האמנה האטלנטית

האמנה האטלנטית
Atlantic Charter
	רוזוולט וצ'רצ'יל על סיפון הפרינס אוף ויילס
נושא	מלחמת העולם השנייה
מטרה	תיאום בין בריטניה לארצות הברית
חותמים	נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט; ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל;
מקום חתימה	אה"מ פרינס אוף ויילס מול חופי ניופאונדלנד
מקום יצירה	ניופאונדלנד
תאריך יצירה	12 באוגוסט 1941
תאריך הצגה	14 באוגוסט 1941
שפות	אנגלית

האמנה האטלנטית היא הכרזה שסוכמה על ידי וינסטון צ'רצ'יל מצד בריטניה ופרנקלין דלאנו רוזוולט מצד ארצות הברית ב-12 באוגוסט 1941 בפגישתם על אה"מ פרינס אוף ויילס, באוקיינוס האטלנטי מול חופי ניופאונדלנד, ופורסמה יומיים לאחר מכן כהצהרת עקרונות משותפת למען השלום. מפגש זה היה אחד משבע הפגישות המרכזיות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

רקע היסטורי

מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין. מיד הכריזו בעלות הברית (באותו שלב צרפת ובריטניה) מלחמה נגד גרמניה. ארצות הברית לעומת זאת הכריזה על נייטרליות והמשיכה בנקיטת מדיניות הבדלנות שנקטה מאז מלחמת העולם הראשונה.

למרות הכרזתה, ניתן היה לראות נטייה של ארצות הברית לכיוון בעלות הברית כבר מתחילת המלחמה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאמריקאים העניקו לבריטים תמיכה מוסרית וכלכלית (מכירת ציוד, חוק "השאל-החכר"), אך הממשל סירב לשלוח חיילים אמריקאים לאירופה. כצעד נוסף בהתקרבות נחתמה האמנה האטלנטית.

החלטות האמנה

התנגדות לסיפוח או כיבוש טריטוריות בידי ארצות הברית או בריטניה.
התנגדות לשינויים טריטוריאליים במדינות הכבושות בניגוד לרצון האוכלוסייה הרלוונטית.
תכובד זכות כל עם להגדרה עצמית ובחירת צורת הממשל המועדפת עליו. ארצות הברית ובריטניה מכירות בזכות לממשל עצמי עבור המדינות שנכבשו.
הגבלות מסחריות יוסרו לטובת חיזוק הכלכלה והמאמץ המלחמתי של בעלות הברית.
שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות.
יצירת עולם ללא מחסור ופחד.
הבטחת חופש השיט בימים.
פירוק מדינות תוקפניות מנשקן.

משמעות האמנה האטלנטית למאמץ המלחמתי

מלבד העובדה שחתימת האמנה היוותה צעד נוסף בהתקרבות בין המדינות ובבניית ההסכמה האידאולוגית ביניהן, הייתה האמנה הלכה למעשה מדריך על פיו קבעו ראשי המדינות את פעולותיהם בהמשך המלחמה. בנוסף, מכיוון שארצות הברית לא השתתפה עד אותו שלב במלחמה, מפגש זה היווה התחייבות מוסרית של ארצות הברית להפסקת המדיניות הבדלנית.

משמעות האמנה עבור האימפריאליזם הבריטי

הסעיף השלישי באמנה, לפיו בריטניה מכירה בזכות להגדרה עצמית ולממשל עצמי של כל העמים, עורר התנגדות בקרב גורמים אימפריאליסטיים בבריטניה. זאת לאור העובדה שבריטניה החזיקה באותה עת בקולוניות נרחבות באפריקה ובאסיה. בתחילה הוסכם בין הצדדים כי סעיף זה אינו תקף לגבי הקולוניות הבריטיות. אולם, במהרה הגיעו קריאות מצד קולוניות באסיה (בורמה, אינדונזיה, הודו ועוד) בדרישה להחיל את עיקרי האמנה גם על מדינותיהם. עקב חשיבותה המכרעת של השתתפות מדינות אלו במאמץ המלחמתי הכולל, ביקש רוזוולט להותיר פתרון סוגיה זו לאחרי המלחמה.^[1] ההכרה בזכות להגדרה עצמית של כל העמים, נתנה תקווה למנהיגי המאבק לעצמאות בקולוניות, והיוותה תקדים עליו התבססו בין השאר נלסון מנדלה ומהאטמה גנדי בדרישותיהם לעצמאות.^[2]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האמנה האטלנטית בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Borgwardt, Elizabeth, A new deal for the world: America's vision for human rights, Harvard University Press, 2007, עמ' 29, ISBN 9780674281912
^ Ibhawoh, B, Testing the Atlantic charter: Linking anticolonialism, self-determination and universal human rights, International Journal of Human Rights, 17 November 2014

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות והסכמים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] Borgwardt, Elizabeth, A new deal for the world: America's vision for human rights, Harvard University Press, 2007, עמ' 29, ISBN 9780674281912

[2] Ibhawoh, B, Testing the Atlantic charter: Linking anticolonialism, self-determination and universal human rights, International Journal of Human Rights, 17 November 2014

[1]

[2]