ארגון המדינות האיברו-אמריקניות

ארגון המדינות האיברו-אמריקניות
Organización de Estados Iberoamericanos
Organização dos Estados Ibero-americanos
שפה רשמית	ספרדית; פורטוגזית;
מדינה	ספרד, ארגנטינה, פורטוגל, מקסיקו, קולומביה, ברזיל, מוזמביק, פוארטו ריקו, כף ורדה, אנגולה, קוסטה ריקה, פרו, קובה, צ'ילה, פנמה, פרגוואי, ניקרגואה, ונצואלה, אנדורה, אקוודור, אל סלוודור, אורוגוואי, גינאה ביסאו, בוליביה, גינאה המשוונית, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקנית, הונדורס, סאו טומה ופרינסיפה
מטה הארגון	Calle de Bravo Murillo
חברים	?? מדינות
תקופת הפעילות	1949–הווה (כ־75 שנים)
פרסים והוקרה	פרס נסיכת אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי (2024)
	oei.int/pt

ארגון המדינות האיבריות-אמריקאיות (בספרדית: Organización de Estados Iberoamericanos, בפורטוגזית: Organização dos Estados Ibero-americanos; בקיצור OEI), רשמית: "ארגון המדינות האיברי-אמריקאיות לחינוך, מדע ותרבות", הוא ארגון בין-לאומי המורכב מ-23 מדינות חברות באירופה; יבשת אמריקה; וכן מדינה אחת באפריקה. החברות מורכבת מכל המדינות הריבוניות של איברו-אמריקה וחצי האי האיברי, כמו גם מגינאה המשוונית. כל החברים הם מדינות דוברות פורטוגזית וספרדית, בנוסף לאנדורה, שהיא דוברת בעיקר קטלאנית, אם כי הארגון אינו כולל את כל המדינות האיבריפוניות בעולם.

המדינות האיברו-אמריקניות:
  מדינות דוברות פורטוגזית

  מדינות דוברות ספרדית

  מדינות דוברות קטלאנית

הארגון נוסד בשנת 1949^[1] כסוכנות בין-לאומית, משרד החינוך של אמריקה הלטינית, כתוצאה מהקונגרס הראשון לחינוך אמריקה הלטינית במדריד. בשנת 1954 התקיים הקונגרס השני בקיטו, שם הוחלט כי יהפוך לארגון בין-ממשלתי של מדינות ריבוניות. ב-15 במרץ 1957, בקונגרס החינוך השלישי בסנטו דומינגו, החלים החוקים הראשונים של הארגון לתוקף עד 1985.

בשנת 1979 התכנס הקונגרס הרביעי במדריד, ובשנת 1983 התקיים הקונגרס החמישי בלימה. במאי 1985 התקיימה בוגוטה ישיבה יוצאת דופן של הקונגרס, שם הוחלט לשנות את שם ה-OEI לשמו הנוכחי (שמירה על ראשי התיבות והרחבת יעדיה); קונגרס החינוך של אמריקה הלטינית הפך לאספה הכללית. בישיבת מועצת ההנחיה בדצמבר 1985 בפנמה הסכימו חבריה לתקנון הנוכחי של ה-OEI, והחליפו את הטקסט משנת 1957 ואישרו את תקנות הארגון. מאז הפסגה האיברית-אמריקאית בשנת 1991 בגואדלחרה מקסיקו, ה-OEI קידם כנסים של שרי החינוך וביצוע התוכניות החינוכיות, המדעיות והתרבותיות שהוקצו לה.