המגדל הפורח באוויר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
נורטון ג'סטר  |
| איורים |
יוליוס פייפר |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
רנדום האוס |
| תאריך הוצאה |
12 באוגוסט 1961 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-394-82037-8 |
  | |
המגדל הפורח באוויר (באנגלית: The Phantom Tollbooth) שיצא לאור גם בשם מיילו בממלכת החוכמה, הוא ספר פנטזיה והרפתקאות לילדים, מאת נורטון ג'סטר, עם איורים מאת ג'ולז פייפר, אשר פורסם בשנת 1961 על ידי רנדום האוס. הספר מספר את סיפורו של ילד משועמם בשם מיילו, אשר יום אחד, באופן בלתי צפוי, מקבל ערכת מכונית וביתן אגרה. מתוך שעמום הוא מתחיל לנסוע במכונית הצעצוע, ומוצא את עצמו בארץ השיממון, שפעם הייתה ממלכה משגשגת. הוא פוגש בחברים למסע, ולוקח על עצמו משימה להציל את הנסיכות, שירה, ובינה מהמגדל הפורח באוויר. בכל שלב במסעו, מיילו לומד שיעורים חשובים לחיים, כולל אהבת למידה, שכן הסיפור מבוסס כולו על משחקי מילים ואתגרים לוגיים.
ב-1958, ג'סטר קיבל מענק מקרן פורד כדי לכתוב ספר ילדים על ערים. כשלא הצליח להתקדם במשימה, הוא פנה לכתיבה אחרת, ורשמים אלו הפכו לספר הביכורים שלו, "המגדל הפורח באוויר". פייפר, שותפו לבית וקריקטוריסט במקצועו, הביע עניין בפרויקט, והתוצאה הלהיבה את ג'ייסון אפשטיין, עורך בהוצאת רנדום האוס, שמיד קנה את הספר, והוציאו לאור. הספר זכה לביקורות נלהבות והוא נמכר ביותר משלושה מיליון עותקים, הרבה יותר מהצפוי בעת פרסומו. הספר, שהפך לאחת מהקלאסיקות של ספרות הילדים, עובד לסרט, לאופרה ולתיאטרון, ותורגם לשפות רבות.
למרות שהספר הוא על פניו סיפור הרפתקאות, נושאו המרכזי הוא אהבת הלמידה. בסוף הסיפור, מיילו מיישם את מה שהוא למד בדרכו בארצות הדמיוניות בבית הספר ולמטרות התפתחות אישית, ולומד לאהוב ולהעריך את החיים ששעממו אותו זמן קצר קודם לכן. המבקרים השוו את הקסם של הספר ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול ול"הקוסם מארץ עוץ" של ליימן פרנק באום.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיילו הוא ילד משועמם מהעולם הסובב אותו; כל פעילות נראית לו כבזבוז של זמן. הוא מגיע הביתה מעוד יום משעמם בבית הספר, ומוצא בכניסה חבילה מסתורית. החבילה כוללת מכונית צעצוע, ביתן תשלום אגרה קטן, ומפה של "האדמות מעבר", המראה את ממלכת החוכמה. על החבילה פתק בו כתוב: "בשביל מיילו, אשר לו שפע של זמן". מיילו לא מתלהב מההפתעה כפי שהוא לא מתלהב משום דבר אחר, אך מתוך שעמום מחליט לשחק במשחק ולראות מה קורה. הוא נכנס לאוטו, בוחר נקודה במפה, ובעוד הוא חושב שייסע קצת בסלון ביתו, הוא מוצא את עצמו פתאום נוסע בכביש ריק בנוף זר.
כל החלטה של מיילו בארץ זו מביאה לתוצאה, לא תמיד רצויה. כשהוא שוקע בחוסר מחשבה, הוא מוצא את עצמו בין אנשים שבאופן מילולי מבזבזים זמן - שום דבר שם לא קורה, ולא יכול לקרות. טוק, כלב עם שעון גדול מובנה, מגלה לו שרק אם יפעיל את מוחו ויחשוב מחשבות, יוכל להניע את מכוניתו ולצאת משם. טוק ומיילו ממשיכים יחדיו בדרך. השניים נקלעים למצבים מוזרים המבוססים על הנחות שגויות, שגיאות כתיב, מלחמה בין מספרים לאותיות, ודמויות מעניינות שמאתגרות את מה שמיילו חשב שהוא יודע עד כה. בבירת הממלכה, הוא מגלה שהשממה שהוא נסע בה הייתה פעם ממלכה משגשגת ושלווה. אך כאשר הנסיכות שירה ובינה - אחיותיהם של המלכים הנלחמים על אותיות ומספרים, שייצגו את מה שטוב וחכם, והיו מיישבות מחלוקות בממלכה - קבעו שאותיות ומספרים חשובים באותה מידה, המלכים הגלו אותן למגדל באוויר, ומאז באמת אין בינה או שירה בממלכה.
