לדלג לתוכן

החזית הדרום-מערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החזית הדרום-מערבית
פרטים
מדינה ברית המועצות
שיוך הצבא האדום
סוג קבוצת ארמיות
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 22 ביוני 194120 באוקטובר 1943 (שנתיים)
מלחמות החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים מפקדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החזית הדרום-מערבית היה שמה של קבוצת ארמיות של הצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהשתתפה בשורת מערכות צבאיות בחזית המזרחית בשנים 1941–1943 ומילאה תפקיד מרכזי במהלך מתקפת הנגד הסובייטית באזור סטלינגרד (מבצע אורנוס).

הקמת החזית בפעם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית הוקמה לראשונה ב-22 ביוני 1941, מיד לאחר פלישת הצבא הנאצי לשטח ברית המועצות (מבצע ברברוסה) מכוחות שהשתייכו למחוז הצבאי המיוחד של קייב.

עם פתיחת המלחמה נגד גרמניה הנאצית כללה החזית 4 ארמיות בדרג האופרטיבי הראשון ועוד 2 ארמיות בעתודה. היא נדרשה להגן על חזית ברוחב כ-900 ק"מ בצפון-מערב אוקראינה. בשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית הצליחו כוחות החזית, שכללו כוחות שריון חזקים, להאט את התקדמות קבוצת ארמיות דרום הגרמנית, ואף לערוך מספר התקפות נגד על האגף הדרומי של הכוח הגרמני, אך ספגו אבדות כבדות מאוד. בקרב אומן ולאחר מכן בקרב קייב (אוגוסט-ספטמבר 1941) הצליחו הגרמנים לכתר ולהשמיד את מרבית היחידות שהשתייכו לחזית.

הקמת החזית בפעם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית הוקמה מחדש תוך זמן קצר מיחידות שהצליחו להחלץ מהכיתור הגרמני בצירוף כוחות עתודה. תחת פיקוד מרשל סמיון טימושנקו השתתפו כוחות החזית במתקפת הנגד הסובייטית בחורף 1941/1942. במאי 1942 השתתפה החזית במתקפה סובייטית כושלת באזור חרקוב, וחלק גדול מכוחותיה כותר והושמד על ידי הגרמנים במסגרת קרב חרקוב השני. החזית, שנחלשה מאוד עקב האבדות שספגה במהלך הקרב, לא הצליחה לבלום את מתקפת הקיץ הגרמנית בדרום רוסיה, שנפתחה בסוף יוני 1942. ב-12 ביולי נאלץ הפיקוד הסובייטי העליון לפרק את החזית בעקבות תבוסה במבצע וורונז'-וורושילובגרד, ולספח את שרידי כוחותיה לחזית סטלינגרד החדשה.

הקמת החזית בפעם השלישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 באוקטובר הוקמה החזית הדרום-מערבית מחדש מכוחות עתודה, ונועד לה תפקיד מרכזי במסגרת מתקפת הנגד הסובייטית המתוכננת באזור סטלינגרד (מבצע "אורנוס"). ערב פתיחת מתקפת הנגד כללה החזית, שמפקדה היה גנרל ניקולאי ואטוטין 3 ארמיות (הארמייה ה-21, ארמיית הטנקים החמישית וארמיית המשמר הראשונה) בסיוע 2 ארמיות אוויריות. תחת פיקודה היו 18 דיוויזיות חי"ר, 3 קורפוסים משוריינים, קורפוס ממוכן ו-2 קורפוסי פרשים. ב-19 בנובמבר תקפו כוחות החזית את עמדות הארמייה הרומנית השלישית מצפון מערב לסטלינגרד, ותוך מספר ימים הצליחו להביס אותה לחלוטין ולכתר את הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד, לאחר שחברו לכוחות חזית סטלינגרד באזור העיר קאלאץ על נהר הדון.

במחצית השנייה של דצמבר 1942 פתחה החזית הדרום-מערבית במתקפה על האגף הצפוני של קבוצת ארמיות דון. במסגרת מבצע סטורן קטן הביסו כוחות החזית תוך זמן קצר את הכוחות העיקריים של קבוצת הארמיות, חדרו עמוק לעורפה ואילצו את המפקד הגרמני, אריך פון מאנשטיין, לוותר על ניסיונו לחלץ את הכוחות הגרמניים המכותרים בכיס סטלינגרד, ולהתרכז בהגנה על פיתחת רוסטוב.

באוגוסט 1943 השתתפו כוחות החזית הדרום-מערבית, תחת פיקוד גנרל רודיון מלינובסקי במתקפה סובייטית גדולה באזור חרקוב (מבצע רומיאנצב), ששחררה את העיר מידי הגרמנים. במהלך החודשיים הבאים השתתפה החזית בשחרור אגן דונבאס ובהתקדמות הצבא האדום מערבה לנהר הדנייפר וחצייתו במהלך קרב דנייפר. ב-20 באוקטובר 1943 שונה שמה של החזית לחזית האוקראינית השלישית, ובכך הסתיים תפקידה במלחמת העולם השנייה.