לדלג לתוכן

בובי לאונרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בובי לאונרד
Bobby Leonard
לידה 17 ביולי 1932
טרה הוט, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה 13 באפריל 2021 (בגיל 88)
אינדיאנפוליס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה רכז
גובה 1.91 מטרים
מכללה אוניברסיטת אינדיאנה
דראפט בחירה עשירית, 1954
בולטימור בולטס
היכל התהילה נבחר בשנת 2014 כמאמן
קבוצות כשחקן
1956–1961
1961–1963
מיניאפוליס/לוס אנג'לס לייקרס
שיקגו פקרס/זפרס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ליגת המכללות (1953)
קבוצות כמאמן
1962–1964
1968–1980
שיקגו פקרס/בולטימור בולטס
אינדיאנה פייסרס
הישגים כמאמן
3 זכיות באליפות ה-ABA(1970, 1972, 1973)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1975–1980 אינדיאנה פייסרס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם רוברט "בובי" לאונרדאנגלית: William Robert "Bobby" Leonard; ‏17 ביולי 193213 באפריל 2021), אשר היה מוכר גם בכינויו סליק לאונרד (Slick Leonard), היה כדורסלן ומאמן אמריקאי. בין השנים 19561963 שיחק בליגת ה-NBA,[1] ובין השנים 19621980 שימש כמאמן ראשי בליגות ה-NBA וה-ABA.[2]

זכה ב-3 אליפויות ABA כמאמן אינדיאנה פייסרס בעונות 1970, 1972 ו-1973. בשנת 2014 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל כמאמן.[3]

קריירת מכללות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונרד נולד וגדל בעיר טרה הוט שבאינדיאנה, ובשנת 1950 החל ללמוד באוניברסיטת אינדיאנה. ב-3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שיחק תחת המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל בראנץ' מקראקן, וקלע 15.5 נקודות בממוצע למשחק.[4] בעונת 1952/1953 הוביל את הקבוצה, לצד הסנטר דון שלונדט, לזכייתה השנייה אי פעם בטורניר אליפות המכללות. במשחק חצי הגמר מול לואיזיאנה סטייט, אותה הוביל בוב פטיט, קלע לאונרד 22 נקודות, ובמשחק הגמר מול אוניברסיטת קנזס, בה שיחק דין סמית', קלע לאונרד את קליעת העונשין אשר קבעה את תוצאת המשחק – 69–68 לזכות אינדיאנה. בסיום עונתו האחרונה באוניברסיטה, 1953/1954, נבחר לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA‏ 1954 נלקח לאונרד בבחירה העשירית על ידי בולטימור בולטס,[5] אשר התפרקה באותו הקיץ, וב"דראפט הפירוק" שנעשה על שחקניה נבחר על ידי מיניאפוליס לייקרס. לקראת עונת 1956/1957 הצטרף ללייקרס, וב-5 עונותיו במדיה קלע 8.8 נקודות בממוצע למשחק כרכז הקבוצה. בעונת 1958/1959 העפיל עם הלייקרס לגמר ה-NBA, בו הפסידו מול בוסטון סלטיקס בתוצאה 0–4.

בדראפט ההרחבה של שנת 1961 נבחר לאונרד על ידי קבוצת שיקגו זפרס,[6] אשר בעונה הבאה שינתה את כינויה ל"שיקגו פקרס" (כיום וושינגטון ויזארדס). בשתי עונותיו עם הקבוצה רשם ממוצעים של 13.3 נקודות ו-5.1 אסיסטים למשחק. ממוצעיו הכוללים ב-NBA היו 9.9 נקודות, 3.3 אסיסטים ו-2.9 ריבאונדים למשחק.[1]

קריירת אימון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונתו האחרונה כשחקן, 1962/1963, החליף לאונרד את מאמן הפקרס ג'ק מקמהון, ונשאר בתפקיד זה עד לסיום העונה העוקבת. בתקופתו כמאמנה רשמה הקבוצה מאזן כולל של 44 ניצחונות ו-78 הפסדים (36.1%).

בשנת 1968 מונה לאונרד למאמן אינדיאנה פייסרס, לקראת עונתה השנייה בליגת ה-ABA, והוא נשאר בתפקיד זה עד לסיום עונת 1979/1980, אז כבר שיחקה ב-NBA. בעונת 1969/1970 זכה עם הפייסרס באליפות הליגה, לאחר שגברו על לוס אנג'לס סטארס בסדרת הגמר (4–2). בעונות 1972 ו-1973 זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ABA נוספות, מול ניו יורק נטס (4–2) וקנטקי קולונלס (4–3), בהתאמה. השחקנים הבולטים של הפייסרס באותה תקופה היו מל דניאלס, רוג'ר בראון, ג'ורג' מקגיניס, פרדי לואיס ובוב נטוליקי. ב-12 עונותיו כמאמנה ב-ABA וב-NBA, רשמה אינדיאנה מאזן כולל של 529 ניצחונות לעומת 456 הפסדים (53.7%) בעונה הסדירה, ו-69 ניצחונות לעומת 47 הפסדים (59.5%) בפלייאוף. בשנת 2014 "הפריש" מועדון הפייסרס גופייה עם שמו של לאונרד והמספר "529", המייצג את מספר הניצחונות שלו כמאמן הקבוצה.[7]

משנת 1985 ועד למותו שימש לאונרד כשדרן של משחקי הפייסרס בערוצי טלוויזיה ורדיו מקומיים.[8][9]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 סטטיסטיקות המשחק של לאונרד ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  2. ^ סטטיסטיקות האימון של לאונרד ב-NBA וב-ABA, באתר basketball-reference.com
  3. ^ בובי "סליק" לאונרד, באתר היכל התהילה של הכדורסל
  4. ^ סטטיסטיקות המכללות של לאונרד, באתר sports-reference.com
  5. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1954, באתר basketball-reference.com
  6. ^ רשימת הנבחרים בדראפט ההרחבה 1961, באתר basketball-reference.com
  7. ^ ביוגרפיה, באתר הפייסרס
  8. ^ ביוגרפיה, באתר indianahq.com
  9. ^ סליק לאונרד הופך לאייקון כשדרן, באתר thepostgame.com,‏ 14 בינואר 2014