וירג'יניה סקוויירס
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1967 | ||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| אולם ביתי | Norfolk Scope | ||
| מיקום | נורפוק, וירג'יניה | ||
| תאריך פירוק | 1976 | ||
| ליגה | ליגת ה-ABA | ||
| אזור | מזרח | ||
| היסטוריה |
אוקלנד אוקס (1967–1969) וושינגטון קאפס (1969–1970) וירג'יניה סקוויירס (1970–1976) | ||
| צבעי תלבושת | תכלת, אדום, לבן | ||
| תארים | |||
| |||
  | |||
וירג'יניה סקוויירס (באנגלית: Virginia Squires; מילולית: בעלי האחוזות של וירג'יניה) הייתה קבוצת כדורסל אמריקאית ששיחקה במסגרת ליגת ה-ABA בין השנים 1967–1976. הקבוצה נוסדה ב-1967 בעיר אוקלנד תחת השם אוקלנד אוקס, ומשם עברה לוושינגטון די. סי. תחת השם וושינגטון קאפס ולווירג'יניה תחת השם וירג'יניה סקוויירס. בשנת 1976 הקבוצה התפרקה לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים.
הקבוצה מחזיקה בשני שיאי ABA: שיאנית הנקודות למשחק אחד ושיאנית הנקודות לרבע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
וירג'ינה סקוויירס נוסדה בשנת 1967 בעיר אוקלנד, קליפורניה, תחת השם אוקלנד אוקס והייתה אחת החברות המייסדות של ליגת ה-ABA. האוקס היו בבעלות חלקית של הזמר פאט בון ואף זכו באליפות הליגה בעונת 1968/9. מדי הקבוצה היו בצבעים ירוק וזהב.
הקבוצה נודעה בשל סכסוך חריף שהיה לה עם קבוצת סן פרנסיסקו ווריורס מליגת ה-NBA בעניין החוזה עם השחקן ריק בארי. בארי, אשר זכה בתואר רוקי השנה, הוביל את הווריורס לגמר ה-NBA בעונת 1966/7, אך בעונה שלאחר מכן ישב על הספסל עקב כעסו על ההנהלה על כך שלא שילמו לו תמריצים שלדבריו הגיעו לו. בעונת 1968/9 עבר בארי ל"אוקס" והוביל אותם לאליפות.
למרות האליפות שבה זכתה, ההשקעה בקבוצה התבררה כלא רווחית עבור בון ושותפיו. האוקס מכרו כרטיסים מעטים למשחקיהם, בעיקר בשל הקרבה הגאוגרפית לווריורס. באחד המשחקים הם אף מכרו רק 2,500 כרטיסים.
וושינגטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהקבוצה עמדה בפני סגירה, מכר אותה בון לעורך הדין ארל פורמן מוושינגטון. פורמן העביר את הקבוצה לוושינגטון בעונת 1969/70 ושינה את שמה לוושינגטון קאפס. הקאפס שמרו על צבעי מדיהם, אך צבעי הסמליל שלהם שונו לאדום, לבן וכחול – צבעי ארצות הברית.
משום מה, המשיכה הקבוצה לשחק בבית המערבי של הליגה, דבר שאילץ אותם לנסוע מרחקים ארוכים יותר מכל קבוצה אחרת. כמו כן, מצב מכירת הכרטיסים לא השתפר, ככל הנראה בגלל מיקומו של האצטדיון שבו שיחקה הקבוצה בשכונת ניר נורת'איסט שהפכה מוזנחת בסוף שנות ה-60'.
הקבוצה שיחקה בוושינגטון עונה אחת בלבד. הבעלים של קבוצת בולטימור בולטס, אייב פולין, רצה להעביר את קבוצתו שלו לוושינגטון, אך הוא לא רצה שהקאפס יהיו גם בעיר. כתוצאה מכך, שכנעו בעלי הקבוצות האחרים בליגה את פורמן להעביר את הקבוצה בשנית. פורמן החליט להפוך את הקבוצה לאזורית[1] ולהעביר אותה לווירג'יניה, וכך שונה שמה של הקבוצה לווירג'יניה סקוויירס.
וירג'יניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסקוויירס קבעו את מרכזם בנורפוק, שם שיחקו את משחקיהם הביתיים במגרשה של אוניברסיטת אולד דומיניון, ובנוסף, הם שיחקו חלק משחקיהם הביתיים גם בהמפטון ובריצ'מונד ובעונתם הראשונה גם ברואנוק. צבעי המדים של הסקוויירס שונו לאדום, לבן וכחול, בהתאם לסמליל הקבוצה.
