באלינט באלאשי

באלינט באלאשי
Balassi Bálint

לידה	20 באוקטובר 1554 זויום בצפון ממלכת הונגריה, כיום זבולן בסלובקיה
פטירה	30 במאי 1594 (בגיל 39) אסטרגום,המחנה הצבאי סנטקיראי, ממלכת הונגריה
מדינה	הונגריה
שפות היצירה	הונגרית, סלובקית
תקופת הפעילות	מ-1572

באלינט באלאשי, ברון ד'יארמאט וקֶקֶה (בהונגרית:Gyarmati és kékkői báró Balassi Bálint ד'יארמטי אֵש קֶקֶיי באלאשי באלינט, בסלובקית:Valentín Balaša (Valaša) barón z Ďarmôt a Modrého Kameňa, ‏ 20 באוקטובר 1554 - 30 במאי 1594) היה משורר לירי ומתרגם הונגרי מעידן הרנסאנס, אציל ואיש צבא. הוא נחשב למייסד השירה הלירית והארוטית ההונגרית. "שיריו נשאו עליהם חותם של שירת האבירים האירופית" (א. יעוז-קסט)

קורות חייו

ילדות וצעירות

באלינט (ולנטין) באלאשי נולד ב-1554 בזויום (כיום זבולן שבסלובקיה) אז ב"קפיטנות של ציסדנוביה וערי המכרות" בצפון ממלכת הונגריה כבנם של יאנוש באלאשי ושל אנה לבית שויוק לצ'קאי (Iekcsei Sulyok). הוא היה צאצא למשפחת אצולה הונגרית אמידה ממוצא סלובקי משפחת באלאשה או באלאשי. אבותיו היו במאה ה-13 בעלי קרקעות באיליאנוב (בהונגרית - אילאנו) ופאלודזה (בהונגרית מאג' פאלודיה) אותן החליפו מאוחר יותר ביישוב דיארמאט (כיום בלשדיארמט) שבצפון-הונגריה. במאה ה-14 הוסיפו לרכושם גם את אחוזת קְֵיקֶה (Kékkő) ("האבן הכחולה" בסלובקית - מודרי קאמן) ובשנים 1600-1554 הייתה בבעלותם גם טירת ליפטוב ( ליפטובסקי הראדוק, בהונגרית- ליפטו-אויוואר). אחד מדודיו מצד אביו, אימרה באלאשי כיהן כשליט טרנסילבניה. אמו אנה שויוק הייתה גיסתו של אישטוואן דובו מרוסקה הקפטן של מבצר אגר.. באלאשי בילה את ילדותו בטירת המשפחה בזויום אך גם בטירה בליפטו-אויוואר. הוא זכה להשכלה רחבה והתחנך באמונה הקלוויניסטית אצל אמו ואצל המטיף פטר בורנמיסה. במהלך חייו למד שבע שפות, כולל לטינית, גרמנית וטורקית. יצירתו הראשונה הייתה תרגום מגרמנית של Wurtzgertlein für die krancken Seelen ("גן עשבים קטן לנשמות חולות") מאת מיכאל בוק, שמטרתה הייתה לנחם את אביו בשעה שנושל מנכסיו. אביו נכלא על ידי השלטון ההבסבורגי ואחר כך, בשנים 1572-1570 גלה בפולין . אחרי שהאב זכה לטיהור שמו, באלינט ליווה אותו לחצר המלכות, ונכח ב-26 בספטמבר 1572 בכינוס הדיאטה ההונגרית בברטיסלבה (פוז'ון) שהכתירה את הנסיך רודולף כמלך שותף של הונגריה. בעקבות המשבר הכלכלי של משפחתו באלאשי התגייס לצבא ונאבק בטורקים העות'מאנים כקצין במבצר אגר שבצפון-מזרח הונגריה. ב-1574-1573 הוא למד שם בבית ספר צבאי.

יצאו מוניטין לפרשיות אהבותיו. קודם כל אהבתו אל אנה לושונצי, בתו של הקפטן הגיבור של טימישוארה וכפי שאפשר להבין משיריו אהבה זו הייתה הדדית. אולם אחרי מות בעלה השני, העדיפה הצעירה לתת את ידה לגבר אחר, בשם קרישטוף אונגנאד. כשאיבד אותה הבין המשורר עד כמה אוהב אותה. הוא רדף אחריה במתנות ובכתיבת חרוזים אבל היא נשארה נאמנה לבעלה. באלאשי עיגן את זכרה בשירתו.

