הצגת המקור של הדף "ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת"

{{מנהיג
| שם = ג'ורג' הרביעי
| תמונה = George IV 1821 color.jpg
| כיתוב = [[דיוקן]] מאת [[תומאס לורנס]], [[1821]]
| שם בשפת המקור = George IV
| שם מלא = ג'ורג' אוגוסטוס פרדריק הנובר
| מדינה = [[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד]]
| מקום קבורה = [[קפלת ג'ורג' הקדוש (טירת וינדזור)|קפלת ג'ורג' הקדוש]], [[טירת וינדזור]], [[הממלכה המאוחדת]]
| תאריך לידה = [[12 באוגוסט]] [[1762]]
| מקום לידה = {{דגל|ממלכת בריטניה הגדולה}} [[ארמון סנט ג'יימס]], [[לונדון]], [[ממלכת בריטניה הגדולה|בריטניה]]
| תאריך פטירה = [[26 ביוני]] [[1830]]
| מקום פטירה = {{דגל|הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד}} [[טירת וינדזור]], [[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד|הממלכה המאוחדת]]
| אתר אינטרנט =
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=מלך [[הממלכה המאוחדת]] והנובר
|למניין=
|התחלת כהונה=[[29 בינואר]] [[1820]]
|סיום כהונה=[[26 ביוני]] [[1830]]
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=[[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]]
|הבא בתפקיד=[[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]]
}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=הנסיך ה[[עוצר (שליט)|עוצר]]
|למניין=
|התחלת כהונה=[[5 בפברואר]] [[1811]]
|סיום כהונה=29 בינואר 1820
|מונרך בתקופה=[[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת]]
}}
| תפקיד3 =
| שם השושלת = [[בית הנובר]]
| תואר = מלך הממלכה המאוחדת והנובר
| כינוי =
| אב = [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת]]
| אם = [[שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ]]
| צאצאים = [[שארלוט הנסיכה מווילס]]
| יורש העצר =
| בת זוג = [[קרולינה מבראונשווייג-וולפנביטל]]
}}
'''ג'ורג' הרביעי''' (ב[[אנגלית]]: '''George IV''', '''ג'ורג' אוגוסטוס פרדריק George Augustus Fredrick'''{{כ}}; [[12 באוגוסט]] [[1762]] – [[26 ביוני]] [[1830]]) היה [[מלכי בריטניה|מלך]] [[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד]] ו[[ממלכת הנובר|מלך הנובר]] מ-[[29 בינואר]] [[1820]] עד למותו ב-1830. בשנת [[1811]] העת שבה לקה אביו במחלה קשה ועד לעלייתו לכס המלוכה, שימש כנסיך [[עוצר (שליט)|עוצר]] (Prince regent).

ג'ורג' הרביעי היה בנם הבכור של המלך ג'ורג' השלישי והמלכה [[שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ]]. הוא ניהל [[סגנון חיים]] מוחצן ואורח חיים ראוותני ששימש מקור השראה לסגנונות האופנה שרווחו ב"[[תקופת העוצרות]]" (Regency era). כחלק מאהבתו את החיים הטובים, הזמין את ה[[אדריכל]] [[ג'ון נאש (אדריכל)|ג'ון נאש]] לבנות את [[הביתן המלכותי]] ב[[ברייטון]] ולשפץ את [[ארמון בקינגהאם]], וכן את {{קישור שפה|אנגלית|Jeffry Wyatville|ג'פרי ויאטוויל}} לבנות מחדש את [[טירת וינדזור]]. קסמו והליכותיו של ג'ורג' זיכו אותו בתואר "ה[[ג'נטלמן]] הראשון של אנגליה", אך בשל אורח חייו המופקר ויחסיו הרעועים עם הוריו ואשתו, [[קרולינה מבראונשווייג-וולפנביטל]], זכה ליחס של [[בוז]] מצד העם. הוא אסר על אשתו להגיע להכתרתו וביקש מהממשלה להעלות הצעת חוק (שלא עברה), שתאפשר לו להתגרש ממנה.

שריו תיארו את התנהגותו כ[[אנוכיות|אנוכית]], לא אמינה וחסרת אחריות. במהלך רוב תקופת מלכותו ושלטונו של ג'ורג', כיהן [[רוברט ג'נקינסון]] (הרוזן מליברפול) כ[[ראש ממשלת הממלכה המאוחדת]]. ממשלתו זכתה לניצחון הסופי על [[נפוליאון בונפרטה]], וניהלה משא ומתן ל[[הסכם שלום]] עם צרפת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Norman Gash|שם="Robert Jenkinson, 2nd Earl of Liverpool (1770–1828)"|כתב עת=Oxford Dictionary of National Biography|שנת הוצאה=2004|קישור=|doi=10.1093/ref:odnb/14740}}|כיוון=שמאל}} לאחר פרישתה של הממשלה מהמשא ומתן, נאלץ ג'ורג' הרביעי לקבל את האמנציפציה הקתולית אף על פי שהתנגד לה. בתו היחידה, [[שארלוט הנסיכה מווילס]], נפטרה ב-[[1817]], ואחיו הצעיר [[הנסיך פרדריק, דוכס יורק ואלבני|הנסיך פרדריק]] נפטר ב-[[1827]]. לפיכך הוכתר האח הצעיר [[ויליאם הרביעי]] למלך [[הממלכה המאוחדת]] לאחר מותו של אביו.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Michael Brock|שם="William IV (1765–1837)"|כתב עת=Oxford Dictionary of National Biography|שנת הוצאה=2004|קישור=|doi=10.1093/ref:odnb/29451}}|שם=Brock|כיוון=שמאל}}

