המוזיאון לתולדות תעשיית השמן
 | |
| מבנה המוזיאון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון  |
| מיקום |
חיפה |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | שמן תעשיות |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1984 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1984 |
  | |
המוזיאון לתולדות תעשיית השמן נוסד בחיפה בשנת 1984. מוזיאון השמן שוכן בחצר חברת שמן תעשיות, במבנה בית החרושת העברי לשמן זית ולסבון[1] "עתיד" שהוקם על חוף הים של חיפה בשנת 1906. המוזיאון מציג את תעשיית שמן הזית שבמהלך 5000 שנים היוותה ענף כלכלי עיקרי בארץ ישראל.בשנת 2013 עבר המוזיאון למושב רגבה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בארץ ישראל התפרנסו התושבים בעיקר מענפי מסחר, חקלאות ותרומות מחוץ לארץ. רוב תושבי הארץ התרכזו בערים הגדולות ירושלים, יפו, צפת, טבריה, חברון ועכו. בימים ההם, שלטונות האימפריה העות'מאנית האמינו שלחיפה צפוי קצב התפתחות שונה, בזכות מפרץ חיפה שהיווה בסיס יציב לנמל עמוק-מים, כחלופה לנמל עכו ההרוס. אל נמל זה אפשר היה למתוח שלוחה של מסילת הרכבת מחג'אז שהתנהלה מדמשק עד למדינה בערב הסעודית. כמו כן, בחיפה הקימו הטמפלרים תשתית יציבה לתעשייה. בנימין זאב הרצל ואדמונד ג'יימס דה רוטשילד חזו אף הם את חשיבותה התעשייתית של העיר חיפה. בשנת 1905 הושלמה בניית מסילת הברזל מדרעא שבסוריה לחיפה. באותה שנה הוקם ליד לוד בית החרושת "חדיד", על ידי המהנדס נחום וילבוש. הקמת בית החרושת הייתה ניסיון ראשון בהיקף תעשייתי להפקת שמן מגפת הזית בשיטת מיצוי. מפעל זה הצטרף מאוחר יותר לחברת `עתיד` שנוסדה בוורשה (1906), וביחד הקימו בחיפה בית חרושת לשמן ולסבון בשם `עתיד` בניהולו של וילבוש.
בשנת 1908 במסגרת `חברת עתיד`, הוקם בחיפה בית החרושת למכונות `עתיד - איצ`קוביץ`, שפעל לייצור מכונות חקלאיות, מכבשי שמן ועוד. מפעלים אלו נקלעו לקשיים כלכליים רבים. מפעל השמן נסגר בשנת 1909 ומפעל המכונות נסגר אף הוא בשנת 1910. באתר מפעל `חדיד` הוקמה החווה החקלאית בן שמן. בשנות מלחמת העולם הראשונה המשיכה לפעול בחיפה רק המסבנה. על יסודות מפעל `עתיד` הוקם במחצית הראשונה של שנות ה-20 בית החרושת `שמן`, שאליו צורפה המסבנה.
המוזיאון
[עריכת קוד מקור | עריכה]היום המוזיאון לתעשיית שמני המאכל בישראל, המחסן המרכזי של בית החרושת 'שמן' ומגוריי העובדים ממוקמים בבניין `עתיד`, ששימש כחדר אוכל לעובדים.
מטרת המוזיאון היא להציג את תעשיית השמן על כל היבטיה ולעודד לימוד ומחקר בנושא. זהו המוזיאון הראשון מסוגו המתרכז בנושא תעשייתי אחד - השמן, שהיה ענף כלכלי מרכזי בארץ ישראל במשך אלפי שנים. המוזיאון נוסד בשנת 1984 בחיפה.
המוזיאון מחולק לשלושה חלקים:
- תעשיית השמן הקדומה
- ראשית התיעוש והמיכון
- תעשיית שמני המאכל בהווה
אולם הקשתות במוזיאון מציג את תעשיית השמן הקדומה. ניתן לצפות בהתפתחות הטכנולוגית של התעשייה מראשיתה ועד סוף המאה ה-19. באולם מוצגי עץ ואבן נבחרים, בשילוב תצלומי מתקנים אופייניים לאזורים שונים בארץ ישראל. אולם העמוד מוקדש לנושא השמן בימי קדם. כלי מאכל ופולחן נדירים, בקבוקי בושם, כלי סיכה ושמן מאור ממחישים ומבהירים את חשיבות עץ הזית לאדם.
בחדר וילבוש, ע"ש חלוץ תעשיית השמן בארץ ישראל, מוצגים הקמת בתי החרושת `חדיד`, `עתיד` ו`שמן` ומפעלו החלוצי ציוני של וילבוש בתחומים אחרים, בעזרת פריטיו האישיים, תעודות נדירות ותצלומים. הקומה השנייה במוזיאון מוקדשת לתעשיית מוצרי השמנים ומוצרי הלוואי המודרנית. בקומה זו בנויה ספרייה וארכיון תעודות, שקופיות ותצלומים, חדר הרצאות עם תוכנית אור קולית ומרפסת הנשקפת לחוף שמן, ששימש מעגן לספינות מעפילים בימי שלטון המנדט הבריטי. בחצר המוזיאון בתי בד משוחזרים, מכבש קורה ובורג מהתקופה הביזנטית, בית בד מראשית המאה ה-20 ושני בתי בד מתקופת המקרא, האחד מתל שקמונה והשני מתל מקנה - עקרון הפלישתית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "המוזיאון לתולדות תעשיית השמן", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, כרך 39-37, מארס 1985, עמ' 182-180
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הכהן, מוזיאון השמן בחיפה עומד להיסגר, באתר ynet, 2 במרץ 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפת חיפה (באנגלית) 1919 עם ציון מיקום בית החרושת לסבון, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור