ארווין נירג'האזי

ארווין נירג'האזי
**Nyiregyházi Ervin**
לידה	19 בינואר 1903; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	13 באפריל 1987 (בגיל 84); לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
מוקד פעילות	ארצות הברית, הונגריה
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט
שפה מועדפת	הונגרית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	Genevieve Haugen
	www.nyiregyhazi.org
	פרופיל ב-IMDb

ארווין נירג'האזי (בהונגרית: Nyiregyházi Ervin; בודפשט, 19 בינואר 1903 – לוס אנג'לס, 13 באפריל 1987) היה פסנתרן ומלחין יהודי-הונגרי-אמריקאי, ילד פלא במוזיקה קלאסית.

קורות חיים

אביו היה איגנץ נירג'האזי (עד 1902, פריד) (1914–1975), חבר בדימוס של מקהלת בית האופרה של בודפשט בגלל מחלה ואמו הייתה מאריה בורשודי.^[1] לפני מותו של איגנץ' הוא סיפר על כמה דברים יוצאי דופן על בנו: ארווין ניסה לשיר לפני שהיה בן שנה; הוא שחזר מנגינות נכון לפני שהיה בן שנתיים; הוא החל להלחין בגיל שנתיים; הוא ניגן נכון במפוחית פה כמעט כל מנגינה ששמע כשהגיע לגיל שלוש; בגיל שבע ארווין יכול היה לזהות כל תו או אקורד שהושמע עבורו. הוא היה ידוע במוזיקליות שלו באותה מידה כמו בטכניקת הנגינה שלו. במבחני אינטליגנציה כללית, ארווין הציג רמה של כמה שנים מעל הממוצע לגילו, כלומר הוא היה עילוי, לא מלומד. פשוט ידע דבריו בטרם למד אותם. גם הוא היה אחד מילדי הפלא במוזיקה כמו אישטוואן פארטוש הכנר ההונגרי-יהודי שנולד באותה השנה ושניהם עוררו את התעניינותו של הפסיכולוג מוזיקה ושמיעה גזה רווס.

הוא היה תלמידם של אישטוואן תומאן ושל ארנולד סקיי באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט בשנים 1912–1914 ואז הפך לתלמידם של ארנסט (ארנה) פון דוהנאני ופרדריק למונד (אנ') בברלין. מגיל עשר העביר קונצרטים בכל רחבי אירופה. בשנת 1914 עבר לברלין. בגיל חמש-עשרה נירג'האזי ניגן את קונצ'רטו לפסנתר של ליסט באיי מז'ור (אנ'), עם הפילהרמונית של ברלין תחת ניצוחו של ארתור ניקיש. הופעת הבכורה שלו בקרנגי הול בשנת 1920 הייתה מרשימה אך שנויה במחלוקת. ריצ'רד אלדריץ' מהניו יורק טיימס ציין את "היכולת הטכנית המבריקה של נירג'האזי, חוזק רב של זרועות ואצבעות, מיומנות מדהימה, תחושה נאה לטון הפסנתר", אך היה ביקורתי בתפיסותיו ה"לא שגרתיות ומטעות של כמה מן המוכרים ביותר של היצירות לפסנתר".

הוא נסע שוב לארצות הברית בשנת 1928, שם עבד באולפני הקולנוע הגדולים. לפעמים ידיד המנגנות צולמו ככפיל בסרטים. בין חבריו היו בלה לוגוסי, רודולף ולנטינו, הארי הודיני, גלוריה סוונסון. הוא חזר להונגריה בשנת 1930 לפגוש את חבריו בבודפשט. הוא היה נשוי עשר פעמים. אשתו הראשונה תקפה אותו לכאורה בסכין, מה שהוביל לגירושין מתוקשרים מבולבלים. אף על פי שהוא נולד בתנאי נוחות (אמו התעקשה שהמשרתים ייקשרו את שרוכי נעליו ויאכילו אותו ביד כדי להסיר ממנו מדאגות יומיומיות), בכל זאת בילה את חלק הארי במחייו בעוני, ולעיתים הוא נאלץ לישון ברכבת התחתית בשל העדר מגורים קבועים. שנים רבות מאוד מחייו לא הופיע, נאבק בבעיותיו הפרטיות (חסר בית, אלכוהוליזם, 10 קשרי נישואים) עד שהופיע סוף סוף כווירטואוז לפסנתר בגיל 70. גזה רווס פרסם מספר מחקרים על הפסנתרן שהופיע כילד פלא.

סרטיו

Coquette (1929, amerikai, hangszerelֵő)
The Lost Zeppelin (1929, amerikai)
The Soul of a Monster (1944, amerikai)
קוקט (1929, אמריקאי)
הצפלין האבוד (1929, אמריקאי)
נשמה של מפלצת (1944, אמריקאי)

תקליטים

Nyiregyhazi Plays Liszt (Desmar/International Piano Archives IPA 111, Telefunken 6.42626, 1977)
Nyiregyhazi: All Liszt Program (Columbia M2-34598, 1978)
Nyiregyhazi: Tchaikovsky, Grieg, Bortkiewicz, Blanchet (Columbia M-35125, 1979)

לקריאה נוספת

Bazzana, Kevin: Lost Genius: The Story of a Forgotten Musical Maverick. McClelland & Stewart, 2009 ISBN 1551991845
Ervin Nyiregyhazi was the first child prodigy musician to be seriously studied, and the book by the psychologist Géza Révész referred to above resulted in him being among the best-documented prodigies in history.
In 2007, a biography by Kevin Bazzana, entitled Lost Genius, was published by McClelland and Stewart of Canada.
ארווין נירדג'האזי. נתוני BMC