מתקפת בלגורוד-חרקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מבצע רומיאנצב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מתקפת בלגורוד-חרקוב
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 101I-705-0262-06, Ukraine, von Manstein und Speidel.jpg
מנשטיין (מימין) עם ראש מטהו הנס שפיידל במהלך המבצע
תאריך התחלה: 3 באוגוסט 1943
תאריך סיום: 23 באוגוסט 1943
משך הסכסוך: 3 שבועות
מקום: חרקוב, אוקראינה הסובייטית
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים

ברית המועצותברית המועצות הצבא האדום

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית הוורמאכט

מפקדים

ברית המועצותברית המועצות איוואן קונייב

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אריך פון מנשטיין

כוחות

1,144,000 חיילים, 2,418 טנקים ותותחים מתנייעים, 13,633 תותחים

200,000 חיילים, 237 טנקים ותותחי סער

אבידות

71,611 הרוגים, 183,955 פצועים, 1,864 טנקים ותותחי סער, ,153 מטוסי קרב, 423 תותחים

10,000 הרוגים, 20,000 פצועים, 240 טנקים, ומספר לא ידוע של תותחים

Battle of Kursk, southern sectorV2.png

מתקפת בלגורוד-חרקוב או מבצע רומיאנצב, היה השם שניתן למתקפה סובייטית גדולה באזור חרקוב, על שם המצביא הרוסי פיוטר רומיאנצב, שנערכה בקיץ 1943, במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, ואשר כונתה על ידי הגרמנים קרב חרקוב הרביעי. המבצע נערך במסגרת המערכה סביב בליטת קורסק, והיווה חלק מהתוכנית האסטרטגית של הפיקוד העליון הסובייטי לקראתה. המתקפה הסובייטית נפתחה ב-12 ביולי 1943, לאחר בלימת המתקפה הגרמנית על האגף הצפוני של מבלט קורסק, בהשתתפות כוחות משלוש חזיתות סובייטיות. הכוחות הסובייטיים תקפו את שתי הארמיות הגרמניות מקבוצת ארמיות דרום, שהחזיקו בערים בלגורוד וחרקוב, ולאחר לחימה עזה, במסגרתה ספגו שני הצדדים אבדות כבדות, נאלצו הגרמנים לסגת עד מהרה מעבר לנהר הדנייפר ולשחרור קייב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הסובייטי היה מודע לכך שהגרמנים מתכננים מתקפה חדשה בקיץ, ותכנן מתקפה משלו, שתקדים את המתקפה הגרמנית. ריכוז הכוחות במבלט קורסק לא נועד בראשיתו לצורכי מגננה, אלא לצורך התקפות מתוכננות מצפון ומדרום לבליטה, שנועדו לשחרר את הערים אוריול ובלגורוד.

ככל שהתקרב הקיץ, התברר יותר ויותר, שהמתקפה הגרמנית תונחת על בליטת קורסק. הסובייטים קיבלו דיווחים ממערך אולטרה שבמסגרתו פוצח צופן אניגמה הגרמני באמצעות רשת הריגול של לוסי, שפעלה בשווייץ[1]. ידיעות אלו אך אישרו את התחושה של המפקדים הסובייטים הבכירים, ובראשם גאורגי ז'וקוב ביחס למיקום המהלומה הגרמנית. כבר ב-8 באפריל כתב ז'וקוב מיזכר ברוח זו לסטאבקה, הפיקוד העליון של הצבא האדום, בו הניח את הבסיס לתוכנית הסובייטית להדיפת המתקפה.

כאמור, סטלין ומספר מפקדים סובייטיים בכירים, רצו להקדים את הגרמנים, ולהלום ראשונים. הם רצו לשבור את התבנית לפיה הגרמנים תוקפים תמיד בעונת הקיץ וזוכים בהישגים טריטוריאליים, וחששו שהצבא האדום לא יהיה מסוגל לבלום את המתקפה הגרמנית בשלביה הראשונים. אולם ז'וקוב והרמטכ"ל הסובייטי אלכסנדר ואסילבסקי שיכנעו את סטלין, שעדיף לנהל בשלב ראשון קרב מגננה מתוכנן היטב, שיתיש את כוחו של הוורמאכט, ורק לאחר מכן לעבור למתקפה[2].

העיכובים החוזרים ונשנים במועד פתיחת המתקפה הגרמנית, העניקו לפיקוד הסובייטי זמן רב לצורך ביצור בליטת קורסק והכנת מערך הגנה לעומק בשטחה, וכן לתגבור שתי החזיתות שהגנו על הבליטה - החזית המרכזית, בפיקוד קונסטנטין רוקוסובסקי בצפון הבליטה, וחזית וורונז' בפיקוד ניקולאי ואטוטין בחלקה הדרומי - ביחידות שריון וארטילריה מעתודות הפיקוד העליון.

