ביל סימונס

ביל סימונס
Bill Simmons
לידה	25 בספטמבר 1969 (בן 54); מרלבורו, מסצ'וסטס, ארצות הברית
שם לידה	William John Simmons III
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת בוסטון; Brunswick School; מכללת הצלב הקדוש; הקולג' לתקשורת של אוניברסיטת בוסטון; Greenwich Country Day School ;
קישורים חיצוניים
פייסבוק	billsimmons
טוויטר	billsimmons, BillSimmons

ביל סימונס (באנגלית: Bill Simmons; נולד ב-25 בספטמבר 1969) הוא עיתונאי, פרשן ספורט, מפיק טלוויזיה ויוצר פודקאסט אמריקאי. סימונס הוא אחד מאנשי התקשורת בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בספורט האמריקאי.^[1]^[2]^[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימונס נולד בעיר מרלבורו שבמסצ'וסטס וגדל בברוקליין. בגיל 13 התגרשו הוריו והוא עבר עם אמו לקונטיקט. ב-1992 סיים תואר ראשון במדע המדינה בקולג' הולי קרוס שבמסצ'וסטס. במהלך לימודיו היה בעל טור בנושאי ספורט בשם הוא היה בעל טור בעיתון הסטודנטים בשם "The Ramblings" ושימש כעורך העיתון. ב-1993 סיים תואר שני בתקשורת בבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת בוסטון. בתום לימודיו עבד ככתב לענייני ספורט תיכונים בבוסטון הרלד, ככתב עבור השבועון בוסטון פיניקס עד 1996. הוא החליט לעזוב ולשם פרילנס, אך לא זכה להצלחה ונאלץ לעבוד כברמן בבוסטון בה התגורר. ב-1997 החל לכתוב עבור המהדורה הדיגיטלית של AOL טור שבועי תמורת 50 דולר, בשם Boston Sport Guy, את שם הטור בחר בהשראה מטור בשם Movie Guy של מבקר קולנוע באתר. לאחר שנה וחצי עלתה המהדורה גם לאתר האינטרנט. בטור הוא החל לאמץ סגנון ייחודי שימשיך וילווה אותו לאורך כתיבתו, סגנון זה כלל עירוב של תרבות פופולרית וספורט, טור של משפטים בודדים, טור של הימורים על משחקי פוטבול בליגת ה-NFL, טור בנושא פנטזי ספורט וטור שמוקדש לשאלות ותשובות על בסיס מיילים של קוראים (Mail Bag). הטור זכה להצלחה גדולה ולכ-10,000 קוראים קבועים.

קריירה ב-ESPN[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 הוזמן על ידי עורך באתר ESPN לכתוב טורי אורח עבור חלק באתר המוקדש לספורט ולתרבות פופולרית בשם Page 2. הטור הראשון שכתב היה על כוכב הבייסבול נומאר גארסיהפארה מבוסטון רד סוקס שנפצע וסיים את העונה, ובו תיאר את סבלם ותקוותם של אוהדי הרד סוקס שקבוצתם הפסידה שנה אחר שנה ושילב בו השוואה לסרט חומות של תקווה. ESPN החליטו להוביל עם הטור את Page 2 ואף את עמוד הבית ESPN.com. גם שני טוריו הבאים זכו להצלחה והוא קיבל הצעות הן מ-ESPN והן מבוסטון הרלד. הוא חתם על חוזה ב-ESPN במסגרתו יפורסמו טוריו שלוש פעמים בשבוע ב-Page 2, כמו כן כתב טור שבועי למגזין המודפס של ESPN. ב-2002 הצטרף לצוות הכותבים של תוכנית הבידור של ג'ימי קימל וב-2004 חזר למשרה מלאה ב-ESPN. אותה תקופה הייתה סדרת הפלייאוף בה בוסטון רד סוקס חזרו מפיגור 3-1 מול הניו יורק יאנקיז בגמר האמריקן ליג והמשיכו לזכייה בוורלד סיריס, טוריו של סימונס שליוו את הצלחת הקבוצה מנקודת מבט של אוהד משכו קוראים רבים והוא הפך לכתב הבכיר ביותר באתר ובעל טור הספורט באינטרנט הפופולרי ביותר בארצות הברית.

