היינריך צילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגום מכונה או קרוב לכך. חלק גדול מהערך אינו ברור.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רודולף היינריך צילהגרמנית: Heinrich Zille;‏ 10 בינואר 1858 - 9 באוגוסט 1929) היה מאייר וצלם גרמני.

היינריך צילה על בול גרמני

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודלוף צילה נולד ברדבורג (Radeburg) ליד דרזדן. בנם של יואהן טרגוט צילה, שען במקצועו, ושל ארנסטין לואיס, ביתו של כורה פחם. משפחתו הייתה ענייה, ואביו נעצר מספר פעמים בגין חובות. ב־1867 עברה משפחתו לברלין, ועוד בבית הספר החל צילה לקחת שיעורי ציור, כשהמורה תומך בו ומעודד אותו לבחור במקצוע הליתוגרפיה. לאחר שסיים את לימודיו ב־1872 החל לעבוד בתור ליתוגרף. בשנת 1877 התקבל ל"חברה לצילום" (חברה גדולה של פרסום ואמנות עממית), בה עבד באמנות גרפית. ב־1883 התחתן עם הוּלדה פריסקה (Hulda Frieske), להם נולדו שלושה ילדים. הולדה נפטרה בשנת 1919.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1890 התחיל צילה לעבוד רשמית בתור אמן ושרטט כאשר הוא משתמש בטכניקות שונות. מ־1894 החל לצלם את רחובות ברלין, בפסטיבלים גדולים ובלימודי חבריו, כאשר הוא מצטרף לגדולי האמנים בזמנו ביניהם קתה קולוויץ, מקס ליברמן ואוגוסט גאול. ב־1901 השתתף בתצוגה הקבוצתית של קבוצת Zeichnende Künste שהיוותה חלק מהוצאה הברלינאית ושנה מאוחר הציג תצוגת יחיד.

צילה הפך לידוע בעיקר בזכות איוריו המצחיקים, כאשר הוא תופס את דמויות האנשים, במיוחד את הסטראוטיפ בקריקטורה של תושבי ברלין ורבים מהם פורסמו בגרמניה בעיתון הסאטירי זימפליציסימוס. הוא היה הראשון לתאר את החברה של ברלין, בבנייתה ואת העוני הרובץ במעמד הפועלים.

צילה אמר על עצמו שהוא איננו אמן אלא עבודתו, נוצרת על ידי מאמץ רב והשקעה רבה. למרות זאת האמן מקס ליברמן קידם אותו והכניסו ל"הוצאת ברלין" ב-1903 (ארגון של אמני ברלין). מעתה צייר צילה במגזינים מוכרים כגון : "הימים השמחים", "הפשוט ביותר", "נעורים" ו"תעלול". לאחר שמספר רב מעבודותיו הודפסו הן הקנו לו שם של הליתוגרף הטוב ביותר בגרמניה באותה עת. ב־1907 עזב את עבודתו ב"חברה לצילום" והחל את דרכו העצמאית כאשר הוא יוצר סדרות של הדפסות כגון "יציאה אל המדינה" ו"חופשי וקל סיפורים ותמונות" באותה עת בה הוא מתפרנס ממכירת לוחות אבן של ליתוגרפיה ישנים לסוחרי אמנות. מקס ליברמן שם את עבודתו של צילה בדירוג הגבוה ועודד אותו לחיות לפרנסתו ממכירת איוריו כאשר איבד את עבודתו כליתוגרף ב־1910. היינריך צילה רכש כבוד רב במגזין הברלינאי "אנשים פשוטים" ומאוחר יותר בחייו הגיע לשיא תהילתו בשנות העשרים הסוערות כאשר "הגלריה הלאומית" קנתה מספר מאיוריו ב-1921. "האקדמיה לאמניות של פרוסיה" כיבדה אותו בתואר פרופסור ב־1924 וג'רארד לאמפרכט התסריטאי והבמאי הגרמני הנודע יצר מסיפוריו סרט תחת השם "Die Verrufenen". את יום הולדתו ה-70 של היינריך חגגו בחגיגה מפוארת בברלין, ושנה אחת בלבד לאחר מכן נפטר.

צילה פחות ידוע עבור ציוריו הארוטיים אשר קרובים לפורנוגרפיה אך מתארים את חייהם הנורמלים של האנשים הנורמלים. חלקם מופיעים במוזיאון בטה-יוז בברלין.

ב־1983 הבמאי וורנר וולרוץ יצר סרט מזרח גרמני בשם "צילה ואני" בעזרת הכתיבה המוזיקלית של דיאטר וורדטצקי ופטר רבנאלט, הסרט איננו סרט תיעודי של הביוגרפיה של צילה אך מבוסס על חלקים מחייו.

בת אחיינו של צילה היא הלן צילה, שהייתה ראשת העיר של קייפטאון, דרום אפריקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]