הלל ליכטנשטיין

**הלל ליכטנשטיין**
	אין תמונה חופשית
לידה	1815; י"א בכסלו ה'תקע"ה; וועטש, הונגריה
פטירה	1891 (בגיל 76 בערך); י' באייר ה'תרנ"א; קולומיאה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תקופת הפעילות	?–1891
רבותיו	החתם סופר
חתנים	הרב עקיבה יוסף שלזינגר

רבי הלל ליכטנשטיין (מכונה "בעל משכיל אל דל" על שם ספרו וכן "רבי הלל מקולומיאה" ע"ש עירו; י"א בכסלו ה'תקע"ה, 24 בנובמבר 1814 - י' באייר ה'תרנ"א, 18 במאי 1891) היה מתלמידי החת"ם סופר, כיהן כאב"ד מרגרטן, קלויזנבורג, סיקסו וקולומיאה. גדול קנאי הונגריה בימיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר וועטש (Vágvecse) בהונגריה (כיום סלובקיה) לרבי ברוך בנדיקט ליכטנשטיין. למד בפרשבורג, מקום שבו אביו היה אב בית הדין הרבני, צאצא ל-26 דורות של רבנים פולנים. הוא למד חמש שנים אצל החת"ם סופר. נישא בתקצ"ז (1837) לרייזל בת הנגיד דוד בן קולונימוס קאליש מהעיר גלנטה, בה התקיימה החתונה.

להלל ורייזל נולדו להם 4 ילדים: ברוך בענדיט, יונתן בנימין, ליבע והדסה.

שהה בגלנטה 13 שנים, במהלכן פתח שם ישיבה וניהל אותה עם 30 לומדים בין השנים 1837–1850. כאשר התפנה כיסא הרבנות במרגיטה, לאחר עזיבתו של הרב שלמה זלמן מינצנט, רצו ראשי הקהילה למנות כרב את הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר (המהריא"ץ). הרב ויינברגר, גם הוא מתלמידי רבי משה סופר, סירב מפני שחותנו ביקש מחתניו שלא יקבלו עליהם משרת רבנות בחייו, והוא פעל למינויו של חברו, הרב ליכטנשטיין, כך שבשנת תר"י (1850) מונה ל"ראב"ד מרגרטן והגליל".

שנה מאוחר יותר נבחר לרבה של קלויזנבורג, שם התבלט בהתנגדות לניאולוגים. דבר זה הביא לסכסוך עם הרב אברהם פרידמן ששימש בתפקיד הרב הראשי של טרנסילבניה בקרלסבורג לאחר שנתמנה לתפקיד בידי השלטונות. הרב ליכטנשטיין לא הסכים לקבל את מרותו וחשד בו שהוא הולך בדרכו של הרב אהרן חורין מארד. העימות ביניהם הגיע לשיא כשהרב אברהם פרידמן נאם בקלוז' בהונגרית. הוא התלונן אצל השלטונות שלא הוגשה בקשה רשמית מצד קהילת קלויזנבורג למינויו, והרב ליכטנשטיין נאלץ לעזוב את משרתו. הרב ליכטנשטיין הסתכסך גם עם הרב עזריאל הילדסהיימר שניסה להנהיג דרשות בגרמנית, המובנת לקהל המתפללים.

לאחר שנאלץ הרב ליכטנשטיין לעזוב את קלויזנבורג עבר לאוראדיה (גרוסוורדיין) וישב שם בחיי דחקות אצל הנגיד לייב פרנקל. הרב ויינברגר ופרנקל פעלו אצל ראשי קהילת מרגיטה שיסכימו לקבל עליהם שוב את הרב ליכטנשטיין כרבם. הפעם הייתה התנגדות של חלק מראשי הקהילה כיוון שחשו עלבון על כך שהרב ליכטנשטיין נטש אותם לאחר כשנה לטובת קהילה אחרת, אף שמדובר בעיר גדולה יותר. המהריא"ץ ולייב פרנקל שכנעו את המתנגדים למינוי ובסופו של דבר הרב ליכטנשטיין מונה שנית בתרי"ט (1859) לרבנות זו.

לאחר שבתר"ך (1860) נפטר חותנו העשיר של הרב ויינברגר, שנותר בחוסר כל, הרב ליכטנשטיין העביר אליו בתרכ"ב את רבנות מרגיטה ועבר לכהן כרב בסיקסו בצפון-מזרח הונגריה. בתרכ"ח (1868) נבחר כרבה של קהילת קולומיאה בגליציה, ומכאן כינויו "ר' הלל קולומאייר".

בתרמ"ג (1883) היה מיוזמי כנס רבנים בלבוב שבו נוסדה "חברת מחזיקי הדת". התנגד להשתלבות היהודים בתרבות המקומית בגולה וללימוד שפת המדינה. השקפה זו הייתה בסיס לכנס הרבנים במיכאלוביץ שאותו ארגן עם חתנו. סמוך לאותה תקופה נקלע למחלוקת חריפה עם הרבי מוויז'ניץ בנושאי שחיטה.

הרב ליכטנשטיין שלח לחתנו, הרב עקיבה יוסף שלזינגר, סכום כסף שהספיק לרכישת 10 חלקות אדמה בפתח תקווה וייעד אותן לבני משפחתו. כשנודע לו שאי תשלום מיסים שנתיים על האדמה יגרום להפקעתה על ידי השלטון העות'מאני, העבירן ליעקב בלומנטל ולרב יוסף חיים זוננפלד, ראשי כולל הונגריה בירושלים. לאחר מותו מכר הכולל את נחלתו בניגוד לרצונו ועל אף המחאות התקיפות של חתנו.^[1]