היינריך צילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה או קרוב לכך. חלק גדול מהערך אינו ברור.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה או קרוב לכך. חלק גדול מהערך אינו ברור.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
היינריך צילה
Heinrich Zille
לידה 10 בינואר 1858
רדבורג, על יד דרזדן, ממלכת סקסוניה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוגוסט 1929 (בגיל 71)
ברלין, הרייך הגרמני (רפובליקת ויימאר) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Heinrich Rudolf Zille עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הדרום-מערבי שטאנסדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיית קולארוסי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1882–1906 (כ־24 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, צילום עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אזרח כבוד של ברלין
פרס מנצל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף היינריך צילהגרמנית: Heinrich Zille;‏ 10 בינואר 18589 באוגוסט 1929) היה מאייר וצלם גרמני, חבר הזצסיון הברלינאי.

היינריך צילה על בול גרמני
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף צילה נולד ברדבורג (Radeburg) ליד דרזדן. בנם של יואהן טרגוט צילה, שען במקצועו, ושל ארנסטין לואיס, בתו של כורה פחם. משפחתו הייתה ענייה, ואביו נעצר מספר פעמים בגין חובותיו. ב־1867 עברה משפחתו לברלין, ועוד בבית הספר החל צילה לקחת שיעורי ציור, כשהמורה תומך בו ומעודד אותו לבחור במקצוע הליתוגרפיה. לאחר שסיים את לימודיו ב־1872 החל לעבוד בתור ליתוגרף. בשנת 1877 התקבל ל"חברה לצילום" (חברה גדולה של פרסום ואמנות עממית), בה עבד באמנות גרפית. ב־1883 התחתן עם הוּלדה פריסקה (Hulda Frieske), להם נולדו שלושה ילדים. פריסקה נפטרה בשנת 1919.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1890 התחיל צילה לעבוד רשמית בתור אמן ושרטט כאשר הוא משתמש בטכניקות שונות. מ־1894 החל לצלם את רחובות ברלין, בפסטיבלים גדולים ובלימודי חבריו, כאשר הוא מצטרף לגדולי האמנים בזמנו, בהם קתה קולוויץ, מקס ליברמן ואוגוסט גאול. ב־1901 השתתף בתצוגה הקבוצתית של קבוצת Zeichnende Künste שהיוותה חלק מהוצאה הברלינאית ושנה מאוחר הציג תצוגת יחיד.

צילה הפך לידוע בעיקר בזכות איוריו המצחיקים, כאשר הוא תופס את דמויות האנשים, במיוחד את הסטראוטיפ בקריקטורה של תושבי ברלין ורבים מהם פורסמו בגרמניה בעיתון הסאטירי זימפליציסימוס. הוא היה הראשון לתאר את החברה של ברלין, בבנייתה ואת העוני הרובץ במעמד הפועלים.

צילה אמר על עצמו שהוא איננו אמן, אלא שעבודתו נוצרת על ידי מאמץ רב והשקעה רבה. למרות זאת האמן מקס ליברמן קידם אותו והכניסו ל"הוצאת ברלין" ב-1903 (ארגון של אמני ברלין). מעתה צייר צילה במגזינים מוכרים כגון: "הימים השמחים", "הפשוט ביותר", "נעורים" ו"תעלול". לאחר שמספר רב מעבודותיו הודפסו הן הקנו לו שם של הליתוגרף הטוב ביותר בגרמניה באותה עת. ב־1907 עזב את עבודתו ב"חברה לצילום" והחל את דרכו העצמאית כאשר הוא יוצר סדרות של הדפסות כגון "יציאה אל המדינה" ו"חופשי וקל סיפורים ותמונות" באותה עת בה הוא מתפרנס ממכירת לוחות אבן של ליתוגרפיה ישנים לסוחרי אמנות. מקס ליברמן שם את עבודתו של צילה בדירוג הגבוה ועודד אותו לחיות לפרנסתו ממכירת איוריו כאשר איבד את עבודתו כליתוגרף ב־1910. היינריך צילה רכש כבוד רב במגזין הברלינאי "אנשים פשוטים" ומאוחר יותר בחייו הגיע לשיא תהילתו בשנות העשרים הסוערות כאשר "הגלריה הלאומית" קנתה מספר מאיוריו ב-1921. "האקדמיה לאמניות של פרוסיה" כיבדה אותו בתואר פרופסור ב־1924 וג'רארד לאמפרכט התסריטאי והבמאי הגרמני הנודע יצר מסיפוריו סרט בשם "Die Verrufenen". את יום הולדתו ה-70 של היינריך חגגו בחגיגה מפוארת בברלין, ושנה אחת בלבד לאחר מכן נפטר.

צילה פחות ידוע עבור ציוריו הארוטיים אשר קרובים לפורנוגרפיה אך מתארים את חייהם הנורמלים של האנשים הנורמלים. חלקם מופיעים במוזיאון בטה-יוז בברלין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 עיריית ברלין קראה על שמו "פארק היינריך צילה" בברגשטראסה ברובע מיטה בברלין. בעבר הוצג פסל שלו מבית המלאכה של פאול קנטש, אך מקום הימצאו של הפסל אינו ידוע והפארק הוא כיום מגרש משחקים לילדים.

פסל "אנדרטת צילה" שנוצר בשנים 1964–1965 על ידי היינריך דרייק נמצא בפארק קלנישר, גם הוא במיטה.

בית ספר יסודי ברובע פרידריכסהיין בברלין נקרא על שמו.

בשנת 2002 נפתח ברובע ניקולאי, ברובע מיטה, בברלין, מוזיאון המוקדש ליצירתו של צילה ובשנת 2007 הוקם בסמוך פסל שלו מאת תורסטן שטגמן.

ב-1983 הבמאי וורנר וולרוץ יצר סרט מזרח גרמני בשם "צילה ואני" בעזרת הכתיבה המוזיקלית של דיאטר וורדטצקי ופטר רבנאלט, הסרט איננו סרט תיעודי של הביוגרפיה של צילה אך מבוסס על חלקים מחייו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת אחיינו של צילה היא הלן צילה, שהייתה ראש העיר של קייפטאון, דרום אפריקה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היינריך צילה בוויקישיתוף