ב-2007 הגה את הקונספט ליצירת סדרת סרטים תיעודיים בנושאי ספורט, בשם "30 for ‏30". הסרטים שהחלו להיות מוקרנים ב-2009 זכו לשבחים רבים, הסדרה זכתה בפרס פיבודי, סימונס זכה בפרס אמי ב-2014 כיוצר הסדרה והיה מועמד לפרס ב-2011 וב-2015.^[4] ב-2009 יצר את הפודקאסט "The B.S. Report" שהפך לפודקאסט הספורט עם מספר המאזינים הגבוה ביותר. ב-2015 הוסיף פודקאסט נוסף בשם "Bill Don't Lie" שהתמקד בליגת ה-NBA.

ב-2011 יצר במסגרת עבודתו ב-ESPN את אתר Grantland^[5], האתר בו שימש סימונס עורך ראשי, עסק בנושאים של ספורט, ותרבות פופולרית.

לאורך שנותיו ב-ESPN הושעה סימונס שלוש פעמים בשל עבירות משמעת, ב-2009 נאסר עליו לצייץ בטוויטר בעקבות ביקורת שמתח על תוכנית רדיו המשודרת ברשת בבעלות ESPN. ב-2013 הושעה מטוויטר פעם נוספת לאחר ביקורת על התוכנית First Take של ESPN. בספטמבר 2014 הושעה למשך שלושה שבועות מפעילות בעקבות התבטאויות בפודקאסט שלו שכוונו נגד רוג'ר גודל, הקומישינר של ליגת ה-NFL, אותו כינה שקרן.

במאי 2015 הודיעה ESPN כי היא לא תחדש את החוזה בינה לבין סימונס.^[6] על אף שנותרו עוד מספר חודשים עד לסיום ההתקשרות, הודיע סימונס לסגל אתר Grantland, כי הוא מפסיק לאלתר לשמש כעורך האחראי, וכן הפסיק לפרסם כתבות או פודקאסטים חדשים.

קריירה ב-HBO ובחברת מדיה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2015 התפרסם כי סימונס יצטרף לרשת HBO, יתחיל להגיש תוכנית אירוח שבועית ב-2016 בנושאי ספורט ותרבות פופולרית, בנוסף יפיק פודקאסטים מצולמים ותוכניות דוקומנטריות.^[7] באוקטובר 2015 עלה הפודקאסט החדש שלו בשם "The Bill Simmons Podcast", בתוכנית הראשונה הוא ביקר באופן חריף את מעסיקיו הקודמים, רשת ESPN. סימונס טען כי הכיסוי התקשורתי שהעניקה ESPN לפרשת "Deflategate" בה התעמתו ליגת ה-NFL והקומישינר גודל מול קבוצתו האהודה ניו אינגלנד פטריוטס והקוורטרבק שלה טום בריידי, היה מביך ומוטה לטובת ה-NFL.^[8] תוכנית האירוח ב-HBO עלתה ביוני 2016 ונקראה Any Given Wednesday", לאחר חמישה חודשים בוטלה התוכנית על ידי HBO.^[9] סימונס המשיך את שיתוף הפעולה עם HBO עבורה יצר את הסרטים התיעודיים "אנדרה הענק", אודות המתאבק המקצועי המפורסם, "Showbiz Kids" אודות ילדים בתעשיית הבידור והסדרה התיעודית "Music Box" שכל פרק בה מתרכז בחיי מוזיקאי אחר.

סימונס הקים חברת מדיה בשם "Bill Simmons Media Group", בה שותפה HBO, ובפברואר 2016 השיק אתר אינטרנט ורשת פודקאסטים בשם "The Ringer".^[10] בפברואר 2020 רכשה ספוטיפיי את פעילות "The Ringer".

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימונס הוא מחברם של שני ספרי עיון בנושא ספורט שנכנסו לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס:

Now I Can Die in Peace - הספר מרכז טורים נבחרים שלו העוסקים בדרכה של בוסטון רד סוקס לזכייה באליפות מנקודת מבטו כאוהד מושבע
The Book of Basketball: The NBA According to the Sports Guy - ספר העוסק בליגת ה-NBA וכוכביה הגדולים