הקרב מול חוף טסל
.jpg) | ||||||||||||||||||
| אה"מ ארת'וסה. הסיירת הקלה אנדאונטד שהשתתפה בקרב זה הייתה מסדרה זו | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריך | 17 באוקטובר 1914 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים הצפוני, כ-80 קילומטרים ממערב לאי טסל, הולנד | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
53°17′21.20″N 3°28′26.60″E / 53.2892222°N 3.4740556°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
הקרב מול חוף טסל, הידוע גם כתקרית מול טסל או תקרית 17 באוקטובר 1914 היה קרב ימי שהתחולל במלחמת העולם הראשונה, מול חופו של האי ההולנדי טסל (Texel) כאשר שייטת בריטית ובה סיירת קלה אחת וארבע משחתות שהייתה בסיור שגרתי נתקלה בארבע ספינות טורפדו[2] משייטת ספינות הטורפדו השביעית של הצי הגרמני שהיו בדרכן לחוף הבריטי, במשימת הנחת מוקשים ימיים.
האוניות הבריטיות תקפו את האוניות הגרמניות; הגרמנים, שספינותיהם היו נחותות מן הספינות הבריטיות, ניסו תחילה לחמוק אך משלא הצליחו נלחמו בקרב נואש מול הבריטים. הקרב שהיה לא יעיל הסתיים בהטבעת כל כלי השיט הגרמניים, ומיקוש חופי בריטניה נמנע. מעבר לתוצאה טקטית זו, השפיע הקרב גם על הטקטיקה ושיטת הלחימה של שייטות ספינות הטורפדו הגרמניות, וגרם לזעזוע בצי הגרמני ולירידה באמון שרחשו מפקדי הצי הגרמני לספינות אלה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 באוגוסט 1914 התחולל קרב מפרץ הלגולנד, הקרב הימי הראשון במלחמת העולם הראשונה. הצי הגרמני הובס בקרב זה, ואיבד שש ספינות קלות (3 סיירות קלות, משחתת ו-2 ספינות טורפדו). בעקבות הקרב ניתנה לצי הגרמני הקיסרי הוראה להימנע מעימות עם כוח אויב גדול יותר, כדי לא לספוג אבדות נוספות ולפגוע במורל. מדיניות זו הותירה את הים הצפוני בשליטת הצי הבריטי, שסייר באופן קבוע באזור. עם זאת, כוחות גרמניים ימיים קלים עדיין יצאו לסיורים באזור.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות היריבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]_IWM_SP_001136.jpg)
ב-17 באוקטובר 1914, בשעה 13:50, יצא כח ימי בריטי לסיור שגרתי בים הצפוני. הכח היה חלק משייטת המשחתות השלישית, שבסיסה בהארוויץ'. הכח היה מורכב מסיירת קלה, אה"מ אנדאונטד (Undaunted), בפיקוד קפטן ססיל פוקס, וארבע משחתות: לנוקס, לאנס, לויאל וליג'יון. הכח היה בסיור מול חופי האי ההולנדי טסל, כאשר נתקל בשייטת בת ארבע ספינות טורפדו גרמניות. ספינות אלו היו חלק משייטת ספינות הטורפדו השביעית של הצי הגרמני, והיו בפיקוד קורבטנקפיטן (Korvettenkapitan, דרגה המקבילה לרב-סרן) גיאורג תיהל (Thiele). מספרי הספינות היו 115, 117, 118, ו-119[3], בצירוף האות S לפני המספר.
האוניות הגרמניות כנראה לא זיהו מיד את האוניות הבריטיות כאוניות אויב, שכן לא ניסו לאיים עליהן או לחמוק מהן; ייתכן שהמתינו לכוח נוסף שאמור היה לחבור עימן וסברו שזהו אותו כוח. הספינות הגרמניות הפליגו משפך נהר אמס, ומשימתן הייתה להניח מוקשים ימיים מול חופה הדרומי של בריטניה, כולל בפתח נהר תמזה; הכוח הבריטי הצליח ליירט אותן לפני שהגיעו לאזור בו נועדה להתבצע משימתן.
כאמור, האוניות הגרמניות היו נחותות לעומת האוניות הבריטיות. למרות שמהירותן הייתה פחות או יותר זהה - כ־28 קשר (קרוב ל-52 קמ"ש) - הרי שחימושן היה נחות בהרבה. הסיירת הבריטית נשאה שני תותחים בקוטר 6 אינץ' (152 מ"מ) ושבעה תותחים בקוטר 4 אינץ' (כ-100 מ"מ), ואילו המשחתות הבריטיות נשאו שלושה תותחים בקוטר 4 אינץ' כל אחת. הספינות הגרמניות, לעומתן, נשאו כל אחת שלושה תותחים בקוטר 50 מ"מ (1.9 אינץ') בלבד. החימוש היחיד שיכול היה לאיים על הבריטים היו צינורות הטורפדו שנשאו הספינות הגרמניות: בכל ספינה היו שלושה צינורות כאלו, כל אחד בקוטר 450 מ"מ, ובכל ספינה היו חמישה טילי טורפדו. גם לבריטים, מצידם, היו טורפדות; לסיירת היו שמונה צינורות טורפדו, וכל משחתת נשאה שני צינורות כאלו. הספינות הבריטיות היו חדישות יותר: הספינות הגרמניות יוצרו ב-1898, ואילו המשחתות הבריטיות יוצרו בשנים 1912–1913, והסיירת הבריטית נכנסה לשירות רק חודשיים לפני הקרב.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר התקרבו האוניות הבריטיות זיהו אותן הגרמנים, והחלו להתפזר ולנסות להתחמק. "אנדאונטד", שהייתה קרובה ביותר אל הספינות הגרמניות, פתחה באש ראשונה על ספינת הטורפדו הקרובה ביותר. ספינה זו החלה בתמרוני התחמקות, אך תמרונים אלו עלו לה באיבוד מהירות, והאוניות הבריטיות הצליחו לצמצם את הטווח. המפקד הבריטי חשש מהתקפת טורפדו על הסיירת הבריטית, ורצה להשמיד את הספינות הגרמניות מהר ככל האפשר. הוא הורה לארבע המשחתות שלו להתפצל לשני כוחות: "לאנס" ו"לנוקס" הסתערו על "S115" ועל "S119", ו"ליג'יון" ו"לויאל" החלו במרדף אחרי "S117" ו-"S118". שתי האחרונות, יחד עם "אנדאונטד", הצליחו לפגוע קשות ב"S118", עד כדי כך שהגשר הועף ממנה, והיא טובעה בשעה 15:17.
במקביל, תקפו "לאנס" ו"לנוקס" את "S115", פגעו במערכת ההיגוי שלה, וגרמו לה לחוג במעגל ללא שליטה. האש של "לנוקס" הייתה יעילה מאוד, וגם כאן נהרס הגשר לחלוטין. למרות הנזק הכבד סירבה האונייה הגרמנית להיכנע, והמשיכה להילחם.
"S117" ו"S119", שהיו במרכז השייטת הגרמנית, ניסו לתקוף את הסיירת הבריטית בטורפדות, ואולם "אנדאונטד" הצליחה לחמוק ולא נפגעה. המשחתות "ליג'יון" ו"לויאל", שסיימו בשלב זה את הטבעת "S118" חשו לעזרתה, ותקפו את ספינות הטורפדו הגרמניות. "ליג'יון" פתחה באש על "S117", וזו השיבה בירי שלושת הטורפדו האחרונים שלה ולאחר מכן בירי תותחים. האונייה הבריטית לא נפגעה והצליחה לשתק את יריבתה, שטובעה לבסוף בשעה 15:30.
במקביל לפעילותן של "ליג'יון" ו"לויאל", הצליחו "לנוקס" ו"לאנס" לפגוע ב"S115" באורח חמור. "לאנס" הותירה את סיום הטבעת האונייה הגרמנית לאחותה, ויצאה לסייע ל"לויאל" בירי על "S119". הספינה הגרמנית שיגרה טיל טורפדו שפגע במרכזה של "לאנס", אך לא התפוצץ. "לאנס" ו"לויאל" הטביעו את "S119" בשעה 15:35; זו הייתה אוניית הפיקוד הגרמנית, ומפקד הכוח הגרמני גיאורג תייר נהרג יחד עם שאר הצוות.
ספינת הטורפדו האחרונה, "S115", עדיין לא טובעה למרות האש הבלתי פוסקת שנורתה עליה על ידי "לנוקס". בסופו של דבר השתלטו מלחים בריטיים על הספינה הגרמנית, שהייתה כבר הרuסה לגמרי, ומצאו שרק מלח אחד נותר עליה בחיים. 30 מלחים גרמניים נוספים נמשו מן הים, ונלקחו בשבי. הקרב הסתיים בשעה 16:30, לאחר ש"אנדאונטד" הטביעה את "S115" הנטושה.
