לדלג לתוכן

חוג סולף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהנה (האנה) סולף בעדותה במשפטי נירנברג

חוג סולף (גרמנית: Solf-Kreis) היה מועדון בלתי רשמי של אינטלקטואלים גרמנים שהיו מעורבים בהתנגדות לגרמניה הנאצית. מרבית חבריו נעצרו והוצאו להורג לאחר שהשתתפו במסיבת תה בברלין ב-10 בספטמבר 1943 בביתה של אליזבת פון ת'אדן. נפילת הקבוצה גם הובילה לחיסולו הסופי של האבווהר, מנגנון המודיעין הצבאי גרמני, בפברואר 1944.[1]

יוהנה (האנה) סולף הייתה אלמנתו ושותפתו לדרך של ד"ר וילהלם סולף, ששימש כמזכיר המושבות הקיסרי לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה ושגריר ביפן תחת רפובליקת ויימאר. היא חלקה עם בעלה דעות פוליטיות מתונות, ראתה עצמה כלוחמת למען הומניזם, צדק ושלום, והתנגדה לנאציזם. לאחר מות בעלה ב-1936 היא אירחה חוג של אינטלקטואלים אנטי-נאציים בסלון שלה בברלין יחד עם בתה, הרוזנת ״לאגי״ פון באלסטרם-סולף. החוג קיבל השראה ממועדון SeSiSo, מועדון דיונים פוליטי ותרבותי שנהג להתכנס בברלין של שנות ה-20. במסגרת החוג, קצינים במשרד החוץ, תעשיינים וסופרים נפגשו בקביעות על מנת לדון במלחמה ובסיוע ליהודים ולאויבים הפוליטיים של המשטר; סולף ובתה היו אחראיות להסתרת יהודים רבים וסיפקו להם מסמכים שיאפשרו להם להגר בביטחה. היו להן גם קשרים לקבוצות אנטי-נאציות אחרות כמו חוג קרייזאו.

מסיבת התה וההלשנה על חוג סולף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו קיפ

ב-10 בספטמבר 1943, נפגש חוג סולף במסיבת יום הולדת שערכה אליזבת פון ת׳אדן, המנהלת הפרוטסטנטית של בית ספר מפורסם לבנות בויבלינגן, ליד היידלברג. בין האורחים היו:

  • אוטו קיפ, פקיד בכיר ממשרד החוץ, שפוטר בעבר מתפקידו כקונסול כללי בעיר ניו יורק לאחר שהשתתף בארוחת צהריים פומבית לכבודו של אלברט איינשטיין, אך הצליח לחזור לשירות הדיפלומטי;
  • הרוזן אלברכט פון ברנסטורף, [2] אחיינו של הרוזן יוהאן היינריך פון ברנסטורף, שגריר גרמניה בארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה;
  • האב פרידריך ארקסלבן, כומר ישועי ידוע;
  • ניקולאוס פון האלם, סוחר; שנתלה מאוחר יותר על קשירת קשר להרוג את היטלר;
  • ריצ'רד קינצר, יועץ דיפלומטי;
  • ארתור זרדן, שר המדינה לשעבר ברפובליקת ויימאר ובתו אירמגארד.

מהמסיבה נעדרה חברה קבועה בחוג, הרוזנת האנה פון ברדוב, נכדתו של אוטו פון ביסמרק, וכך נמנע ממנה גורלם של שאר המשתתפים. בספרו של ויליאם שירר, "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", הוא מתאר את ההתרחשויות במסיבת התה:

למסיבה הזמינה פון ת'אדן רופא שווייצרי יפה תואר בשם פול רקצה,[3] שנאמר כי הוא פועל בבית החולים Charité בברלין תחת פרופסור פרדיננד סאוארברוך. כמו רוב השווייצרים, הוא הביע רגשות אנטי-נאציים בדיון אליו הצטרפו אחרים מהנוכחים, שהקולניים מביניהם היו קיפ וברנסטורף. לפני תום המסיבה הציע רקצה להעביר תכתובת לחבריהם בשווייץ, הצעה שרבים נענו לה. עם זאת, רקצה היה למעשה סוכן או מלשין שעבד עבור הגסטפו, והוא מסר את המכתבים הללו ודיווח על ההתכנסות. יתרה מכך, רקצה כלל לא היה שווייצרי אלא גרמני יליד ברלין, ורק בשנה הקודמת נשלח על ידי מנהלי הריגול שלו לשווייץ הנייטרלית כדי לאסוף מודיעין על רשתות ההתנגדות השונות הפעילות בגרמניה.

