מרגיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרגיטה
Marghita
ROU BH Marghita CoA.jpg
סמל מרגיטה
Marghita panoramic.jpg
מדינה רומניהרומניה  רומניה
מחוז ביהור
חבל ארץ טרנסילבניה
ראש העיר זולטאן פוסקאלי (מ"האיגוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה")
בירת העיר מרגיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 500?
שטח 83.73 קילומטר רבוע
גובה 135 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 15,770 (נכון ל־31 באוקטובר 2011)
 ‑ במטרופולין 19,000 (2002)
קואורדינטות 47°21′00″N 22°20′00″E / 47.35°N 22.333333333333333°E / 47.35; 22.333333333333333קואורדינטות: 47°21′00″N 22°20′00″E / 47.35°N 22.333333333333333°E / 47.35; 22.333333333333333
אזור זמן UTC +2
http://www.marghita.ro
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרגיטהרומנית: Marghita, בהונגרית: Margitta, בגרמנית Margarethen, ביידיש: מארגארעטן[1]) היא עיר במחוז ביהור ברומניה שהוא חלק מאזור קרישאנה שחלקו הרומני מהווה היום חלק מחבל טרנסילבניה. העיר ממוקם על הגדה המזרחית של נהר בֶּרֶטֶאוּ[2], 30 קילומטרים מהגבול בין רומניה להונגריה ו-57 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר המחוז אורדאה (גרוסוורדיין בפי היהודים), בין גבעות ויסואריי (Viişoarei) ומישור ברטאו בקרבת עמק ביסטריי (Bistrei). יישובי הסביבה ובכללם מרגיטה קשורים לעיר המחוז בקשר הדוק הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית-תרבותית.

אוכלוסיית מרגיטה רבתי מנתה ב-2002 כ-19,000 תושבים, מהם 17,000 ביישוב מרגיטה, 1,200 בכפר צ'ט ו-800 בכפר גנטי. 50% מהם רומנים, 46% הונגרים, ו-4% צוענים וסלובקים.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא מהשם מרגיט שהוא צורה של השם מרגרטה (מרגרט) שמקורו ביוונית ומובנו פנינה[3]. הוא על שם רוזנת מקומית בשם מרגרט (או מרגיט) מבית צ'אקי, הפאודל של האזור באותו הזמן. הרוזנת התאבדה בקפיצה לנהר הברטיו בגלל אהבה נכזבת.

נראה שהעיר קיימת משנת 500 לספירה (ד'ר"ס)[4]. הפעם הראשונה שבה נזכרה העיר במסמך הייתה ב-1216 (ד'תתקע"ו). במאה ה-14 העיר הייתה באחריות פאודלית של בעל אחוזה הונגרי. לפי הממצאים הארכאולוגיים, בין 16 ל-40 הונגרים ורומנים ישבו כאן בתחילת המאה ה-13 בגבעת וילור (Viilor) בחלק המזרחי של מרגיטה של היום.

ב-1376 (ה'קל"ו) לאיוש הראשון מלך הונגריה העניק למרגיטה רשות לארגן יריד והמקום הפך במאות הבאות לעיירת שוק. התקוממות של איכרים נגד המערכת הפאודלית ב-1467 (ה'רל"ו) ו-1514 (ה'רע"ד) השפיעו על מרגיטה.

בתחילת המאה ה-16 הונגריה הפכה לפרובינציה עות'מאנית עד 1692 (ה'תנ"ב).

ב-1823 (תקפ"ג) שריפה גדולה כילתה כמחצית מבתי היישוב.

לאחר מהפכת 1848 (תר"ח) האיכרים לא שירתו עוד כצמיתים והייצור התעשייתי החל להתפתח.

בתחילת המאה ה-20 חלה התפחות חשובה בחיי העסקים והמסחר של מרגיטה. בתקופה זו נבנו בתי מלאכה רבים לסנדלרים, חייטים, נגרים וכדומה. בין שתי מלחמות העולם מרגיטה הפכה למרכז מסחרי ותעשייתי.

בשנת 1900 (תר"ס) התגוררו במרגיטה כ-5,200 תושבים. בשנות ה-20 אוכלוסיית העיר מנתה כ-7,000 תושבים שהיו בהם רומנים הונגרים ויהודים. ב-1930 (תר"ץ) ירד מספר תושבי המקום לכ-6,100 נפשות, ובשנת 1944 (תש"ד) חיו בה כ-8,600 תושבים. ב-1970 (תש"ל) וב-1976 (תשל"ו) מספר התושבים עמד על כ-12,000.

עקב התמטטות כוחן הצבאי של "מעצמות המרכז" בהשפעת תוצאות המלחמה, פרצה בהונגריה באוקטובר 1918 (חשוון תרע"ט) המהפכה הרפובליקנית-סוציאליסטית שעד מהרה פינתה מקומה לרודנות קומוניסטית. כמו בכל ערי השדה במדינה, הוקם גם במרגיטה דירקטוריון מקומי בהנהגת ותיקי תנועת הפועלים. תקופת ביניים זו בפוליטיקה ההונגרית הסתיימה לאחר מספר חודשים עם פלישת הרומנים להונגריה וטרנסילבניה, הקמת המשטר הלאומני של הורטי בהונגריה בחסות רומנית, וסיפוח טרנסילבניה לממלכת רומניה.

היהודים במרגיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות מרגיטה

העדות הראשונה על יהודים במרגיטה היא בדו"ח מתוך קובץ "האגרות אל הממשל בפרסבורג" מתאריך 1 בנובמבר 1721 (י"א בחשוון תפ"ב) המדבר על בריחת היהודים מהמורדים הרומנים שמרדו באדוניהם ההונגרים. לא ברור מתי חזרו היהודים אך התגלה שבתקכ"ב (1742) הוקם בית הכנסת מעץ. כשהחלו בהקמת בית כנסת חדש בתקפ"א (1861) ופירקו את מבנה העץ של בית הכנסת הישן, נמצאה מגילה מתחת ליסודות ובה נכתבה שנת הקמתו.

העדות הראשונה על רב בעיירה היא מצבה משנת 1820 שבה כתוב: 'פ"נ הרב גבריאל הכהן נפטר בשנת תק"פ'. הוא שימש ככל הנראה כדיין ומורה צדק. הרב הראשון שידוע שהיה רב העיירה היה הרב שלמה זלמן מינצנט שכיהן בתפקיד בין השנים תקפ"ה-תר"ה.

חיי קהילה מסודרים החלו רק בסביבות שנת ה'ת"ר (1840) ובתר"ד (1844) נוסדה חברא קדישא של מרגיטה. בתר"י (1850) מונה הרב הלל ליכטנשטיין. לאחר הרב ליכטנשטיין כיהן בתפקיד רבה של מרגיטה והסביבה, ידידו הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר. בנו הרב שמואל זלמן ונכדו הרב מרדכי עזריאל כיהנו אף הם בתפקיד רב העיירה.

רבנים אחרים חיו בעיירה וחלקם נשא בתפקיד רשמי בה, ובהם: הרב מרדכי בריסק שכיהן במרגיטה כדיין ולימים כרבה של טשנד וראש ישיבה שם, הרב שלמה זלמן אולמן, ראב"ד ביסטריץ, שנולד במרגיטה, הרב חיים צבי וינקלר שהיה לימים רבה של ראצפט, הרב מאיר קליין, רבה של האלמין, והאדמו"רים מחסידות ראזלה שמשושלת קאליב: ר' פנחס מנחם טאוב ובנו ר' יהודה יחיאל טאוב, אביו של הרבי מקאליב בארץ, ר' מנחם מנדל טאוב, שנולד במרגיטה.

העדות הראשונה על מניין תושבי מרגיטה ובהם היהודים היא תעודה שנכתבה ביוני 1872 (סיוון תרל"ב) על ידי קארול פאלפי, סרן בדימוס בצבא הונגריה שבה מפורט מניין בתי העיירה ומניין התושבים בהתפלגות דתית: 621 בתים ו-3,900 תושבים שמהם 2,400 קלוויניסטים, 800 קתולים ו-700 יהודים (18%). וכן המסמך מעיד על קיומו של בית כנסת נאה, בית ספר יהודי, ומציין שמותיהם של שלושת הסוחרים ושני הרופאים היהודיים. ב-1900 התגוררו בעיר 940 יהודים מ-5,200 תושבים (18%) וב-1930 עלה מספרם ל-1,600 מ-6,000 תושבים (27%).

על אף ההתפלגות הרבה של השקפות יהודי מרגיטה שהיו בהם חרדים שאינם חסידים, חסידים במסגרת אגודת ישראל, חסידים בלתי מפלגתיים, חילונים סוציאליסטים, קומוניסטים, ציונים שומרי מצוות, ציונים חילוניים, לא נפגעו כלל יחסי האחווה ושותפות הגורל בין יהודי העיירה. פרנסי הקהילה וראשי המוסדות נבחרו לפי כישוריהם ללא קשר להשקפת עולמם, והנזקקים קיבלו תמיכה לפי צורכיהם ולא לפי עמדתם הפוליטית.

רוב היהודים עסקו במסחר, במלאכה ובתעשייה זעירה. מרבית חברי לשכת המסחר בעיירה והנהלתה היו יהודים. השפעתם על חיי המסחר במרגיטה הייתה רבה, ולא התקיים מסחר בשבתות וימים טובים.

