סמיון טימושנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמיון קונסטנטינוביץ' טימושנקו
Семён Константинович Тимошенко
סמיון טימושנקו, 1940

סמיון טימושנקו, 1940
נולד 18 בפברואר 1895
מקום לידה פורמאניבקה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
נפטר 31 במרץ 1970 (בגיל 75)
מקום פטירה מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
השתייכות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 1914 - 1960
דרגה מרשל ברית המועצות מרשל ברית המועצות
תפקידים צבאיים

מפקד המחוז הצבאי קייב
מפקד החזית האוקראינית
מפקד החזית המערבית
מפקד החזית הדרום-מערבית
מפקד החזית הצפון-מערבית
מפקד המחוז הצבאי בלארוס

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים הרוסית
מלחמת העולם השנייה

עיטורים

גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור הניצחון עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור מהפכת אוקטובר עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה

סמיון קונסטנטינוביץ' טימושנקורוסית: Семён Константинович Тимошенко) ‏ (18 בפברואר 1895 - 31 במרץ 1970), מרשל ברית המועצות, מצביא במלחמת העולם השנייה, שר ההגנה של ברית המועצות בשנים 1940 - 1941.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימושנקו נולד ב-18 בפברואר 1895 בפורמאניבקה בבסרביה, שהשתייכה לאימפריה הרוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האימפריה הרסית, ולחם בחיל הפרשים במהלך המלחמה. לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף לצבא האדום, ולחם בשורותיו במלחמת האזרחים ברוסיה במספר חזיתות, כאשר החשובה מביניהם הייתה צאריצין.[1] שם פגש בסטלין, פגישה זו תסלול את דרכו במפלגה הקומוניסטית. בהמשך הוא עבר לארמיית הפרשים הראשונה.

בשנת 1939 קיבל את הפיקוד על החזית האוקראינית. בינואר 1940 לקח פיקוד על המלחמה הסובייטית מול פינלנד לאחר הכישלון של וורושילוב. תחת הנהגתו הסתיימה הלחימה בהפסקת אש שנחתמה במרץ. לאחר סיום הלחימה טימושנקו מונה לשר ההגנה של ברית המועצות וכיהן בתפקיד זה עד יולי 1941.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 נשלח על ידי סטלין להוביל את הצבא האדום בקרבות גבול בחזית המערבית (ברית המועצות) אך הגרמנים הצליחו להתקדם עד לפרברי מוסקבה שעמדה ליפול בידי הגרמנים, למרות אבדות קשות הוא הצליח להציל חלק משמעותי של הצבא באזור למרות נפילתם של מאות אלפי חיילים בשבי.

בספטמבר נשלח לאוקראינה, שם ספג הצבא האדום אבידות הרסניות של כמיליון וחצי חיילים, טימושנקו הצליח לייצב את החזיתות לאחר קרב קייב וקרב אומן.

במאי 1942 פיקד על חזית סטלינגרד וכשתחת פיקודו 640,000 חיילים פתח במתקפת נגד בחרקוב. ההתקפה לא צלחה והכוח הסובייטי הצליח רק לעכב את הוורמאכט בדרכו לסטלינגרד. בהמשך היה לטימושנקו כישלון נוסף במהלך מבצע וורונז'-וורושילובגרד וכתוצאה ממנו נפתחה הדרך לכיוון הרי הקווקז. ב-21 ביולי 1942 טימושנקו פוטר מתפקידו כמפקד החזית ובמקומו מונה גנרל ואסילי גורדוב, שמונה למפקד החזית החדש. החל משנת 1943 טימושנקו לא מונה למפקד החזית אך כיהן בתפקידי פיקוד שונים.

טימושנקו נודע כמפקד בעל שיטות שמרניות ששאף להחזיר את המשמעת הצבאית לימי הצאר. הוא קיבל את "עיטור הניצחון". לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוא מילא תפקידים לא משמעותיים מבחינה מעשית.

ב-31 במרץ 1970 מת טימושנקו בביתו שבמוסקבה, ונטמן בבית העלמין של חומת הקרמלין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]



P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ לימים שונה שמה לסטלינגרד, כיום נקראת וולגוגרד