== ראשית חייו ==
ג'ורג' נולד ב[[ארמון סנט ג'יימס]] ב[[לונדון]] ב-[[12 באוגוסט]] [[1762]], כבנם הבכור של [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת]] ושל [[שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Christopher Hibbert|שם="George IV (1762–1830)"|כתב עת=Oxford Dictionary of National Biography|שנת הוצאה=2004|קישור=|doi=10.1093/ref:odnb/10541}}|שם=Hibbert|כיוון=שמאל}} בשל היותו הבן הבכור, התמנה בעת לידתו ל[[דוכס קורנוול]] ל[[דוכס רות'סיי]], ל[[נסיך ויילס]] ולרוזן [[צ'סטר]] שבוע לאחר מכן.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 1|כיוון=שמאל}} באותה שנה ב-[[18 בספטמבר]] [[טבילה לנצרות|הוטבל לנצרות]] על ידי [[הארכיבישוף מקנטרברי]] {{קישור שפה|אנגלית|Thomas Secker|תומאס סקר}}.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 2|כיוון=שמאל}} [[סנדק (נצרות)|סנדקיו]] היו דודו מצד אמו, [[אדולף פרידריך הרביעי, דוכס מקלנבורג-שטרליץ]], דודו מצד אביו, [[הנסיך ויליאם, דוכס קמברלנד]] וסבתו [[אוגוסטה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג]].{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivprinceof00hibb/mode/2up George IV, Prince of Wales, 1762–1811], Longman, 1974, p. 2|כיוון=שמאל}} ג'ורג' היה תלמיד מוכשר, ותוך זמן קצר שלט בשפות [[צרפתית]], [[גרמנית]] ו[[איטלקית]], בנוסף לשפה ה[[אנגלית]] שהייתה [[שפת אם|שפת האם]] שלו.{{הערה|שם=Hibbert}}

בגיל 18 היה לו [[משק בית]] נפרד משלו. בניגוד לאביו, ניהל חיי הוללות מוחצנים שכללו שתייה מרובה, ומספר רב של [[פילגש]]ים. הוא היה איש שיחה שנון והפגין טעם טוב שעלה ממון רב בעיצוב ארמונו. כשמלאו לו 21 שנים, קיבל מענק של 60,000 [[לירה שטרלינג|ליש"ט]] מהפרלמנט והכנסה שנתית של 50,000 ליש"ט מאביו שלא הצליחו לכסות את ההוצאות הכרוכות במימון רמת חייו הגבוהה. אביו, שהיה שמרן פוליטי, התרחק מבנו בגלל דבקותו של האחרון ב[[צ'ארלס ג'יימס פוקס]] ובפוליטיקאים אחרים בעלי עמדות קיצוניות.{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivprinceof00hibb/mode/2up George IV, Prince of Wales, 1762–1811], Longman, 1974, p. 48|כיוון=שמאל}}

בגיל 21 התאהב הנסיך ג'ורג' ב{{קישור שפה|אנגלית|Maria Fitzherbert|מריה פיצהרברט}}, שהייתה אלמנה בפעם השנייה ומבוגרת ממנו בשש שנים. אף על פי  שהייתה [[נצרות קתולית|קתולית]],{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivprinceof00hibb/mode/2up George IV, Prince of Wales, 1762–1811], Longman, 1974, p. 33|כיוון=שמאל}} היה נחוש להתחתן איתה, למרות [[חוק ההסדר 1701]], ששלל מבני או בנות זוג של קתולים את הזכות לרשת את כתר בריטניה. זאת ועוד, [[חוק הנישואים המלכותיים 1772]], אסר על נישואיו של הנסיך ג'ורג' ללא הסכמת המלך.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 64|כיוון=שמאל}}

בני הזוג נישאו ב-[[15 בדצמבר]] [[1785]] בביתה של מריה ברחוב פארק, [[מייפייר]]. לנישואין הללו לא היה מעמד חוקי, שכן הם התקיימו ללא הסכמת המלך.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, pp. 36–38|כיוון=שמאל}} מסיבות פוליטיות נותרו הנישואים הללו חשאיים ופיצהרברט הבטיחה שלא לחשפם בפני הציבור.

חובותיו של הנסיך שהצטברו עקב אורח חייו המופרז, גרמו לאביו לסלקו מבית קרלטון והוא נאלץ להתגורר בביתה של פיצהרברט. בשנת [[1787]] הציעו בעלי בריתו הפוליטיים של הנסיך לסלק את חובותיו באמצעות מענק פרלמנטרי. חשיפת הנישואים הבלתי חוקיים של הנסיך הייתה גורמת לסיכול המענק הפרלמנטרי, ובשל חשדות שהודלפו בדבר תוקף הנישואין, הכריז מנהיג [[המפלגה הוויגית]] צ'ארלס ג'יימס פוקס כי החשדות הללו הם הוצאת [[לשון הרע|דיבה]].{{הערה|Arthur Donald Innes, [https://archive.org/details/historyofengland03inneuoft/mode/2up A History of England and the British Empire]. Vol. 3, The MacMillan Company, 1914, pp. 396–397|שם=Innes}} פיצהרברט לא הייתה מרוצה מההכחשה הפומבית הנחרצת של נישואיה ושקלה לנתק את קשריה עם ג'ורג'. הנסיך ג'ורג' הצליח לפייס אותה בכך שביקש מחבר המפלגה הוויגית {{קישור שפה|אנגלית|Richard Brinsley Sheridan|ריצ'רד ברינסלי שרידן}} לרכך את הכחשתו של פוקס. בסופו של דבר קיבל הנסיך ג'ורג' מענק בסך 161,000 ליש"ט לתשלום חובותיו ו-60,000 ליש"ט עבור שיפוץ דירתו בבית קרלטון.{{הערה|Michael De-la-Noy, [https://archive.org/details/georgeiv0000dela/mode/2up George IV], Sutton Pub, 1998, p. 31|כיוון=שמאל}}

==משבר העוצרות של 1788==
[[קובץ:King George IV 1809.jpg|ממוזער|250px|דיוקן של ג'ורג' ב-1809]]
נכון ל-[[2024]], ידוע שג'ורג' השלישי, אביו של הנסיך ג'ורג', סבל ממחלה בשם [[פורפיריה]].{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Peters, T. J.; Wilkinson, D.|שם="King George III and porphyria: a clinical re-examination of the historical evidence"|כתב עת=History of Psychiatry|כרך=21|עמ=3–19|שנת הוצאה=2010|doi=10.1177/0957154X09102616}}|כיוון=שמאל}} בקיץ [[1788]] התדרדר מצב בריאותו הנפשית, אך עם זאת, הוא היה מסוגל למלא כמה מחובותיו ולהכריז על פיזור הפרלמנט בין [[25 בספטמבר]] ועד ל-[[20 בנובמבר]]. במהלך תקופה זו השתבשה דעתו של המלך והוא החל להיות מסוכן לעצמו. כאשר הפרלמנט התכנס מחדש בנובמבר לא היה מסוגל המלך לשאת את ה[[נאום מן הכס]] במסגרת [[טקס פתיחת הפרלמנט]].{{הערה|Saul David, [https://archive.org/details/princeofpleasure00saul/mode/2up Prince of Pleasure: The Prince of Wales and the Making of the Regency], Grove Press, 2000, p. 106}} הפרלמנט מצא עצמו במצב בלתי נסבל. על פי חוק עתיק יומין הוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו עד אשר המלך לא יישא את נאומו.

