לוס אנג'לס לייקרס

לוס אנג'לס לייקרס
Los Angeles Lakers

לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד	1947
מדינה
אולם ביתי	קריפטו.קום ארנה (18,694 מושבים)
מיקום	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המערבי
בית	הבית הפאסיפי
היסטוריה	מיניאפוליס לייקרס (1947–1960) לוס אנג'לס לייקרס (1960–הווה)
בעלים	משפחת באס
נשיא	ג'יני באס
מנכ"ל	רוב פלינקה
מאמן	דרווין האם
צבעי תלבושת	סגול, צהוב, שחור, לבן
תארים
אליפויות ליגה 17 1949, 1950, 1952, 1953, 1954, 1972, 1980, 1982, 1985, 1987, 1988, 2000, 2001, 2002, 2009, 2010, 2020 אליפויות אזוריות 32 1949, 1950, 1952, 1953, 1954, 1959, 1962, 1963, 1965, 1966, 1968, 1969, 1970, 1972, 1973, 1980, 1982, 1983, 1984, 1985, 1987, 1988, 1989, 1991, 2000, 2001, 2002, 2004, 2008, 2009, 2010, 2020
תלבושת
מדי בית וחוץ של לוס אנג'לס לייקרס
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

לוס אנג'לס לייקרס (באנגלית: Los Angeles Lakers) היא קבוצת כדורסל מהעיר לוס אנג'לס שבקליפורניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הפאסיפי שבאזור המערבי, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם קריפטו. קום ארנה (אותו היא חולקת עם יריבתה העירונית לוס אנג'לס קליפרס). הלייקרס הוא אחד מהמועדונים המעוטרים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA עם 17 תוארי אליפות, והם מדורגים במקום הראשון במספר האליפויות הכולל, יחד עם בוסטון סלטיקס. כמו כן הלייקרס הוא המועדון בעל מספר ההופעות הגדול ביותר בגמר ה-NBA, עם 33.

המועדון הוקם בשנת 1947 בעיר מיניאפוליס שבמינסוטה, בשם מיניאפוליס לייקרס, ולקראת עונת 1960/1961 עבר לשחק בלוס אנג'לס. הלייקרס זכו בחמש אליפויות בזמן ששהו במיניאפוליס, בהובלתו של הסנטר ג'ורג' מייקן, שתואר באתר הרשמי של ליגת ה-NBA כסופרסטאר הראשון של הליגה.

בהנהגתם של חברי היכל התהילה אלג'ין ביילור וג'רי וסט, הגיעו לוס אנג'לס לייקרס לגמר ה-NBA שש פעמים במהלך שנות ה-60, אך הפסידו בכל הסדרות לבוסטון סלטיקס, ובכך התחילו ביניהם יריבות ארוכה ועמוקה. בעונת 1971/1972 זכו הלייקרס בתואר השישי של המועדון, בהובלתם של ג'רי וסט ווילט צ'מברלין. במהלך שנות ה-80 כינויה של הקבוצה היה "שואוטיים" (באנגלית: "Showtime"), עקב יכולתו של כוכבם מג'יק ג'ונסון להוביל התקפות מתפרצות מהירות, והלייקרס זכו בחמש אליפויות. באותן השנים שיחקו במדי הלייקרס חברי היכל התהילה מג'יק ג'ונסון, כרים עבדול-ג'באר וג'יימס וורת'י, תחת שרביט האימון של מאמן חבר היכל התהילה, פט ריילי. בהובלתם של השחקנים שאקיל אוניל וקובי בראיינט, והמאמן פיל ג'קסון, זכו הלייקרס בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000–2002. לאחר שהפסידו בסדרות גמר ה-NBA בשנים 2004 ו-2008, זכו הלייקרס בשתי אליפויות נוספות בעונות 2009 ו-2010. בקיץ 2018 חתם בקבוצה לברון ג'יימס, ושנה לאחר מכן עבר לקבוצה בטרייד אנתוני דייוויס, כוכב ניו אורלינס פליקנס. ג'יימס ודייוויס הובילו את הלייקרס לזכייתם ה-17 באליפות ה-NBA בסוף עונת 2019/2020, כשגברו בסדרת הגמר על מיאמי היט.

היסטוריה

1946–1958: מיניאפוליס וג'ורג' מייקן

חבר היכל התהילה ג'ורג' מייקן (#99) הוביל את הלייקרס לחמש האליפויות הראשונות של המועדון. הוא מתואר בידי אתר ה-NBA הרשמי כ"כוכב הראשון" בהיסטוריית הליגה.

מועדון הלייקרס החל את דרכו ב-1946, כאשר בן ברגר ומוריס צ'אלפן ממינסוטה רכשו את מועדון כדורסל, שהתפרק זמן קצר לפני כן, דטרויט גמס מליגת ה-NBL מבעליו מאורי וינסטון תמורת 15,000 דולר. בשל כינויה של מדינת מינסוטה, "ארץ 10,000 האגמים", בחר המועדון, כמחווה למדינה, את השם לייקרס (אגמים). הלייקרס שכרו את ג'ון קנדלה כמאמן הראשי הראשון של המועדון.

בן ברגר, אחד השותפים המייסדים של מיניאפוליס לייקרס

ברגר וצ'אלפן העבירו את המועדון לעיר מיניאפוליס, כאשר משחקי הבית היו משוחקים באולמות "מיניאפוליס אודטוריום" ו"מיניאפוליס ארמורי". המועדון אותו רכשו למעשה ברגר וצ'אלפן הכיל רק ציוד, כיוון שהקבוצה נראתה על סף התפרקות, וכל שחקניה כבר הוחתמו בקבוצות אחרות. ברגר וצ'אלפן הביאו את מקס וינטר, שלימים הפך למייסד ולבעלים של קבוצת הפוטבול מליגת ה-NFL, מינסוטה ויקינגס, ומינו אותו לתפקיד הג'נרל מנג'ר הראשון של המועדון. וינטק גם לקח חלק מהבעלות על המועדון, אותה החזיק עד שעזב את הלייקרס ב-1955.

כיוון שדטרויט גמס השיגו את המאזן הגרוע ביותר בליגת ה-NBL, קיבלו הלייקרס את הבחירה הראשונה בדראפט הפירוק של "ליגת הכדורסל המקצוענית של אמריקה" (Professional Basketball League of America), אותה הם ניצלו כדי לבחור את ג'ורג' מייקן, שלימים הפך לאחד הסנטרים הגדולים של זמנו. עם מייקן, המאמן החדש ג'ון קנדלה, ומיזוג של שחקנים בוגרי אוניברסיטת מינסוטה שהחליפו את השחקנים שעברו לפני שהמועדון העתיק את מקומו, זכו הלייקרס באליפות ליגת ה-NBL בעונתם הראשונה.

שנה לאחר מכן, עברו הלייקרס לליגת ה-BAA שהורכבה מ-12 קבוצות, וזכו באליפות כבר בעונתם הראשונה. כיוון שליגת ה-BAA נחשבת לליגת-אם ישירה של ליגת ה-NBA של ימינו, האליפות של 1949 מליגת ה-BAA מוכרת היום רשמית כאליפות של ליגת ה-NBA ללייקרס, בעוד שהאליפות מ-1948 בליגת ה-NBL לא מוכרת ככזו. עובדה טכנית זו הופכת את הלייקרס לקבוצת ההרחבה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, וכיוון שליגת ה-NBA אינה מכירה ברישומי ליגת ה-NBL נחשבים הלייקרס כקבוצת הרחבה שהצטרפה לליגה ב-1948.

שנה לאחר מכן מוזגו ליגת ה-BAA וה-NBL כדי ליצור את ליגת ה-NBA, והלייקרס זכו באליפות השלישית הרצופה שלהם בהובלתם של מייקן, ורן מיקלסן, ומאמן ה-NHL לעתיד באד גרנט. רצף האליפויות של הלייקרס הגיע לקיצו ב-1951, כאשר הפסידו לרוצ'סטר רויאלס בגמר המערב. למרות זאת, הלייקרס התאוששו מההפסד וזכו בשלוש אליפויות רצופות נוספות, והופכים ל"שושלת", הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA, לאחר שזכו בחמש אליפויות ליגות ה-NBA/BAA בשש שנים (ושש אליפויות בשבע שנים אם מביאים בחשבון את התואר בו זכו ב-1948 בליגת ה-NBL). בנוסף למייקן וניקלסן, שיחקו בקבוצת הלייקרס של אותן השנים כמה חברי היכל תהילה לעתיד, ג'ים פולארד, סלייטר מרטין וקלייד לאבלט. במהלך אותה תקופה, השתתפו הלייקרס גם במשחק עם הניקוד הנמוך ביותר בהיסטוריה של ה-NBA; ב-22 בנובמבר 1950, הפסידו הלייקרס לפורט ויין פיסטונס בתוצאה 18:19. למשחק זה היה משקל רב בהחלטת הנהלת ה-NBA להנהיג שעון זריקות.

פציעות אילצו את ג'ורג' מייקן לפרוש לאחר עונת 1953/1954, וחסרונו הורגש היטב על ידי הלייקרס. לא רק זאת, ליגת ה-NBA הציגה כמה שינויים בחוקי המשחק: שעון הזריקות נקבע ל-24 שניות, ונוספה הגבלה של שש עברות אישיות לקבוצה לרבע משחק. חוקים אלה אילצו את קבוצות ה-NBA לשחק בסגנון שונה לחלוטין, אליו לא היו מורגלות. לוולטה הוביל את הלייקרס בנקודות, אך הלייקרס שיחקו בצורה כה לא טובה בעונת 1954/1955, שהוכרז כי ג'ורג' מייקן יחזור מהפרישה לעונת 1955/1956. משחקו של מייקן לא עמד בסטנדרטים אותם קבע, אך, במחצית הדרך בעונה, הוא פרש שוב, הפעם באופן סופי. הלייקרס של 1956 הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף, אך הודחו בידי סנט לואיס הוקס.

1958–1975: לוס אנג'לס, ביילור, וסט, צ'מברלין וגודריץ'

ג'רי וסט הוביל את המועדון לתשע הופעות בגמר ה-NBA במהלך שנות ה-60 וה-70, צלליתו מופיע על סמל ליגת ה-NBA.

הלייקרס מצאו את דרכם חזרה לפלייאוף בעונת 1956/1957, בו הפסידו להוקס פעם נוספת. אך, השנה לאחר מכן הייתה הרת אסון, כאשר מייקן הפך למאמן הראשי לפני שהתברר כי אינו מתאים למשימה. לאחר שהשיגו מאזן של 9:30, הוא ויתר על תפקידו והוחלף בידי קנדלה, אך הלייקרס מצאו את עצמם אחרונים בליגה באותה העונה עם מאזן של 19:53.

אך, המקום האחרון, היה גם הבחירה הראשונה בדראפט 1957, ועבור הלייקרס הייתה הבחירה קלה, כאשר בחרו את אלג'ין ביילור, שזכה בתואר רוקי השנה. בעונת 1958/1959, הצליחו ביילור ומיקלסן להוביל את הלייקרס לניצחון על יריבתם, ההוקס, ולהגיע לגמר ה-NBA, בו הפסידו בסוויפ הראשון בהיסטוריה של סדרות גמר ה-NBA לבוסטון סלטיקס שהחלה לעלות לגדולה. סדרת גמר זו סימנה את תחילתה של יריבות ארוכה בין שני המועדונים. בעונת 1959/1960, החלו הלייקרס בצורה חלשה, אך הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף לאחר שסיימו את העונה הסדירה במאזן, 25:50. בפלייאוף לאחר שגברו בחצי גמר המערב על דטרויט פיסטונס 2:0. נוצחו הלייקרס בידי סנט לואיס הוקס בשבעה משחקים, 3:4.

לאחר פרישתו של מייקן, ירדה כמות הצופים במשחקי הלייקרס בצורה חדה, ואפילו משחקו של ביילור לא הצליח להשיב את הצופים ליציעים. ב-1957 המועדון כמעט נמכר לקבוצת משקיעים מקנזס סיטי שתכננה להעביר את המועדון לעיר, לפני שקבוצת משקיעים בראשותו של בוב שורט רכשה את המועדון והשאירה אותו במיניאפוליס. אך למרות זאת, הבעלים החדשים לא הצליחו לפתור מהשורש את הבעיות הכלכליות מהם סבל המועדון.

ב-1958 עברה קבוצת המייג'ור ליג בייסבול, ברוקלין דוג'רס עברה לעיר לוס אנג'לס ובמהרה הפכה להצלחה כלכלית אדירה. ההצלחה לא חמקה מעיניו של שורט. לאחר ששקל מעבר לשיקגו ולסן פרנסיסקו, קודם לעונת 1960/1961, הוא החליט להעביר את המועדון ללוס אנג'לס, הופך את הלייקרס לקבוצת ה-NBA הראשונה המשחקת בחוף המערבי. לאחר המעבר השני שלהם לא שינו הלייקרס את שמם, למרות נדירותם של אגמים באזור דרום קליפורניה. בינתיים, מיניאפוליס נשארה ללא קבוצת NBA עד לעונת הבכורה של מינסוטה טימברוולבס בעונת 1989/1990.

מעבר למעבר ללוס אנג'לס, שינוי משמעותי נוסף במועדון היה צירופו של הרכז ג'רי וסט. שינוי שלישי במועדון היה צירופו של מאמנו של וסט מימי הקולג' פרד שאוס שיעמוד בראש הקבוצה. שינוי רביעי ואחרון היה העסקתו של צ'יק הרן כשדרן של לוס אנג'לס לייקרס. הרן ימשיך ויחזיק בעמדה זו למשך 41 שנה.

לוס אנג'לס לייקרס המחודשים שיפרו את תוצאותיהם מהעונה הקודמת, וסיימו את העונה הסדירה במאזן 36:43 שהספיק למקום השני באזור המערב. בסיבוב הראשון של הפלייאוף גברו הלייקרס על דטרויט פיסטונס 3:2 בתום חמישה משחקים. אך, בסיבוב השני נוצחו שוב בידי סנט לואיס הוקס לאחר שבעה משחקים, 3:4. הצמד ביילור-וסט הוכח כקטלני ושניהם סיימו בין 10 הראשונים בטבלת הקלעים במשך ארבע העונות הקרובות.

בעונת 1961/1962 נקרא ביילור לשירות צבאי פעיל בעקבות משבר ברלין והיה פנוי רק בסופי שבוע, אך הלייקרס הצליחו להתגבר על חסרונו ולסיים את העונה הסדירה במאזן 54:26, הטוב באזור המערב. בפלייאוף גברו הלייקרס על דטרויט פיסטונס בשישה משחקים, 4:2 והעפילו לסדרת הגמר מול בוסטון סלטיקס הדומיננטית. בסדרה שהסתיימה בשיברון לב לאחר שבעה משחקים נוצחו הלייקרס בידי הסלטיקס, 3:4. לעומת זאת, ביילור קבע שיא NBA לנקודות במשחק פלייאוף שהחזיק מעמד למשך 25 שנה עד שמייקל ג'ורדן שיפר אותו. הסלטיקס גברו על הלייקרס פעמיים נוספות בגמר ה-NBA בשלוש השנים הבאות.

במהלך חודש ספטמבר 1965, ראה המועדון מהפכה נוספת, כאשר שורט מכר את המועדון ליזם האמריקני-קנדי ג'ק קנט קוק תמורת 5 מיליון דולר. כמו כן הרוקי גייל גודריץ' הצטרף לקבוצה.

ב-20 בנובמבר אותה השנה, שיחקו הלייקרס מול סן פרנסיסקו ווריורס בלאס וגאס. פרנסיס הרן לא שידר את המשחק. הוא היה בפייטוויל, ארקנסו, כדי לשדר את משחק הקולג' פוטבול. מזג האוויר הסוער מנע ממנו את האפשרות להגיע ללאס וגאס בזמן לשידור משחקם של הלייקרס. הייתה זו הפעם השנייה בלבד מאז 1961 בה החמיץ הרן משחק של הלייקרס. כמו כן הייתה זו הפעם האחרונה ב-36 השנים הבאות בה החמיץ משחק של הלייקרס. החל מ-21 בנובמבר 1965, שידר הרן 3,338 משחקים רצופים של הלייקרס, בעונה הסדירה ובפלייאוף. אשר לעונת 1965/1966, הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 45:35 והעפילו לפלייאוף, בגמר המערב גברו הלייקרס על הסנט לואיס הוקס בשבעה משחקים, 4:3, והעפילו שוב לגמר ה-NBA בו פגשו את בוסטון שלטיקס. בגמר ה-NBA נוצחו הלייקרס שוב בידי בוסטון סלטיקס החזקים בשבעה משחקים, 3:4, הייתה זו האליפות השמינית ברציפות של הסלטיקס.

בעונת 1967/1968 עברו הלייקרס לאולם החדש של הבעלים קוק, הפורום, ומינו את בוץ' ואן ברדה קוף למאמן הראשי החדש של המועדון. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 52:30 שהפיק למקו השני במערב. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על שיקגו בולס, 4:1, וגמר המערב הביסו בסוויפ את הסן פרנסיסקו ווריורס, 4:0. הלייקרס הגיעו שוב לגמר ה-NBA בו פגשו את הסלטיקס ונוצחו לאחר שישה משחקים, 2:4.

וילט צ'מברלין שיחק בעבור הלייקרס במשך חמש עונות בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. הוא היה חלק מרכזי בקבוצה של עונת 1971/1972 הנחשבת לאחת הטובות בתולדות ה-NBA.