מיילו לוקח על עצמו את המשימה להציל את הנסיכות. אליו ואל טוק האמיץ מצטרף ההמבאג, פרעוש ענק ופחדן. השלושה פוגשים בעוד דמויות ציוריות ומתמודדים עם סכנות - כאשר בכל פעם ההתמודדות עם האתגר הנתון מרחיב את אופקיו של מיילו, ומעבירים לו מסרים חשובים.
לבסוף, החברים מצליחים לחלץ את הנסיכות, והאושר והשלום חוזרים לממלכה. מיילו נפרד מחבריו, וחוזר דרך ביתן התשלום, ומוצא את עצמו חזרה בסלון, בבית. הוא מגלה שהוא נעדר משם רק שעה, למרות שבשבילו המסע ארך שבועות ארוכים. הוא הולך לישון במיטתו, ובבוקר, הוא מתעורר בהתרגשות ורוצה לחזור לממלכה - אך מוצא שהחבילה על תכולתה כבר לא שם. הוא מוצא רק פתק, בו כתוב: "למיילו, אשר כעת יודע את הדרך". על פי המכתב, הערכה תעבור לילד אחר שזקוק לעזרה למצוא את דרכו. מיילו מאוכזב, אך כעת, כשהוא מסתכל סביבו, הוא מוצא שכל דבר שהוא רואה מעורר בו עניין. והוא מסיק כי, גם אם היה מוצא את דרכו חזרה לממלכת החוכמה, אולי לא היה לו זמן לשהות שם, כי יש יותר מידי מה לעשות ממש כאן.
כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורטון ג'סטר היה אדריכל מברוקלין, שהשתחרר משלוש שנות שירות בחיל הים האמריקאי. ביוני 1960, הוא קיבל מענק של 5,000 דולר מקרן פורד כדי לכתוב ספר ילדים על ערים. ג'סטר טען כי על צעירי דור הבייבי בום תהיה מוטלת בקרוב האחריות על הערים, אותן הם לא מכירים בגלל הפריחה של הפרברים בארצות הברית באותה תקופה.
רגשות האשם של ג'סטר לגבי חוסר ההתקדמות בספר הערים הובילו אותו לכתוב קטעי סיפורים על ילד שאינו מתקדם בחייו בשם מילו,[1] והוא החליט לפתח אותם לספר. ג'סטר עזב את עבודתו כדי להשקיע את כל זמנו בעבודת הכתיבה.[2] שותפו לבית, פייפר, היה קריקטוריסט. כשהראה לו ג'סטר את הטיוטה שלו, פייפר התרגש ומיד התחיל לצייר איורים לספר. פייפר היה זה שהכיר את ג'ודי שפטל, שלימים נישאה לו, והיא הייתה מקושרת לעולם ההוצאה לאור. שפטל שכנעה את ג'ייסון אפשטיין, עורך חדשני ברנדום האוס עם הערכה עמוקה לספרות ילדים, לקרוא את כתב היד.
ג'סטר ופייפר התחילו את המירוץ לסיום הספר, והפכו את המאמץ לסוג של משחק אתגרי. ג'סטר סירב לבשל אם פייפר לא צייר מספיק, והשניים השתעשעו הן בציורים והן בתיאורם. פייפר, שהיה אמן מוכר למדי, לא היה בטוח שהוא יוכל לעשות צדק עם התוכן, וחשב שהספר דורש איורים ברמה של "אליס בארץ הפלאות" אך בעזרת ג'סטר, הוא הגיע לרמת איורים שכולם היו יותר ממרוצים ממנה.
מספר שינויים אחרונים לסיפור נערכו - שמו של הילד נקבע כמיילו, גילו הוסר (במקור הוא היה בן 8 או 9), כל אזכור להוריו נשמט - וכך קיבל הספר את צורתו הסופית, שבו רק הילד מיילו מייצג סוג של כל-ילד, ומאפשר לכל מיני ילדים להזדהות עמו.
תמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שאף אחד לא טרח להסביר את חשיבות הלימודים למיילו, הוא רואה את בית הספר כבזבוז זמן טוטאלי. ג'סטר התכוון שהספר ידבר על החשיבות של הלימודים והאהבה אליהם. שיטות הוראה שעשויים לשעמם ילדים, כמו שינון, נלעגים בספר, למשל בתחרות האיות, כאשר ההאמבאג אומר: "שעבוד לדקדקנות לקומפוזיציה של המילים הוא סימן להתרוקנות האינטלקט."[3]
תמה נוספת היא הנושא של צורה לעומת מהות, או הצורך בהגיון פשוט כדי לגבות חוקים. מיילו עובר במסעו דרך ארץ בה, ללא השפעת בינה, אמנות הממשל אבדה, והתוצאות ביזאריות. מיילו שוב ושוב פוגש בדמויות עבורן מילים חשובות הרבה יותר מאשר המשמעות שלהן, וחוקים חשובים יותר מצדק. שני המלכים מתחפרים כה עמוק בעמדותיהם, שהממלכה שלהם קורסת, אך הם לא רואים את עצמם כגורמים לבעיה. כפי שאומר התריסריון (דודקהדרון), הקרוי על שם צורתו פשוטו כמשמעו: "כל עוד התשובה נכונה, למי אכפת אם השאלה שגויה?"
הספר הוא גם אלגוריה לחשיבות המסע, ולא רק של היעד. במסעיו, מיילו לא רק מציל בסוף את הנסיכות כמו שצריך בכל סיפור אגדות סטנדרטי - בדרך הוא לומד כיצד לקחת אחריות, כיצד לנתח מצבים ולהגיע להחלטות טובות יותר, כיצד להימנע מהנחות שגויות, ועוד. הוא מבין שישנן גישות שונות לדברים המוכרים לו, ואינסוף דברים שעדיין אינם מוכרים לו. הוא מבין את הסכנה בקונפורמיזם ללא ביקורת. כך שלא רק שהוא הופך מילד משועמם וחסר כיוון לבעל עניין בחיים, הוא מכיר בכך שהדרך לכל יעד היא יעד בפני עצמו.
הוצאה לאור וקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר יצא בספטמבר 1961. בתחרות על לבם של הילדים וכספם של הוריהם הוא התמודד מול היו ספרו של רואלד דאל, "ג'יימס והאפרסק הענק", וכן The Bronze Bow,של אליזבת ג'ורג' ספיר, אשר זיכה אותה במדליית ניוברי השנייה שלה. המו"ל והסופר עצמו לא צפו מכירות ענק לתוצר של סופר לא ידוע, אך בכל זאת ג'סטר התאכזב כשהבין שספרו לא מוצע בחנויות. אמו, מיני, אפילו נרתמה למאמץ, והלכה מחנות לחנות בניו יורק כדי לשכנע אותן להציג את הספר למכירה.
אך הספר ניצל מהיעלמות מהירה, כאשר אמילי מקסוול כתבה עליו ביקורת משבחת בכתב העת הניו יורקר. מקסוול כתבה, "כמו שמסעות ההלך עוסק בהתעוררות של הרוח הנדכאה, "המגדל הפורח באוויר" עוסק בהתעוררות של המוח העצל". עד מהרה הגיעו ביקורות טובות נוספות. סופרת הילדים אן מקגוברן כתבה בניו יורק טיימס ש"בפנטזיה המדהימה של נורטון ג'סטר יש משהו נפלא עבור כל מי שמבוגר מספיק כדי להתענג על החוכמה האלגורית של "אליס בארץ הפלאות" ועל הגחמנות המקסימה של "הקוסם מארץ עוץ".[4] וג'ון קרוסבי הילל את הספר בניו יורק הרלד טריביון.
כשיצא הספר בבריטניה ב-1962, ומאוחר יותר גם באוסטרליה, התשבחות המשיכו לבוא, וכך גם המכירות.[5]
לאחר הפרסום, ג'סטר שלח עותק של הספר לקרן פורד, עם הסבר לדרך בה תוכניותיו לספר ערים הפכו לספר זה. אנשי לא חזרו אליו לעולם, אך הוא למד כמה שנים מאוחר יותר שהם היו מרוצים ביותר מהשתלשלות האירועים.