ב-1574 נשלח באלאשי למחנה של גאשפאר בקש כדי לסייע לו בעימות עם אישטוואן באטורי אולם בדרך נתקל בלוחמי היריב שגברו על חייליו. הוא נפצע בראשו ונפל בשבי בידי רב-האישפאן כרישטוף הג'משי. הוא נכלא למשך שנתיים במצודת חוסט (כיום בזקרפטיה באוקראינה) אך זכה ליחס טוב. מפקד המצודה, גשפר קורניש העריץ את מכישרונו של באלאשי כמשורר והעניק לו תנאי אירוח משופרים תמורת מילת כבוד. באלאשי התאהב באותם הימים בכריסטינה הג'משי, אשת הגנרל הג'משי שהתארחה במצודת חוסט. כבעלת מעמד אצילי, היא מצאה לעצמה משימת כבוד לטפל באביר הפצוע.

ב-1576 יכול היה באלאשי להתחתן עם כריסטינה הג'משי, מכיוון שהיא התאלמנה, אבל הוא נשלח לשרת את ווייבוד טרנסילבניה אישטוואן באטורי בדיולאפהרוואר (אלבה יוליה). אחר כך הוא ליווה את באטורי לפולין, בה הוכתר אדונו כמלך פולין. ב-1577 הוא השתתף בקרבות של באטורי בגדאנסק (דנציג) וחזר למולדתו זמן קצר אחרי מות אביו.

המשך הרפתקאותיו

בסוף שנות ה-1570 התגורר באלאשי שוב בטירת ליפטו-אויוואר שנפלה לחלקו בחלוקת הירושה. הוא ניהל משפטים נגד בני משפחה אחרים בנוגע לירושה. יחד עם אחיו פרנץ שיקם את הטירה והקיף אותה בחומה חדשה. בעקבות הצטברות חובותיו כאציל בן חסות, הסתכסך עם נתיניו, בעיקר עם תושבי הכפר פריבילינה שנמצא על אדמותיו. . ב-1582-1579 שירת באלאשי כקצין בחיל המצב של אגר, אחר כך חזר וגר בזויום. ב-1584 הוא התחתן בשארושפאטאק עם דודנית, כריסטינה דובו, הבת של גיבור ההגנה על המבצר אגר, הקפטן אישטוואן דובו רוסקאי. נישואים אלה שהיו נישואים מחושבים ולא מתוך אהבה, גרמו לו להרבה תסבוכות שהעיקו על חייו. זאת בגלל שורה של תביעות רכוש שהעלו נגדו קרוביה החמדנים של אשתו. ב-1586 כדי להימלט מפניהם, המיר באלאשי את דתו לנצרות הרומית-קתולית ואז אויביו השמיצו אותו בטענת שוא שהוא ובנו התאסלמו. הוא נעדר מביתו לכמה שנים וחי בחוסר ודאות קיומי. ב-1588 שירת באלאשי תחת פיקודו של הקפטן מנובה זמקי (אר'קאויוואר). ב-1589 נסע לטרנסילבניה ובסוף השנה הוזמן לפולין כדי להשתתף במלחמה חדשה בטורקים העות'מאנים. לבסוף המלחמה נמנעה והוא חי זמן מה בקרקוב. בהמשך ניהל חיי נדודים ברחבי פולין, אותם המתיקו פרשיות רומנטיות חדשות עם נשים מכל המעמדות - ממוזיקאיות רחוב ועד נסיכות. אחרי שהייה במכללה הישועית בברנייבו (בארונסברג) חזר בלאשי להונגריה ב-1591 ועסק וסחר ביין.

ימיו האחרונים ומותו

בעת מלחמת חמש עשרה השנים התגייס באלאשי בצבא ההבסבורגי שנאבק בטורקים. הוא נלחם תחת פיקודו של מיקלוש פאלפי והשתתף בכיבוש הטירות דיווין וקיקה (מודרי קאמן). בעת המצור על אסטרגום-ויזיווארוש (אוסטריהום), נפצע קשות מפגז בשתי רגליו ומת עקב פציעותיו כעבור שלושה ימים. הוא היה בן ארבעים במותו. באלאשי הובא לקבורה בהיבה (Hybie היביה)֫, בשטח סלובקיה של ימינו.

