכולתו של היורה לפגוע בגורם המאיים שמולו ולנטרלו גם אם פגע בו.
- טעינת כדורים איטית. כדי לטעון מחדש אקדח תופי יש לפתוח אותו, להוציא את התרמילים הריקים מהתאים ואז לשוב ולטעון כל תא בכדור חדש. בהשוואה לכך, באקדח מוזן מחסנית כל שיש לעשות הוא להוציא את המחסנית הריקה באקדח ולהכניס מחסנית מלאה.
- לחיצת הדק קשה (באקדח תופי שמנגנון הירי שלו פועל ב"פעולה כפולה") או, לחלופין, דרישה לביצוע שתי פעולות בכל ירי (באקדח תופי שמנגנון הירי שלו פועל ב"פעולה בודדת").
- קושי מהותי בהחרשת הירי. בשל מבנהו, המחייב את סיבוב התוף בין כל ירייה, קיים מרווח זעיר בין השפה הקדמית של התוף לבין הקנה. לכן, בזמן הירי נפלטים חלק מגזי הבעירה של אבק השריפה שבכדור דרך מרווח זה ותורמים לרעש הירי. מכאן שהתקנת משתיק קול בקצה הקנה, כפי שנעשה באקדחים מוזניי מחסנית, איננה מחרישה את קול הירי בצורה מספקת. כדי להתמודד עם בעיה זו פותחו מספר מצומצם מאוד של אקדחים תופיים הניתנים להחרשה. לדוגמה, Nagant M1895.
- עוצמה מופחתת ביחס לכמות החומר הנפץ ההודף, מאותה הסיבה הנ"ל, פליטת חלק מגזי ההדף דרך המרווח בין התוף לבין הקנה מקטינה את עוצמת הירי.
לעומת חסרונות אלה, יש לאקדח התופי גם כמה יתרונות:
- מנגנון ירי אמין והיעדר מעצורים כתוצאה מגריפה או פליטה לקויות של הכדור. בהשוואה לאקדח מוזן מחסנית, שבו מנגנון הירי מורכב יותר והאקדח חשוף למעצורים בירי בגלל הצורך לפנות מבית הבליעה תרמיל ריק ולגרוף מהמחסנית כדור חדש, הרי שמנגנון הירי של אקדח התופי פשוט להפליא ומכאן שהוא מועד פחות לתקלות. יתרון זה היה בעבר משמעותי יותר, אולם כיום מנגנוני הירי של אקדחים מוזני מחסנית שופרו והפכו אמינים מאוד, כך שמשקלו של יתרון יחסי זה פחת.
- תחמושת חזקה יותר. בגלל מבנהו, ניתן להטעין באקדח תופי כדורים בעלי תרמיל ארוך, כלומר תחמושת חזקה יותר, כגון תחמישי המגנום לסוגיהם והספיישל. תחמושת חזקה יותר משמעה כוח עצירה רב יותר, דיוק וטווח.
- בטיחות רבה יותר בזמן אחסון וטיפול בנשק. לחיצת ההדק הקשה, שהיא אחד ממאפייני האקדח התופי, מפחיתה משמעותית את הסיכון שהאקדח יפלוט כדור עקב לחיצה בהיסח הדעת על ההדק, בזמן טיפול בנשק או טלטולו ממקום למקום.
- טיפול מהיר במעצור כתוצאה מתחמיש עקר. תחמיש עקר הוא כדור שעקב פגם ביצורו או באחסונו איננו יורה את הקליע שלו כאשר הפיקה ננקרת. באקדח מוזן מחסנית הטיפול במעצור כזה כולל יציאה מתמונת כוונות, דריכה חוזרת של הנשק, כניסה מחדש לתמונת כוונות ולחיצה על ההדק. באקדח תופי הטיפול הוא פשוט לחיצה חוזרת על ההדק, כך שהכדור הבא בתוף נורה. שיטות יצור, בקרת איכות והבטחת איכות מודרניות בתהליך יצור תחמושת לאקדחים, הביאו לעליה משמעותית באמינות התחמושת ולכך שמעצור עקב תחמיש עקר הוא מאורע נדיר. לכן, גם יתרון זה משמעותי היום פחות.
- גמישות בתכנון מבנה ומיקום הקת. מאחר שגודל הקת אינו מוגבל על ידי מידות המחסנית ומיקומה אינו קשור למיקום מנגנון הירי, ניתן לעצב קת בתכנון ארגונומי יותר או לבעלי כף יד קטנה או אצבעות קצרות.
- קל יותר לניקוי ולתחזוקה. עקב פשטות מנגנון ההפעלה ומיעוט החלקים של אקדח תופי, קל יותר לנקות אותו לאחר הירי ולהחליף חלקים שנפגמו. לקלות הניקוי תורמת גם העובדה כי בניגוד לאקדח מוזן מחסנית כדוגמת "עיט המדבר" אין החזרה של חלק מגזי השריפה שנוצרים בירי, לצורך הפעלת מנגנון האקדח ולכן הצטברות הפיח קטנה יותר.
- עלות נמוכה יותר. פשטות המנגנון ומיעוט החלקים מביאים גם לכך שעלות היצור, ועקב זאת גם עלות הקניה, של אקדח תופי נמוכה ביחס לאקדח מוזן מחסנית מקביל.
- גמישות רבה יותר בתכנון מבנה האקדח. מנגנון הירי של האקדח התופי אינו מסתמך על רתע או החזרת גזים בזמן הירי, כדי לפעול. לכן, קל יותר לתכנן אקדח תופי כך שניתן יהיה להחליף בו בין קנים באורכים או במאפיינים שונים.
- קלות תפעול ביד אחת. תפעול אקדח מוזן מחסנית מצריך שתי ידיים, כדי לטעון מחסנית חדשה וכדי לדרוך את הצינה. לעומת זאת, תפעול האקדח התופי מתבצע באמצעות יד אחת בלבד. עובדה זו מקבלת משנה חשיבות במצב בו בזמן חילופי אש, נפגעת ידו הדומיננטית של היורה והוא נאלץ להמשיך להגיב בירי תוך שימוש ביד אחת בלבד.
באקדח תופי נהוג לסמן את הקליבר באינץ' (2.54 ס"מ). סוגי התחמישים הנפוצים באקדחים תופיים: 0.22, 0.38 רגיל וספיישל, 0.357 מגנום, 0.44 מגנום, 0.45 מגנום.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקדח תופי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