ב-24 באוגוסט 1970 צוטט ריק בארי במגזין ספורטס אילוסטרייטד בהעירו הערות כנגד מדינת וירג'יניה ותושביה. הערות אלה, יחד עם רצונו של פורמן לשפר את מצבה הכספי של הקבוצה, הובילו למכירתו לניו יורק נטס. למרות מכירתו, סיימו הסקוויירס את עונתם הראשונה בווירג'יניה במקום הראשון בבית המזרחי. בפלייאוף של אותה עונה הם הפסידו בסיבוב השני לקנטקי קולונלס.
בשנת 1971 ביצעו הסקוויירס את הבחירה מוצלחת ביותר שלהם בדראפט אי פעם, בבחרם את ג'וליוס אירווינג מאוניברסיטת מסצ'וסטס. אירווינג היה להצלחה מסחררת כבר בעונת 1971/2 עם יכולת הקליעה המרשימה שלו והאקרובטיקה שלו על המגרש. גם בעונה זו הגיעו הסקוויירס לסיבוב השני של הפלייאוף.
עונת 1972/3 סימנה את תחילת שקיעתה של הקבוצה. שני הכישרונות שהיו לה, ג'וליוס אירווינג וג'ורג' גרווין, שיחקו יחד רק בשלב מאוחר של העונה, ובסוף העונה הקבוצה הגיעה רק לסיבוב הראשון של הפלייאוף. בקיץ 1973 אירווינג אף נמכר לניו יורק נטס.
במהלך סוף השבוע של משחק אולסטאר בשנת 1974, נפוצו שמועות כי גרווין היה על סף מכירה לסן אנטוניו ספרס. שמועות אלו הפכו לעובדה מוגמרת ב-30 בינואר של אותה שנה, וזאת על אף ניסיונותיו של נציב הליגה, מייק סטורן לסכל את המכירה בטענה כי מכירתו של הכוכב היחיד של הקבוצה אינה לטובת הליגה. מכירתו של גרווין הכעיסה אוהדים רבים של הקבוצה ומכירות הכרטיסים צנחו.
בעונות 1974/5 ו-1975/6 הפסידה הקבוצה משחקים רבים, ומאמנה, אל ביאנקי פוטר. בעונות אלו היה יחס הניצחונות וההפסדים 15–69, היחס הגרוע ביותר בתולדות ה-ABA. אף מחוץ למגרש נקלעה הקבוצה לקשיים, כאשר בארי פארקהיל תבע את הקבוצה אחרי שתלושי המשכורת שלו חזרו.
הסקוויירס כמעט ונסגרו בפברואר 1976, אך ניצלו בזכות מכירת שלטי פרסום והלוואה על סך 250,000 דולר מבנק מקומי. בדיעבד, התברר כי הדבר הקנה לקבוצה רק מספר חודשים. לאחר כישלונם לעמוד בדרישות התקציב של הליגה, פורקו הסקוויירס ב-10 במאי 1976.
מאזנים לפני עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | שם | מאמן | ניצחונות | הפסדים | % ניצחונות | פלייאוף |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1967/1968 | אוקלנד אוקס | ברוס הייל | 22 | 56 | 28.2% | — |
| 1968/1969 | אוקלנד אוקס | אלכס האנום | 60 | 18 | 76.9% | זכייה באליפות הליגה |
| 1969/1970 | וושינגטון קאפס | אל ביאנקי | 44 | 40 | 52.4% | הפסד בחצי גמר המערב |
| 1970/1971 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי | 55 | 29 | 65.5% | הפסד בגמר המזרח |
| 1971/1972 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי | 45 | 39 | 53.6% | הפסד בגמר המזרח |
| 1972/1973 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי | 42 | 42 | 50.0% | הפסד בחצי גמר המזרח |
| 1973/1974 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי | 28 | 56 | 33.3% | הפסד בחצי גמר המזרח |
| 1974/1975 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי | 15 | 69 | 17.9% | — |
| 1975/1976 | וירג'יניה סקוויירס | אל ביאנקי, מאק קלווין, ביל מוזלמן, זלמו בייטי | 15 | 68 | 18.1% | — |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קבוצה אזורית היא קבוצה שאינה משויכת לעיר אחת, אלא לאזור מסוים.