הלמוט ג'יימס גרף פון מולטקה, חבר בחוג קרייזאו, למד על ההלשנה דרך חבר במשרד האוויר שצותת למספר שיחות טלפון בין רקצה והגסטפו, והוא הודיע במהירות לקיפ, שהודיע לשאר האורחים. הם מיהרו להימלט על נפשם, אך זה היה מאוחר מדי, שכן ברשותו של היינריך הימלר כבר היו את הראיות הדרושות לו. הוא חיכה ארבעה חודשים כדי לפעול על פיהן, מתוך רצון להשיג ראיות נגד אנשים נוספים. ב-12 בינואר 1944 נעצרו כשבעים וארבעה אנשים, כולל כל מי שהיה במסיבת התה. בנות סולף עצמן ברחו לבוואריה ונתפסו על ידי הגסטפו; הם נכלאו במחנה הריכוז ראוונסבריק. מולטקה עצמו נעצר בשלב זה עקב הקשר שלו עם קיפ. ההשלכות התפשטו עד לטורקיה, והביאו לחיסולו הסופי של מנגנון המודיעין הצבאי של האבווהר, שנחשד עוד קודם לכן כמוקד לפעילות אנטי-נאצית.

רוב חברי חוג סולף נשפטו והורשעו בבית הדין העממי של רולנד פרייזלר, ולבסוף הוצאו להורג. קיפ עצמו היה נתון לעינויים קשים; בזמן שנחקר לאחר הרשעתו, נודע לגסטפו על מעורבותו במזימת ה -20 ביולי. הוא הוצא להורג בכלא פלצנזה ב-15 באוגוסט 1944. אליזבת פון ת'אדן חלקה גורל זהה ב-8 בספטמבר. ארתור זרדן, שידע מה מצפה לו ופחד לערב אחרים בעינויים, התאבד ב-18 בינואר 1944 בכך שהשליך את עצמו מהחלון במרכז החקירות של הגסטפו. אירמגארד זרדן (בתו) שהתה חמישה חודשים במחנה הריכוז ראוונסבריק לפני שזוכתה מחוסר ראיות.[דרוש מקור][מפני ש...]

פון ברנסטורף נכלא ברוונסבריק יחד עם סולף ועונה קשות. לאחר מכן נשלח לכלא ברחוב הנסיך אלברט כדי לעמוד למשפט בבית הדין העממי ואולם השופט הנאצי רולנד פרייזלר נהרג בהתקפה אווירית ב-3 בפברואר 1945 וכך לא נגזר עליו עונש. יחד עם זאת, כאשר הצבא האדום שחרר את הכלא ב-25 באפריל, פון ברנסטורף כבר לא היה בין החיים. הוא וריצ'רד קינצר הוצאו מהכלא יומיים לפני כן לקרבת תחנת הרכת לרטר בברלין, וככל הנראה נורו בהוראת יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ הנאצי.[4]

גורלן של האנה סולף ובתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנה סולף ובתה נכלאו בראוונסבריק לאחר מעצרן. בדצמבר 1944 הן הועברו לכלא ראמאנד בפרבר הברלינאי מואבית, בזמן שהמתינו למשפטן בבית הדין העממי. העיכוב הניכר במשפטן נבע בין היתר ממאמציו של שגריר יפן, הירושי אושימה, שהכיר את המשפחה. משפטן התעכב עוד יותר משום שהתקיפה האווירית שהרגה את פרייזלר ב-3 בפברואר 1945 הרסה גם את התיק על סולף ובתה בבית הדין העממי.[5] אף על פי כן, הן היו אמורות להישפט לבסוף ב-27 באפריל, אך הן שוחררו מהמאסר ב-23 באפריל, ככל הנראה בשל בלבול שנגרם עם כניסת הצבא האדום לברלין. לאחר המלחמה נסעה סולף לאנגליה ואילו בתה התאחדה עם בעלה, הרוזן הוברט באלסטרם, שהיה קצין בוורמאכט והתגורר בברלין. האנה סולף נפטרה ב-4 בנובמבר 1954 בסטארנברג, בוואריה. הרוזנת פון באלסטרם נפטרה ב-4 בדצמבר 1955 בגיל 46, ככל הנראה כתוצאה מאוחרת של מאסרה בזמן המלחמה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Manvell, Roger (1968). Heinrich Himmler: The Sinister Career of Hitler's Gestapo Chief (Paperback ed.). Warner. p. 183. ISBN 9780446669085.
  2. ^ On the Rhodes Scholar Albrecht von Bernstorff, see Donald Markwell, "Instincts to Lead": On Leadership, Peace, and Education, Connor Court, Australia, 2013
  3. ^ see german Wikipedia de:Paul Reckzeh
  4. ^ Kurt Singer, Hitlers Weltkrieg 1939-1945, Die Dänische Friedens Akademie. (In German). Retrieved 2010-03-20.
  5. ^ The reference to Oshima's intervention is in William L. Shirer's The Rise and Fall of the Third Reich. However, according to Eugen Solf, a grandson of Dr. Wilhelm and Hanna Solf who is doing research of his family during the Nazi Period: