האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
 | |
| מדינה |
אנגולה  |
|---|---|
| מייסד |
ז'ונאס סאווימבי |
| מנהיגים |
Adalberto Costa Júnior |
| תקופת הפעילות |
13 במרץ 1966 – הווה (58 שנים) |
| אידאולוגיות | שמרנות |
| מטה |
לואנדה, Jamba, Andulo, הואמבו, ביילונדו |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
| ארגונים בינלאומיים |
האינטרנציונל המרכז-דמוקרטי |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| חברי פרלמנט |
90 (האספה הלאומית) |
|
www | |
  | |
האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה המכונה גם UNITA (ראשי תיבות של השם בפורטוגזית של União Nacional para a Independência Total de Angola) היא קבוצה פוליטית חמושה באנגולה.
עד 2002 הייתה UNITA בעיקר כוח מורדים חמוש שלחם במלחמת האזרחים באנגולה נגד המשטר המרקסיסטי שנתמך על ידי קובה וברית המועצות. בשנים אלו (ועד מותו) מנהיג UNITA היה מייסדה ג'ונאס סאווימבי[1].
טרם עצמאות אנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה נוסדה כתוצאה מקרע פוליטי בתנועת העצמאות האנגולית. התנועה התפצלה לפלג "החזית הלאומית לשחרור אנגולה" (FNLA, נוסדה 1957) ו"החזית העממית לשחרור אנגולה" הסוציאליסטית (התנועה העממית לשחרור אנגולה, 1956). במרץ 1966 פרש סאווימבי מה FNLA ויצר את UNITA שהתבססה בראשיתה באזור מואנגאי, אך לאחר מכן קנתה אחיזה בג'אמבה, במחוז הואילה שבדרום-מזרח אנגולה[1].
מנהיגי UNITA היו ברובם משבט אובימבונדו הגדול ומדיניות הקבוצה נטתה במידת מה למאואיזם, בדורשם זכויות לכפריים והכרה בפלגים אתניים. עם זאת, בתקופת המלחמה הקרה יישרה קו UNITA עם מדיניות ארצות הברית.
במלחמת האזרחים האנגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר נסיגת הפורטוגזים מאנגולה ב 1975–1974, פרצה מלחמת אזרחים באנגולה בין הקבוצות הפוליטיות. נשיא אנגולה הראשון מנהיג ה-MPLA, אגושטיניו נטו, הביס בסיוע סובייטי וקובני רב את ה FNLA והגלה את רובם. UNITA כמעט הושמדה גם היא בנובמבר 1975, אך מנהיגיה הצליחו להימלט ולהקים ממשלת צללים בעיירת המחוז הואמבו. הקבוצה הייתה תחת לחץ צבאי ופיננסי קשה אך שרדה ואף התחזקה בזכות סיוע רב מצד דרום אפריקה ומצד ארצות הברית בשנות השמונים. UNITA שלטה גם במחוזות עשירים ביהלומים באנגולה, ואפשרה לאנשי עסקים (בינם ישראלים) בלעדיות ברכישת יהלומים ממנה תמורת כסף רב ומשלוחי נשק[2].
בסוף שנות השמונים לסאווימבי הייתה השפעה ניכרת בוושינגטון, ונפגש עם פוליטיקאים אמריקאים רבים מהצד השמרני של המפה הפוליטית. הוא נהנה מאהדה ניכרת מצד רונלד רייגן שטען שניצחון של סאווימבי באנגולה "יחשמל את העולם".
הלחימה באנגולה נמשכה עד 1989, בעוד UNITA מתקדמת וקובה מסיגה את יועציה וכ-50,000 חייליה מאנגולה. הסכם Bicesse שנחתם בליסבון ב-1991 הוביל לבחירות דמוקרטיות בפיקוח האו"ם בין סאווימבי לסנטוס, מנהיג ה MPLA. בשל היעדר הכרעה ברורה וחשד לאי-סדרים בבחירות, חזרה UNITA לעימות מזוין. האו"ם הכריז אמברגו על UNITA, וארצות הברית הכירה לראשונה בממשלת MPLA. לאחר משא ומתן כושל ב 1993, נחתם ויושם ב-1994 פרוטוקול לוסאקה ליצירת ממשלת אחדות לאומית באנגולה תחת פיקוח משקיפי או"ם. ב 1998 נסוגה UNITA מהתחייבויותיה בפרוטוקול לוסאקה, ומתקפה רחבה כנגדה ב-1999 הזיקה לה רבות ואילצה אותה לעבור לטקטיקות גרילה[3].
לאחר סיום מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק לאחר מותו של סאווימבי במארב בפברואר 2002, הסכימה UNITA להפסקת אש עם ממשלת אנגולה[4]. לוחמי הארגון ובני משפחותיהם, כ-350,000 במספר, קיבלו חנינה ושוכנו במחנות זמניים. באוגוסט 2002 התפרקה רשמית UNITA מנשקה וסיימה את מלחמת האזרחים הארוכה באנגולה, והשקיעה את כל מאמציה על פיתוח מפלגתה הפוליטית[5]. למרות הפסקת האש, נותר סכסוך פוליטי עמוק בין UNITA ל-MPLA.
את סאווימבי ירש אותו אנטוניו דמבו, שמת זמן קצר אחרי סאווימבי. בעקבות דמבו, בבחירות בהן התמודדו הגנרל פאולו לוקמבה, דינו צ'ינגונג'י ואיסאיאס סמקובה, זכה סמקובה והתמנה לנשיא החדש של UNITA.
בבחירות ב-2017, מפלגת השלטון באנגולה, MPLA, ניצחה עם 61.1% מהקולות, לעומת 26.7% שהוענקו ל-UNITA. הבחירות התנהלו ללא אירועים חריגים, אך UNITA טענה כי לאי-שקיפות בספירת חלק מהקלפיות, והתלוננה שהמספרים שהציגה ועדת הבחירות אינם תואמים את שלה. ה-MPLA דחו את טענותיה, וגם משקיפים בינלאומיים אישרו שהבחירות היו הוגנות באופן כללי[6].
בנובמבר 2019, איסיאס סמקובה התפטר מתפקיד הנשיא והוחלף על ידי אדאלברטו קוסטה ג'וניור, עם ארלטה ליאונה צ'ימבינדה כסגנית הנשיא החדשה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה- האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 27 שנים של מלחמת אזרחים, באתר הארץ, 5 באפריל 2002
- ^ הדס מנור, יהלומים נקיים מדם, באתר גלובס, 7 באפריל 2005
- ^ ניצן הורוביץ, המורדים מציעים תוכנית שלום, ובינתיים טובחים באזרחים, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2001
- ^ יואב קרני, וושינגטון, קפד ראשו, נוסח אנגולה, באתר גלובס, 24 במרץ 2002
- ^ יוסי מלמן, נחתם הסכם שלום בין המורדים לממשלה באנגולה, באתר הארץ, 5 באפריל 2002
- ^
רויטרס, מפלגת השלטון ניצחה בבחירות באנגולה ברוב גדול, באופוזיציה טוענים לזיופים, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2017
