הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג

הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג
	;
מידע כללי
מדינה	רוסיה
עיר	סנקט פטרבורג
מפעיל	פטרבורגסקי מטרופוליטן
מידע על ההקמה
חברה בונה	מטרוסטרוי
פתיחת המערכת	15 בנובמבר 1955
מידע על המערכת
אורך המערכת	118.06 ק"מ
רוחב המסילה	1,520 מ"מ
דפו	6
מספר נוסעים ביום	1.99 מיליון
מספר נוסעים בשנה	726.05 מיליון
מספר הקווים	5 (2 נוספים בבנייה)
מספר התחנות	72
רשימת התחנות
	ראו בגוף הערך
	http://www.metro.spb.ru
תרשים המערכת

הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג (רוסית: Петербургский метрополитен, פטרבורגסקיי מטרופוליטן; עד יולי 1992 נקראה "הרכבת התחתית מעוטרת אות לנין של לנינגרד", ברוסית: Ленинградский ордена Ленина метрополитен имени В. И. Ленина) היא מערכת הסעת המונים מהירה וותיקה הפועלת בסנקט פטרבורג ומחוז לנינגרד ברציפות מאז שנת 1955 והיא השנייה בגודלה במדינה, אחרי זו של מוסקבה.

הרכבת התחתית נוסעת בעומק שמגיע עד מאה מטרים. פועלים בה חמישה קווים באורך 118 ק"מ. בשנת 2015 המערכת הסיעה 741.79 מיליון נוסעים, מה שהפך אותה לרכבת התחתית ה-19 בגודלה בעולם.

היסטוריה

ההחלטה על הקמת הרכבת התחתית בעיר התקבלה לראשונה בשנת 1889 אך זו לא יושמה עד שנת 1938, כשיו"ר המועצה העירונית של לנינגרד (לנגורסובייט) אלכסיי קוסיגין אימץ את ההצעה לבנות רכבת תחתית בלנינגרד. בינואר 1941 הממשלה הסובייטית אימצה החלטה בנושא ובאפריל 1941 החלו עבודות הקמה אך הן הופסקו כעבור זמן קצר עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה וחודשו ב-22 במאי 1946. בדצמבר 1954 מועצת העיר הקימה את הנהלת הרכבת התחתית העירונית (Управление Ленинградского метрополитена). עד ה-8 באוקטובר 1955 הוכשרו כ-300 מכונאים ועובדים ברכבת התחתית ותנועת הרכבות החלה ב-15 בנובמבר 1955 בין התחנות "אבטובו" ו"כיכר המרי" (Площадь Восстания) בקו קירוב-ויבורג. ב-30 באפריל 1956 נחנכה תחנת "פושקינסקאיה" וב-1 ביולי 1958 החלה תנועת רכבות בין תחנות "כיכר המרי" לתחנת "כיכר לנין". ב-29 באפריל 1961 החלה תנועת רכבות בתחנות "פארק הניצחון" עד לתחנת "המכון הטכנולוגי" ולאחר מכן עד לתחנת "פטרוגרדסקאיה". עד שנות 1970 נמשכה בניית קווי הרכבת: בשנת 1978 נחנכה תחנת "דביאטקינו" בגבולות מחוז המשנה ווסבולוז'סק במחוז לנינגרד וקווי הרכבת יצאו לראשונה מגבולות העיר עצמה.

קו רכבת שני, קו מוסקבה-פטרוגרד, הושלם 6 שנים לאחר חניכת הרכבת התחתית (ב-1961). קו הרכבת השלישי, קו נבסקי-האי ואסילי, נחנך ב-1967 והחל מתחילת שנות 1980 איחד את האי וסילי עם מרכז העיר ואזורי התעשייה והמחייה גדולים של הגדה השמאלית של נהר נייבה.

הקו הרביעי, קו הגדה הימנית, נחנך ב-1985 ועובר מדרום העיר דרך מרכז העיר. באותה עת תוכנן גם הקו החמישי, קו פרונזה- ים, אך הוא נחנך בפועל רק לאחר התפרקות ברית המועצות, ב-2008, לאחר פתיחת התחנות "וולקובסקאיה" ו"זווניגורודסקאיה".

ערב פירוק ברית המועצות הרכבת התחתית כללה 4 קווי רכבת, 54 תחנות ו-94.2 ק"מ של תעלות מתחת לאדמה.

בתחילת שנת 1992 החלו העבודות על 14 תחנות, ביניהן 6 תחנות באזור הסמוך לים (תחנות "אדמירלטייסקאיה", "ספורטיבנאיה", "צ'קאלובסקאיה", "האי קרסטובסקי", "הכפר הישן", "קומנדנטסקי פרוספקט"), 2 תחנות בקווי הגדה הימנית ("ספאסקאיה" ו"קודרובו") תחנת "פרנס" בקו מוסקבה-פטרוגרד ו-5 תחנות באזור פרונזה ("זווניגורודסקאיה", "תעלת אובוודני", "בוקרשטסקאיה" ו"מז'דונארודנאיה").

מאז 2011 נבנים 2 קווים נוספים ועוד 16 תחנות נמצאות בשלבים שונים של פיתוח ובנייה.

מאפיינים

כמקבילתה המוסקבאית, מרבית מתחנות הרכבת מעוטרות בפאר בסגנון סובייטי. המערכת משרתת כשלושה מיליון איש מדי יום והיא אחת מ-20 מערכות הרכבת התחתיות העמוסות בעולם. הרכבת מתופעלת בידי חברת המניות מטרו סנקט פטרבורג המתוקצבת על ידי ממשלת סנקט פטרבורג כאשר חברת לנמטרוסטרוי (Ленметрострой) הוותיקה חופרת את התעלות לבניית תחנות חדשות.

המערכת תוכננה מתחילה על מנת לשמש גם כמקלט במקרה של מתקפה גרעינית, בתקופת המלחמה הקרה ובאחרונה חוברו כל תחנות הרכבת התחתית למערכת טלוויזיה במעגל סגור, בעקבות איומי טרור. עד 2009 כל תמונה שצולמה הייתה מחייבת אישור בכתב מידי רשויות העיר. תדירות הגעת הרכבות היא גבוהה מאוד (אחת לשלוש דקות). ישנם חמישה קווים אשר עוברים במרבית נקודות הציון המרכזיות בעיר.

תקריות

ב-8 באפריל 1974 פרצה הצפה בתעלות התחתונות של תחנות "לסנאיה" ו"כיכר האומץ". על אף חומרתה הרבה, הההצפה הסתיימה ללא נפגעים בנפש.
19 בדצמבר 1996 אירע פיצוץ בין התחנות "כיכר לנין" ו"ויבורגסקאיה", אדם אחד נפצע^[1].
ב-10 ביוני 1999 חתיכת בטון גדולה מהתקרה התמוטטה בתחנת כיכר סנאיה שהביאה למותם של 7 איש.
ב-20 באוגוסט 2010 פרצה הפסקת חשמל בתחנת ב"ווסטוצ'נאיה" במחוז לנינגרד ובתחנות "סברנאיה", "קאמנוגורסקאיה" ואזורים מסוימים בסנקט פטרבורג. התקרית הביאה לפינוי הנוסעים מתחנות הרכבת התחתית עד לחידוש זרם החשמל.
ב-1 במאי 2014 נפלה חתיכת בטון בתעלה שבין תחנות "שושארי ו"שדרות התהילה" ללא נפגעים בנפש, אך התנועה בין תחנות אלה נעצרה למשך מספר ימים עד לתיקון המפגע.
ב-3 באפריל 2017 התרחש פיגוע ברכבת התחתית בין תחנות "כיכר סנאיה" לתחנת "המכון הטכנולוגי". 14 בני אדם נהרגו.

קווים ותחנות

קווים

שם הקו	שנת פתיחה	אורך	מס' תחנות
קו 1 - קו קירוב-ויבורג	1955	29,6 ק"מ	19
קו 2 - קו מוסקבה-פטרוגרד	1961	30,1 ק"מ	18
קו 3 - קו נבסקי-האי ואסילי	1967	27,6 ק"מ	12
קו 4 - קו הגדה הימנית	1985	11,2 ק"מ	8
קו 5 - קו פרונזה-פרימורסקי	2008	26,2 ק"מ	15
קו 6- קו קרסנוסלסקי-קלינין	2024		(2 בבנייה)
קו 7	בתכנון
קו 8	בתכנון
סך הכול		125 ק"מ	72

תחנות

תחנות פעילות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תחנות בבנייה

שם התחנה	תאריך פתיחה	שמות קודמים	שינויים	מיקום	מחוז
קו קרסנוסלסקו-קלינין
פוטילובסקאיה	2024^[2]^[3]^[4]	דרום-מערב	מפעל קירוב	רחוב וסיה אלקסייבה	קירובסקי
דרום מערב	2024	רחוב המרשל קזקוב, קזקובסקאיה	לא	שדרת המרשל ז'וקוב, רחוב המרשל קזאקוב	קירובסקי, קרסנוסלסקי

תחנות בתכנון

שם התחנה	התחלת הבנייה	תאריך פתיחה	שמות קודמים	שינויים	מחוז
קו קירוב-ויבורג
אלכסנדרינו	2023–2028				קירובסקי
שדרות מרשל ז'וקוב	2023–2028				קירובסקי
קו נבסקי-האי וסילי
טוריסטאיה	לא ידוע	2025	יאכטה	לא	פרימורסקאיה
פרימורסקאיה	לא ידוע	2025	גן החיות	שדרות שובאלובסקי	פרימורסקאיה
קו פרונזה-פרימורסקי
שדרות שובאלובסקי	לא ידוע	2025	כביש מספר 30, רחוב שוברובה, ניז'נה-קמנסקיה, שובאלובסקאיה	פרימורסקאיה	פרימורסקאיה
קו קרסנוסלסקו-קלינין
פרונזה	לא ידוע	2026–2027	תעלת המעקף-2	תעלת המעקף	פרונזה
בורובאיה	לא ידוע	2026–2027	שדרת ויטבסקי; תחנת הרכבת בורובאיה	לא	פרונזה, מוסקבה
זסטאווסקאיה	לא ידוע	2026–2027	שער מוסקבה-2, צ'רניהיב	שער מוסקבה	מוסקבה
ברונאוויה	לא ידוע	2026–2027	רחוב חינני; תחנת הרכבת ברונאוויה	לא	מוסקבה