היה זה ברור כי הלייקרס החליטו לקרוא תיגר על בוסטון סלטיקס, ועל הסנטר הגדול, ביל ראסל, וכך ב-9 ביולי 1968, עמד וילט צ'מברלין מפילדלפיה 76' במרכזו של טרייד ענק בין הסיקסרס ללייקרס, בו שלחו הלייקרס את דארל אימהוף (הסנטר שפתח במשחק בו קלע צ'מברלין את שיא 100 הנקודות), ג'רי צ'יימברס, וארצ'י קלארק לפילדלפיה, הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שה-MVP של העונה נשלח בטרייד בעונה שלאחריה. הבעלים של הלייקרס, ג'ק קוק, הציע לצ'מברלין חוזה חסר תקדים לתקופה, כאשר שילם לו 250,000 דולר לאחר מיסים; לשם השוואה, השחקן היקר ביותר הקודם היה ג'רי וסט שקיבל 100,000 דולר לעונה, לפני מיסים. התקווה הייתה כי צ'מברלין יהווה תוספת לאלג'ין ביילור המזדקן והפצוע. תחילה נראה היה כי הצעד עובד, כשהלייקרס של עונת 1968/1969 המשיכו והשיגו מאזן טוב יותר מאשר הסלטיקס בסיומה של העונה הסדירה, 55:27. בפלייאוף, גברו הלייקרס על הסן פרנסיסקו ווריורס בשישה משחקים, 4:2 בחצי גמר המערב, ובגמר המערב גברו על אטלנטה הוקס, 4:1, הלייקרס פגשו שוב בגמר ה-NBA את בוסטון סלטיקס ולראשונה נחשבו בידי פרשנים כקבוצה הטובה יותר ובעלת הסיכויים הטובים יותר לזכות באליפות. אך, הסלטיקס שוב התבררו כקבוצה הדומיננטית יותר והלייקרס נוצחו לאחר שבעה משחקים, 3:4, והסלטיקס קטפו את התואר ה-11 שלהם ב-13 השנים האחרונות. למרות כל זאת, סדרת הגמר זכורה בעיקר בשל בחירתו של ג'רי וסט לMVP של סדרת הגמר ב-NBA; הייתה ונשארה זו הפעם הראשונה בה זוכה שחקן מהקבוצה המפסידה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

את עונת 1969/1970, סיימו הלייקרס במאזן 46:36, שהספיק למקום השני במערב. בפלייאוף, גברו הלייקרס בחצי הגמר על פיניקס סאנס בתום שבעה משחקים, 4:3, ובמגר המערב הביסו בסוויפ את אטלנטה הוקס, 4:0. הלייקרס הגיעו שוב לגמר בו פגשו את ניו יורק ניקס, שבשורותיה שיחק מאמן הלייקרס לעתיד פיל ג'קסון. במשחק השלישי (כאשר הסדרה נמצאת בשוויון 1:1 לאחר שני המשחקים הראשונים בניו יורק) קלע ג'רי וסט סל מיותר מ-18 מטרים שהשווה את תוצאת המשחק ושלח אותו להארה (בה הפסידו הלייקרס בסופו של דבר), סל זה עזר לוסט לזכות בכיוני "מר קלאץ'".

במשחק החמישי, הסנטר של הניקס ויליס ריד נקע את קרסולו ונראה היה כי לא ישחק יותר בסדרה. למרות זאת, מצאו הניקס דרך לנצח במשחק החמישי בהיעדרו. לאחר מכן, הצליחו הלייקרס לנצח במשחק השישי ולכפות משחק שביעי ומכריע בסדרה, בניו יורק. כאשר כל הפרשנים עורכים ספקולציות לגבי מצב בריאותו של ריד למשחק, יצר ריד את אחד הרגעים הזכורים בתולדות ה-NBA כאשר יצא ממנהרת השחקנים לפרק של המדיסון סקוור גארדן לתחילת המשחק השביעי. לקול שאגות הקהל, קלע ריד את שני הסלים הראשונים של הניקס ומשם דהרו הניקס ללא מעצור. ריד עזב את המשחק במחצית, אך הניקס, בהם עורר ריד השראה, כבר הובילו ב-24 נקודות יתרון, ובלעדיו המשיכו הניקס ודרסו את הלייקרס, 113:99, ונצחו את הסדרה, 4:3. היה זה ההפסד השלישי ברציפות בסדרת הגמר של הלייקרס והחמישי בשש השנים האחרונות, הייתה זו ההופעה השמינית של הלייקרס בעשור שנות ה-60 (מעונת 1960/1961 ועד לעונת 1969/1970), כאשר בכל שמונה ההופעות נוצחו הלייקרס.

שנה לאחר מכן, עונת 1970/1971, לא הייתה גם היא העונה של הלייקרס. ביילור שיחק רק שני משחקים עקב פציעה, ומילווקי באקס בהנהגתו של לו אלסינדור סיימו את העונה הסדירה במאזן הטוב בליגה, 66:16, בעוד הלייקרס מסיימים במקום השני במערב במאזן, 48:34 (על אף שלשיקגו בולס היה מאזן טוב יותר, 51:31, הלייקרס זכו במקום השני לאחר שזכו באליפות הבית הפאסיפי. בפלייאוף, פגשו הלייקרס את הבולס בחצי גמר המערב, וניצחו לאחר שבעה משחקים, 4:3, בגמר המערב פגשו הלייקרס אתה מילווקי באקס ולא יכלו ליכולתו של ג'באר והודחו לאחר חמישה משחקים, 4:1, הבאקס המשיכו וזכו באליפות ה-NBA לאחר ניצחון בסוויפ, 4:0, על בולטימור בולטס. בעונה זו ערך פט ריילי, לימים מאמן הקבוצה וחבר היכל התהילה, את עונת הבכורה שלו כשחקן במועדון.

חבר היכל התהילה גייל גודריץ' שיחק במדי הלייקרס במשך תשע עונות במהלך שנות ה-60 וה-70, ושיחק בארבע סדרות גמר.

אף אחד לא יכול היה לחזות את הדומיננטיות של הלייקרס עונה לאחר מכן, בעונת 1971/1972, מונה ביל שרמן למאמן הראשי של הלייקרס, וב-9 בנובמבר 1971, רק תשעה משחקים בתוך העונה, פרש אלג'ין ביילור, כשהוא מקבל את ההחלטה לאחר שהבין כי הפציעות הרבות מהן סבל לא יאפשרו לו לחזור ולשחק כדורסל מקצועני. עוד באותו הערב המשיכו הלייקרס וניצחו את המשחק הראשון ממה שיהפוך לרצף של 33 משחקים ללא הפסד, הארוך בהיסטוריה של הספורט המקצועני בצפון אמריקה, הרצף נקטע בהפסד למילווקי באקס ב-9 בינואר 1972.

הלייקרס קבעו שיא נוסף בעונת 1971/1972, כאשר ניצחו 69 משחקים במהלך העונה הסדירה, ומסיימים במאזן, 69:13; שיא זה יחזיק מעמד כמעט רבע מאה, עד אשר שיקגו בולס ינצחו 72 משחקים בעונת 1995/1996 וישבר שוב 20 שנה אחרי זה על ידי גולדן סטייט ווריורס שינצחו 73 משחקים בעונת2015/2016. הלייקרס הובילו את הליגה בנקודות, כדורים חוזרים, ואסיסטים, והמאמן ביל שרמן זכה בתואר מאמן השנה. בפלייאוף, הביסו הלייקרס בחצי גמר המערב את שיקגו בולס, 4:0, ובגמר המערב גברו על מילווקי באקס בשישה משחקים, 4:2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס שוב את ניו יורק ניקס, למרות העדרו של ויליס ריד עקב פציעה בברכו הצליחו הניקס להפתיע ולגבור על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה, 114:92, בלוס אנג'לס, ולגנוב את יתרון הביתיות. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו בארבעת המשחקים הבאים בסדרה, ודהרו לאליפות לאחר חמישה משחקים, 4:1, הלייקרס זכו באליפות הראשונה של המועדון מאז 1954, והראשונה מאז המערב ללוס אנג'לס, וילט צ'מברלין נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

בעונת 1972/1973, קבע צ'מברלין שיא NBA באחוז הקליעה כשהוא קולע 72.75 אחוז מזריקות השדה, על אף שהמשיך בירידה בכמות הזריקות שלקח מדי משחק. צ'מברלין קלט 18.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, כמות שהספיקה לו לסיים בפעם ה-11 בקריירה כקולט הכדורים החוזים המצטיין של העונה, וקלע 13.2 נקודות בממוצע למשחק, שהיוו זיכרון רחוק ל-50.4 נקודות בממוצע למשחק אותן השיג בעונת 1961/1962, אך וילט הבין כי הוא חלק מתפיסה קבוצתית שהוכחה כמנצחת. ג'רי וסט וגייל גודריץ' היו שוב הקלעים המובילים, עם ג'ים מקמילן כצלע המאיימת השלישית על הסל. הלייקרס איבדו את האפי היירסטון לאחר 28 משחקים והיה הריבאונדר הדומיננטי של הקבוצה, אך הביאו ביל ברידג'ס מפילדלפיה 76' המתפוררת. למרות כל זאת, את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 60:22. בפלייאוף, גברו הלייקרס בחצי גמר המערב על שיקגו בולס בסוויפ, 4:0, ובגמר המערב על מילווקי באקס בשישה משחקים, 4:2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את ניו יורק ניקס בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות, לאחר שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בלוס אנג'לס נטלו הניקס את השליטה בסדרה וניצחו בארבעת המשחקים הבאים בסדרה וזכו בתואר השני בתולדותיהם.

עונת 1973/1974, נפתחה עם כמה שינויים בעמדות מפתח בקבוצה, וילט צ'מברלין עזב את הלייקרס לאחר שהתפתה לכסף הגדול שהוצע לו על ידי הסן דייגו קונקסטיידורס. ג'רי וסט, עתה בן 36, עדיין הצליח לקלוע 20.3 נקודות, 3.7 כדורים חוזרים, ו-6.6 אסיסטים בממוצע למשחק. על אף ששיחק רק 31 משחקים במהלך העונה עקב פציעה עדיין נחשב וסט לגארד עלית. הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן, 47:35, ובפלייאוף נוצחו בחצי גמר המערב בידי מילווקי באקס בחמישה משחקים, 1:4. לאחר ההפסד בפלייאוף פרש ג'רי וסט, עקב חוסר הסכמה עם קוק בנוגע לחוזה, והגיש תביעה משפטית נגד קוק על משכורות שלא שולמו לו. וסט היה מעוניין לשאת ולתת על חוזה חד כדי שיוכל להמשיך לשחק אך לא הרגיש כל רצון מצד הבעלים קוק לחדש את חוזהו במועדון. את העונה שלאחר מכן, 1974/1975, סיימו במאזן 30:52 בתום העונה הסדירה וכשלו, לראשונה ב-7 שנים, להעפיל למשחקי הפלייאוף.

1975–1979: הקפטן: כרים עבדול ג'באר

כרים עבדול ג'באר, שנרכש ב-1975, היה שחקן הציר המרכזי של הלייקרס החל מאמצע שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80. במהלך הקריירה שבר ג'באר את שיא סך הנקודות לשחקן כאשר העמידו על 38,387 נקודות.

לו אלסינדור, שעתה נודע ככרים עבדול-ג'באר, רצה לעזוב את קבוצתו מילווקי באקס כדי לשחק בעיר גדולה יותר, ניו יורק או לוס אנג'לס, ובעונת 1975/1976, רכשו אותו הלייקרס בטרייד תמורת אלמור סמית', בראיין וינטרס, דייב מאיירס, וג'וניור ברידג'מן. בעונתו הראשונה בלוס אנג'לס זכה ג'באר בתואר MVP של העונה הסדירה ב-NBA, אך הלייקרס כשלו בניסיונם להעפיל אל הפלייאוף כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 40:42. הלייקרס חזרו ליכולת משחק גבוהה שנה לאחר מכן, כאשר סיימו את עונת 1976/1977 הסדירה מאזן, 53:29, כאשר כרים עבדול-ג'באר זוכה בפרס ה-MVP, עונה שנייה ברציפות. בפלייאוף, גברו הלייקרס בחצי הגמר על גולדן סטייט ווריורס בשבעה משחקים, 4:3. בגמר המערב הובסו הלייקרס בסוויפ, 0:4, בידי ביל וולטון והאלופה הנכנסת פורטלנד טרייל בלייזרס.

במהלך עונת 1977/1978, ב-9 בדצמבר 1977, נראה אחד הרגעים המכוערים ביותר בהיסטוריה של הספורט המקצועני. מאמנם לעתיד של הלייקרס, רודי טומג'נוביץ', אז שחקנה של יוסטון רוקטס, התפרץ אל הפרקט בניסיון להפריד את הקטטה בין שחקן הלייקרס קרמיט וושינגטון וקווין קונרט שחקן הרוקטס. וושינגטון, שקלט בזווית עינו, שחקן יריב נוסף מתפרץ לעברו, באופן אינסטינקטיבי חשב כי הוא עומד להיות מותקף בידי שחקן נוסף, וושינגטון הסתובב והנחית אגרוף אדיר לפניו טומג'נוביץ', בעוד טומג'נוביץ' שלא ציפה לכך דוהר ישירות לעבר מכת האגרוף.

טומג'נוביץ' ספג מכה כל כך חזקה שהדבר הראשון שחשב עליו כשהתעורר היה לוח התוצאות של האולם התנתק מהתקרה ונחת עליו. מכת האגרוף סדקה את גולגולתו של טומג'נוביץ' וכמעט סיימה את הקריירה שלו. הוא נותר מחוץ לפרקט למשך שארית העונה, כשהוא נזקק לניתוח לשיקום הלסת, ארובת העין, ועצם הלחי. כמה מהעדים לאירוע אמרו כי המכה הייתה כל כך אדירה שעד שראו את טומג'נוביץ' נע כאשר הוא שרוע על הפרקט, הם חששו כי הוא פשוטו כמשמעו נהרג.

וושינגטון ספג עונש השעיה של 60 משחקים וקנס גבוה בעקבות האירוע החמור, והתקרית נשארה כפרק אפל בהיסטוריה של לוס אנג'לס לייקרס. האירוע המזעזע הפך לאירוע מגדיר לא רק לעונת 1977/1978 של יוסטון רוקטס, מקבוצה שהגיעה לגמר המערב עונה קודם לכן, הרוקטס התמוטטו וסיימו אחרונים במערב במאזן 28:54 בתום העונה הסדירה. אלא גם לקריירה המקצוענית של שני השחקנים. טומג'נוביץ' בילה את חמשת החודשים הבאים בשיקום, כשבסופו של דבר הוא חוזר למגרשים ואף נבחר למשחק האולסטאר.

את העונה הסדירה סיימו הלייקרס רק במקום הרביעי בבית הפאסיפי, במאזן 45:37, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי סיאטל סופרסוניקס, 1:2,שהמשיכה עד לגמר ה-NBA.

בעונת 1978/1979, סיימו הלייקרס במאזן 47:35 בתום העונה הסדירה שהספיק למקום השלישי בבית הפאסיפי. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על דנוור נאגטס, 2:1, אך בחצי גמר המערב הפסידו לסיאטל סופרסוניקס, 1:4, סיאטל המשיכה וזכתה באליפות ה-NBA.

1979–1991: ג'רי באס והשואו טיים: תקופת מג'יק ג'ונסון

מג'יק ג'ונסון יחד עם כרים עבדול ג'באר הוביל את קבוצת ה"שואוטיים" של הלייקרס לחמישה תוארי אליפות במהלך שנות ה-80.

לפני עונת 1979/1980, מכר קוק את המועדון לג'רי באס, יזם נדל"ן מסנטה מוניקה. בדראפט 1979 החזיקו הלייקרס את הבחירה הראשונה במערב, כחלק מהטרייד בעבור עזיבתו כשחקן חופשי של גודריץ' לניו אורלינס גאז. באותה התקופה, הוכרעה הבחירה הראשונה בדראפט על ידי הטלת מטבע בין בעלת זכות הבחירה הראשונה במערב ובעלת זכות הבחירה הראשונה במזרח. שיקגו בולס היו בעלי זכות הבחירה הראשונה במזרח. הלייקרס זכו בהטלת המטבע ובחרו את מג'יק ג'ונסון שהוביל את אוניברסיטת המדינה של מישיגן לאליפות ה-NCAA, ונחשב יחד עם בוגר אוניברסיטת המדינה של אינדיאנה לארי בירד לשחקן המבטיח ביותר מליגת המכללות.

14 משחקים מפתיחת העונה, נפצע המאמן הראשי של הלייקרס ג'ק מקיני כאשר ספג פגיעת ראש חמורה לאחר תאונת אופניים. עוזר המאמן פול וסטהד תפס את מקומו כמאמן הראשי החדש של הקבוצה. רשמית, החל וסטהד את תפקידו כמאמן ראשי זמני. אך פציעתו של מק'קיני חייבה תהליך החלמה ארוך, יחד עם הצלחתו העיקבית של וסטהד בתפקיד הביאה בסופו של דבר לכך שמק'קיני לא חזר לתפקידו בלייקרס. קידומו של וסטהד לתפקיד המאמן הראשי השאירה את תפקיד עוזר המאמן פנוי, אליו שכרו הלייקרס את פרשן הטלוויזיה פט ריילי.

לכרים עבדול-ג'באר הייתה עונה מצוינת, שבסיומה זכה בפרס ה-MVP השישי בקריירה, ואת העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 60:22. בפלייאוף, גברו הלייקרס על פיניקס סאנס בחצי גמר המערב, 4:1, ובגמר המערב על סיאטל סופרסוניקס בתוצאה זהה, 4:1. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את פילדלפיה 76' בהנהגתו של ג'וליוס ארווינג, לאחר שני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס הייתה הסדרה בשוויון 1:1, וה-76ers הצליחו לגנוב את יתרון הביתיות מהלייקרס. אך, תנופתם של ה-76ers לא החזיקה זמן רב לאחר שבמשחק השלישי בפילדלפיה התאוששו הלייקרס וניצחו, 111:101, פילדלפיה הצליחה להשוות שוב את הסדרה במשחק הרביעי, 2:2, לאחר ניצחון 105:102 בפילדלפיה, במשחק החמישי שנערך בלוס אנג'לס גברו הלייקרס, 108:103 עם מהלך של 3 נקודות של ג'באר שהכריע את התמודדות. אל המשחק השישי שנערך בפילדלפיה, הגיעו הלייקרס ללא ג'באר הפצוע בקרסול, הוא לא הורשה אפילו לצאת לנסיעה לפילדלפיה עקב הנפיחות בקרסול, מאמן הלייקרס פול וסטהד עשה צעד אמיץ, כשביקש ממג'יק ג'ונסון לשחק בתפקיד הסנטר, מג'יק נענה לאתגר והלילה היה שייך לו כאשר סיים את המשחק עם 42 נקודות, 15 כדורים חוזרים, 7 אסיסטים, 3 חטיפות, וחסימה אחת, "זה היה מדהים, פשוט מדהים", אמר ג'וליוס ארווינג שקלע 27 נקודות עבור פילדלפיה. הלייקרס ניצחו במשחק השישי 123:107, ואת הסדרה כולה, 4:2 וזכו באליפות ה-5 בהיסטוריה של המועדון.

אך ההישג והתהילה של עונת 1979/1980 התחלפו במהרה בעגמומיותה של העונה שבא לאחר מכן. עונת 1980/1981, נפגמה מהעדרו של מג'יק בחלק ניכר ממנה עקב פציעה ותחושת מרמור ומחלוקת בחדר ההלבשה, למרות זאת סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן 54:28. אך בפלייאוף, נוצחו בסיבוב הראשון בידי יוסטון רוקטס, 1:2, שהמשיכו עד לגמר ה-NBA. עונת 1981/1982, החל גם היא בצורה מעורערת, כאשר המאמן וסטהד ניסה לשנות את מבנה ההתקפה בצורה אליה התנגד כוכב הלייקרס מג'יק ג'ונסון. ג'ונסון כל כך זעם על וסטהד שהוא דרש לבצע טרייד עליו מהנהלת המועדון. ג'רי באס, לעומת זאת, צידד בכוכב המועדון שלו והעדיפו על פניו של המאמן הראשי, ו-11 משחקים מפתיחת העונה פיטר את וסטהד. תגובתם של האוהדים לג'ונסון לאחר שגרם לפיטוריו של המאמן הייתה מיידית וג'ונסון מצא את עצמו זוכה לקריאות בוז מצד הקהל, לא רק במשחקי החוץ של הקבוצה אלא אף במשחקי הבית מאוהדי הלייקרס עצמם.

הלייקרס בחרו את ג'יימס וורת'י כבחירה ה-1 בדראפט 1982. "ביג גיים ג'יימס" השיג את הטריפל דאבל היחיד בקריירה שלו במשחק השביעי של הלייקרס מול דטרויט פיסטונס בסדרת הגמר של 1988.

למרות זאת, תחת הדרכתו של המאמן הראשי החדש פט ריילי, הלייקרס השתפרו וסיימו את העונה הסדירה במאזן, 57:25. בפלייאוף, הביסו הלייקרס בסוויפ, 4:0, את פיניקס סאנס ובגמר המערב הביסו בסוויפ, 4:0, את סן אנטוניו ספרס. בגמר ה-NBA, פגשו הלייקרס את פילדלפיה 76' שנהנתה מיתרון הביתיות. אך כבר במשחק הראשון של הסדרה הצליחו הלייקרס לבטל את יתרון זה כאשר ניצחו בפילדלפיה, 124:117, בחמשת המשחקים הבאים בסדרה הצליחה כל קבוצה לשמור על הביתיות והלייקרס זכו באליפות השישית של המועדון לאחר שישה משחקים, 4:2, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בפגרה, מצאו את עצמם הלייקרס עם הבחירה הראשונה בדראפט 1982, הודות לטרייד שביצעו שנתיים קודם לכן עם קליבלנד קאבלירס. בחירה זו ציינה את הפעם הראשונה בהיסטוריה של ה-NBA שלאלופה המכהנת הייתה שמורה הזכות לבחור ראשונה בדראפט. הלייקרס ניצלו בחירה זו כדי לבחור את ג'יימס וורת'י. וורת'י הציג עונת רוקי חזקה, אך לקראת סיומה של העונה הסדירה שבר את רגלו, אליו הצטרפו פציעות של שחקני מפתח נוספים במהלך הפלייאוף, בוב מקאדו ונורם ניקסון. את עונת 1982/1983 הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 58:24, בפלייאוף, גברו הלייקרס בחצי גמר המערב על פורטלנד טרייל בלייזרס, 4:1, ובגמר המערב על סן אנטוניו ספרס, 4:2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את פילדלפיה 76' עונה שנייה ברציפות, אך הפעם לא יכלו לפילדלפיה הפייבוריטית ונוצחו בסוויפ, 0:4.

בעונת 1983/1984 הצטרף ביירון סקוט לאחר שנבחר כבחירה הרביעית בדראפט 1983 בידי סן דייגו קליפרס והועבר מיידית ללייקרס תמורת נורם ניקסון הפופולרי, והלייקרס החלו את העונה בשאגה. ב-5 באפריל 1984, כרים עבדול-ג'באר הפך לקלעי המוביל בהיסטוריה של ה-NBA במשחק מול יוטה ג'אז, בו שבר את שיאו של וילט צ'מברלין שעמד על 31,419 נקודות. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 54:28, בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על קנזס סיטי קינגס, 3:0, בחצי גמר המערב על דאלאס מאבריקס, 4:1, ובגמר המערב על פיניקס סאנס, 4:2. בגמר ה-NBA, פגשו הלייקרס את יריבתם הוותיקה בוסטון סלטיקס, שבשורותיה כיכבו, לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג'ונסון, ודני איינג'. הסדרה התאפיינה במאבקים עיקשים בין השחקנים, כאשר המשחקים: 1, 2, 5, ו-7 מתקיימים בבוסטון גארדן במהלך חודש יולי החם והלח. הסדרה הייתה למפגש חוזר לו ציפו זמן רב לאחר שהיריבות בין המועדונים התעוררה מחדש על ידי הצטרפותם של מג'יק ג'ונסון ולארי בירד בדראפט 1979. לאחר שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון, 115:109, בבוסטון, וזאת לאחר ש-36 שעות בלבד קודם לכן גברו הלייקרס על פיניקס סאנס בגמר המערב. במשחק השני שהתקיים אף הוא בבוסטון, איבוד כדור של וורת'י הביא לסל בהתקפה מתפרצת של ג'רלד הנדרסון 13 שניות לסיום המשחק ששלח את המשחק להארכה, בה הצליחו הסלטיקס לנצח, 124:121. במשחק השלישי שהתקיים באולם הפורום בלוס אנג'לס, הביסו הלייקרס את הסלטיקס 137:104, כאשר מג'יק ג'ונסון קובע שיא למשחק בסדרת גמר ה-NBA עם 21 אסיסטים. במשחק הרביעי הובילו הלייקרס ב-5 נקודות יתרון כאשר נותרה פחות מדקה לסיום ההתמודדות, אך סדרה של טעויות של הלייקרס ומג'יק ג'ונסון איפשרו לסלטיקס להשוות את המשחק ולשלוח אותו להארכה. בהארכה עלו הלייקרס ליתרון מוקדם, אך, עבירה שישית שנויה במחלוקת של ג'באר שינתה את המומנטום של המשחק שינוי שאיפשר לסלטיקס לנצח, 129:124. המשחק זכור בעיקר בעקבות העבירה הקשה שביצע קווין מקהייל מסלטיקס על קורט רמביס מהלייקרס כשזה שעט לעבר הסל בהתקפה מתפרצת, עברה שעוררה את הצד הפיזי של היריבות בין המועדונים. לארי בירד התחכך עם גב'אר בשלב מאוחר של הרבע השלישי, ואילו סדריק מקסוול סימן סימן של חניקה על צווארו לאחר שג'יימס וורת'י החטיא שתי זריקות עונשין מסמל את וורת'י כאחד שאינו עומד בלחץ. בנוסף, דחף בירד את שחקן הלייקרס, מייקל קופר מחוץ לקווי המגרש בזמן מאבק על כדור חוזר. עתה, משהסדרה עמדה בשוויון 2:2, המשחק החמישי בסדרה שהתקיים בבוסטון זכור בעיקר עקב החום הרב ששרר בבוסטון גארדן, בגארדן המיושן לא הייתה מערכת מיזוג אוויר ולמרות המאווררים שהופעלו ברחבי האולם הטמפרטורה הרקיעה למעבר ל-37 מעלות צלזיוס, עקב הטמפרטורות הגבוהות הסלטיקס ערכו את החימום בביגוד קצר, ובלון חמצן הובא כדי לספק חמצן לכרים עבדול-ג'באר המזדקן. לארי בירד קלע במשחק 34 נקודות כאשר הסלטיקס ניצחו 121:103. הייתה זו הפעם האחרונה בה קבוצה עם יתרון ביתיות בסדרה מארחת את המשחק החמישי בסדרה, לאחר שבעונה לאחר מכן שונה פורמט משחקי הפלייאוף ל-2-3-2 (שני משחקי בית שלושה משחקי חוץ ושני משחקי בית, לקבוצה בעלת יתרון הביתיות). במשחק השישי, הצליחו הלייקרס להשוות את הסדרה לאחר ניצחו 119:108, כאשר ג'באר מצטיין עם 30 נקודות ו-10 כדורים חוזרים. במשחק ענו הלייקרס לטקטיקה הקשוחה של בוסטון כאשר ג'יימס וורת'י דחף לבסיס הסל את סדריק מקסוול מהסלטיקס. לאחר סיום המשחק השליכו אוהדי הלייקרס בירה על שחקן הסלטיקס מייקל קאר כשהוא ירד לחדר ההלבשה, תקרית שגרמה לתיוגה את הסדרה כ"מלחמה כוללת". במשחק השביעי והמכריע בסדרה, הצליחו הסלטיקס לפתור את נושא המשחק החמישי, החום והלחות בבוסטון גארדן, לאחר שהוסיפו מאווררים נוספים שהורידו את הטמפרטורה ל-32 מעלות צלזיוס במהלך המשחק. במשחק עצמו הצליחו הלייקרס לקזז פער של 13 נקודות ולהורידו ל-3 בלבד כאשר נותרה דקה לסיום המשחק, אך סדריק מקסוול, שסיים את המשחק עם 24 נקודות, 8 כדורים חוזרים, ו-8 אסיסטים, חטף את הכדור מידי מג'יק ג'ונסון ודניס ג'ונסון הבטיח את הניצחון עם שתי קליעות עונשין מוצלחות, הסלטיקס ניצחו 111:102. לארי בירד נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. הסדרה הייתה הפעם השמינית בהיסטוריה של ה-NBA ששני המועדונים נפגשים בסדרת גמר, כאשר הסלטיקס מנצחים בכולן.

הלייקרס והסלטיקס נפגשו שלוש פעמים בגמר ה-NBA במהלך שנות ה-80, כאשר הסלטיקס זוכים באליפות ב-1984, ואילו הלייקרס זוכים באליפות בשנים 1985, ו-1987. בתמונה משחקו האחרון של שחקן הלייקרס כרים עבדול ג'באר בבוסטון, דצמבר 1988.

בעונת 1984/1985, הייתה תקופת ה"שואוטיים" של הלייקרס בשיאה, ה"שואו טיים" היה סגנון משחק מהיר, שהתאפיין באסיסטים בהן למוסר לא היה קשר עין ישיר עם מקבל הכדור, במסירות ל"האלי הופ" ממחצית המגרש, ובמסירות וקליעות שנעשו מתחת לסל של הקבוצה היריבה, באזור קו הבסיס.

הלייקרס זכו שנה רביעית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי, כאשר הפעם ביתרון שיא של 20 משחקים לפני הקבוצה שסיימה במקום השני, פורטלנד טרייל בלייזרס. הלייקרס גם קבעו שיא מועדון באחוז הקליעה מהשדה, 54.5%, ובמספר האסיסטים לעונה 2,575. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן, 62:20, הטוב בליגה, וניצחון אחד יותר מאשר בוסטון סלטיקס. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על פיניקס סאס, 3:0, ובחצי גמר המערב על הבלייזרס, 4:1, בגמר המערב לא התקשו הלייקרס כאשר גברו על דנוור נאגטס, 4:1. בגמר ה-NBA נפגשו הלייקרס עם בוסטון סלטיקס בפעם התשיעית ושנה שנייה ברציפות. סדרת הגמר החלה בצורה נוראית ללייקרס, כאשר הובסו במשחק הראשון בבוסטון גארדן, 148:114, במשחק שקיבל את הכינוי "טבח יום הזיכרון". אך, שלושה ימים לאחר מכן התאוששו הלייקרס וגברו על הסלטיקס 109:102, משווים את הסדרה ל-1:1, כאשר ג'באר קולע 30 נקודות, קולט 17 כדורים חוזרים, ו-8 אסיסטים. גם את המשחק השלישי שנערך בלוס אנג'לס הביסו הלייקרס את הסלטיקס, 136:111, וורת'י קלע 29 נקודות, ג'באר קלט 14 כדורים חוזרים, וג'ונסון מסר 16 אסיסטים. הסלטיקס התאוששו במשחק הרביעי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס וניצחו, 107:105, בקליעת ניצחון של דניס ג'ונסון. במשחק החמישי שהתקיים אף הוא בלוס אנג'לס, גברו הלייקרס על הסלטיקס, 120:111, ועלו ליתרון 3:2 בסדרה. במשחק השישי, שהתקיים בבוסטון גארדן ניצחו הלייקרס 111:100, עם 29 נקודות של כרים עבדול-ג'באר וזכו באליפות התשיעית של המועדון, הייתה זו הפעם הראשונה בה הצליחו הלייקרס לגבור על הסלטיקס בסדרת גמר ה-NBA, לאחר שמונה הפסדים רצופים, והיו לקבוצת החוץ היחידה שעושה זאת באולם בוסטון גארדן. כרים עבדול-ג'באר נבחר ל-MVP של סדרת הגמר עם 30.2 נקודות, 11.3 כדורים חוזרים, 6.5 אסיסטים, ו-2 חסימות בממוצע למשחק.

הציפייה הייתה כי הלייקרס יפגשו שוב עם הסלטיקס בגמר ה-NBA בעונה הבאה. הלייקרס החלו הייטב את עונת 1985/1986, כשהם עולים למאזן 24:3. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 62:20, וזכו בפעם החמישית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי ביתרון של 22 משחקים. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על סן אנטוניו ספרס, 3:0, ובחצי גמר המערב על דאלאס מאבריקס, 4:2. אך ליוסטון רוקטס היו תוכניות אחרות לפלייאוף, בגמר המערב פגשו הלייקרס את הרוקטס, האקים אולאג'ואן ורלף סמפסון היממו את כרים עבדול ג'באר והלייקרס הופתעו בידי הרוקטס, 4:1.

מודאג מגילו המתקדם של ג'באר (39), שינה מאמן הלייקרס פט ריילי את מרכז כובד ההתקפה של הקבוצה בעונת 1986/1987 והעבירו למג'יק ג'ונסון. האסטרטגיה עבדה, והלייקרס הגיעו למאזן 65:17 בסיומה של העונה הסדירה, כאשר מג'יק ג'ונסון זוכה בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. אף על פי שתקופת ה"שואו טיים" של הלייקרס הייתה ידועה ביכולות ההתקפיות של הקבוצה, גם החלק ההגנתי במשחקם של הלייקרס היה איכותי, מייקל קופר נבחר לשחקן ההגנה של העונה ל-1987. בפלייאוף, לאחר שגברו בסוויפ על דנוור נאגטס, 3:0 בסיבוב הראשון, המשיכו הלייקרס וגברו על גולדן סטייט ווריורס, 4:1, בחצי גמר המערב. הלייקרס המשיכו לדהור וגברו בגמר המערב על סיאטל סופרסוניקס בסוויפ, 4:0. בגמר ה-NBA נפגשו הלייקרס שוב עם יריבתם הגדולה בוסטון סלטיקס, בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. לאחר שנחו היטב לפני סדרת הגמר, לאחר שגברו על סיאטל בסוויפ, התייצבו הלייקרס למשחק הביתי הראשון בסדרה מול הסלטיקס שהגיעה תשושה ופגועה לאחר סדרה קשה בת שבעה משחקים מול דטרויט פיסטונס, הלייקרס לא התקשו במשחק וניצחו, 126:113, שהמצטיין שבשורותיהם היה מג'יק ג'ונסון עם 29 נקודות, 13 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. במשחק השני משיכו הלייקרס את התנופה ודהרו לניצחון 141:122, מג'יק ג'ונסון קלע 22 נקודות ומסר 20 אסיסטים. במשחק השלישי שהתקיים בבוסטון הצליחו הסלטיקס להתאושש כשניצחו, 109:103 עם 30 נקודות ו-12 כדורים חוזרים של לארי בירד בעוד בלייקרס המנוצחים מצטיין שוב מג'יק ג'ונסון עם 32 נקודות, 11 כדורים חוזרים, ו-9 אסיסטים. הלייקרס המשיכו והשתלטו על הסדרה לאחר שהצליחו לנצח במשחק הרביעי שהתקיים בבוסטון גארדן, 107:106, עם 29 נקודות של ג'ונסון שקלע את סל הניצחון 2 שניות לסיום. הסלטיקס היו חייבים לנצח במשחק החמישי והצליחו לנצח בבוסטון, 123:108, מג'יק ג'ונסון שוב הצטיין במדי הלייקרס המנוצחים עם 29 נקודות, 12 אסיסטים, 8 כדורים חוזרים, ו-4 חטיפות. היה זה משחק הפלייאוף האחרון ששוחק באולם המיתולוגי של בוסטון סלטיקס, הבוסטון גארדן. הסדרה חזרה ללוס אנג'לס למשחק השישי, ג'באר היה הקלע המוביל עם 32 נקודות, שהובילו את הלייקרס לניצחון, 106:93, ולזכייה עשירית באליפות ה-NBA. מג'יק ג'ונסון המשיך להצטיין עם 16 נקודות, 19 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים. "מג'יק הוא גדול, שחקן כדורסל גדול", ציין לארי בירד מהסלטיקס בסיום המשחק, "הטוב ביותר שאני ראיתי", ואכן, מג'יק זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר ובטבעת אליפות רביעית.

במסיבת הניצחון לאחר המשחק, הבטיח מאמן הלייקרס פט ריילי כי הלייקרס יחזרו על הזכייה באליפות בעונה שלאחר מכן, דבר אותו לא הצליחה אף קבוצת NBA לעשות מאז בוסטון סלטיקס ב-1969. כרים עבדול-ג'באר בן ה-40 ציין כי הוא ישוב לעונת 1987/1988 כדי לתרום להצלחת הבטחתו של ריילי לאליפות שנייה ברציפות.

פט ריילי אימן את הלייקרס לארבע אליפויות במהלך שנות ה-80.

עתה כאשר כל מועדון בליגת ה-NBA ראה בלייקרס כקבוצה שיש לנצח, עדיין הצליחו הלייקרס למצוא דרכים לנצח, כשהם מסיימים את העונה הסדירה עם המאזן הטוב בליגה, 62:20, וזוכים באליפות השביעית ברציפות של הבית הפאסיפי. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על סן אנטוניו ספרס, 3:0, ובחצי הגמר על יוטה ג'אז בשבעה משחקים, 4:3, וזאת לאחר שהג'אז כבר הובילו 2:1, לאחר שלושה משחקים. בגמר המערב פגשו הלייקרס את דאלאס מאבריקס ולאחר שישה משחקים לא הצליחה אף קבוצה לנצח בחוץ, המגמה לא השתנתה גם במהלך המשחק השביעי והמכריע, בו נהנו הלייקרס מיתרון הביתיות וניצחו, 117:102 ועלו לגמר ה-NBA. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את דטרויט פיסטונס, במהלך העונה הסדירה נפגשו שתי הקבוצות פעמיים בהן הצליחו הלייקרס לנצח. הפיסטונס הפתיעו את הלייקרס במשחק הראשון כאשר הצליחו להשתלט עליו בדקות האחרונות של המחצית הראשונה לאחר שני סלי 3 נקודות של ביל למביר והורידו את הפיסטונס למחצית ביתרון, 57:40, עם תחילת המחצית השנייה לא הביטו הפיסטונס לאחור וניצחו במשחק 105:93. הלייקרס התאוששו במשחק השני וניצחו את הפיסטונס, 108:96, עם 26 נקודות של ג'יימס וורת'י. עתה עברה הסדרה לדטרויט, במשחק השלישי הצליחו הלייקרס להשיב לעצמם את יתרון הביתיות לאחר ניצחון, 99:86. הפיסטונס עדיין לא הרימו ידיים והצליחו לנצח בשני המשחקים הבאים בדרויט והסדרה שבה ללוס אנגלס כאשר הפיסטונס ביתרון, 3:2. במשחק השישי היה צמוד לכל אורכו והלייקרס שהיו עם הגב לקיר הצליחו לצאת כידם על העליונה עם ניצחון, 103:102, לאחר עברה שנויה במחלוקת שביצע ביל למביר על כרים עבדול-ג'באר שקלע את שתי זריקות העונשין והעניק ללייקרס את הניצחון. במשחק השביעי והמכריע שהתקיים בלוס אנג'לס, התעלה ג'יימס וורת'י עם טריפל דאבל של 36 נקודות, 16 כדורים חוזים, ו-10 אסיסטים, שהתברר כטריפל דאבל היחיד בקריירה של וורת'י. הלייקרס ניצחו במשחק הפכפך, 108:105 וזכו באליפות ה-11 של המועדון, ג'יימס וורת'י נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. כחוט השערה הצליחו הלייקרס לעמוד בהבטחתו של ריילי. כשהגיל נותן את אותותיו בכרים עבדול-ג'באר, היה על מג'יק ג'ונסון לשאת בנטל ההתקפה.

עונת 1988/1989, לא נראתה כתחילת הסוף, על אף שכרים עבדול-ג'באר הודיע על פרישה בתום העונה לאחר 20 עונות ב-NBA, כאשר הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן, 57:25, כאשר מג'יק ג'ונסון קוטף את פרס ה-MVP של העונה הסדירה בפעם השנייה בקריירה. בפלייאוף, טיילו הלייקרס אל גמר ה-NBA לאחר שגברו בסיבוב הראשון על פורטלנד טרייל בלייזרס, 3:0, בחצי הגמר על סיאטל סופרסוניקס, 4:0, ובגמר המערב על פיניקס סאנס, 4:0. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס שוב את הדיטרויט פיסטונס, מעט לפני תחילת סדרת הגמר נפצע ביירון סקוט והחמיץ את הסדרה כולה. בשני המשחקים הראשונים שהתקיימו בדטרויט לא יכלו הלייקרס לפיסטונס ונוצחו בשניהם, במהלך הרבע השלישי של המשחק השני מתח מג'יק ג'ונסון את שריר הירך בצורה חזקה וסיים את הסדרה. בפיגור, 0:2, חזרו הלייקרס ללוס אנג'לס אך לא הצליחו לעצור את המומנטום של דטרויט ונוצחו במשחק השלישי בסדרה, 114:110, כאשר ג'באר בן ה-42 מתעלה וקולע 24 נקודות וקולט 13 כדורים חוזרים. גם במשחק הרביעי בסדרה לא יכלו הלייקרס לפיסטונס ונוצחו, 105:97, היה זה משחקו האחרון של כרים עבדול-ג'באר בקריירה ו-1:42 שניות לסיום המשחק קלע ג'באר את שתי הנקודות האחרונות בקריירה. כרים עבדול-ג'באר סיים את הקריירה כמלך הסלים של כל הזמנים בליגת ה-NBA עם 38,387 נקודות, ו-17,440 כדורים חוזרים ב-1,560 משחקים. כאשר ירד ג'באר מהפרקט בפעם האחרונה הוא זכה לתשואות ממושכות מכל הנוכחים באולם הפורום, ואף משחקני היריבה, דטרויט פיסטונס.

נראה היה כי הלייקרס מתרגלים במהרה להיעדרו של ג'באר, בעונת 1989/1990, עזר הסנטר החדש ולאדה דיבאץ ללייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן, 63:19, ולזכות בפעם התשיעית ברציפות באליפות הבית הפאסיפי. בפלייאוף, גברו הלייקרס על יוסטון רוקטס בסיבוב הראשון, 3:1. אך, בחצי גמר המערב הופתעו בידי פיניקס סאנס, 4:1, והודחו מהמשך הפלייאוף. פט ריילי, התפטר מתפקידו בעקבות ההפסד והוחלף בידי מייק דאנליבי. מייקל קופר, צלע נוספת מקבוצת ה"שואו טיים", פרש אף הוא בסוף העונה.

מג'יק ג'ונסון הפך למוסר האסיסטים הטוב בהיסטוריה של ה-NBA, כשהוא עובר את אוסקר רוברטסון, בעונת 1990/1991, כאשר פילוסופית המשחק החדשה של דנאלבי כפתה על הקבוצה משחק איטי ושקול, בניגוד להתקפות המתפרצות של קבוצות ה"שואו טיים" תחת שרביט האימון של פט ריילי. לאחר התחלה אטית, סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן, 58:24. בפלייאוף, גברו הלייקרס על יוסטון רוקטס, 3:0, בסיבוב הראשון, ובחצי גמר המערב, 4:1 על גולדן סטייט ווריורס, בגמר המערב, גברו הלייקרס על פורטלנד טרייל בלייזרס, 4:2. הלייקרס העפילו לגמר ה-NBA שם פגשו את שיקגו בולס עם מייקל ג'ורדן, ועל אף שהצליחו לנצח במשחק הראשון בסדרה בשיקגו, 93:91, ולקחת את יתרון הביתיות, השתלטו הבולס על הסדרה וניצחו בארבעת המשחקים הבאים בדרך לניצחון 4:1, ולאליפות הראשונה בהיסטוריה של שיקגו בולס.

1991–1996: חמש השנים הרזות

ב-7 בנובמבר 1991, ערך מג'יק ג'ונסון מסיבת עיתונאים בה הדהים והודיע כי נושא את נגיף ה-HIV ועקב כך הוא פורש ממשחק פעיל בליגת ה-NBA בגיל 31.

בעונת 1991/1992, נאבקו הלייקרס עם החדשות על פרישתו של מג'יק ג'ונסון ועם סדרת פציעות של שחקני מפתח. למרות כל זאת, הצליחו הלייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן, 43:39, ולהעפיל לפלייאוף בפעם ה-16 ברציפות (שיא NBA), הודות לתרומתו הגדולה של סדייל ת'ריט. אך בהיעדרם של, ג'יימס וורת'י וסם פרקינס הפצועים נוצחו הלייקרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי פורטלנד טרייל בלייזרס החזקים, 3:1. בסדרה זו נאלצו הלייקרס לשחק את אחד ממשחקי הבית שלהם בלאס וגאס בעקבות המהומות שהתרחשו בעיר לוס אנג'לס ב-1992.

דל האריס בתקופתו התאוששו הלייקרס ויצאו מ"השנים הרזות" מהן סבל המועדון, האריס אף נבחר למאמן השנה 1994/95

במהלך הפגרה החליט המאמן הראשי מייק דאנליבי לעזוב את המועדון לתפקיד במילווקי באקס. רנדי פונד שהיה עוזר המאמן תחת פט ריילי ומייק דאנליבי מונה למאמן הראשי. בתחילת עונת 1992/1993 נפצע ביירון סקוט והלייקרס הגיעו למאזן מכובד של 33:29 לאחר 61 משחקים. לאחר מכן הועבר סם פרקינס בטרייד לסיאטל סופרוניקס תמורת בנויט בנג'מין והזכויות על הרוקי דאג כריסטי. הטרייד יצר מורת רוח בקרב סגל השחקנים שהיה גם כך שביר והלייקרס לא הצליחו להתעלות השיגו מאזן 6:14 ב-20 המשחקים האחרונים לעונה. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 39:43, אך עדיין הצליחו להשתחל את הפלייאוף. הלייקרס הפתיעו כשהצליחו לנצח בשני המשחקים הראשונים בסדרה מול פיניקס סאנס החזקה בחוץ, אך, הפסידו בשלושת המשחקים הבאים בסדרה, כאשר במשחק החמישי והמכריע בפיניקס נכנעו הלייקרס לאחר הארכה, ובסדרה כולה, 2:3.

ולאדה דיבאץ ובחירת הדראפט ניק ואן אקסל הובילו את הלייקרס בנקודות בעונת 1993/1994, אך הדרך הייתה מלאת מהמורות. לאחר שאיבדו את ביירון סקוט ואיי. סי. גרין הוותיקים שהפכו לשחקנים חופשיים ובעונתו האחרונה של ג'יימס וורת'י, סיימו הלייקרס את העונה הסדירה במאזן 33:49 ונכשלו בניסיון להעפיל אל הפלייאוף, לראשונה מזה 17 שנים. הלייקרס עשו ניסיון אחרון להעפיל אל הפלייאוף כאשר פיטרו את המאמן רנדי פונד ומינו מקומו את כוכבם לשעבר, מג'יק ג'ונסון כמאמן הראשי. אך לרוע מזלם של אוהדי הלייקרס, הפסיד ג'ונסון בעשרת המשחקים האחרונים של העונה, שנכון להיום מהווה את רצף ההפסדים הארוך ביותר בתולדות המועדון. כשהוא מבין כי אינו בנוי להיות מאמן, פינה מג'יק ג'ונסון את מקומו והלייקרס מינו במקומו את דל האריס כמאמן הראשי לעונת 1994/1995.

הלייקרס היו לאחת הקבוצות המשתפרות ביותר בעונת 1994/1995, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 48:34 וחזרו לפלייאוף לאחר שנעדרו ממנו בעונה הקודמת. השיפור הניכר נבע מכמה סיבות, כולל הגעתו של האריס, שיפור משחקו של שחקן העונה השנייה ניק ואן אקסל, התבגרות משחקם של השחקנים המנוסים יותר, ולאדה דיבאץ ואלדן קמפבל, החתמתו של סדריק סבאלוס במהלך הפגרה, והגעתו של הרוקי אדי ג'ונס שנבחר בדראפט 1994 כבחירה העשירית, סבאלוס היה לשחקן הראשון שקולע 50 נקודות במשחק אחד במדי הלייקרס מזה 20 שנה. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על סיאטל סופרסוניקס, 3:1 וניצחו סדרת פלייאוף לראשונה מאז ימיו של מג'יק ג'ונסון. בחצי גמר המערב נוצחו הלייקרס בידי המדורגת ראשונה סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים, 2:4. דל האריס נבחר למאמן השנה וג'רי וסט זכה בפרס מנהל השנה.

לעונת 1995/1996 חזרו הלייקרס עם כמעט אותו סגל שחקנים, ובמחצית העונה עמד מאזנם על 24:18. ב-30 בינואר 1996, חזר מג'יק ג'ונסון מהפרישה כשחקן מחליף ורשם 19 נקודות, 10 אסיסטים, ו-8 כדורים חוזרים במשחק הבכורה המחודשת שלו מול גולדן סטייט ווריורס. בשבועות הראשונים לחזרתו שיחק ג'ונסון היטב והצעיד את הלייקרס למאזן 29:11 כשלבש את מדי המועדון. אך, ככל שהעונה התקדמה החלו הלייקרס להתפרק כשהגיל והשהות הארוכה מחוץ למגרש החלו לתת את אותותיהם במג'יק. קפטן הלייקרס סדריק סבאלוס הושעה על ידי המועדון, ניק ואן אקסל הושעה לשבעה משחקים לאחר שדחף שופט, ואפילו ג'ונסון איבד את קור הרוח של, כשנזרק ממשחק לקראת סופה של העונה לאחר שנתקל בשופט המשחק. הלייקרס הקורסים סיימו את העונה הסדירה במאזן, 53:29, והודחו בסיבוב הראשון בידי יוסטון רוקטס לאחר ארבעה משחקים, 1:3. בתום העונה פרש ג'ונסון שוב.

1996–2004: חזרה לתהילה: תקופת שאק וקובי

קובי בראיינט (ימין) ושאקיל אוניל (שמאל) עזרו ללייקרס לזכות בשלושה תוארי אליפות ברציפות. על אף ששיחקו היטב יחדיו על הפרקט, מערכת היחסית ביניהם הייתה עוקצנית ומרירה בחדר ההלבשה ובראיונות לתקשורת.

במהלך הפגרה של 1996, רכשו הלייקרס את קובי בראיינט בן ה-17 משארלוט הורנטס תמורת ולאדה דיבאץ; בראיינט נבחר כבחירה ה-13 בדראפט 1996 היישר מהתיכון לוואר מאריון היי סקול, שבארדמור, פנסילבניה, בידי ההורנטס. הלייקרס החתימו גם סנטר אורלנדו מג'יק לשעבר שהפך לשחקן חופשי, שאקיל אוניל. הטרייד בעבור בראיינט היה רעיון של ג'רי וסט, הוא גם היה גורם רב השפעה במהלך להחתמתו של אוניל, "ג'רי וסט היה הסיבה העיקרית שהגעתי ללוס אנג'לס", אמר שאקיל אוניל מאוחר יותר. הלייקרס ניצלו את הבחירה ה-24 שעמדה לרשותם בדראפט 1996, כדי לבחור את דרק פישר. במהלך עונת 1996/1997, ביצעו הלייקרס טרייד על סידריק סבאלוס והעבירו אותו לפיניקס סאנס תמורת רוברט הורי. אוניל הוביל את הלייקרס למאזן 56:26, בסיומה של העונה הסדירה וזאת על אף שהחמיץ 31 משחקים בעקבות פציעה בברך. אוניל השיג 26.2 נקודות ו-12.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק כשהוא מסיים במקום השלישי בליגה עם 2.88 חסימות למשחק ב-51 משחקים. בפלייאוף, הדיחו הלייקרס בסיבוב הראשון את פורטלנד טרייל בלייזרס, כשאוניל קולע 46 נקודות במשחק הראשון בסדרה, מספר הנקודות הגבוה ביותר לשחקן במשחק פלייאוף מאז שג'רי וסט קלע 53 נקודות נגד בוסטון סלטיקס ב-1969, הלייקרס ניצחו בסדרה 3:1. אף על פי שיא NBA של 7 סלי 3 נקודות מ-7 ניסיונות אותו קבע רוברט הורי במשחק השני בסדרת חצי גמר המערב נגד יוטה ג'אז. הפסידו הלייקרס את הסדרה 1:4, לג'אז בה כיכבו קארל מלון וג'ון סטוקטון.

בעונה שלאחריה, 1997/1998, היו הלייקרס הקבוצה היחידה שאף שחקן בסגל לא היה מעבר לגיל 30 ואליהם הצטרף, ריק פוקס מבוסטון סלטיקס. הלייקרס החלו את העונה עם הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון 11:0. הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 61:21, בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על פורטלנד טרייל בלייזרס 3:1, ובחצי הגמר על סיאטל סופרסוניקס 4:1, בגמר המערב פגשו הלייקרס את יוטה ג'אז שהייתה בעלת המאזן הטוב ביותר במערב לאחר שסיימה את העונה הסדירה במאזן 62:20, עם ניצחון אחד יותר מאשר הלייקרס וזהה לזה של האלופה שיקגו בולס שהובילה את אזור המזרח, הסדרה הייתה חד צדדית כאשר הג'אז גברו עלה לייקרס בארבעה משחקים, 4:0 ועלו לגמר ה-NBA. הלייקרס נאבקו עם סיאטל סופרסוניקס על ראשות הבית הפאסיפי במהלך רוב העונה, ובשני החודשים האחרונים לעונה הצליחו הלייקרס לנצח 22 מ-25 המשחקים האחרונים, ולסיים במאזן 61:21 לעבור את סוניקס וזכות באליפות הביתה פאסיפי. שאקיל אוניל – על אף שהחמיץ 20 משחקים עקב פציעה בשריר הבטן – היה דומיננטי, כשהוא מסיים במקום השני בטבלת מלך הסלם של הליגה, אחרי מייקל ג'ורדן, וכמוביל הליגה באחוז הקליעה מהשדה (58.4%).

במהלך עונת 1998/1999, שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים, הועברו אדי ג'ונס ואלדן קמפבל בטרייד לשארלוט הורנטס תמורת גלן רייס. ניק ואן אקסל הועבר לדנוור נאגטס, דניס רודמן הראוותני הצטרף ללייקרס, על אף שהוא נחתך מהקבוצה כבר לאחר 23 משחקים. הלייקרס רכשו גם את ג'יי אר ריד, ובי. ג'יי. ארמסטרונג. המאמן האריס פוטר במהלך חודש בפברואר לאחר רצף של שלושה הפסדים והוחלף על ידי מאמן פנימי, שחק העבר של המועדון קורט רמביס. הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31:19, וסיימו במקום הרביעי באזור המערב. בפלייאוף, ניצחו הלייקרס את יוסטון רוקטס 3:1, אך הובסו בסוויפ בחצי גמר המערב בידי סן אנטוניו ספרס, 4:0, כהשמשחק הרביעי בסדרה היה האחרון ששוחק באולם הפורום.

תחילת תקופת פיל ג'קסון והתקפת המשולש

הסטייפלס סנטר אולמה הביתי של הקבוצה החל מ-1999

פיל ג'קסון בשתי הקדנציות בהן אימן את הקבוצה זכו הלייקרס בחמש אליפויות.

עונת 1999/2000 הביאה עימה שינויים גדולים לקבוצה: הלייקרס עברו לאולם חדש, הסטייפלס סנטר, אותו חלקו עם יריבתם העירונית לוס אנג'לס קליפרס, מדי המועדון שונו והוחלפו למדים יותר מודרניים, כשהם מחליפים את המדים הישנים של הקבוצה ששירתו אותה משנות ה-70, פיל ג'קסון מונה למאמן הראשי החדש של הקבוצה והחל להנחיל לקבוצה תפיסת התקפה חדשה: התקפת המשולש. פילוסופית המשחק החדשה התבררה כרבת עוצמה, כאשר הלייקרס פתחו את העונה בצורה חזקה, כשהם מנצחים 31 מ-36 המשחקים הראשונים של העונה, במהלך העונה הצליחו הלייקרס להשיג רצפי ניצחונות של 16, 19, ו-11 משחקים, והפכו לקבוצה השלישית בהיסטוריה של ה-NBA המצליחה להשיג שלושה רצפי ניצחונות דו סיפרתיים בעונה אחת.

על אף שהצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן הטוב ביותר בליגה, 67:15, ושאקיל אוניל נבחר ל-MVP של העונה הסדירה. הלייקרס מצאו את עצמם נאבקים בפלייאוף, כשהם נגררים לסדרה בת חמישה משחקים עם סקרמנטו קינגס בסיבוב הראשון, ולאחר שניצחו בחצי הגמר את פיניקס סאנס 4:1, נתקלו בקשיים רבים בסדרת גמר המערב מול פורטלנד טרייל בלייזרס, כשהם מוצאים את עצמם כבר בפיגור של 15 נקודות ברבע האחרון של המשחק השביעי והמכריע, לפני שהצליחו להתעשת ולנצח, 89:84, בסטייפלס סנטר.

בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את אינדיאנה פייסרס, תחת שרביט האימון של יריבה של הלייקרס משנות ה-80, לארי בירד, וגברו עליהם בשישה משחקים, 4:2 וזכו באליפות ה-12 בהיסטוריה של המועדון. שאקיל אוניל השיג 38 נקודות, 16.6 כדורים חוזרים, ו-2.3 אסיסטים בממוצע למשחק, שהוא קולע ב-61.15 מהשדה וזכה גם בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

באופן ברור הלייקרס נראו כמועמדים לאליפות נוספת, השנייה ברציפות, בעונה הבאה, 2000/2001, אך הפעם נתקלו הלייקרס בקשיים רבים יותר, כאשר כבר לפני פגרת האולסטאר (המסמנת את מחצית העונה) צברו הלייקרס 16 הפסדים, אחד יותר ממה שצברו בעונה הקודמת כולה. למרות זאת, הצליחו הלייקרס לחזור לעצמם ולגבור על סקרמנטו קינגס במירוץ לתואר האליפות של הבית הפאסיפי, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 56:26, עם ניצחון אחד יותר מאשר לקינגס. בפלייאוף, דהרו הלייקרס לגמר ה-NBA כאשר ניצחו בשלוש סדרות הפלייאוף הראשונות בסוויפ על פורטלנד טרייל בלייזרס, סקרמנטו קינגס וסן אנטוניו ספרס (בהתאמה). סדרת גמר המערב מול הספרס הייתה אחת החד צדדיות בהיסטוריה של ה-NBA כאשר הלייקרס מנצחים בהפרש ממוצע של 22 נקודות. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את פילדלפיה 76' בהנהגתו של אלן אייברסון, הלייקרס הפסידו במשחק הראשון בסדרה, אך השתלטו על המשכה כשגברו על פילדלפיה בארבעת המשחקים הבאים בדרך לניצחון 4:1 וזכייה ה-13 באליפות ה-NBA בהיסטוריה של המועדון. שאקיל אוניל נבחר בפעם השנייה ברציפות ל-MVP של סדרת הגמר, ודרק פישר קבע שיא NBA עם 15 סלי 3 נקודות במהלך סדרת גמר המערב מול סן אנטוניו ספרס. הלייקרס סיימו את פלייאוף 2001 במאזן 15:1, מאזן הפלייאוף הטוב ביותר לעונה בודדת בהיסטוריה של ה-NBA.

הלייקרס בבית הלבן לאחר האליפת של 2001

הלייקרס החלו בצורה חזקה את עונת 2001/2002, כשהם מנצחים 16 מ-17 המשחקים הראשונים של העונה. אך, פציעה טורדנית בבוהן כף הרגל הטרידה את שאקיל אוניל לאורך העונה והלייקרס איבדו את אליפות הבית הפאסיפי לסקרמנטו קינגס, כשהלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 58:24, שהספיק למקום השלישי במערב. בפלייאוף, הלייקרס דילגו בקלות על שני הסיבובים הראשונים, כאשר הם גוברים על פורטלנד טרייל בלייזרס בסוויפ, 4:0, בסיבוב הראשון ועל סן אנטוניו ספרס בחצי גמר המערב בחמישה משחקים, 4:1. בגמר המערב פגשו הלייקרס את סקרמנטו קינגס המוכשרים, שרבים החשיבו אותה כקבוצה המסוגלת לעבר את המשוכה בדמות הלייקרס ולהגיע לגמר ה-NBA. הסדרה, שנחשבת לאחת המרתקות בהיסטוריה של סדרות הגמר האזוריות בהיסטוריה של ה-NBA, הייתה צמודה לכל אורכה. הקינגס היו במרחק של שניות בודדות לעלות ליתרון של 3:1 לאחר המשחק הרביעי בלוס אנג'לס, אך סל שלוש נקודות של רוברט הורי עם הבאזר, השווה את תוצאת הסדרה ל-2:2, ואיפשר ללייקרס לדחוף את הסדרה למשחק השביעי והמכריע שנערך בסקרמנטו. המשחק השביעי התברר כדרמטי כקודמיו בסדרה, אך בסופו של דבר הצליחו הלייקרס לגבור על הקינגס, 112:106, בהארכה והתקדמו לגמר ה-NBA.

בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את ניו ג'רזי נטס, בסדרה שהייתה לפרוטוקול בלבד כאשר הלייקרס מנצחים בסוויפ, 4:0, באחת מסדרות גמר ה-NBA החד צדדיות בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר שזכו באליפות השלישית ברציפות שלהם, זכה שאקיל אוניל בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בפעם השלישית ברציפות, הישג אותו הצליח להשיג רק מייקל ג'ורדן לפניו, והמאמן הראשי פיל ג'קסון זכה באליפות התשיעית בקריירה, כשהוא משתווה למאמנה האגדי של בוסטון סלטיקס, רד אאורבך, וכשהוא עובר את פט ריילי כמאמן עם מספר הניצחונות הרב ביותר בפלייאוף.

הלייקרס נראו הרסניים ובלתי ניתנים לעצירה, והקבוצה שמה לה למטרה אליפות רביעית ברציפות. אך, הלייקרס התחילו את עונת 2002/2003 בצורה חלשה כששאקיל אוניל מחמיץ 12 משחקים לאחר שעבר ניתוח בבוהן כף רגלו, ולאחר מכן נאלץ לחזור לאיטו לכושר משחק. בחג המולד, הגיעו הלייקרס למאזן 11:19, אז החל קובי בראיינט לשאת את הקבוצה על גבו באחת מהתקופות הטובות בקריירה שלו, כשהוא קובע שיא NBA לשחקן הצעיר ביותר המגיע ל-10,000 נקודות, הוא קבע שיא NBA חדש עם 12 קליעות ל-3 נקודות במשחק בודד, שיא של 8 סלי 3 נקודות במחצית אחת, 9 סלי 3 נקודות רצופים במשחק אחד, בנוסף קבע בריאנט שיא מועדון של 42 נקודות במחצית אחת, קלע יותר מ-40 נקודות בתשעה משחקים רצופים (כשהוא מצטרף לוילט צ'מברלין ומייקל ג'ורדן), קלע יותר מ-35 נקודות ב-13 משחקים רצופים (כשרק צ'מברלין עובר אותו בהישג זה), הפך לשחקן שלישי בהיסטוריה של ה-NBA המשיג ממוצע של 40 נקודות במשך חודש שלם, והשיג טריפל דאבל פעמיים ברציפות, לראשונה מאז מג'יק ג'ונסון ב-1991.

הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 50:32, עונת ה-50+ ניצחונות ה-27 מאז עבר המועדון ללוס אנג'לס. בפלייאוף, גברו הלייקרס על מינסוטה טימברוולבס בשישה משחקים, 4:2. בחצי גמר המערב פגשו הלייקרס את סן אנטוניו ספרס והרגע המכריע של הסדרה הגיע במשחק החמישי לאחר שהסדרה הייתה בשוויון 2:2, הלייקרס כבר סבלו מהעדרו של ריק פוקס, שסבל מפציעה זכר לסדרה מול מינסוטה. במשחק, הספרס כבר ברחו ל-25 נקודות יתרון, לפני שהלייקרס החלו להתאושש ולנגוס ביתרון, את הרבע הרביעי פתחו הלייקרס בפיגור של 18 נקודות ועתה החלו לדהור ולנגוס ביתרון הספרס במהירות, וכאשר נותרו 14.7 שניות לסיום המשחק פיגרו הלייקרס רק ב-2 נקודות, עתה נפל המשחק על כתפיו של האיש אליו נטו הלייקרס ללכת ברגעי ההכרעה, לאחר שהכריע כמה וכמה משחקים בזריקות מעבר לקשת ה-3 במהלך סדרות פלייאוף מהעונה הקודמת, וכאשר נותרו 3.6 שניות לסיום המשחק שחרר רוברט הורי זריקת 3 נקודות שהייתה יכולה לנצח במשחק בעבור הלייקרס – אך הפעם ראו הלייקרס את הכדור פוגע בטבעת הסל ונכנס ויוצא אל מחוץ לטבעת. זריקה שתמיד הייתה נכנסת לא הייתה כזו הפעם.

במקום לשמוח שוב על ניצחון שהושג בשניות האחרונות וביתרון 3:2 בסדרה שבידם ישנה האפשרות להכריע את הסדרה במשחק השישי שהתקיים בלוס אנג'לס, מצאו הלייקרס את עצמם במשבר לאחר שהיו כל כך קרובים להכריע את הסדרה, עתה כשהם בפיגור 2:3 בסדרה ועל סף הדחה מהמשך משחקי הפלייאוף. הספרס לא בזבזו את ההזדמנות שנפלה לידיהם וגברו על הלייקרס גם במשחק השישי הסדרה, וניצחו בסדרה כולה 4:2, משאירים את הלייקרס עם חלום מנופץ לאליפות רביעית ברציפות.

קארל מלון (בלבן ראשון מימין) וגארי פייטון (20#) הגיעו ללייקרס מתוך כוונה לזכות באליפות הראשונה בקריירה שלהם, למרות התקוות הגדולות הסתיימה העונה היחידה שלהם במדי הקבוצה במפח נפש.

נחושים להשיב לעצמם את תואר האליפות בשנה ה-25 לבעלות של ג'רי באס על הלייקרס, הביאו הלייקרס את השחקנים החופשיים, קארל מלון וגארי פייטון, והחלו את עונת 2003/2004 בסערה, כשהם מנצחים 20 מ-25 המשחקים הראשונים, כאשר באותו הזמן הפך קארל מלון לשחקן הוותיק ביותר המשיג טריפל דאבל. אך זמן קצר לאחר מכן נפצע מלון בברכו, והיעדרויות עקב פציעות ומחלות של שאקיל אוניל וקובי בראיינט הגיעו זמן קצר אחר כך, כתוצאה מכך נותר גארי פייטון לבדו כדי להוביל את התקפת הלייקרס יחד עם השחקנים הצעירים בשיטה אליה לא היה רגיל. בנוסף סבלה הקבוצה מהטרדה מתמשכת עקב פרשיית התקיפה המינית של קובי בראיינט וההצלפות ההדדיות בין אוניל לבראיינט שהחלו לאחר שהוגש כתב אישום נגד בראיינט.

למרות זאת, הצליחה הקבוצה להחזיק מעמד עד אשר כולם התאוששו, כשהם מסיימים את היישורת האחרונה של העונה בסטייל עם 14 ניצחונות ב-17 המשחקים האחרונים, בדרך למאזן 56:26 בסיומה של העונה הסדירה, ותואר אליפות הבית הפאסיפי הודות לשני סלים עם הבאזר במשחק מול פורטלנד: אחד שהשווה את תוצאת המשחק בתום הזמן החוקי, והשני שניצח במשחק לאחר הארכה כפולה. בפלייאוף, ללא רוברט הורי, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על יוסטון רוקטס בחמישה משחקים, 4:1. בחצי גמר המערב פגשו הלייקרס את סן אנטוניו ספרס, ושוב מצאו את עצמם בפיגור 0:2 (שהגנה על כתר האליפות שלה), והצליחו הלייקרס להשוות אתה סדרה לאחר שני משחקי בית. במשחק החמישי נקלעו הלייקרס לפיגור כאשר המשחק התקרב לסיומו, וללא הורי נזקקו הלייקרס לדרק פישר כדי שיושיע אותם לאחר שהצליח לתפוס את הכדור ממסירת החוץ ולזורקו תוך כדי סיבוב כאשר נותרו רק 0.4 שניות לסיום, ברגע שזכה להכרה כאחד הרגעים המדהימים בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר שניצחו במשחק החמישי 74:73 בסן אנטוניו, השלימו הלייקרס את המשימה כשגברו על הספרס גם במשחק השישי בסדרה שנערך בלוס אנג'לס, 88:76, ובסדרה כולה 4:2 והתקדמו לגמר המערב. בגמר המערב פגשו הלייקרס את המדורגת ראשונה מינסוטה טימברוולבס עליהם גברו בקלות יחסית 4:2, כדי לפגוש את דטרויט פיסטונס בגמר ה-NBA. בגמר ה-NBA הופתעו הלייקרס שנחשבו לפייבוריטים מול הפיסטונס, כאשר הפיסטונס השתלטו במהרה על הסדרה במשחקם הקבוצתי ובהגנה העוקצנית שהציגו וגברו על הלייקרס בחמישה משחקים, 4:1.

2004–2007: בניה מחדש

בקיץ שלאחר עונת 2003/2004, קרסו הלייקרס כלפי פנים. המאמן הראשי פיל ג'קסון היה מותש, והנהלת הלייקרס לא הייתה מוכנה להעלות את משכורתו מ-6 מיליון דולר ל-12 מיליון אותם דרש כדי להמשיך בתפקידו. כמו כן, עוזר המאמן טקס וינטר אמר כי ג'קסון הכריז בפגרת אולסטאר 2004 כי לא יהיה מעוניין לחזור ללוס אנג'לס לייקרס אם קובי בראיינט יישאר. המתח ההולך וגובר בין שאקיל אוניל לקובי בראיינט הגיע לבסוף לנקודת רתיחה. כאשר נודע כי ג'קסון לא יישאר בתפקידו (מהלך שרבים מאמינים כי לבראיינט הייתה יד בדבר), דרש שאקיל אוניל טרייד שניתן לו בסופו של דבר והוא הועבר למיאמי היט בתמורה ללמאר אודום, קארון באטלר, ובריאן גרנט. בראיינט בחן את שוק השחקנים החופשיים, כשלכאורה היה קרוב מאוד לחתימה ביריבה העירונית לוס אנג'לס קליפרס לפני שהחליט להישאר בלייקרס. פיל ג'קסון פרש לחוותו במונטנה ורודי טומג'נוביץ' מונה למאמן הראשי החדש של הקבוצה.

במהלך הפגרה הועבר גארי פייטון לבוסטון סלטיקס וקארל מלון פרש לאחר ניתוח בברך, אך לא לפני שהאפשרות לחזרתו נשקלה, זאת לפני שמערכת היחסים בינו ובין קובי בראיינט עלתה על שרטון. למרות כל השינויים בפגרה, הצליחו הלייקרס לפתוח את עונת 2004/2005 בצורה חיובית כאשר הגיעו למאזן 24:19 בפגרת האולסטאר, אך באותה הנקודה עזב טומג'נוביץ' את המועדון עקב בעיות בריאות. הלייקרס התקשו ללא טומג'נוביץ', אך עדיין הצליחו להגיע למאזן 32:29 והיו בעמדה ממנה ניתן להגיע אל הפלייאוף. אך, הלייקרס לא הצליחו להתגבר על סדרת פציעות של בראיינט ואודום בשלהיי העונה, והפסידו 19 מ-21 המשחקים האחרונים של העונה, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 34:48.

למרות כל זאת, המשיך בראיינט לקבוע שיאים, כשהפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של ה-NBA המגיע ל-14,000 נקודות, וכאשר קבע שיא מועדון של 43 קליעות עונשין רצופות. הקבוצה גם הצליחה לקלוע ב-100% הצלחה מהעונשין בשלושה מקרים, לראשונה מאז עונת 1991/1992. אך כל זה הסתכם במעט כאשר הלייקרס סיימו את העונה במאזן של פחות מ-50% הצלחה והחמיצו את הפלייאוף.