לאחר כישלון מבצע מצודה הגרמני, החליטו הסובייטים לצאת מיד למתקפת נגד באזור אוריול ובאזור בלגורוד - חרקוב, ולנצל את חולשת הגרמנים לצרך הישגים טריטוריאליים. בגזרה הדרומית של בליטת קורסק יועדה המתקפה הרוסית להשמיד את כוחות קבוצת ארמיות דרום הגרמנית, ולשחרר את הערים בלגורוד וחרקוב. לצורך המתקפה ריכזו הסובייטים את חזית וורונז' ואת חזית הערבה, אולם בשל האבידות הכבדות שספגו החזיתות הללו במהלך קרב קורסק, נדחה המבצע לתחילת אוגוסט.

המתקפה הסובייטית נעזרה בהתקפות פרטיזנים מאחורי הקווים הגרמנים. כ-100,000 פרטיזנים סובייטים פעלו לשבש את מאמצי הגרמנים לתגבר את כוחותיהם, והפריעו לצבירת התחמושת והאספקה הגרמניים, על ידי מיקוש מסילות ברזל והתקפות על נתיבי תחבורה.

סדר הכוחות של הצדדים היריבים בשלב הפתיחה של המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות הצבא האדום שהשתתפו בשלב הפתיחה של מבצע רומיאנצב כללו שתי חזיתות סובייטיות, ועשר ארמיות. בסך הכל השתתפו במבצע 1,100,000 חיילים, 2,700 טנקים ותותחים מתנייעים, 1,300 מטוסי קרב ו-13,000 תותחים.

בנוסף, השתתפה בלחימה גם הארמייה ה-57 מהחזית הדרום-מערבית, וכן הוחזקו בעתודה ארמיית המשמר הרביעית והארמייה ה-47.

ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות הורמאכט שהיו פרוסות בגזרת בלגורוד-חרקוב השתייכו לקבוצת ארמיות דרום. הן כללו שתי ארמיות, ובהן 18 דיוויזיות (מתוכן 4 דיוויזיות פאנצר), 300,000 חיילים, 600 טנקים ותותחי סער, 900 מטוסי קרב, 3,500 תותחים.[3]

הכוחות שהיו בגזרה שהותקפה, בשלב הפתיחה של המתקפה הסובייטית היו:

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוגוסט פתחו הכוחות הסובייטים במטחי ארטילריה כבדים נגד עמדות ההגנה הגרמניות, ועל אף שהגרמנים לחמו בעקשנות ובאומץ רב, הצליחו הסובייטים לפרוץ עד מהרה את קווי ההגנה הגרמניים, וב-5 באוגוסט שחררו את העיר בלגורוד, תוך שהם מתקדמים כ-60 ק"מ.

העתודות הגרמניות הועברו מאזור אוריול ומצפון לאזור דונבאס, בניסיון לבלום את הגאות ולהאט את ההתקפות הסובייטיות. ההצלחה הוגבלה לדיוויזיית גרוסדויטשלנד, שעיכבה את הארמייה ה-40 ביום. שבע דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר המרכיבות את קורפוס הפאנצר ה-3, יחד עם ארבע דיוויזיות רגלים, נאספו למתקפת נגד כנגד האגף של הכוחות הסובייטיים המתקדמים, אך לבסוף הם נהדפו. לאחר תשעה ימים דיוויזיית האס אס "דאס רייך" ודיוויזיית האס אס "טוטנקופף" הגיעו ויזמו מתקפת נגד מתפרצת כנגד שתי הארמיות הסובייטים ליד בוגודוחוב, 30 ק"מ צפונית מערבית לחרקוב. בקרבות המשוריינים הבאים של כוח אש ותמרון השמידו דיוויזיות האס אס טנקים סובייטיים רבים. כדי לסייע לארמיית המשמר השישית ולארמיית הטנקים הראשונה, הצטרפה ארמיית הטנקים החמישית לחזית. כל שלושת הארמיות הסובייטיות סבלו אבדות כבדות, וכוחות הטנקים איבדו יותר מ-800 טנקים מתוך כוח ראשוני של 1,112 טנקים. התגובות הסובייטיות עצרו את המתקפה הגרמנית, אך תוכניות ההתקפה הנוספות שלהן בוטלו.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברטס, עמ' 380
  2. ^ Healy, Mark. Kursk 1943 The Tide Turns In the East, Osprey Publishing, 1992, pp.101-11
  3. ^ הנתונים הגרמניים מתייחסים לחיילים קרביים ולכלי רכב משוריינים מבצעיים בלבד