אוניית בית החולים "אופליה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקרב שלחו הגרמנים לאזור את אוניית בית החולים אופליה כדי לסייע למלחים שספינותיהם טובעו, אך אונייה זו נעצרה בידי הבריטים בטענה שהפרה את כללי אמנות האג, המסדירים את פעולותיהן של אוניות כאלה. הבריטים קלטו שידורי רדיו מ"אופליה", דבר שעורר חשדן, שכן הימצאות משדרי רדיו באוניות כאלו באותה תקופה הייתה דבר נדיר. החשד התחזק לאחר שנקלטו גם שידורים מוצפנים ששידרה "אופליה", דבר האוסר על פי כללי אמנת האג. צוללת בריטית עקבה אחרי האונייה הגרמנית, ומשהבחינו בה הגרמנים נמלטה אונייה מן המקום; הבריטים ראו בכך סימן שהאונייה עוסקת בפעילות אסורה מבחינת החוק הבינלאומי: אונית בית חולים אינה אמורה לחשוש מפני כלי שיט מלחמתי של האויב.
אוניית בית החולים נעצרה בידי משחתת בריטית. מיד עם המעצר השליך רב החובל של "אופליה" לים ספרי צופן ומסמכים סודיים, דבר שהגביר עוד יותר את החשדות הבריטיים. הבריטים טענו עוד, שעל האונייה נמצאו מספר רב של נורים, שנועדו לאיתות למטרות הסותרות את ההגדרה כאוניית בית חולים. טענה נוספת הייתה, שהאונייה לא נכללה ברשימת אוניות בית החולים ששני הצדדים העבירו זה לזה בתחילת המלחמה.
הרוחות בגרמניה סערו כאשר נודע על החרמת האוניה. הגרמנים טענו שהמדובר בהפרת חוקי המלחמה, ובהמשך המלחמה ראו עצמם משוחררים מההגבלות על תקיפת אוניות בית חולים של האויב, וטענו שאוניות אלו למעשה הובילו חיילים לחזית.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב נהרגו יותר מ-200 מלחים וקצינים גרמניים, ובהם גם מפקד הכוח הגרמני. למרות יחסי הכוחות הנחותים, נלחמו הגרמנים בחירוף נפש ואף אונייה לא נכנעה. בהשוואה לכך, מספר הנפגעים הבריטיים היה זניח: "ליג'יון" נפגעה מפגז אחד ואדם אחד נפצע מאש מקלע, "לויאל" נפגעה משני פגזים שגרמו לארבעה פצועים, "לאנס" ספגה כמה פגיעות שטחיות מאש מקלעים, ושתי האוניות האחרות לא נפגעו כלל. 31 גרמנים נמשו מן המים ונשבו; אחד מהם, קצין מאחת הספינות, מת לאחר מכן מפצעיו. שני מלחים נוספים נמשו לאחר מכן על ידי אונייה נייטרלית.
הקרב היה חשוב למורל הבריטי, שספג יום לפני כן מהלומה; יום לפני הקרב הטביעה הצוללת הגרמנית U-9 את הסיירת הממוגנת אה"מ הוק (Hawke), ולמעלה מ-500 איש נספו.
למרות שהגרמנים היו מודעים לנחיתות של ספינות הטורפדו שלהם, אובדנן של כל האוניות היה מפתיע. הצי הגרמני החליט לשנות את דרך הפעלת הספינות הקלות: ספינות הטורפדו הועברו לתפקידי משמר חופים וחילוץ טייסים נוטשים. מספר הגיחות מעבר לתעלת למאנש צומצם מאוד. כמה חודשים לאחר הקרב המתואר, חזר הצי הבריטי ואושש את עליונותו באותה כברת ים, עם הטביעו עוד שתי ספינות טורפדו גרמניות במהלך הקרב מול נורדהינדר בנק.
הקרב מול חופי טסל נתן לבריטים יתרון נוסף, לא צפוי, שערכו היה משמעותי בהרבה מערכו של הניצחון הימי עצמו. יותר מחודש לאחר הקרב, ב-30 בנובמבר, העלתה מכמורתנית בריטית שעסקה בדיג באזור בו התחולל הקרב ארגז נעול, שהוטל לים בידי קפטן תייהל מ"S119" לפני טביעתה. בארגז נמצא ספר הצופן הגרמני. היה זה אחד משלושת הצפנים בהם השתמשו הגרמנים, וגילויו נתן לבריטים את המפתח לכל התקשורת המוצפנת של הצי הגרמני במהלך המלחמה.
