דודו אלון (לובלסקי)
 | |
| לידה |
13 באוקטובר 1925 כ"ה תשרי תרפ"ו תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| נהרג |
15 במאי 1948 (בגיל 22) ה' אייר תש"ח נירים, ישראל  |
| כינוי | "דוֹדו" |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה | סגן-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד נירים | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מא"ז נירים | |
  | |
דוד (דוֹדו) אלון (לובלסקי) (13 באוקטובר 1925, כ"ה בתשרי ה'תרפ"ו - 15 במאי 1948) היה לוחם בחטיבת הנגב של הפלמ"ח בדרגת סגן-משנה ומפקד קיבוץ נירים (נקרא אז דנגור) במלחמת העצמאות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלון נולד ב-13 באוקטובר 1925 בתל אביב לדבורה ומשה לובלסקי. סיים את בית-הספר העממי בתל אביב ועבד בנגרות. שרת בפלמ"ח כחמש שנים בהן גם השתתף בפריצת מחנה עתלית ובליל הורדת מעפילים מאוניית מעפילים. הצטרף להכשרה בכפר מנחם.
הקרב על דנגור – נירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב נירים
לקראת הקמת מדינת ישראל מונה אלון למפקד נירים. הוא קבע שיש לחפור עמדות עמוקות ומוסתרות, ואת המקומות המתאימים לעמדות, וארגן את חפירתן והתקנתן לקרב.
בליל ה-15 במאי פלש הצבא המצרי וכבש מספר יישובים לאחר קרבות קשים והיה ברור שיתקיף את נירים. הטור המצרי שתקף את נירים כלל כאלף חיילים עם משוריינים וטנקים, בסיוע תותחים, מרגמות ומטוסים. מולם התייצבו 42 חברי הקיבוץ עם רובים ומקלע, כל חבר בעמדה שאלון קבע מראש. המצרים פתחו בהפגזה כבדה מאוד שבה נהרגו כמעט כל מי שלא היו בעמדות, ובהפצצה. בהפגזה נהרגו כל המפקדים וסגניהם ובכללם אלון. כ-30 הלוחמים האחרים נותרו בעמדותיהם ונלחמו ללא פיקוד. הם ירו במצרים מהמסתור עם רוביהם ממלחמת העולם הראשונה ואף יותר מוקדמים והרגו עשרות מצרים. במיוחד ירו במפקדים המצריים, שלכל אחד מהם הייתה משרוקית לפיה זיהו את המפקדים. האש הבודדת מהעמדות הפתיעה את המצרים, שלא יכלו למצוא מאין נורתה, וגם לא להתקרב כדי לראות מאין נורתה. לאחר עשרות הרוגים מצרים כולל מפקדיהם הפסיקו המצרים את התקפתם ונסוגו. ההפגזות הקטלניות נמשכו וגבו הרוגים נוספים מהמגינים.
חשיבות הקרב על נירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצרים הכניעו את כפר דרום, יד מרדכי וניצנים לאחר קרבות קשים. מעט יישובים בדרכם של המצרים החזיקו מעמד בעור שיניהם בסיוע צבאי מבחוץ. נירים הייתה היחידה שהחזיקה מעמד בקרב הקובע ללא סיוע צבאי, ובדרך שהדהימה ועוררה פחד בלוחמי הצבא המצרי. בעקבות זאת המצרים לא ניסו יותר לכבוש את נירים וגם נמנעו מלהתקיף יישובים אחרים[1]. ההגנה היעילה שדודו אלון ז"ל תכנן שגבתה מהם עשרות הרוגים בלי שידעו מה פגע בהם הרתיעה את המצרים ומנעה מהם לנסות ולכבוש יישובים בדרך לתל אביב. זה היה אחד מהקרבות שהציל את מדינת ישראל מנפילה עוד בתחילת דרכה[1]. בין המצרים שהשתתפו בהתקפה היה גמאל עבדול נאצר, לימים רודן מצרים, שזכר היטב את נירים. בראיון שהעניק בהיותו נשיא מצרים סיפר שהלוחמים המצריים העידו שבקרב על נירים לא יכלו להילחם מול עמדות נסתרות ובהן "צריחי ירי שעולים ומונעים אלקטרונית ויורים בכל הכיוונים" – עד כדי כך היה יעיל מיקום העמדות החפורות המוסתרות שדודו אלון תכנן וקבע מראש.
עבדול נאצר זכר את נירים והכין את צבא מצרים ב-1967 להתגבר על כל יישוב, וכך הופתע שנית[1] כשגורל המלחמה נחרץ על ידי חיל האויר. כך דודו אלון תרם תרומות חיוניות וקובעות של ניצחון מדינת ישראל בשתי מלחמות 1948 ו 1967. נכון להיאמר עליו "במותם ציוו לנו את החיים."
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו קיבל אלון דרגת קצין. ב-1963 הוקמה אנדרטה לזכר קרב נירים, על שם הרב שלום דנגור.
הד ציבורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפור הגבורה של אלון וקיבוץ נירים והצלת מדינת ישראל מנפילה בתחילת דרכה לא זכה לפרסום נרחב. תקצירים פורסמו בעיתונות[2] ושנים רבות לאחר מכן באתרי הההגנה, הפלמ"ח, יזכור, באתר קיבוץ נירים ועוד[3][4][5][6][7][8][9]
ב-2016 פורסם מחקר אקדמי לתואר מוסמך באוניברסיטת בר-אילן בנושא קיבוץ נירים, ואחד הפרקים הוקדש לקרב על נירים[10]. בעקבות פרסום מחקר זה פורסמה ב-2020 כתבה באתר חדשות באינטרנט עם כותרת המייחסת חשיבות לקרב נירים לגורל מדינת ישראל[1]. בכתבה זו שולבו גם ראיונות על קרב נירים עם הוותיקים מאותה תקופה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 יניר יגנה, כשנאצר הופתע בפעם הראשונה: בחזרה לקרב ההירואי שהכריע את גורל המדינה, 2020
- ^ 31 מצרים נהרגו במערכה על נירים, על המשמר, 17 במאי 1948
- ^ באתר ההגנה
- ^ באתר אשכול
- ^ באתר הפלמ"ח
- ^ באתר הפלמ"ח
- ^ באתר יזכור
- ^ באתר נירים
- ^ באתר נירים
- ^ יגאל נחושתן, קיבוץ נירים במלחמת העצמאות – היבטים אזרחיים וצבאיים, 2016