עונת 2005/2006 ראתה את הלייקרס מתאחדים מחדש עם פיל ג'קסון. שנת החופשה של ג'קסון, שכללה חופשה ארוכה באוסטרליה, טענה את מצבוריו והפיחה בו כוחות מחודשים, בעוד שעונת 2004/2005 של הלייקרס הביאה את ג'רי באס לשקול את האפשרות להיענות לדרישותיו הכספיות של ג'קסון. על אף שרבים חשבו שחוסר שביעות רצונו של בראיינט הביאה מלכתחילה לעזיבתו של ג'קסון, ושג'קסון יהווה גורם הפוגע בבראיינט, הראה קובי בראיינט סימנים כי יקבל בברכה את חזרתו של ג'קסון, והמהלך הותיר את אוהדי הלייקרס אופטימיים לגבי העונה הקרבה. ואכן, שום חילוקי דעות לא הופיעו בין השניים בעונה הראשונה לחזרתו של גקסון ללייקרס, ומערכת היחסים בין השחקן למאמן הראשי נשארה יציבה.

אנדרו ביינום הגיע ללייקרס ישירות מליגת התיכונים בדראפט 2005

במהלך הפגרה, המהלך הראשי של הלייקרס בנוגע לסגל השחקנים היה הבאתו של קוואמי בראון מוושינגטון ויזארדס בתמורה לקארון באטלר וצ'אקי אטקינס, ובחירתו של הסנטר אנדרו ביינום ישירות מבית הספר התיכון כבחירה העשירית בדראפט 2005.

לאחר התוצאות החלשות של העונות הקודמות, רבים חשבו כי עצם ההגעה אל הפלייאוף תחשב להישג. הלייקרס החדשים ניראו כעיצוב של שושלת השיקגו בולס של שנות ה-90, שהשיגה 6 אליפויות במהלך העשור. הפורוורד המוכשר למאר אודום, נראה כדומה לטיפוס הסקוטי פיפן שהשלים את כישרונו של קובי בראיינט.

לאחר התחלה מעורערת, נראה היה כי הכימיה הקבוצתית משתפרת בצורה דרמטית במחצית השנייה של העונה, והלייקרס ניראו יציבים יותר ככל שהעונה התקרבה לסיומה. ההשתפרות של הלייקרס הספיקה למקום בפלייאוף ושיכחה במעט את חששות האוהדים לגבי הקבוצה, כאשר הלייקרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 45:37. בפלייאוף, פגשו הלייקרס בסיבוב הראשון את המדורגת שנייה במערב פיניקס סאנס, ולאחר שבראיינט הבטיח את הניצחון במשחק הרביעי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס עלו הלייקרס ליתרון 3:1 בסדרה וניראו בדרכם לחצי גמר המערב, לסדרה פיקנטית מול יריבתם העירונית לוס אנג'לס קליפרס, שהבטיחה את מקומה בחצי הגמר לאחר שגברה על דנוור נאגטס. אך, הסאנס בהנהגתו של סטיב נאש הצליחו להתאושש ולדהור קדימה. הסאנס הצליחו לנצח במשחק החמישי בבית 114:97, ולנצח שוב במשחק השישי שהתקיים בלוס אנג'לס 126:118 בהארכה, עתה ניצלו הסאנס את המומנטום והביסו את הלייקרס במשחק השביעי והמכריע 121:90, בפיניקס.

במשחק השביעי, הובילו הלייקרס במחצית 60:45, כאשר קובי בראיינט קולע 23 נקודות, אך, במחצית השנייה "נעלם" בראיינט כשנטל רק 3 זריקות מהשדה וקלע נקודה אחת בלבד. מספר מבקרים, כמו ביל סימונס טענו כי היה על בראיינט, כאשר הקבוצה נקלעה לפיגור גדול, לנסות לקחת על עצמו יותר זריקות; אחרים, כמו צ'ארלס בארקלי אף טענו כי בראיינט סירב לקחת על עצמו זריקות "כדי להוכיח את טיעונו" לגבי יכולת הקליעה הדלה של חבריו לקבוצה. בראיינט והמאמן פיל ג'קסון דחו טענות אלה, כשהם מציינים כי קובי נהג לפי תוכנית המשחק שנקבעה במחצית כדי לשתף שחקנים אחרים במשחק.

במהלך פגרת 2006, בחרו הלייקרס את הגארד ג'ורדן פארמאר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. להפתעת רבים החלו הלייקרס את העונה בצורה חזקה עם ניצחונות על קבוצות צמרת כמו יוטה ג'אז, דאלאס מאבריקס, וסן אנטוניו ספרס. אך, הקבוצה התדרדרה לאחר סדרת פציעות של למאר אודום, קוואמי בראון, ולוק וולטון. קובי בראיינט הושעה פעמיים לאחר שהכה שחקן יריב, וחלק מהפרשנים החלו לתהות אם הפך ל"שחקן מלוכלך". קובי זעם על ביקורות אלה, ואת תשובתו נתן על הפרקט כאשר קבע שיא של 4 משחקים רצופים בהם קלע לפחות 50 נקודות למשחק. הלייקרס הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן 42:40, ותפסו את המקום השביעי בפלייאוף, אך הפסידו כבר בסיבוב הראשון לפיניקס סאנס בחמישה משחקים, 4:1.

לאחר עונת 2006/2007 עתידו של קובי בראיינט במדי הלייקרס הוטל בספק, כאשר הוא דרש שיבוצע עליו טרייד. במשך שבוע הטיף בראיינט מוסר ומערכת היחסים שלו עם הקבוצה הדרדרה במהירות כאשר נחשפה קלטת שלו. בקלטת הווידאו הוקלט בראיינט אומר כי היה על הלייקרס לבצע טרייד על אנדרו ביינום תמורת ג'ייסון קיד והיה ביקורתי כלפי הג'נרל מנג'ר מיטש קופצ'אק. מנהל סגל השחקנים החליט להחתים את כוכב הלייקרס בעבר, דרק פישר, אך למרות זאת נכנסו הלייקרס לעונת 2007/2008 מתוסכלים וסימני שאלה רבים מרחפים סביבם.

2007–2011 תקופת בראיינט/גאסול

הלייקרס החלו את עונת 2007/2008 באופן מפתיעה לטובה. כשהם מתודלקים מעלייתו של אנדרו ביינום כאופציה המרכזית בתפקיד הסנטר, הלייקרס אפילו הצליחו להעפיל לראשות אזור המערב למשך שלושה ימים. כשהם מקבלים תנופה מטרייד שבוצע בשלבים הראשונים של העונה שהביא לקבוצה את טרבור אריזה, והשמועות לגבי רצונו של בראיינט לעזוב את לוס אנג'לס גוועו סופית. אך, לפני שהלייקרס טעמו את הצלחתם המחודשת, נפצע ביינום בברכו, פציעה שהשביתה אותו למשך שארית העונה. לפתע, הפסידו הלייקרס המגובשים שלושה משחקים ברציפות. והמשכה של העונה נראה לוט בערפל עבור הלייקרס, שהחלו להאבק כדי לנצח משחקים. נראה היה ששוב, פציעות יחבלו בעונה נוספת בעבור הלייקרס.

פאו גאסול הגיע ללייקרס בשנת 2008 ושיתוף הפעולה שלו עם קובי בראיינט הביאו את הלייקרס חזרה לפסגה.

ב-1 בפברואר 2008, ביצעו הלייקרס טרייד על קוואמי בראון, שלא היה פופולרי בקרב האוהדים (שקראו לעברו קריאות בוז ממושכות עקב איבודי הכדור הרבים במשחקיו האחרונים), את הרוקי ג'באריס קריטנטון, אהרון מקי, את זכויות הדראפט בעבור מארק גאסול, ושתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט 2008 ובדראפט 2010 שהועברו לממפיס גריזליס בעבור הפורוורד הספרדי פאו גאסול (אחיו הגדול של מארק) ובחירת סיבוב שני בדראפט 2010.

עתה משהיו ללייקרס גם סנטר וגם פאואר פורוורד המתנשאים לגובה 2.13, התייחסו פרשנים לביינום וגאסול כ"תאומי המגדל", כמו צמדים מפורסמים נוספים מההיסטוריה של ה-NBA: טים דאנקן ודייוויד רובינסון מסן אנטוניו ספרס, פטריק יואינג וביל קרטרייט מניו יורק ניקס, והצמד תאומי המגדל המקורי האקים אולאג'ואן ורלף סמפסון מיוסטון רוקטס. גם בזמן שהמתינו לשובו של ביינום, שיחקו הלייקרס הייטב והתייצבו בפעם השנייה העונה במקום הראשון במערב.

רון ארטסט הגיע ללייקרס בקיץ 2009.

כאשר קובי בראיינט מוביל את הקבוצה בממוצעים בשיעור קומה של MVP של העונה הסדירה, היה חודש אפריל רווי ניצחונות עבור הלייקרס, שהעפילו במהירות לעמדת הקבוצה הטובה במערב. כשהוא נעזר ביכולותיו המגוונות של גאסול ובמשחקו המצוין של אודום כאופציה השלישית בהתקפת הקבוצה, העפילו הלייקרס לפלייאוף בפעם ה-55 ב-60 שנותיהם בליגה, כשהם זוכים באליפות הבית הפאסיפי מיד פיניקס סאנס (זכייתם הראשונה באליפות הבית הפאסיפי מאז עזיבתו של שאקיל אוניל בשנת 2004), ומתייצבים במקום הראשון במערב בסיום העונה, לראשונה מאז עונת 1999/2000. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57:25, כאשר קובי בראיינט זוכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בפלייאוף, בסיבוב הראשון פגשו הלייקרס את דנוור נאגטס וגברו עליהם בסוויפ 4:0, בחצי הגמר גברו הלייקרס על יוטה ג'אז בשישה משחקים 4:2, בגמר המערב פגשו הלייקרס את סן אנטוניו ספרס, שלא הצליחו להוות יריב שקול והלייקרס גברו עליהם לאחר חמישה משחקים 4:1. לאחר שהשיגו מאזן של 12:3 במהלך הפלייאוף ועברו בצורה חלקה למדי בין השלבים, נתקלו הלייקרס בבעיות בסדרת הגמר מול יריבתם הוותיקה בוסטון סלטיקס. הסלטיקס שהיו הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בליגת ה-NBA במהלך העונה הסדירה והייתה זו הפעם הראשונה מאז שנת 2000 בה נפגשו בסדרת גמר ה-NBA המדורגת ראשונה באזור המזרח והמדורגת ראשונה באזור המערב, והפעם הראשונה מאז שנת 2003 בה קבוצה המדורגת ראשונה באחד משני האזורים מגיעה לסדרת הגמר. הלייקרס הופיעו בסדרת הגמר לראשונה מאז שנת 2004 ופעם ה-29 בסך הכול (שיא NBA). הסלטיקס הופיעו בסדרת גמר לראשונה מאז שנת 1987 ובפעם ה-20 בסך הכל. לסדרת הגמר של שנת 2008 הגיעו הסלטיקס כמועדון המעוטר ביותר בהיסטוריה של ה-NBA עם 16 אליפויות, והלייקרס דורגו במקום השני עם 14. שני המועדונים הנחשבים למצליחים בהיסטוריה של ה-NBA חיפשו לחדש את היריבות ביניהם לאחר הפסקה של 21 שנה מאז המפגש האחרון בניהם בסדרת הגמר של שנת 1987.

בסדרה עצמה, נטלו הסלטיקס את השליטה בסדרה לאחר שניצחו בשני המשחקים הראשונים שהתקיימו בבוסטון, הלייקרס הצליחו להתאושש ולנצח במשחק השלישי בסדרה, אך הפסידו ברביעי בלוס אנג'לס, על אף שהצליחו לחזור ולנצח במשחק החמישי שהתקיים אף הוא בלוס אנג'לס, סיימו הסלטיקס את הסדרה במשחק השישי שהתקיים בבוסטון בו הביסו את הלייקרס 131:92, בדרך לניצחון 4:2 בסדרה וזכייה באליפות ה-17 של המועדון.

בעונת 2008/2009 הייתה ללייקרס רק מטרה אחת, טבעת אליפות. בחודש ינואר, שוב הפסידו הלייקרס את אנדרו ביינום עקב פציעה, ביינום הצליח לחזור רק למשחקים האחרונים של העונה הסדירה. גם בלעדיו הצליחו הלייקרס לסיים את העונה הסדירה במאזן 65:17, משחק אחד אחרי קליבלנד קאבלירס שסיימו את העונה הסדירה במאזן 66:16, וכמדורגת ראשונה בליגה. בפלייאוף, דילגו הלייקרס בקלות מעל יוטה ג'אז כשגברו עליהם בסיבוב הראשון בחמישה משחקים 4:1. בחצי גמר המערב, נתקלו הלייקרס במשוכה גבוה בדמות יוסטון רוקטס, ועל אף שהרוקטס היממו את אוהדי הלייקרס בסטייפלס סנטר שבלוס אנג'לס, לאחר שגברו על הלייקרס במשחק הראשון בסדרה 100:92, הלייקרס התאוששו ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, אחד מתוכם ביוסטון כדי להשיב לעצמם את יתרון הביתיות. יוסטון ניצחה במשחק הרביעי 99:87 והשוותה ל-2:2. במשחק החמישי בלוס אנג'לס התפוצצו הלייקרס על המגרש כשניצחו 118:78 ועלו ליתרון 3:2 בסדרה, הרוקטס עוד הצליחו לנצח במשחק השישי ביוסטון 95:80, אך הלייקרס הצליחו לסגור עניין במשחק השביעי והמכריע, שהיה חד צדדי ברובו, 89:70 ולנצח בסדרה 4:3. בגמר המערב פגשו הלייקרס את דנוור נאגטס, כמו מול יוסטון לא הצליחו הלייקרס לשמור על יתרון הביתיות שלהם לאחר שני משחקי הבית הראשונים בסדרה, לאחר שנוצחו במשחק השני 103:106. הלייקרס התאוששו במהרה וניצחו במשחק השלישי שהתקיים בדנוור 103:97, הנאגטס עדיין הצליחו להגיע לשוויון 2:2 בסדרה לאחר שניצחו במשחק הרביעי שהתקיים בדנוור 120:101. אך, הלייקרס השתלטו סופית על הסדרה כניצחו במשחק החמישי 103:94 בסטייפלס סנטר, והביסו את הנאגטס באולמם הביתי, פפסי סנטר, במשחק השישי, 119:92 וניצחו בסדרה כולה 4:2. בגמר ה-NBA פגשו הלייקרס את אורלנדו מג'יק ועל אף שכמה משחקים היו צמודים שלטו הלייקרס במהלך הסדרה וניצחו 4:1 וזכו באליפות ה-15 בתולדות המועדון והראשונה מזה 7 שנים. קובי בראיינט נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

קובי בראיינט, מגדולי שחקני הלייקרס

ב-3 ביולי 2009, החתימו הלייקרס את הפורוורד של יוסטון רוקטס, רון ארטסט על חוזה לחמש שנים כדי שיחליף את טרבור אריזה שחתם אצל הרוקטס. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57:25 וזכו שוב באליפות הבית הפאסיפי ובאליפות אזור המערב. בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על אוקלהומה סיטי ת'אנדר בשישה משחקים 4:2, ובחצי גמר המערב לא התקשו מול יוטה ג'אז וגברו עליהם בסוויפ 4:0. בגמר המערב פגשו הלייקרס את פיניקס סאנס וגברו עליהם לאחר שישה משחקים 4:2. הלייקרס הגיעו לגמר ה-NBA בפעם השלישית ברציפות ופגשו שוב את יריבתם הוותיקה בוסטון סלטיקס, ולאחר שני המשחקים הראשונים בסדרה שהתקיימו בלס אנג'לס עמדו הקבוצות בשוויון 1:1 כשהסלטיקס מעבירים אליהם את יתרון הביתיות. הלייקרס התאוששו וכבר במשחק הבא הצליחו להחזיר לעצמם את יתרון הביתיות לאחר שגברו על הסלטיקס 91:84 בבוסטון. מכאן הצליחו שתי הקבוצות לשמור על הביתיות שלהן כאשר הסלטיקס מנצחים את שני המשחקים הבאים בסדרה שהתקיימו בבוסטון ועלו ליתרון 3:2 בסדרה. הלייקרס ניצחו במשחק השישי בסדרה שהתקיים בלוס אנג'לס 89:67, ובמשחק השביעי והמכריע שהתקיים בלוס אנג'לס והיה צמוד לכל אורכו גברו הלייקרס על הסלטיקס 83:79 וזכו באליפות ה-16 בהיסטוריה של המועדון. קובי בראיינט זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

למרות ספקולציות רבות חזר המאמן הראשי פיל ג'קסון לעונה נוספת. את העונה הסדירה סיימו הלייקרס במאזן 57:25, בפלייאוף, גברו הלייקרס בסיבוב הראשון על ניו אורלינס הורנטס 4:2, אך בחצי הגמר הודחו בסוויפ בידי דאלאס מאבריקס שהמשיכה וזכתה באליפות ה-NBA לראשונה בהיסטוריה של המועדון מטקסס.

2011–2016: התקופה שלאחר פיל ג'קסון

לאחר פרישתו של פיל ג'קסון, מונה ב-25 במאי 2011, מאמנה לשעבר של קליבלנד קאבלירס, מייק בראון לתפקיד המאמן הראשי של הלייקרס. לפני פתיחת עונת 2011/2012, העבירו הלייקרס בטרייד את למאר אודום לדאלאס מאבריקס, והחתימו את ג'וש מקרוברטס, ג'ייסון קאפונו, טרוי מרפי. בסיום העונה הלייקרס הודחו מהפלייאוף בשלב חצי גמר המערב, לאחר שהפסידו 4:1 לאוקלהומה סיטי.

