הפלישה היפנית למנצ'וריה
 | ||||||||||
| חיילים יפנים בדרך למוקדן | ||||||||||
| מערכה: המערכה שבין שתי מלחמות העולם | ||||||||||
| תאריכים | 18 בספטמבר 1931 – 28 בפברואר 1932 (164 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | מלחמת סין–יפן השנייה | |||||||||
| מקום | מנצ'וריה, סין | |||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | צבא קוואנטונג כובש את מנצ'וריה ומוקמת מדינת הבובות, מנצ'וקוו | |||||||||
| ||||||||||
הפלישה היפנית למנצ'וריה התרחשה בשנת 1931 ונמשכה עד 1932, ובה כבש צבא יפן חלקים נרחבים ממנצ'וריה, אזור בסין.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד מתחילת המאה ה-20 החלה יפן לנהל מדיניות תוקפנית. היא ניסתה לקבל אחיזה בשטחי היבשת של מזרח אסיה, בין השאר במלחמת רוסיה–יפן. החל משנות ה-20 עיקר מאמציה היבשתיים של יפן הופנו כלפי סין.
מנצ'וריה הוא אזור בצפון סין הגובל ברוסיה, מונגוליה וקוריאה. שאיפותיה של האימפריה היפנית במנצ'וריה היו ניצול אוצרות הטבע והמחצבים; שימוש בה כקרש קפיצה להמשך הכיבושים; מימוש החלום היפני לאימפריה רחבת ידיים ודחיקת הלאומנות הסינית. בשנת 1931 פלשו כוחות צבא יפניים וכבשו את מוקדן, בירת מנצ'וריה, במה שנקרא "תקרית מוקדן". סין של אותה עת הייתה מפוררת וחלשה ממאבקים פנימיים קשים ולא היוותה שום התנגדות לכיבוש היפני. בשטח הכבוש הקימו היפנים את ממשלת הבובות (מנצ'וקוו), ומנצ'וריה הפכה לבסיס צבאי ממנו המשיכו היפנים לפלוש לאזורים אחרים בסין. כיבוש מנצ'וריה נתן לה גם חיזוק מוראלי וגם אסטרטגי.
גורמים לפלישה למנצ'וריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הגורמים לפלישה הייתה העוינות שהייתה קיימת באותה העת בין סין ליפן. הממשלה הסינית בראשות צ'יאנג קאי שק הייתה בסוף שנות ה-20 אנטי-יפנית ואנטי-מערבית וגם היפנים לא אהדו את הסינים. העוינות בין יפן לסין התחזקה עוד יותר בשנות ה-30.
המשבר הכלכלי העולמי של 1929 השפיע גם על יפן. מספר המובטלים עלה, חסרו חומרי גלם ומזון. יפן הביטה בקנאה על מנצ'וריה, שהייתה שייכת לסין ובה היו מחצבים וחומרי גלם רבים. כמו כן ההנהגה היפנית רצתה להסיט את דעת-הקהל מהמצב הפנימי. הפלישה למנצ'וריה הייתה גם אמורה לסייע בפתרון הבעיה הדמוגרפית של גידול האוכלוסין באיי יפן.
מלבד גורמים אלה, בראשית שנות ה-30, גבר כוחו של הימין הלאומני והמיליטריסטי ביפן. הקצינים הזוטרים רצו במהפכה אלימה, הדחת הקצינים הבכירים ותפיסת השלטון. הם טענו שבאמצעות הכיבושים תחלץ יפן מן המשבר הכלכלי והחברתי בו היא מצויה. בנוסף, רבים ממפקדי הצבא והאליטות ביפן האמינו באידאולוגיה מיליטנטית, גזענית ואימפריאליסטית, כהמשך לעבר "הסמוראי" ביפן. המפקדים היו אהודים מאוד בציבור היפני עקב הצלחות כיבושי הצבא היפני כך שמדיניותם לא נתקלה בהתנגדות והם שאפו להמשיך בהצלחותיהם. כמו כן, הטענה הייתה כי הכיבוש יוכל להוות פיצוי על הגבלת הכוח הימי היפני (מאמנת וושינגטון).
על כל אלה נוסף גם השיקול הטקטי ולפיו מנצ'וריה תוכל להוות בסיס למתקפה כנגד סין ורוסיה ולבניית אימפריה יפנית במזרח אסיה.
המשך ההתפתחויות לאחר הפלישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יפן חיפשה בעלת ברית באירופה ומצאה מדינה בעלת אידאולוגיה ושאיפות דומות. ב-1936 יפן וגרמניה חתמו על הסכם נגד ברית המועצות, הסכם אנטי-קומינטרן. היה זה הסכם סיוע הדדי והגנה משותפת במקרה שאחת מהמדינות תותקף.
השנאה בין העם היפני והעם הסיני, חוסר התגובה מצד מדינות המערב לפלישה למנצ'וריה, חוסר מחויבותה של יפן כלפי חבר הלאומים ובעיקר המשך חולשתה של סין כתוצאה מהמאבק הממושך בין כוחות הממשלה לבין הכוחות הקומוניסטיים, כל אלה עודדו את יפן לפלוש ב-1937 ממנצ'וריה לסין. היפנים כבשו אזורים נרחבים במרכז-צפון סין, כבשו ערים גדולות והשתלטו על ערי נמל. הכיבוש היפני היה אכזרי וקשה. מיליוני סינים נרצחו, ערים הוחרבו, רבים עונו ונאנסו, כפרים ובתים נשרפו.
התגובות בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]היטלר ומוסוליני שמחו על ניצחונותיה של יפן, בעיקר לאור שתיקת מדינות המערב. התוקפנות היפנית עודדה אותם להמשיך במתקפותיהם וכיבושיהם. כמובן שגם יפן עצמה יצאה מחוזקת - צבאית ופסיכולוגית - מהצלחותיה בסין והמשיכה בעוינותה ומתקפותיה גם במסגרת מלחמת העולם השנייה.
חבר הלאומים הקים ועדת חקירה שגינתה את יפן על תוקפנותה, ואיים להטיל סנקציות כנגד יפן. כתגובה, פרשה יפן מחבר הלאומים. ארצות הברית מצידה הכריזה על "דוקטרינת אי ההכרה".