ככל שהספר התחיל להיחשב לקלאסיקה מודרנית, הוא מצא את דרכו גם לכיתות לימוד, וג'סטר התחיל להתכתב עם מורים וילדים לגבי תוכני הספר והשפעתו עליהם. הסופרת קתלין שיין כתבה, "זה היה כאילו מישהו הדליק את האורות. המושגים של אירוניה, של דו משמעות, של משחקי מילים, והתענוג הבלתי נמנע של האבסורד האינטלקטואלי, היו פתאום נגישים לי. הם נראו לי הגיוניים באופן מאוד אישי".
הספר תורגם לשפות רבות, כולל סינית, קרואטית, יפנית, קוריאנית, רוסית, תאילנדית, טורקית, עברית, ואף יצא בשלוש מהדורות שונות בספרדית: אחת עבור ספרד, אחת עבור אמריקה הלטינית, ואחד עבור דוברי הספרדית בארצות הברית. ג'סטר הודה שהוא אינו בטוח איך עוברים משחקי המילים בכל שפה מתורגמת. ב-1970, צ'אק ג'ונס עיבד את הספר לסרט מוזיקלי, כאשר הסצנות בבית של מיילו הם בלייב אקשן, וכל השאר מעבר לביתן האגרה באנימציה. ג'סטר לא אהב את הסרט, ותיאר אותו כ "קשקוש".
ב-2011 יצאה מהדורה מבוארת לספר, הכוללת סקיצות ועותקים של טיוטות בכתב ידו של ג'סטר, איורים מוקדמים של פייפר, ומבוא והערות על ידי לאונרד ס. מרקוס. יצאה גם מהדורה מיוחדת לכבוד 50 שנה לפרסום הספר, עם הקדמות מאת מוריס סנדק, מייקל שייבון, ופיליפ פולמן.[6] יותר משלושה מיליון עותקים של הספר המקורי נמכרו בארצות הברית בלבד.
הספר גם עובד לאופרה עם מוזיקה שהלחין ארנולד בלאק, ובוק מאת ג'סטר ושלדון הרניק, שעלה לבמה באופרת דלוור ב-1995. האופרה אז הותאמה כמחזמר, שעלה לבמה לתשבחות המבקרים במרכז קנדי בוושינגטון, ולאחר מכן יצא לסבב הופעות בינלאומי.
"המגדל הפורח באוויר" מוכר כאחד הקלאסיקות של ספרות ילדים ונוער.[7] ב-2007 הוא נכלל ברשימת "100 ספרי הילדים הטובים ביותר" של איגוד החינוך הלאומי של ארצות הברית,[8] וב-2012 הוא דורג במקום 21 ברשימת ספרי הילדים הגדולים בכל הזמנים על ידי כתב העת School Library Journal.[9]
הוצאה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר יצא בשתי מהדורות בשפה העברית:
- בשם "המגדל הפורח באוויר", בסדרת "מרגנית" של הוצאת כנרת זמורה ביתן, (1978). תרגום: אוריאל אופק.
- בשם "מיילו בממלכת החוכמה", בהוצאת אריה ניר ומודן (2017). תרגום: יניב פרקש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המגדל הפורח באוויר, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Parr, Ali (28 באפריל 2015). "11 Whimsical Facts about The Phantom Tollbooth". Dennis Publishing.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Marcus, Leonard S. (2009). Funny Business. Somerville MA: Candlewick Press. pp. 129–130. ISBN 9780763632540.
- ^ Brown, Maryn (2005). "Making Sense of Nonsense: An Examination of Lewis Carroll's Alice's Adventures in Wonderland and Norton Juster's The Phantom Tollbooth as Allegories of Children's Learning". The Looking Glass : New Perspectives on Children's Literature.
- ^ McGovern, Ann (12 בנובמבר 1961). "Journey to Wisdom (Book Review)". The New York Times. p. 35.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hugh-Jones, Siriol (23 בנובמבר 1962). "What's so funny?". The Times Literary Supplement. p. 821.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dirda, Michael (25 בנובמבר 2011). "Review: The Phantom Tollbooth 50th Anniversary Edition". The Times Literary Supplement. p. 26.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jays, David (31 במרץ 2004). "Classic of the Month: The Phantom Tollbooth". The Guardian. p. 17.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Juster, Norton; Marcus, Leonard (2007). Teachers' Top 100 Books for Children. New York: National Education Association (nea.org). ISBN 978-0-375-85715-7.
- ^ Bird, Elizabeth (7 ביולי 2012). "Top 100 Chapter Book Poll Results". A Fuse No. 8 Production. Blog. School Library Journal (blog.schoollibraryjournal.com). אורכב מ-המקור ב-2012-07-13. נבדק ב-2017-11-24.
{{cite web}}: (עזרה)