לקראת עונת 2012/2013 הצטרפו לקבוצה סטיב נאש ודווייט הווארד. בנובמבר 2012 מונה מייק ד'אנטוני למאמן במקום מייק בראון, אבל הלייקרס הודחו בסוויפ על ידי סן אנטוניו ספרס, הסגנית של אותה שנה. בגלל נסיבות אלה הווארד עבר אל יוסטון רוקטס ומטא וורלד פיס אל ניו יורק ניקס. בעונה 2013/2014 הצטרף לקבוצה ניק יאנג ובמשחק נגד ניו יורק ניקס, הלייקרס הגיעו לשיא של כל הזמנים כאשר הובילו ב-51 נקודות. אבל למרות ההשג הנאה, בסוף העונה הלייקרס לא הגיעה אפילו לפלייאוף, ובעקבות כך התפטר המאמן מייק ד'אנטוני ובמקומו מונה שחקן העבר של הקבוצה ביירון סקוט. בנוסף לכך, פאו גאסול עזב אל שיקגו בולס.

לאחר דברים אלו, הלייקרס צירפו את ג'רמי לין שעזב את יוסטון רוקטס, את קרלוס בוזר שגמר את חוזהו אצל שיקגו בולס, ואת ג'וליוס רנדל הבחירה השביעית בדראפט של שנת 2014. קבוצה זאת הייתה מין הגרועות שבליגה כאשר רק מינסוטה טימברוולבס ופילדלפיה 76' היו במאזן גרוע יותר. נאש נפצע בצורה מוזרה כאשר מיכל המים של האימון נפל על רגלו וגמרה לו את הקריירה, רנדל גמר את העונה מוקדם, קובי חזר לשחק וגמר את העונה לאחר חודשיים ורק ג'ורדן קלארקסון היה נקודת האור של הלייקרס כאשר הוא הוביל את הקבוצה כמעט לבדו ונבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה. בעקבות הכישלון בעונה הנ"ל שנגמרה עם המאזן הגרוע ביותר בתולדות המועדון, לין עזב את המועדון לטובת שארלוט הורנטס. הלייקרס קיבלה את הבחירה השנייה בדרפט אחרי הוולבס והיא קיבלה משם את דיאנג'לו ראסל. גם ברנדון באס מאורלנדו מג'יק ולו ויליאמס הצטרפו ללייקרס. אפילו מטא וורלד פיס חזר אל הקבוצה לקראת עונת 2015/2016. באמצע העונה, הודיע קובי בראיינט שזאת תהיה עונתו האחרונה בקריירה. ב-14.4.16 במשחק האחרון של העונה הסדירה שיחק בראיינט את משחקו האחרון כאשר הוא קלע 60 נקודות בניצחון של ה-לייקרס על יוטה ג'אז אך אף על פי כן לייקרס סגרו את עונת המשחקים 2015/2016 עם המאזן הגרוע ביותר בהיסטוריה של המועדון: 17 ניצחונות בלבד לעומת 65 הפסדים. בסיום העונה התפטר המאמן ביירון סקוט לאחר שנתיים בתפקיד, ובמקומו מונה לוק וולטון.

מ-2016: התקופה ללא קובי והגעתו של לברון ג'יימס

לברון ג'יימס, מדורג ראשון ברשימת הקלעים המובילים בתולדות פלייאוף ה-NBA, הגיע מקליבלנד קאבלירס אחרי 3 זכיות באליפות NBA.

בדראפט 2016 שוב קיבלו הלייקרס את הבחירה השנייה ובחרו בברנדון אינגרם שנחשב דומה ביכולתו לקווין דוראנט.

בדראפט 2017 קיבלו הלייקרס בפעם השלישית ברציפות את הבחירה השנייה בדראפט ובחרו בלונזו בול בתור הפנים החדשות של המועדון במקום דיאנג'לו ראסל שנבחר שנתיים קודם בבחירה השנייה בדראפט; ראסל הועבר לברוקלין נטס בתמורה לסנטר ברוק לופז ולבחירה 27 בדראפט 2017, בה השתמשו כדי לבחור את קייל קוזמה.

בפברואר 2017 מונה כוכב הלייקרס לשעבר, מג'יק ג'ונסון, כנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה. כמו כן הודיעה הקבוצה על פיטוריו של הג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק שהחזיק בתפקיד מאז שנת 2000. במקומו מונה רוב פליקנה לג'נרל מנג'ר.

ביולי 2018, לברון ג'יימס חתם על חוזה של 4 שנים בקבוצה, זאת במטרה למשוך אל הקבוצה כוכבים נוספים ובכך להפוך שוב לקבוצת צמרת. בעונת הגעתו נפצעו ג'יימס, ברנדון אינגרם ולונזו בול, והקבוצה לא נכנסה אל הפלייאוף בפעם השישית ברציפות. היא פיטרה כתוצאה מכך את המאמן לוק וולטון, והוא הוחלף בפרנק ווגל. אל ג'יימס הצטרף לאחר עונה אנתוני דייוויס, שהועבר בטרייד מניו אורלינס פליקנס תמורת ברנדון אינגרם, ג'וש הארט, לונזו בול ושלוש בחירות סיבוב ראשון בדראפט.

לאחר השעיית עונת 2019/20, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בארצות הברית, הלייקרס הייתה אחת מ-22 הקבוצות שהוזמנו להשתתף בבועת ה-NBA. הלייקרס סיימו את העונה עם שיא 52–19 והעפילו לפלייאוף לראשונה מאז 2013 וסיימו במקום הראשון לראשונה מאז 2010. הם הביסו את פורטלנד טרייל בלייזרס בסיבוב הראשון בחמישה משחקים, הביסו את יוסטון רוקטס בחצי הגמר בחמישה משחקים והביסו את דנבר נאגטס בגמר המערב בחמישה משחקים כדי להעפיל לגמר NBA לראשונה מאז 2010, שם התמודדו מול מיאמי היט. הם ניצחו את ההיט 2–4 בסדרה, כדי לזכות באליפות ה-17 בתולדותיהם והראשונה מזה עשור, כאשר לברון ג'יימס נבחר ל-MVP של סדרת הגמר.

בתום עונת 2021/2022, בעקבות כישלון הקבוצה להעפיל למשחקי הפלייאוף, פוטר פרנק ווגל מאימון הקבוצה, וב-27 במאי 2022, פורסם שלתפקיד מונה דרווין האם, בחוזה לארבע שנים. זהו מינויו הראשון של האם לתפקיד מאמן ראשי ב-MBA, וקודם לכך הוא שימש עוזר מאמן קבוצת מילווקי באקס.

יריבויות

בוסטון סלטיקס

ערך מורחב – היריבות בין הבוסטון סלטיקס לבין הלוס אנג'לס לייקרס

לסלטיקס וללוס אנג'לס לייקרס אחת מהיריבויות הגדולות ב-NBA. הן נפגשו בגמר ה-NBA‏ 12 פעמים, הכי הרבה פגישות לשתי קבוצות בהיסטוריה. שתי הקבוצות זכו במספר האליפויות הרב ביותר ב-NBA, כשהם זכו ביחד ב-34 מתוך 74 אליפויות אפשריות (נכון לאוקטובר 2020). שתי הקבוצות זכו ב-17 אליפויות. בשנות ה-60 נפגשו הסלטיקס והלייקרס בגמר שש פעמים, ובכל הפעמים הסלטיקס ניצחו, למרות ניסיונותיהם של אלג'ין ביילור וג'רי וסט לזכות באליפות.

בשנות ה-80 חודשה היריבות בין שתי הקבוצות. הסלטיקס והלייקרס זכו בשמונה אליפויות מתוך תשע אפשריות בין 1980–1988, כשהלייקרס זכו בחמש והסלטיקס בשלוש. במהלך שנות ה-80 הן נפגשו בגמר שלוש פעמים. היריבות שקעה בשנות ה-90 כששתי הקבוצות נחלשו, ובתחילת שנות ה-2000, כשהלייקרס זכו באליפויות, הסלטיקס לא היו קרובים לגמר ה-NBA.

היריבות חודשה בגמר 2008, בו הסלטיקס ניצחו את הלייקרס 4:2. במשחק האחרון בסדרה הם הביסו את הלייקרס ב-39 נקודות הפרש, ההפרש הגדול ביותר במשחק גמר. בגמר 2010 ניצחו הלייקרס את הסלטיקס 4:3.

ראז'ון רונדו, ששיחק אצל הסלטיקס (2006–2014) ועבר ללייקרס ב-2018, הפך לראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר עם הן הסלטיקס והן עם הלייקרס.

לוס אנג'לס קליפרס

ערך מורחב – הדרבי של לוס אנג'לס (כדורסל)

ללייקרס וללוס אנג'לס קליפרס יש יריבות עירונית ביניהן, והיריבויות היא אחת היחידות ב-NBA שאינן מבוססות על יכולותיהן של הקבוצות (ביחד עם הדרבי של ניו יורק). ברוב השנים מאז 1984 אז עברו הקליפרס לעיר מבאפלו, היו הלייקרס מצליחים הרבה יותר מבחינה מקצועית וכלכלית. עם זאת, ב-2019 השתנו מאזני הכוחות למרות הצטרפותם של דייוויס וג'יימס ללייקרס, ובעונת 2020/21 הקליפרס הגיעו לגמר המערב, כשהלייקרס הודחו בסיבוב הראשון. מאזן כל הזמנים בין הקבוצות נוטה באופן ברור לטובת הלייקרס, שמובילים 104–63 (אחוז ניצחונות של 0.623).

סן אנטוניו ספרס

סן אנטוניו ספרס והלייקרס משחקות שתיהן באזור המערב של שליגת ה-NBA, ומתמודדות זו מול זו מאז תחילת שנות ה-70. בשלהי שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 החלה להתפתח יריבות מרה בין שני המועדונים. מאז שנת 1999, נפגשו הקבוצות חמש פעמים בסדרות פלייאוף, ככשני המועדונים יחדיו מופיעים בשבע סדרות גמר ה-NBA רצופות (1999–2005). בנוסף, זכו הקבוצות יחדיו בכל האליפויות בין השנים 1999–2003. הספרס זכו באליפות ה-NBA בשנים 1999, 2003, 2005, ו-2007, בעוד הלייקרס זוכים באליפות בשנים 2000, 2001, 2002, 2009, ו-2010. משנת 1999 ועד שנת 2004 נחשבה לעיתים היריבות בין שני המועדונים כיריבות הקשה ביותר בליגת ה-NBA, ובכל פעם שהמועדונים נפגשו ביניהם במהלך הפלייאוף המנצח המשיך לסדרת גמר ה-NBA. היריבות דעכה בין השנים 2005–2007, כאשר הלייקרס החמיצו את הפלייאוף בשנת 2005 והפסידו בסיבוב הראשון של פלייאוף 2006 ו-2007 לפיניקס סאנס, אך התלקחה מחדש בשנת 2008 כאשר הקבוצות נפגשו בגמר המערב. יריבות זו נחשבת לאחת הגדולות בשנות ה-2000 כאשר שתי הקבוצות יחדיו זוכות בשישה תוארי אליפות במהלך שמונה עונות.

בעלות, היסטוריה כלכלית, ובסיס אוהדים

ג'ק ניקולסון הוא האוהד המפורסם ביותר של הלייקרס. הקרבה להוליווד ואור הזרקורים המופנה תמידית לעבר המועדון מביא שחקני קולנוע רבים למשחקי הבית של הקבוצה.

ברגר וצ'אלפן רכשו בשנת 1947 את קבוצת ה-NBL דטרויט גמס תמורת 15,000 דולר, מיקמו את הקבוצה מחדש במינסוטה, ושינו את שמם למינסוטה לייקרס. מקס וינטר קנה שליש מהמועדון בשנותיו הראשונות, ומכר את חלקו למייקן בשנת 1954. ברגר קנה את חלקו של מייקן בשנת 1956 ועתה החזיק בשני שלישים ממניות המועדון. לאחר פרישתו של מייקן, צנח מספר הצופים במשחקי הקבוצה והקבוצה סיימה בגרעון כמה עונות ברציפות, שהוביל את קבוצת הבעלות להעמיד את המועדון למכירה בשנת 1957. מרטי מאריון, שחקן ומנג'ר בייסבול לשעבר, ושותפו העסקי מילטון שיפמן ניסו לרכוש את המועדון מתוך כוונה להעבירו לקנזס סיטי. מייקן הציע לקחת משכנתה על ביתו כדי שיוכל לרכוש את המועדון ולהשאירו במינסוטה. אך, הלייקרס נמכרו לקבוצת משקיעים בראשותו של בוב שורט. במסגרת הסכם המכירה הוצב תנאי כי המועדון יימכר לקבוצת המשקיעים של שורט בתנאי שהוא לא יעביר את המועדון לקנזס סיטי אלא ישאירו במינסוטה. קבוצת הבעלות של שורט הורכבה מ-117 בעלי עסקים ואזרחים פרטיים ממינסוטה, שאספו 200,000 דולר למטרה זו; 150,000 דולר לרכישת המועדון ו-50,000 דולר לתפעולו. בשנת 1958 הפך שורט לבעלים של 80% ממניות המועדון כשהוא קונה את חלקם של שותפיו, אך המועדון התקשה לתפקד. כמות הצופים נשארה מועטה, והנהלת ה-NBA הציבה את הלייקרס ב"תקופת מבחן כלכלית", כשהיא מודיעה למועדון כי אם הם לא יעמדו בכמות מסוימת של מכירות כרטיסים הנהלת הליגה תוכל לרכוש את המועדון ולהעבירו למיקום אחר. שורט נאלץ להעביר את המועדון ללוס אנג'לס בשנת 1960; המועדון הפסיד 60,000 דולר במחצית הראשונה של עונת 1959/1960 בלבד. תחילה הצביעו בעלי הקבוצות האחרים 7:1 נגד ההצעה להעביר את הלייקרס ללוס אנג'לס. אך כאשר שורט ציין כי הוא עלול להעביר את המועדון לליגה אחרת שהחלה להתפתח באותה התקופה, קיימו בעלי הקבוצות הצבעה חוזרת באותו היום והציעו פה אחד בעד ההצעה להעבירם למערב. כשהם נתמכים באלג'ין ביילור כעוגן למשיכת הקהל, והאוהדים המקומיים החדשים, החל מצבו הכלכלי של המועדון להשתפר לאחר המעבר ללוס אנג'לס. שורט מכר את המועדון לבעלים של וושינגטון רדסקינס והמוציא לאור ג'אק קנט קוק בשנת 1965 תמורת סכום שיא לאותן השנים 5,175,000 דולר. שורט התעקש כי העסקה תתבצע תמורת כסף מזומן ולשם כך נקט באמצעי זהירות, כך ששומרים חמושים העבירו את התיבה עם הכסף בתוכה מבנק בניו יורק לבנק אחר.

ג'רי באס הבעלים של הלייקרס

קוק היה בעלים פעיל הרבה יותר משורט, ופקח על פעולות המועדון. הוא מימן באופן אישי את הקמת אולם הפורום בשנת 1967 בעלות של 16.5 מיליון דולר. הוא החזיק בבעלות על המועדון עד לשנת 1979 בה הוא מכר את הלייקרס, את מועדון ההוקי קרח מליגת ה-NHL לוס אנג'לס קינגס, את אולם הפורום, ונדל"ן לבעלים הנוכחי של הלייקרס ג'רי באס תמורת 57 מיליון דולר. קוק נאלץ למכור את המועדון מאחר שהיה שרוי בתהליך גירושים יקר. באס היה מהנדס כימיקלים ופרופסור לשעבר באוניברסיטת דרום קליפורניה שהתעשר מעסקאות נדל"ן. פיליפ אנשוטז קנה חלק ממניות המועדון בשנת 1998, ועד לשנת 2010 החזיק גם כוכב הקבוצה לשעבר מג'יק ג'ונסון במיעוט ממניות הבעלות על המועדון. באס החל מגמה המאפשרת לספונסרים להוסיף את שמם לאולם הביתי של המועדון כאשר הוא שינה את שם אולם הפורום שבלוס אנג'לס לגרייט וסטרן פורום בשנת 1988. באולם עצמו החלו רשתות מזון מהיר להציע לאוהדי הלייקרס פריטי מזון חינם אם הלייקרס היו מחזיקים את יריבתם על מתחת ל-100 נקודות, או תשורות אחרות.

עקב קרבתה של הקבוצה להוליווד, כלל בסיב האוהדים של הלייקרס מספר רב של ידוענים, שרבים מהם נראים בסטייפלס סנטר במהלך משחקי הבית של הקבוצה. ג'ק ניקולסון, לדוגמה, מחזיק בקביעות כרטיס מנוי למשחקי הבית של הלייקרס החל משנות ה-70, וישנם דיווחים כי במאים נאלצים לקבוע את לוח הזמנים לצילומי סרטיו לפי לוח משחקי הבית של הלייקרס. בין השנים 2002–2007 עמד ממוצע הצפים של הלייקרס על מעט יותר מ-18,900 צופים למשחק, שהציב אותם בין עשרת המועדונים הניצפים ביותר ב-NBA. הלהקה רד הוט צ'ילי פפרז הקדישה את השיר "Magic Johnson" מתוך האלבום "Mother's Milk" לרכז המפורסם של הלייקרס, וחברי הלהקה אנתוני קידיס ומייקל באלזארי ניצפים תדירות במשחקי הבית של הקבוצה. הלייקרס מכרו את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלהם החל מעונת 2007/2008. החל משנת 2010, מוצרי המרצ'נדייז של הלייקרס הם הפופולריים ביותר מכל קבוצות ה-NBA, וגופייתו של קובי בראיינט היא הפופולרית ביותר מכל שחקני ה-NBA.

שם, סמל ומדים

השם "לייקרס" (אנשי האגם) מקורו בכינוי "מדינת 10,000 האגמים" של מדינת מינסוטה שם שיחק המועדון בשנותיו הראשונות.

סמל המועדון מורכב משם הקבוצה באנגלית על גבי כדורסל זהוב. צבעי המועדון הם סגול, זהב ולבן.

מדים בצבע סגול משמשים למשחקי החוץ, מדים בצבע זהב – למשחקי הבית, מדים בצבע לבן – למשחקים המתקיימים בימי ראשון או בחגים.

אולם ביתי

הסטייפלס סנטר – אולמם הביתי של הלייקרס

הלייקרס משחקים את משחקי הבית באולם הקריפטו. קום ארנה הממוקם בדאונטאון לוס אנג'לס והיה ידוע בעבר כסטייפלס סנטר. הסטייפלס סנטר נפתח בסתיו 1999, ויכול להכיל עד 19,060 מקומות ישיבה למשחקי הלייקרס. הסטייפלס סנטר הוא גם האולם הביתי של לוס אנג'לס קליפרס, לוס אנג'לס ספארקס מליגת ה-WNBA ולוס אנג'לס קינגס מליגת ה-NHL. לפני שעברו לסטייפלס סנטר, שיחקו הלייקרס במשך 32 עונות (1967–1999) את משחקי הבית שלהם באולם הפורום, הממוקם כ-10 מייל מהסטייפלס סנטר. במהלך טרום עונת 2008/2009 שיחקו הלייקרס שוב בפורום מול גולדן סטייט ווריורס, הפעם כדי לציין את חגיגות ה-50 למועדון בעיר לוס אנג'לס.

בשבע השנים הראשונות של הלייקרס בלוס אנג'לס, שיחקה הקבוצה את משחקיה הביתיים באולם לוס אנג'לס ממוריאל ספורטס ארנה, הנמצא דרומית לעיר התחתית של לוס אנג'לס. כאשר הקבוצה שיחקה במיניאפוליס, שיחקו הלייקרס את משחקיהם הביתיים במיניאפוליס אודיטוריום, בין השנים 1947–1960.

תקשורת

צ'יק הרן היה שדר משחקי הקבוצה במשך 41 שנים עד למותו בשנת 2002. הרן שידר 3,338 משחקים ברציפות בין 21 בנובמבר 1965 ועד ל-6 בדצמבר 2002. הרן היה זה שהמציא את הכינוי "מר קלאץ'" לג'רי וסט. כאשר ג'ק קוק היה הבעלים של המועדון היה הרן מצוות "חדרי חדרים" איתם היה קוק נפגש כדי להתייעץ בנוגע לפעולות הכדורסל של המועדון. פול סנדרלנד, שהחליף את הרן בכמה משחקים בעונת 2001/2002, הוכרז לאחר מותו של הרן כשדרן הרדיו החדש של משחקי הקבוצה. סטו לאנז המשיך כפרשן לצידו, זאת לאחר שעבד שנים ארוכות עם צ'יק הרן. חוזהו של סנדרלנד פג בקיץ 2005, והמועדון בחר שלא לחדש אותו. ג'ואל מאיירס הועבר יחד עם לאנז כצמד שדרי הטלוויזיה של משחקי הלייקרס, בעוד ספארו דאדז ושחקן הקבוצה לשעבר מייקל תומפסון החלו לשדר את משחקי המועדון ברדיו.

החל מעונת 2011/2012, הפך ביל מקדונלד לשדרן הטלוויזיה החדש של משחקי הלייקרס, כשהוא מצטרף אל לאנז, המשמש פרשן המשחקים מזה למעלה מ-25 שנים.

ב-14 בפברואר 2011, הודיעו רשת הכבלים טיים וורנר ולוס אנג'לס לייקרס על הקמתן של שתי רשתות שידור אזוריות (אנגלית, ספרדית) שישדרו בבלעדיות את משחקי הקבוצה למשך ה-20 שנים הבאות, החל מעונת 2012/2013.

לוגואים

• 

  לוגו הקבוצה בתקופת "מיניאפוליס לייקרס" (1947–1960)

• 

  לוגו הקבוצה בין השנים 1960–1976

• 

  לוגו הקבוצה בין השנים 1976–2001

• 

  לוגו הקבוצה מאז שנת 2001

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021:

#	מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים	הערות
			משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
1	ג'ון קנדלה	1948–1957	653	390	263	.597	82	54	28	.659	5 אליפויות (1949, 1950, 1952, 1953, 1954)
2	ג'ורג' מייקן	1957	39	9	30	.231	—	—	—	—
—	ג'ון קנדלה (2)	1958	72	33	39	.458	13	6	7	.462
3	גון קסטלני	1959	36	11	25	.306	—	—	—	—
4	ג'ים פולארד	1960	39	14	25	.359	9	5	4	.556
5	פרד שאוס	1960–1966	560	315	245	.563	71	33	38	.465
6	בוץ' ואן ברדה קוף	1967–1968	164	107	57	.652	33	21	12	.636
7	ג'ו מולאני	1969–1970	164	94	70	.573	30	16	14	.533
8	ביל שרמן	1971–1975	410	246	164	.600	37	22	15	.595	אליפות (1972) מאמן השנה (1972)
9	ג'רי וסט	1976–1978	246	145	101	.589	22	8	14	.364
10	ג'ק מקיני	1979	14	10	4	.714	—	—	—	—
11	פול וסטהד	1979–1981	161	111	50	.689	19	13	6	.684	אליפות (1980)
12	פט ריילי	1981–1989	727	533	194	.733	149	102	47	.685	4 אליפויות (1982, 1985, 1987, 1988) מאמן השנה (1990)
13	מייק דאנליבי	1990–1991	164	101	63	.616	23	13	10	.565
14	רנדי פונד	1992–1993	146	66	80	.452	5	2	3	.400
15	ביל ברטקה	1993	2	1	1	.500	—	—	—	—
16	מג'יק ג'ונסון	1993	16	5	11	.313	—	—	—	—
17	דל האריס	1994–1998	340	224	116	.659	36	17	19	.472	מאמן השנה (1995)
—	ביל ברטקה (2)	1998	1	1	0	1.000	—	—	—	—
18	קורט רמביס	1998	37	24	13	.649	8	3	5	.375
19	פיל ג'קסון	1999–2003	410	287	123	.700	92	64	28	.696	3 אליפויות (2000, 2001, 2002)
20	רודי טומג'נוביץ'	2004	43	24	19	.558	—	—	—	—
21	פרנק המבלן	2004	39	10	29	.256	—	—	—	—
—	פיל ג'קסון (2)	2005–2010	492	323	169	.657	89	54	35	.607	2 אליפויות (2009, 2010)
22	מייק בראון	2011–2012	71	42	29	.591	12	5	7	.417
23	ברני ביקרסטאף	2012	5	4	1	.800	—	—	—	—
24	מייק ד'אנטוני	2012–2014	154	67	87	.435	4	0	4	.000
25	ביירון סקוט	2014–2016	164	38	126	.227	—	—	—	—
26	לוק וולטון	2016–2019	246	98	148	.398	—	—	—	—
27	פרנק ווגל	2019–2022	143	94	49	0.657	27	18	9	0.667	זכייה באליפות (2020)
28	דרווין האם	2022–

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
מקס וינטר	1948–1954	5 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1949, 1950, 1952–1954)
ג'ורג' מייקן	1954–1957	–
ג'ון קנדלה	1957–1959	–
בוב שורט	1959–1960	–
לו מוס	1960–1967	–
פרד שאוס	1967–1972	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1972)
פיט ניואל	1972–1976	–
ביל שרמן	1976–1982	2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1980, 1982)
ג'רי וסט	1982–2000	4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1985, 1987, 1988, 2000) זכייה בפרס מנהל העונה (1995)
מיץ' קופצ'אק	2000–2017	4 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2001, 2002, 2009, 2010)
רוב פלינקה	2017–הווה	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2020)

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 81, קובי בראיינט מול טורונטו ראפטורס, 22 בינואר 2006.

ריבאונדים: 42, וילט צ'מברלין מול בוסטון סלטיקס, 7 במרץ 1969.

אסיסטים: 24, מג'יק ג'ונסון שלוש פעמים (1984, 1989 ו-1990).

חטיפות: 10, ג'רי וסט מול סיאטל סופרסוניקס, 7 בדצמבר 1973.

חסימות: 17, אלמור סמית' מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 28 באוקטובר 1973.

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 1. קובי בראיינט – 33,643 2. ג'רי וסט – 25,192 3. כרים עבדול-ג'באר – 24,176 4. אלג'ין ביילור – 23,149 5. מג'יק ג'ונסון – 17,707

ריבאונדים: 1. אלג'ין ביילור – 11,463 2. כרים עבדול-ג'באר – 10,279 3. קובי בראיינט – 7,047 4. מג'יק ג'ונסון – 6,559 5. וילט צ'מברלין – 6,524

אסיסטים: 1. מג'יק ג'ונסון – 10,141 2. קובי בראיינט – 6,306 3. ג'רי וסט – 6,238 4. נורם ניקסון – 3,846 5. מייקל קופר – 3,666

חטיפות: 1. קובי בראיינט – 1,944 2. מג'יק ג'ונסון – 1,724 3. ג'יימס וורת'י – 1,041 4. ביירון סקוט – 1,038 5. מייקל קופר – 1,033

חסימות: 1. כרים עבדול-ג'באר – 2,694 2. שאקיל אוניל – 1,278 3. אלדן קמפבל – 1,022 4. ולאדה דיבאץ – 834 5. קובי בראיינט – 640

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה כרים עבדול-ג'באר – 1976, 1977, 1980 מג'יק ג'ונסון – 1987, 1989, 1990 שאקיל אוניל – 2000 קובי בראיינט – 2008 MVP של סדרת הגמר ג'רי וסט – 1969 וילט צ'מברלין – 1972 מג'יק ג'ונסון – 1980, 1982, 1987 כרים עבדול-ג'באר – 1985 ג'יימס וורת'י – 1988 שאקיל אוניל – 2000, 2001, 2002 קובי בראיינט – 2009, 2010 לברון ג'יימס – 2020 שחקן ההגנה של העונה מייקל קופר – 1987 רוקי העונה אלג'ין ביילור – 1959 השחקן השישי של העונה למאר אודום – 2011 מאמן השנה ביל שרמן – 1972 פט ריילי – 1990 דל האריס – 1995 מנהל השנה ג'רי וסט – 1995 MVP של משחק האולסטאר ג'ורג' מייקן – 1953 אלג'ין ביילור – 1959 ג'רי וסט – 1972 מג'יק ג'ונסון – 1990, 1992 שאקיל אוניל – 2000, 2004 קובי בראיינט – 2002, 2007, 2009, 2011

חמישיית העונה הראשונה ג'ורג' מייקן – 1949–1954 ג'ים פולארד – 1949, 1950 אלג'ין ביילור – 1959–1965, 1967–1969 ג'רי וסט – 1962–1967, 1970–1973 גייל גודריץ' – 1974 כרים עבדול-ג'באר – 1976, 1977, 1980, 1981, 1984, 1986 מג'יק ג'ונסון – 1983–1991 שאקיל אוניל – 1998, 2000–2004 קובי בראיינט – 2002–2004, 2006–2013 אנתוני דייוויס – 2020 לברון ג'יימס – 2020 חמישיית העונה השנייה ורן מיקלסן – 1951–1953, 1955 ג'ים פולארד – 1952, 1954 סלייטר מרטין – 1955, 1956 קלייד לאבלט – 1956 דיק גרמייקר – 1957 ג'רי וסט – 1968, 1969 וילט צ'מברלין – 1972 כרים עבדול-ג'באר – 1978, 1979, 1983, 1985 מג'יק ג'ונסון – 1982 שאקיל אוניל – 1999 קובי בראיינט – 2000, 2001 פאו גאסול – 2011 אנדרו ביינום – 2012 לברון ג'יימס – 2021 חמישיית העונה השלישית ג'יימס וורת'י – 1990, 1991 שאקיל אוניל – 1997 קובי בראיינט – 1999, 2005 פאו גאסול – 2009, 2010 דווייט הווארד – 2013 לברון ג'יימס – 2019

חמישיית ההגנה הראשונה ג'רי וסט – 1970–1973 וילט צ'מברלין – 1972, 1973 ג'ים פרייס – 1974 כרים עבדול-ג'באר – 1979–1981 מייקל קופר – 1982, 1984, 1985, 1987, 1988 קובי בראיינט – 2000, 2003–2011 אנתוני דייוויס – 2020 חמישיית ההגנה השנייה ג'רי וסט – 1969 כרים עבדול-ג'באר – 1976–1978, 1984 מייקל קופר – 1981, 1983, 1986 איי. סי. גרין – 1989 אדי ג'ונס – 1998 שאקיל אוניל – 2000, 2001, 2003 קובי בראיינט – 2001, 2002, 2012 חמישיית הרוקיז הראשונה ביל יואיט – 1969 דיק גארט – 1970 ג'ים פרייס – 1973 בראיין וינטרס – 1975 נורם ניקסון – 1978 מג'יק ג'ונסון – 1980 ג'יימס וורת'י – 1983 ביירון סקוט – 1984 ולאדה דיבאץ – 1990 אדי ג'ונס – 1995 ג'ורדן קלארקסון – 2015 קייל קוזמה – 2018 חמישיית הרוקיז השנייה ניק ואן אקסל – 1995 קובי בראיינט – 1997 טרוויס נייט – 1997 דיאנג'לו ראסל – 2016 ברנדון אינגרם – 2017 לונזו בול – 2018

שחקנים במשחק האולסטאר ג'ורג' מייקן – 1951–1954 ורן מיקלסן – 1951–1953, 1955–1957 ג'ים פולארד – 1951, 1952, 1954, 1955 סלייטר מרטין – 1953–1957 קלייד לאבלט – 1956 דיק גרמייקר – 1957–1960 לארי פאוסט – 1958, 1959 אלג'ין ביילור – 1959–1965, 1967–1970 רוד האנדלי – 1960, 1961 ג'רי וסט – 1961–1974 פרנק סלבי – 1962 רודי לרוסו – 1962, 1963, 1966 דרל אימהוף – 1967 ארצ'י קלארק – 1968 וילט צ'מברלין – 1969, 1971–1973 גייל גודריץ' – 1972–1975 כרים עבדול-ג'באר – 1976, 1977, 1979–1989 מג'יק ג'ונסון – 1980, 1982–1992 ג'מאל וילקס – 1981, 1983 נורם ניקסון – 1982 ג'יימס וורת'י – 1986–1992 איי. סי. גרין – 1990 סדריק סבאלוס – 1995 אדי ג'ונס – 1997, 1998 שאקיל אוניל – 1997, 1998, 2000–2004 קובי בראיינט – 1998, 2000–2016 ניק ואן אקסל – 1998 פאו גאסול – 2009–2011 אנדרו ביינום – 2012 דווייט הווארד – 2013 לברון ג'יימס – 2019–2021 אנתוני דייוויס – 2020, 2021

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	עמדה	שנים בקבוצה	שנת העלאת הגופייה	מספר	שחקן	עמדה	שנים בקבוצה	שנת העלאת הגופייה
6	ביל ראסל	סנטר	לא שיחק בקבוצה (הליגה הפרישה את המספר בכל קבוצותיה)	2022/2023	33	כרים עבדול-ג'באר	סנטר	1975–1989	1989
8	קובי בראיינט	קלע	1996–2016	2017	34	שאקיל אוניל	סנטר	2004–1996	2013
13	וילט צ'מברלין	סנטר	1968–1973	1983	42	ג'יימס וורת'י	סמול פורוורד	1982–1994	1995
16	פאו גאסול	סנטר	2008–2014	2023	44	ג'רי וסט	רכז, קלע	1960–1974	1983
22	אלג'ין ביילור	סמול פורוורד	1958–1971	1983	52	ג'מאל וילקס	סמול פורוורד	1977–1985	2012
24	קובי בראיינט	קלע	1996–2016	2017	99	ג'ורג' מייקן	סנטר	1947–1954, 1956	2022
25	גייל גודריץ'	קלע, רכז	1965–1968, 1970–1976	1996	מיקרופון	צ'יק הרן	שדרן	1961–2002	2002
32	מג'יק ג'ונסון	רכז	1979–1991, 1996	1992

סגל שחקנים בעונת 2022/2023

סגל לוס אנג'לס לייקרס
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG 1 דיאנג'לו ראסל 1.93 מטרים 23 בפברואר 1996 אוניברסית המדינה של אוהיו PF 2 ג'ארד ונדרבילט 2.03 מטרים 3 באפריל 1999 אוניברסיטת קנטקי PF/C 3 אנתוני דייוויס 2.08 מטרים 11 במרץ 1993 אוניברסיטת קנטקי SG 4 לוני ווקר 1.93 מטרים 14 בדצמבר 1998 אוניברסיטת מיאמי SG 5 מליק ביזלי 1.93 מטרים 26 בנובמבר 1996 אוניברסיטת המדינה של פלורידה SF/PF 6 לברון ג'יימס 2.06 מטרים 30 בדצמבר 1984 — SF 7 טרוי בראון 1.98 מטרים 28 ביולי 1999 אוניברסיטת אורגון SG 10 מקס כריסטי 1.98 מטרים 10 בפברואר 2003 אוניברסיטת המדינה של מישיגן SG/SF 11 דייבון ריד 1.96 מטרים 11 ביוני 1995 אוניברסיטת מיאמי C 12 מוחמד במבה 2.13 מטרים 12 במאי 1998 אוניברסיטת טקסס PG 14 סקוטי פיפן הבן (כ) 1.85 מטרים 10 בנובמבר 2000 אוניברסית ונדרבילט SG 15 אוסטין ריבס 1.96 מטרים 29 במאי 1998 אוניברסיטת אוקלהומה PG 17 דניס שרודר 1.85 מטרים 15 בספטמבר 1993 גרמניה PF 28 רוי הצ'ימורה 2.03 מטרים 8 בפברואר 1998 אוניברסיטת גונזגה PF 35 וניין גבריאל 2.06 מטרים 26 במרץ 1997 אוניברסיטת קנטקי	מאמן: דרווין האם מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 26 באוקטובר 2022

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוס אנג'לס לייקרס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לוס אנג'לס לייקרס (באנגלית)

• לוס אנג'לס לייקרס, ברשת החברתית פייסבוק
• לוס אנג'לס לייקרס, ברשת החברתית טוויטר
• לוס אנג'לס לייקרס, ברשת החברתית אינסטגרם
• לוס אנג'לס לייקרס, חברה ברשת החברתית LinkedIn
• לוס אנג'לס לייקרס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• לוס אנג'לס לייקרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)