יצירתו

שיריו מחולקים לארבע חטיבות: המנונים, שירי מולדת ומלחמה, שירי אהבה ועיבודים לפי שירים לטיניים וגרמניים. סגנונו עלה על זה של משוררים הונגרים בני תקופתו, כמו שבשטיין טינודי לנטוש ופטר אילושוואי. שירת האהבה שלו נחשבת לפסגת יצירתו. שירי האהבה שלו לא היו ידועים עד למאה ה-19 ועד אז נודע בשיריו הדתיים (istenes ének) שפורסמו ב-1632 או 1631. כאיש צבא למוד ניסיון הילל באלאשי בשיריו את ריצתו של סוס מלחמה, את גבורתם ותושייתם של ותיקי הלוחמים, את הערבות רחבות הידיים, ואת הטעם המריר של היין המוזהב. חרדתו לשלום המולדת לא הפכה אצלו לבכי וקינה, אלא לרצון להקריב את חייו למענה. חלק גדול משיריו נותרו בכתבי יד למשך דורות ולא הובאו לדפוס עד ל-1874 כשפרקש דיאק גילה עותק שלם שלהם בספריית רדוואני. בתולדות השירה ההונגרית לא נודעו יצירות יפות כאלה עד למיהאי צ'וקונאי ויטז ושנדור פטפי. דוגמה לכך מחזור השירים "אל יוליה" שהוקדש לאהובתו, אנה לושונצי, נחשב לפנינה של השירה ההונגרית לכל הזמנים. שירי האהבה של באלאשי הושפעו מיצירות דנטה ופטרארקה. שפת שירתו של באלאשי הייתה מחוספסת, ארכאית-חגיגית עם אלמנטים של שפת יום-יום.. היא לקתה ב"מעקשים ריתמיים" כלשונו של יעוז-קסט.. נודע, בין היתר, בסוגת חרוזים שקיבלה את שמו - בית המורכב מתשע שורות בתבנית א א ב ג ג ב ד ד ב, או שלושה זוגות פסוקים מתחרזים לסירוגין עם השורות השלישית השישית והתשיעית. הוא כתב גם קומדיה בשפה ההונגרית. שיריו בסלובקית נתגלו רק ב-1949 בספרייה הלאומית של וינה. בסלובקית כתב שירי דת וגם שיר אהבה אחד "שיר בשם נערה יפה" ("Pieseň v mene peknej devy"). שיר זה הוא שיר האהבה החילוני הראשון בשפה הסלובקית והוא נכלל בקובץ השירים של יאן יוב פנצהאלי משלהי עידן הרנסאנס.

כתביו

• קובץ שירים בהונגרית - בכתב יד מ-1589 - נתגלה ב-1874 בספריית משפחת רדוואני
• קודקס של יאן יוס פנצהאלי, כולל קומדיה בסגנון איטלקי בהונגרית " קומדיה הונגרית יפה" Szép magyar komédia (בסלובקית: "קרדולוס ויוליה" ) - נתגלתה על ידי החוקר הסלובקי יאן משיאניק ב-1959
• השיר הסלובקי "שיר בשם נארה יפה".

במדיה אמנותית אחרת

מוזיקה

על שיריו חוברו לחנים על ידי מלחינים שונים:

• זולטאן קודאי: -Balassi Bálint elfelejtett éneke שיר נשכח של באלאשי באלינט - למקהלה

הנצחה

לוח זיכרון על בית שבו התגורר באלינט באלאשי בקרקוב בפולין בשנת 1590

• 1997 - מיוזמתו של המשורר פאל מולנאר - בחג ולנטינוס הקדוש מתקיים כל שנה במלון גלרט בבודפשט טקס הענקת הפרס באלינט באלאשי לספרות יחד עם חרב ובקבוק יין. הפרס מוענק למשוררים הונגרים ולמתרגמים זרים מהספרות ההונגרית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא באלינט באלאשי בוויקישיתוף

• באלינט באלאשי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Robert Nisbet Bain art. Balint Balassi in Encyclopedia Britannica 1911, vol.3
• כתבי באלינט באלאשי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• א. נ.גולנישצ'ב-קוטוזוב "באלאשי והשירה בשפה ההונגרית" באתר "הספרייה היסודית האלקטרונית" - ברוסית
• Czigány Loránt ch. Balassi Balint in A History of the Hungarian Literature - From the Earliest Times to the mid-1970's Clarendon 1984
• על באלאשי באלינט באתר ספריית ליודוביט שטור בזבולן Elena Matisková 2004
• באלינט באלאשי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• באלינט באלאשי, באתר Discogs (באנגלית)

לקריאה נוספת

• István Nemeskürty, Tibor Klaniczay A History of Hungarian literature. Corvina Kiadó. 1982 ISBN 978-963-13-1542-4
• איתמר יעוז-קסט - "צבי-הפלאות" אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה, מהדורה דו-לשונית - תרגום מול מקור, עקד, תל אביב, 1984