אף על פי שמבחינה חוקית היה הפרלמנט מנוע מלעשות כן, החלו ציריו לדרוש את מינויו של [[עוצר (שליט)|עוצר]]. בדיון ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] הכריז צ'ארלס גיימס פוקס כי על פי דעתו הופך הנסיך באופן אוטומטי לריבון עקב העובדה שנבצר מהמלך למלא את תפקידו. ראש הממשלה [[ויליאם פיט הבן]] החזיק בדעה מנוגדת וטען שבהיעדרו של חוק אחר נתונה הזכות למנות עוצר אך ורק לפרלמנט.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 54|כיוון=שמאל}} הוא אף הכריז שללא הסמכה מהפרלמנט, אין לנסיך מוויילס שום סמכות למנות ממשלה יותר מאשר לכל נתין אחר בממלכה.{{הערה|John W. Derry, [https://archive.org/details/regencycrisiswhi0000john/mode/2up The Regency Crisis and the Whigs], Cambridge University Press, 1963, p. 71|כיוון=שמאל}} למרות חילוקי הדעות ביניהם על עצם מינויו של עוצר, הסכימו פיט ופוקס כי ג'ורג' יהיה המועמד המתאים ביותר למלא את התפקיד.{{הערה|שם=Innes}}

אף על פי שהנסיך מוויילס נפגע קשות מעזות המצח של פיט, הוא לא נתן את תמיכתו המלאה לגישתו של פוקס. אחיו של הנסיך, הנסיך פרדריק, דוכס יורק, הכריז שג'ורג' לא ייקח על עצמו שום סמכות ללא הסכמה מוקדמת של הפרלמנט.{{הערה|John W. Derry, [https://archive.org/details/regencycrisiswhi0000john/mode/2up The Regency Crisis and the Whigs], Cambridge University Press, 1963, p. 91|כיוון=שמאל}} עם קבלתן של החלטות ראשוניות בנושא התווה פיט קווי יסוד למוסד העוצרות, בהציעו שסמכויותיו של הנסיך תהיינה מוגבלות. בין שאר קווי היסוד לתוכנית זו עמדו העקרונות שהנסיך לא יוכל למכור את נכסיו של המלך ולא להעניק תוארי אצולה לאיש מלבד ילדיו של המלך. הנסיך מוויילס גינה את הצעותיו של פיט וטען כי התוכנית תגרום לחולשת השלטון ולאי סדר מוחלט בכל זרועות הממשל. לטובת הממלכה הסכימו שני הצדדים להגיע לפשרה.

מכשול טכני משמעותי נבע מכך שהמלך טרם נשא את הנאום מן הכס והדבר מנע מהפרלמנט להמשיך ולנהל דיונים ולקיים הצבעה על כל נושא שהוא. את הנאום היה צריך לשאת המלך, אך את מקומו יכלו למלא נציגים מלכותיים הידועים בתואר "לורדים נציבים" (Lords Commissioners). הבעיה הייתה, ששום מסמך שמסמיך את הנציגים הללו לא היה תקף מבלי שהיה מוטבע עליו החותם הגדול של הממלכה, אלא שאת החותם לא היה ניתן להטביע ללא הסכמה מוקדמת של המלך. פיט וחבריו השרים התעלמו ממגבלה אחרונה זו והורו ל[[לורד צ'נסלור]] להטביע את החותם ללא הסכמת המלך כדי שההחלטה תקבל תוקף של חוק. מעשה זה הוגדר על ידי [[אדמונד ברק]] כשקר, כזיוף וכהונאה.{{הערה|John W. Derry, [https://archive.org/details/regencycrisiswhi0000john/mode/2up The Regency Crisis and the Whigs], Cambridge University Press, 1963, p. 181|כיוון=שמאל}} אחיו של ג'ורג', דוכס יורק, הגדיר את התוכנית כבלתי חוקית לחלוטין. עם זאת חשו אישים אחרים בפרלמנט שצעד כזה חיוני כדי לשמור על קיומה של ממשלה חזקה. בסופו של דבר, ב-[[3 בפברואר]] [[1789]], יותר מחודשיים לאחר שהפרלמנט התכנס, פתח הפרלמנט באופן רשמי את דיוניו על ידי קבוצה "בלתי חוקית" של לורדים נציבים. חוק העוצרות הוגש לפרלמנט, אך לפני שהתקיימה עליו הצבעה החלים המלך. ג'ורג' השלישי הכריז באופן רטרואקטיבי שפעולתם של הלורדים הנציבים הייתה תקפה.

==נישואין==
[[קובץ:Caroline of Brunswick.jpg|ממוזער|250px|דיוקן של קרוליין - 1808]]
[[קובץ:Maria Anne Fitzherbert1788.jpg|ממוזער|250px|מריה פיצהרברט]]
חובותיו של ג'ורג' החלו לתפוח, בעוד שאביו סירב לסייע לו אם לא יסכים להינשא ל[[בת דוד]]תו הנסיכה [[קרולינה מבראונשווייג-וולפנביטל]].{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 70|כיוון=שמאל}} ב-[[1795]] הסכים הנסיך מוולס לתנאי הנדרש, וטקס הנישואין התקיים ב-[[8 באפריל]] בקפלה המלכותית ב[[ארמון סנט ג'יימס]]. אלא שנישואים אלו היו הרי אסון; בני הזוג לא התאימו זה לזה והשניים נפרדו רשמית לאחר לידתה של ילדתם היחידה, [[הנסיכה שרלוט מוויילס]], ב-[[1796]], ומכאן והלאה חיו בנפרד. הנסיך מוויילס המשיך לקיים מערכת יחסים עם מרי פיצהרברט עד יומו האחרון, למעט כמה תקופות של פירוד ביניהם.

בנוסף למרי פיצהרברט, היו לג'ורג' כמה פילגשים כמו מרי רובינסון, שחקנית שקיבלה קצבה נדיבה לאחר שאיימה למכור לעיתונות את המכתבים שהוא כתב לה, גרייס אליוט, שהייתה גרושתו של רופא{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivprinceof00hibb/mode/2up George IV, Prince of Wales, 1762–1811], Longman, 1974, p. 18|כיוון=שמאל}} ופרנסס ויליירס, הרוזנת מג'רזי, שבמשך כמה שנים שלטה בחייו של הנסיך.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.unofficialroyalty.com/frances-villiers-countess-of-jersey-mistress-of-king-george-iv-of-the-united-kingdom/|הכותב=Scott Mehl|כותרת=Frances Villiers, Countess of Jersey, Mistress of King George IV of The United Kingdom|אתר=Unofficial Royalty}}|כיוון=שמאל}}

על פי השמועות, נולדו לג'ורג' כמה ילדים באופן בלתי חוקי: ג'יימס אורד (נולד ב-[[1786]]), שעבר לארצות הברית והפך לכומר ישועי, היה על פי הדיווחים בנם של ג'ורג' ומריה.{{הערה|Saul Davis, [https://archive.org/details/princeofpleasure00saul/mode/2up Prince of Pleasure: The Prince of Wales and the Making of the Regency], Grove Press, 1998, pp. 76–78|כיוון=שמאל}} בערוב ימיו סיפר ג'ורג' לחברו שיש לו בן ששירת כקצין חיל הים באיי הודו המערבית, שזהותו נקבעה בהיסוס כהנרי הרווי (1786–[[1824]]). ילדים נוספים שדווחו כוללים את ג'ורג' סימור קרול, ויליאם המפשייר וצ'ארלס "בו" קנדי.{{הערה|Saul Davis, [https://archive.org/details/princeofpleasure00saul/mode/2up Prince of Pleasure: The Prince of Wales and the Making of the Regency], Grove Press, 1998, p. 80|כיוון=שמאל}}

נושא חובותיו של הנסיך, שהצטברו לסכום עצום של 630,000 ליש"ט (55 מיליון ליש"ט בערכים של היום) ב-[[1795]],{{הערה|Michael De-la-Noy, [https://archive.org/details/georgeiv0000dela/mode/2up George IV], Sutton Pub, 1998, p. 55|כיוון=שמאל}} נפתר, לפחות באופן זמני, על ידי הפרלמנט. בסרבו לכסות את החוב בבת אחת, החליט הפרלמנט להוסיף לו קצבה שנתית נוספת של 65,000 ליש"ט. ב-[[1803]] נוספה קצבה שנתית נוספת של 60,000 ליש"ט והחובות שהצטברו עד 1795 שולמו במלואם ב-[[1806]], אף על פי שהם נותרו בעינם.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Morris Marilyn|שם="Princely Debt, Public Credit, and Commercial Values in Late Georgian Britain"|כתב עת=Journal of British Studies|כרך=43|עמ=339–365|שנת הוצאה=2004|doi=10.1086/383599}}|כיוון=שמאל}}

ב-[[1804]] התגלע סכסוך על עניין האפוטרופסות על הנסיכה שרלוט, שבסופו היא הועברה לחסותו של סבה המלך. הפרשה נמשכה גם לאחר הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנוגע להתנהגותה של הנסיכה קרוליין לאחר שהואשמה בלידתו של בן בלתי חוקי. הוועדה ניקתה אותה מכל חשד אך גינתה את התנהגותה.{{הערה|Michael Ashley, [https://archive.org/details/mammothbookofbri0000ashl/mode/2up The Mammoth Book of British Kings and Queens], Carroll & Graf Publishers, 1998, p. 684|כיוון=שמאל}}

==עוצרות==
בסוף שנת [[1810]] התפרצה שוב מחלתו של המלך ג'ורג' השלישי, לאחר מותה של בתו הצעירה, הנסיכה אמיליה, בגיל 27. הפרלמנט הסכים לפעול על פי התקדים של 1788; ללא הסכמתו של המלך, הטביע הלורד צ'נסלור את החותם הגדול של הממלכה על [[מכתב הרשאה|מכתבי הרשאה]] המסמיכים את הלורדים הנציבים ואלה האחרונים חתמו בשמו של המלך על ההסכמה המלכותית על חוק העוצרות של [[1811]]. החוק הגביל כמה מסמכויותיו של הנסיך העוצר. ב-[[5 בפברואר]] 1811 מונה ג'ורג' כנסיך עוצר (Prince Regent).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.thegazette.co.uk/London/issue/16451/page/227|כותרת=No. 16451|אתר=[[לונדון גאזט]]}}}}

העוצר התיר לשריו לנהל באופן חופשי את ענייני הממשלה והעסיק את עצמו כשליט ברמה פחותה מזו של אביו. העיקרון שהמלך ממנה לתפקיד ראש הממשלה את האדם שזוכה לתמיכת הרוב בבית הנבחרים, בין אם הוא מחבב אותו אישית ובין אם לאו, התמסד באותה תקופה. ממשלותיו של ג'ורג', עם סיוע קל מצידו, משלו בבריטניה בתקופת הניצחונות ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמות הנפוליאוניות]], ניהלו משא ומתן על הסכמי השלום וניסו להתמודד עם המשברים החברתיים והכלכליים שהתרחשו לאחר המלחמות. אחד המשברים הפוליטיים המשמעותיים שהעסיקו את בריטניה באותה תקופה היה נושא מתן שוויון הזכויות לקתולים וביטול המגבלות הפוליטיות שהוטלו עליהם. ה[[המפלגה הטורית|טורים]], בהנהגתו של [[ספנסר פרסיבל]], התנגדו למהלך, בעוד שהוויגים תמכו בו. בראשית תקופת העוצרות ציפו מהנסיך מוויילס לתמוך במנהיג הוויגים, [[ויליאם גרנוויל]]. למרות זאת הוא לא מינה מיידית את גרנוויל לראשות הממשלה. בהשפעת אימו טען שפיזורה המיידי של ממשלה טורית תגבה מחיר גבוה מדי מבריאותו של המלך, שהיה תומך של הטורים, ובכך יחסל כל סיכוי שיחלים.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 185|כיוון=שמאל}}

ב-[[1812]], כשנראה היה שסיכוייו של המלך להחלים קלושים, נכשל ג'ורג' שוב בניסיונו למנות ממשלה וויגית. תחת זאת הוא ביקש מהוויגים להצטרף לממשלה הקיימת בראשות פרסיבל. הוויגים סירבו לשתף פעולה עקב חילוקי הדעות על נושא שוויון הזכויות לקתולים. באי רצון התיר הנסיך לפרסיבל להמשיך לכהן כראש הממשלה.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, pp. 141–142|כיוון=שמאל}}

ב-[[10 במאי]] [[1812]] נרצח פרסיבל ביריות מתנקש. ג'ורג' היה מוכן שהממשלה תמשיך לכהן עם אותם שרים תחת ראש ממשלה חדש. בית הנבחרים הכריז רשמית על רצונו בקיומה של ממשלה חזקה ואפקטיבית.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 144|כיוון=שמאל}} לפיכך, הציע הנסיך את ראשות הממשלה לריצ'רד וולסלי (Richard Wellesley) ולאחר מכן לפרנסיס ראודון-הייסטינגס (Francis Rawdon-Hastings). שני האישים סירבו להצעה, ובסופו של דבר מונתה מחדש ממשלתו של פרסיבל כשרוברט ג'נקינסון (Robert Jenkinson) מונה לעמוד בראשה.{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 145|כיוון=שמאל}}

הטורים, בניגוד לוויגים כמו [[צ'ארלס גריי, רוזן גריי השני|צ'ארלס גריי]], שאפו להמשיך את מסע המלחמה באירופה נגד [[נפוליאון]].{{הערה|E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 146|כיוון=שמאל}} קואליציה אנטי-צרפתית, שכללה את [[האימפריה הרוסית|רוסיה]], [[פרוסיה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטריה]], בריטניה ועוד כמה מדינות קטנות, הביסה את נפוליאון ב-[[1814]]. ב[[קונגרס וינה]] הוחלט ש[[נסיך בוחר|נסיכות]] הנובר, שהייתה ב[[איחוד פרסונלי]] עם בריטניה מאז [[1714]], תהפוך ל[[ממלכת הנובר]].{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=Hanover|אתר=Encyclopedia Britannica|כתובת=https://www.britannica.com/topic/Welf-Dynasty}}|כיוון=שמאל}} ב-[[30 בדצמבר]] 1814 חתם ואשרר הנסיך את [[הסכם גנט]] שסיים את [[מלחמת 1812]] עם [[ארצות הברית]]. נפוליאון חזר מגלותו ב-[[1815]], אך הוא הובס ב[[קרב ווטרלו]] על ידי [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]], אחיו של ריצ'רד ולסלי.{{הערה|{{מקור ראשון|ישי פלג|אימפריות נופלות: כך הובס נפוליאון במלחמת העולם אפס|magazine/9497|17 בינואר 2018}}|כיוון=ימין}}

בתקופה זו לקח ג'ורג' חלק פעיל ביצירתו של מה שקרוי "סגנון העוצרות" (Regency style). בלונדון הוקם [[ריג'נטס פארק]] ונסלל [[רחוב ריג'נט]]. בדעתו של הנסיך עלה הרעיון לבנות מרחצאות חמים על שפת הים והוא הקים את הביתן המלכותי ב[[ברייטון]] שנבנה על ידי האדריכל [[ג'ון נאש (אדריכל)|ג'ון נאש]] בסגנון שהושפע מבניין ה[[טאג' מהאל]] ופנים הבניין היה מעוצב בסגנונות סינים והודים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Geoffrey Tyack|שם="John Nash (1752–1835)"|כתב עת=Oxford Dictionary of National Biography|שנת הוצאה=2004|קישור=|doi=10.1093/ref:odnb/19786}}|כיוון=שמאל}}

==שנות מלכותו==
[[קובץ:George IV coronation banquet.jpg|ממוזער|250px|טקס ההכתרה של ג'ורג' הרביעי - 1821]]
[[קובץ:George IV. of the United Kingdom.jpg|ממוזער|250px|ג'ורג' הרביעי בציור של [[תומאס לורנס]], 1822]]
עם מותו של [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]] ב-[[1820]], הפך הנסיך העוצר למלך בגיל 57 בשם '''ג'ורג' הרביעי,''' מבלי שיחולו שינויים משמעותיים בסמכויותיו. באותו זמן סבל המלך מ[[השמנת יתר]] ונראה שהיה מכור ל[[לאודנום]].{{הערה|שם=Hibbert}}

מערכת היחסים של ג'ורג' הרביעי עם אשתו קרוליין כבר הייתה בשפל המדרגה בעת שעלה לכס המלוכה. מאז [[1796]] הם חיו בנפרד ושניהם ניהלו רומנים. ב-[[1814]] עזבה קרוליין את בריטניה לאירופה, אך היא בחרה לשוב לקראת טקס ההכתרה של בעלה ולדרוש באופן פומבי את זכויותיה כמלכה. למרות זאת סירב ג'ורג' להכיר בה כמלכה והורה לשגרירי בריטניה לדאוג שבחצרות המלוכה באירופה יתייחסו אליה בהתאם. בצו מלכותי נמחק שמה של קרולין מספרי התפילה של [[הכנסייה האנגליקנית]]. המלך רצה להתגרש, אך יועציו סברו שכל הליך גירושין יהיה כרוך בחשיפת כל מערכות היחסים הבלתי חוקיות שלו. לפיכך, הוא ביקש שיועבר חוק המקנה לפרלמנט סמכויות של בית משפט. על פי החוק הייתה קרוליין מנושלת מתוארה כמלכה. החוק נתפס כבלתי פופולרי לחלוטין בציבור ולא אושר בפרלמנט. ג'ורג' החליט בכל מקרה לאסור את הגעתה של קרוליין לטקס ההכתרה שלו שהתקיים ב-[[19 ביולי]] [[1821]]. קרוליין חלתה באותו יום ומתה ב-[[7 באוגוסט]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Alexandra Loske|כותרת=Caroline of Brunswick: The Injured Queen of England|אתר=Brighton & Hove Museums|תאריך=25 באוגוסט 2023|כתובת=https://brightonmuseums.org.uk/discovery/history-stories/caroline-of-brunswick-the-injured-queen-of-england/}}|כיוון=שמאל}}