עד תקופת עליית הנאצים לשלטון כמעט ולא היו בה רדיפות יהודים בטרנסילבניה, ולעומת קהילות רבות אחרות, חיי היהודים היו בדרך כלל שקטים ושלווים. זאת למעט זמנים של חילופי שלטון. רדיפות היהודים הקשות החלו בממשלת גוגה-קוזה שפעלה במשך כמה חודשים בין דצמבר 1937 לפברואר 1938 (טבת-אדר א' תרצ"ח), המשיכו בשלטון ההונגרי בחסות הנאצית מספטמבר 1940, והגיעו לשיאן בכיבוש הנאצי של הונגריה ובכלל זה צפון טרנסילבניה בכ"ד באדר תש"ד (19 במרץ 1944). כ-2,100 יהודים, שהיו כרבע מ-8,600 מתושבי מרגיטה, נשלחו למחנות הנאצים, וכ-1,650 נספו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בתחילת סיוון (סוף מאי) באותה שנה.

ימים ספורים לאחר שחרור העיירה, החלו להופיע יהודים בחוצותיה, משוחררים מהמחנות ומסתתרים שיצאו ממחבואיהם. לאחר חודשיים-שלושה התאספו 60-50 גברים יהודים עד גיל 40 וקהילת מרגיטה הוקמה מחדש ללא נשים, זקנים וילדים שלא נותרו מהם בחיים. היהודים השבים שיקמו את בתיהם וחיפשו מקור פרנסה. לאחר נפילת הנאצים גבר מספר היהודים שחזרו לבתיהם ועד ראשית תש"ו (סתו 1945) חזרו כ-400 יהודים למרגיטה, ו-50 נוספים שלא רצו לחזור ולבנות את ביתם על אדמת טרנסילבניה, היגרו אל מעבר לים או עלו לארץ. בתש"ז (1947) מנתה הקהילה כ-500 נפשות. רוב יהודי מרגיטה התארגנו לעלייה לארץ-ישראל והשתתפו במפעל עליית 15,000 יהודיה רומניה לישראל באוניות מבולגריה בעלייה שנחשבה בלתי חוקית בעיני הבריטים ששלטו אז בארץ.

המפלגה הקומוניסטית דרבנה את היהודים להירשם כחברים בשורותיה כי לא היו לה שורשים בציבור הלא יהודי ברומניה, ותועמלניה הטיפו ליהודים שזו חובתם המוסרית לרוסים ששחררו אותם מעול הנאצים והפאשיסטים ההונגרים. אך המפלגה לא הכירה טובה ליהודים שעזרו לה בראשית דרכה וסילקה משורותיה אף את אלו שהיו בעמדות מפתח ולא נרשמו לעלות לארץ ישראל. כשגברה השפעת המפלגה הקומוניסטית ב-1948 נאסרה כל התארגנות פוליטית ולאומית אחרת, כולל התנועה הציונית, ונעצרה העלייה לארץ. רק לאחר כשנתיים הותר לבקש לעלות לארץ כשרוב הבקשות אושרו וכ-50 משפחות עלו למדינת ישראל במשך כשנה וחצי עד סוף 1951 (תשי"א). לאחר מכן שוב נסגרו השערים ו-90 המשפחות היהודיות שנותרו התייאשו מהעלייה לארץ. בסתיו תשי"ט (1958) הכריזו השלטונות כי במשך ארבעה ימים יכולים היהודים להגיש בקשות לעלייה לארץ, וכ-80% מיהודי מרגיטה נרשמו לעלייה. רק לאחר כשנה החלו להתקבל האישורים הראשונים, ומתן האישורים על הבקשות האלו נמשך במשך שנים.

בתשכ"ה (1965) נותרו במרגיטה כ-20 משפחות יהודיות, בתש"ל (1970) נשארו כעשרה משפחות יהודיות מכ-12,000 נפשות, בתשל"ו (1976) מספר היהודים לא עלה על אלפית מ-12,000 התושבים, ובסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 נותרו שישה יהודים לכל היותר. רובם ככולם של היהודים עלו לישראל ומיעוטם היגר למדינות אחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרגיטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם: מארגרעטען, מארגארעטען, מארגארעטין (כפי הכתיב בערך בוויקיפדיה היידית) או מארגארעטהען, אך הכתיב המופיע בערך מקובל יותר.
  2. ^ הכתיב לפי השם הרומני Bereteu, כשהוא נקרא ברומנית גם בַּרְקָאוּ (Barcău). בהונגרית שמו של הנהר הוא בֶּרֶטְיוֹ (Berettyó). הנהר זורם לאורך 134 קילומטרים בכיוון צפון-מערב ממחוז סאלאג' דרך מחוז ביהור ברומניה, חוצה את מחוז היידו-ביהר ומסיים זרימתו במחוז בקש בהונגריה.
  3. ^ Margita - name meaning, origin, באתר Think Baby Names
  4. ^ History: Marghita, באתר eComunitate