[[הכתרת ג'ורג' הרביעי|טקס ההכתרה]] היה מרהיב ויקר, ועלותו עמדה על 243,000 ליש"ט (18,749,000 ליש"ט בערכים של 2014). לשם ההשוואה, עלות טקס ההכתרה של ג'ורג' השלישי עמד על 10,000 ליש"ט בלבד. למרות התקציב העצום, היה זה אירוע פופולרי מאוד. ב-[[1821]] נעשה ג'ורג' למלך הראשון שביקר ב[[אירלנד]] מאז [[ריצ'רד השני, מלך אנגליה|ריצ'רד השני]].{{הערה|Michael De-la-Noy, [https://archive.org/details/georgeiv0000dela/mode/2up George IV], Sutton Pub, 1998, p. 95|כיוון=שמאל}} בשנה שלאחר מכן הוא ביקר ב[[אדינבורו]], שנחשב לביקור הראשון של מלך בריטי מכהן ב[[סקוטלנד]] מאז אמצע [[המאה ה-17]].{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, pp. 316–323|כיוון=שמאל}}

ג'ורג' הרביעי בילה את רוב שנות מלוכתו האחרונות ב[[טירת וינדזור]],{{הערה|[https://www.royal.uk/george-iv ג'ורג' הרביעי, באתר המלוכה הבריטית]|כיוון=ימין}} אך הוא המשיך להיות מעורב בפוליטיקה. בתחילה ציפו שהוא יתמוך בשוויון הזכויות לקתולים בהסתמך על דעותיו בנושא כפי שהביע אותן ב-[[1797]], אך ב-[[1813]] דעותיו האנטי-קתוליות נעשו ברורות. ב-[[1824]] הוא הוקיע בפומבי את המהלך.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 189|כיוון=שמאל}} לאחר שנשבע את שבועת האמונים בטקס ההכתרה שלו, היה ג'ורג' סמוך ובטוח שכעת עליו להיות מגן האמונה הפרוטסטנטית והוא לא יכול להוביל צעד פרו-קתולי כזה. השפעתו של המלך הייתה כה חזקה בנושא וכך גם הייתה דעתם של שרי ממשלתו של הלורד ליברפול מהמפלגה הטורית. במצב זה נראה שהחוק לשוויון הזכויות לקתולים אבוד. עם זאת, ב-[[1827]] פרש הלורד ליברפול והוחלף על ידי [[ג'ורג' קנינג]] שהיה תומך נלהב בחוק. כשנכנס קנינג לתפקידו, המלך, שעד אז הסתפק בהנחיית השרים בשאלה הקתולית בשיחות פרטיות, סבר כי כעת עליו לשאת הצהרה פומבית שתחושותיו בנושא זהות לאלה של אביו.{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivregentki00hibb/mode/2up George IV, Regent and King, 1811–1830], Allen Lane, 1973, p. 292|כיוון=שמאל}}

עמדתו של קנינג לא התקבלה בעין יפה על ידי רוב הטורים השמרנים, כולל הדוכס מוולינגטון. כתוצאה מכך נאלצה הממשלה לכלול בתוכה שרים וויגים. קנינג מת מאוחר יותר באותה שנה והשאיר את פרדריק ג'ון רובינסון להוביל את הקואליציה הוויגית-טורית החלשה. רובינסון סיים את תפקידו ב-[[1828]] והעבירו לדוכס מוולינגטון שבאותו שלב הבין שדחיית צעדים מסוימים שיקלו על הקתולים, תהיה צעד בלתי נבון. בקושי רב השיג הדוכס מוולינגטון את הסכמת המלך להצגתו של חוק להקלה על הקתולים ב-[[29 בינואר]] [[1829]]. תחת לחץ מאחיו האנטי קתולי, נסוג ג'ורג' מהסכמתו לחוק וכמחאה התפטרה הממשלה כולה ב-[[4 במרץ]]. למחרת, כשהוא תחת לחץ פוליטי עצום, הסכים המלך לחוק והממשלה המשיכה לכהן.{{הערה|שם=Hibbert}} ב-[[13 באפריל]] ניתנה לבסוף ההסכמה המלכותית לחוק.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 181|כיוון=שמאל}}

=== בריאותו ומותו ===
הרגלי השתייה והאכילה ואורח החיים המתירני של ג'ורג' הרביעי גבו ממנו מחיר בריאותי כבד. הוא [[השמנה|השמין]] באופן חולני והפך למטרה לחיצי לעג בכל פעם שנראה בפומבי. ב-[[1797]] משקלו הגיע ל-111 ק"ג,{{הערה|Michael De-la-Noy, [https://archive.org/details/georgeiv0000dela/mode/2up George IV], Sutton Pub, 1998, p. 43|כיוון=שמאל}} וב-[[1824]] הגיע היקף מותניו ל-130 ס"מ (50 אינץ').{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 171|כיוון=שמאל}} הוא סבל מ[[שיגדון]], מ[[טרשת העורקים]], מ[[בצקת]] וככל הנראה מ[[פורפיריה]]. הוא בילה ימים שלמים במיטה וסבל מהתכווצויות של קוצר נשימה שגרמו לו למצבי חנק.{{הערה|שם=Hibbert}}

שנותיו האחרונות של ג'ורג' הרביעי עמדו בסימן של התדרדרות במצב בריאותו הפיזית והנפשית ובסימן נסיגה מפעילות ציבורית. עוזרו האישי כתב ביומנו: "לא קיים כלב בזוי, פחדן ואנוכי יותר ממנו. לא היו מלכים חכמים וטובים רבים ואני מאמין שהוא היה אחד מהגרועים שבהם".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.historytoday.com/archive/george-iv-sketch|הכותב=Kenneth Baker|כותרת=George IV: A Sketch|אתר=History Today|תאריך=10 באוקטובר 2005}}}} בדצמבר [[1828]] התעוור ג'ורג כמעט לחלוטין כתוצאה מ[[קטרקט]], והיה לו שיגדון כה חמור בידו ובזרועו הימנית, עד שלא יכול היה עוד לחתום על מסמכים. באמצע שנת [[1829]] דיווח [[דייוויד וילקי (צייר)|דייוויד וילקי]] שהמלך "מתבזבז בצורה מפחידה יום אחרי יום", ושהוא השמין מאוד. ג'ורג' לקח [[לאודנום]] על מנת לנטרל את כאביו החזקים ב[[שלפוחית השתן]], שהותירו אותו כלקוי נפש במשך ימים רבים. הוא עבר ניתוח להסרת הקטרקט בספטמבר 1829, אז לקח באופן קבוע 100 טיפות לאודנום לפני אירועים ממלכתיים.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 4|כיוון=שמאל}}

בראשית [[1830]] היה מותו הקרוב של ג'ורג' ברור.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 3|כיוון=שמאל}}

לאחר שג'ורג' התעורר בערך בשלוש לפנות בוקר ב-[[26 ביוני]] 1830 ב[[טירת וינדזור]], הוא ביקש לקרוא לרופאו {{קישור שפה|אנגלית|Henry Halford|הנרי הלפורד}}, וקרא למשרתיו "סר הנרי! סר הנרי! הביאו אותו; זה המוות!". ג'ורג' מת בשעה 3:15 לפנות בוקר.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 7|כיוון=שמאל}} לדברי הלפורד, ג'ורג' מת שמונה דקות לאחר שהגיע אליו. ה[[נתיחה שלאחר המוות]] גילתה שג'ורג' מת מ[[דימום מדרכי העיכול העליונות]] שנבע מקרע של כלי דם בקיבתו.{{הערה| E. A Smith, [https://archive.org/details/georgeiv0000smit_o8h8/mode/2up George IV], Yale University Press, 1999, p. 275|כיוון=שמאל}} ג'ורג' הרביעי נקבר ב[[קפלת ג'ורג' הקדוש (טירת וינדזור)|קפלת ג'ורג' הקדוש]] בטירת וינדזור ב-[[15 ביולי]].{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivregentki00hibb/mode/2up George IV, Regent and King, 1811–1830], Allen Lane, 1973, p. 336|כיוון=שמאל}}

בתו החוקית היחידה של ג'ורג', [[הנסיכה שרלוט מוויילס]], מתה ב-[[1817]] מדימום בעת לידה והוולד נולד מת. בנו השני של ג'ורג' השלישי, הנסיך פרדריק, דוכס יורק, מת ב-[[1827]]. את כסאו של ג'ורג' הרביעי ירש אחיו הצעיר יותר, הנסיך ויליאם, דוכס קלרנס, שמלך כ[[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]].{{הערה|שם=Brock}}

==מורשתו==
[[קובץ:George IV Trafalgar Sq.JPG|ממוזער|250px|פסלו של ג'ורג' הרביעי מאת סר [[פרנסיס לגאט צ'נטרי]] ב[[כיכר טרפלגר]]]]
[[קובץ:Statue of George IV, George Street, Edinburgh.jpg|ממוזער|200px|פסלו של ג'ורג' הרביעי מאת סר פרנסיס לגאט צ'נטרי ב[[אדינבורו]]]]
במותו של ג'ורג' כתב [[הטיימס]]: "מעולם לא היה אדם שהתאבלו עליו כה מעט. איזו עין הזילה עליו דמעה? ליבו של מי נשבר בקרבו? אם היה לו אי פעם ידיד, חבר מסור בשלב כלשהו של חייו, אנו מוחים על כך ששמו מעולם לא הגיע לידיעתנו".{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivregentki00hibb/mode/2up George IV, Regent and King, 1811–1830], Allen Lane, 1973, p. 342|כיוון=שמאל}}

בזמן משבר מתן שוויון הזכויות לקתולים, אמר הדוכס מוולינגטון שג'ורג' היה "האדם הגרוע ביותר, האנוכי ביותר, הכוזב ביותר, בעל האופי החולני ביותר והאדם ללא כל תכונה חיובית שהוא נתקל בו בימי חייו".{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivregentki00hibb/mode/2up George IV, Regent and King, 1811–1830], Allen Lane, 1973, p. 310|כיוון=שמאל}} לעומת זאת, בנאום ההספד שהוא נשא על המלך ב[[בית הלורדים]] הוא כינה אותו "האדם המושלם ביותר בדורו" ושיבח את הידע שלו ואת כישרונו. רגשותיו האמיתיים של ולינגטון נמצאים במקום כלשהו באמצע בין שתי אמירות אלה, כפי שמאוחר יותר הוא אמר שג'ורג' היה "פטרון נפלא של אומנויות... שילוב יוצא מן הכלל של כישרון, [[שנינות]], חוש הומור, עקשנות ואופי טוב ובקיצור, תערובת של איכויות מנוגדות".{{הערה|Christopher Hibbert, [https://archive.org/details/georgeivregentki00hibb/mode/2up George IV, Regent and King, 1811–1830], Allen Lane, 1973, p. 344|כיוון=שמאל}}

ג'ורג' הרביעי כונה "הג'נטלמן הראשון של אנגליה" בהקשר לסגנונו ולהליכותיו.{{הערה|Steven Parissien, [https://archive.org/details/georgeivgrandent0000pari/mode/2up George IV: The Grand Entertainment], John Murray, 2001, p. 420|כיוון=שמאל}} היו לו גם תכונות טובות: הוא היה מהיר-תפיסה, פיקח ובעל ידע. עם זאת, עצלנותו וגרגרנותו גרמו לו לבזבז את רוב תכונותיו הטובות. כפי שעיתון הטיימס כתב פעם שהוא היה מעדיף נערה ובקבוק על פני פוליטיקה והטפות מוסר.

פסלים רבים של ג'ורג' הרביעי הוצבו ברחבי בריטניה, רבים מהם עדיין בחייו. פסל שלו רוכב על סוס ניצב ב[[כיכר טרפלגר]] ואחר מחוץ לביתן המלכותי ב[[ברייטון]]. הרחוב הראשי ב[[אדינבורו]] קרוי על שמו ותחנת הרכבת [[קינגס קרוס]] שבלונדון קרויה על שם פסל שלו שהוקם במקום בראשית שנות השלושים של המאה ה-19.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=The history of London King’s Cross station|אתר=Network Rail|תאריך=18 בינואר 2019|כתובת=https://www.networkrail.co.uk/who-we-are/our-history/iconic-infrastructure/the-history-of-london-kings-cross-station/}}|כיוון=שמאל}}

בסדרת הטלוויזיה הקומית הבריטית "[[הפתן השחור]]", בעונה השלישית (1987), גילם השחקן [[יו לורי]] את דמותו של הנסיך ג'ורג' הרביעי, והוא הוצג שם כגנדרן, פזרן, טיפש ואדיש לעניינים הפוליטיים.

==תאריו==
* 12 באוגוסט 1762 – 29 בינואר 1820: הוד מעלתו המלכותית, דוכס קורנוול
* 19 באוגוסט 1762 – 29 בינואר 1820: הוד מעלתו המלכותית, נסיך ויילס
* 5 בפברואר 1811 – 29 בינואר 1820: הוד מעלתו המלכותית, הנסיך העוצר
* 1 באוקטובר 1814 – 29 בינואר 1820: הוד מעלתו המלכותית, נסיך הכתר של הנובר
* 29 בינואר 1820 – 26 ביוני 1830: הוד מלכותו, המלך

==שלטי האצולה==
<gallery>
קובץ:Coat of Arms of the Hanoverian Princes of Wales (1714-1760).svg|1762-1801
קובץ:Coat of Arms of George, Prince of Wales and Prince Regent (1762-1820).svg|1801-1820
קובץ:Coat of Arms of the United Kingdom (1816-1837).svg|1820-1830
קובץ:Coat of Arms of the United Kingdom in Scotland (1816-1837).svg|1820-1830 (בסקוטלנד)
</gallery>

==אילן יוחסין==
{{עץ משפחה לאדם אחד
|שם=ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת
|אבא=[[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת]]
|אמא=[[שארלוט ממקלנבורג-שטרליץ]]
|סבא מצד אבא=[[פרדריק, נסיך ויילס]]
|סבתא מצד אבא=[[אוגוסטה, נסיכת סקסוניה-גותה-אלטנבורג]]
|סבא מצד אמא=[[הדוכס קרל לודוויג פרידריך ממקלנבורג, נסיך מירוב]]
|סבתא מצד אמא=[[אליזבת אלברטינה, נסיכת סקסוניה-הילדבורגהאוזן]]
|סבא רבא 1=[[ג'ורג' השני, מלך בריטניה]]
|סבתא רבתא 1=[[קרולינה, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך]]
|סבא רבא 2=[[פרידריך השני, דוכס סקסוניה-גותה-אלטנבורג]]
|סבתא רבתא 2=[[מגדלנה אוגוסטה, נסיכת אנהלט-צרבסט]]
|סבא רבא 3=[[אדולף פרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שטרליץ]]
|סבתא רבתא 3=[[כריסטיאנה אמיליה משוורצבורג-זונדרסהאוזן]]
|סבא רבא 4=[[ארנסט פרידריך הראשון, דוכס סקסוניה-הילדבורגהאוזן]]
|סבתא רבתא 4=[[סופיה אלברטינה, רוזנת ארבאך-ארבאך]]
}}

== לקריאה נוספת ==
<div style="direction: ltr;">
* {{Cite journal|last=Baker|first=Kenneth|author-link=Kenneth Baker, Baron Baker of Dorking|date=2005|title=George IV: a Sketch|journal=History Today|volume=55|issue=10|pages=30–36}}
* {{Cite book|last=Baker|first=Kenneth|title=George IV: A Life in Caricature|date=2005|publisher=Thames & Hudson|isbn=0-500-25127-4|location=London}}
* {{Cite book|last=Derry|first=John W.|title=The Regency Crisis and the Whigs|date=1963|publisher=Cambridge University Press}}
* {{Cite book|last=Innes|first=Arthur Donald|title=A History of England and the British Empire|date=1914|publisher=The MacMillan Company|volume=3}}
* {{Cite book|last=Innes|first=Arthur Donald|title=A History of England and the British Empire|publisher=The MacMillan Company|year=1915|volume=4}}
* {{Cite book|last=Machin|first=G. I. T.|title=The Catholic Question in English Politics 1820 to 1830|date=1964|publisher=Oxford University Press|location=Oxford}}
* {{Cite book|last=Prebble|first=John|title=The King's Jaunt: George IV in Scotland, 1822|date=1988|publisher=Collins|isbn=9-780002-154048|location=London}}
* {{Cite book|last=Priestley|first=J. B.|url=https://archive.org/details/princeofpleasure0000prie|title=The Prince of Pleasure and His Regency (1811–20)|date=1969|publisher=Heinemann|isbn=978-0-434-60357-2|location=London|author-link=J. B. Priestley|url-access=registration}}
* {{Cite journal|last=Raymond|first=John|date=1962|title=King George IV: A Reappraisal|journal=[[History Today]]|volume=12|issue=8, 9|pages=538–547, 614–621}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.royal.gov.uk/historyofthemonarchy/kingsandqueensoftheunitedkingdom/thehanoverians/georgeiv.aspx מידע על ג'ורג הרביעי באתר בית המלוכה הבריטי]
* [http://www.britroyals.com/kings.asp?id=george4 מידע על ג'ורג' באתר www.britroyals.com]
* [http://www.bbc.co.uk/history/historic_figures/george_iv_king.shtml מידע על ג'ורג' באתר www.bbc.co.uk]
* [http://www.regencyhistory.net/2011/10/george-iv.html מידע על ג'ורג' הרביעי באתר www.regencyhistory.net]
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007261639705171|ג'ורג' ה-4, (1762-1830), מלך בריטניה הגדולה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{מלכי הממלכה המאוחדת}}
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:ג'ורג' 4}}
[[קטגוריה:מלכי אנגליה]]
[[קטגוריה:מלכי הנובר]]
[[קטגוריה:אבירי מסדר גיזת הזהב]]
[[קטגוריה:דוכסי רות'סיי]]
[[קטגוריה:ריבוני מסדר הבירית]]
[[קטגוריה:ריבוני מסדר הדרדר]]
[[קטגוריה:ריבוני מסדר פטריק הקדוש]]
[[קטגוריה:ריבוני מסדר האמבט]]
[[קטגוריה:ריבוני מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש]]
[[קטגוריה:עמיתים בני המלוכה של החברה המלכותית]]
[[קטגוריה:בריטים חברי הבונים החופשיים]]
[[קטגוריה:מקבלי עיטור אנדריי הקדוש]]
[[קטגוריה:בריטים במלחמות הנפוליאוניות]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בקפלת ג'ורג' הקדוש בטירת וינדזור]]
[[קטגוריה:מונרכים שהיו חברי הבונים החופשיים]]
[[קטגוריה:בריטים שנולדו ב-1762]]
[[קטגוריה:בריטים שנפטרו ב-1830]]