חום (תסמין)
 | |
| מדחום רפואי, המראה את הטמפרטורה C° 38.7 | |
| טיפול |
|
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
217675  |
| MeSH | D005334 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
R50 |
| ICD-11 |
MG26 |
  | |
עליית חוֹם גוף היא תגובת הגנה חיסונית לזיהום ופגיעה ומהווה את אחד מסימני האבחנה הנפוצים ביותר ברפואה. חום גבוה מוגדר כעליית טמפרטורת הגוף מעל לטווח הנורמלי של C° 36.5–37.5, במדידה המתבצעת בפה, או מעל C° 38 במדידה המתבצעת בפי הטבעת. טמפרטורה בטווח של C° 37.3–37.4 נחשבת כחום תת-פיברילי. הסיבות העיקריות לחום הן מחלה זיהומית או התייבשות. בעבר שימש המונח קדחת לציון עלייה דרסטית בחום הגוף (מעל ל־C° 39), ובשמותיהן של מחלות שונות שברובן מתרחשת עליית חום כזאת.
חום גבוה גורם תחושת אי־נוחות, אך מנגד הוא מביא לתגובה טובה יותר של מערכת החיסון ולהפחתה בהתרבות של חיידקים ונגיפים, עם זאת חום גבוה מ־C° 40 עלול לפגוע בתפקודי הגוף או בתאי המוח.
הגדרת החום על פי טמפרטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שנהוג לומר שטמפרטורת הגוף הנורמלית היא C° 37.0, מדובר בערך חישובי ממוצע ולא בערך קבוע. מפני שאצל אדם בריא טמפרטורת הגוף עולה ויורדת במהלך היממה, כאשר בשעה 6 בבוקר, טמפרטורת הגוף היא הנמוכה ביותר (C° 36.1), והיא עולה מעט במהלך היום, כך שבשעה 4 אחה"צ ובשעות הערב היא מגיעה לטמפ' של C° 36.7.
ההיפותלמוס כווסת חום הגוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]טמפרטורת הגוף נקבעת באמצעות וסת חום הנמצא בבלוטת ההיפותלמוס שבמוח. עלייה בחום הגוף מתרחשת לאחר שינוי מידת החום בהיפותלמוס באמצעות פעילות מוגברת של השרירים ומכיווצם, ובצורתה הקיצונית מורגשות רעידות וצמרמורות. בנוסף, גורמת ההיפותלמוס להעברה של דם משטח הפנים של העור אל פנים הגוף, דבר המסייע להפחתת איבוד חום הגוף דרך העור. כשאין צורך עוד ברמת חום גבוהה, מכוון וסת החום את עצמו לרמתו הנורמלית והגוף משתחרר מחום עודף באמצעות הזעה והעברת דם מפנים הגוף אל פני העור.
פירוגנים כמשפיעים על ההיפותלמוס ועליית חום הגוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלשון רפואית נקראת תופעת החום הגבוה פירקסיה (Pyrexia). חומרים הגורמים לעלייה בחום הגוף בעקבות שינוי הווסת בהיפותלמוס נקראים חומרים פירוגנים והם נוצרים מחוץ לגוף או בתוכו. פירוגנים המיוצרים בתוך הגוף נוצרים לרוב על ידי מונוציטים, שהם סוג מסוים של תאי דם לבנים. פירוגנים הנוצרים מחוץ לגוף מצויים למשל במיקרואורגניזמים וברעלנים שהם מייצרים, והם גורמים לעלייה בחום הגוף על ידי גירוי הגוף לשחרר פירוגנים אנדוגניים הגורמים להיפותלמוס לקבוע רמת חום חדשה.
נזק לחלבוני הגוף בעת חום גבוה מאוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשמתרחשת עלייה דרסטית בחום הגוף, עוברים החלבונים שבגוף דנטורציה - שינוי ניכר במבנה המרחבי שלהם. הדבר עשוי להפוך לקטלני כשהאנזימים (שהם עצמם חלבונים) בגוף מפסיקים לפעול עקב השינוי במבנם; האנזימים אחראיים לרוב התהליכים הביולוגיים בגוף, ובלעדיהם החיים אינם אפשריים. חום גוף העולה על C° 42 מהווה סכנת חיים. אם התרחשה דנטורציה במלואה הרס החלבונים הוא בלתי הפיך.
השפעות חיוביות של חום הגוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]החום, בפני עצמו אינו מחלה, אלא תגובת הגנה של הגוף כלפי תוקפים שונים, כמו נגיפים וחיידקים. חום הגוף מחזק את מערכת החיסון ומסייע לה להתגונן ולהשתלט על הפולש הזר, וגם מגביל התרבות של מיקרואורגניזמים. יש לציין כי חום לא נוצר רק ממחלה חיידקית או נגיפית, אלא גם מהפרעות הורמונליות כדוגמת יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), ממחלות אוטואימוניות, מנזק לבלוטת ההיפותלמוס, או אף מתרופות או מצריכת מנת יתר של תרופות. יש להבדיל בין המושג hyperpyrexia, עליה מעל C°41 על ידי מערכות הבקרה של הגוף, לבין hyperthermia, שהיא עליה בטמפרטורת הגוף עקב השפעה חיצונית, כגון פעילות גופנית במזג אוויר חם או מכת חום.
אמצעים להורדת חום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים מחלת חום מלווה בתחושות לא נעימות (כגון צמרמורות) שעליהן טיפול בהורדת חום יכול להקל. טמפרטורה גבוהה מאוד עלולה לגרום לנזק לגוף, ולכן במקרה של חום של מעל C° 40 נהוג לתת טיפול להורדת החום גם אם אין תסמינים אחרים.
בעליית חום כתוצאה ממחלה, ניתן להוריד מעט את טמפרטורת הגוף באמצעים חיצוניים כגון מטלית לחה או אמבטיית מים פושרים, אם אלה משפרים את תחושת החולה. אך מאחר שעליית הטמפרטורה נובעת ממנגנון הבקרה הפנימית של הגוף, שיטות אלה עלולות להיות בלתי יעילות או לגרום לתחושות לא נעימות.
אמצעים תרופתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרופות להורדת חום אינן מקררות, אלא פועלות על מנגנון בקרת הטמפרטורה של הגוף. השפעתן של תרופות אלה אינה מיידית, ויש להמתין לירידת החום והתסמינים הקשורים אליו ולהימנע ממינון יתר. התרופות הזמינות בישראל להורדת חום הן:
אין להשתמש בתרופות להורדת חום במקרים של מכת חום (עליית חום כתוצאה מטמפרטורת סביבה גבוהה). טיפול במכת חום נלמד בקורסי עזרה ראשונה.
על הנמצאים באוכלוסיית סיכון, כגון מבוגרים מעל גיל 60, תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים וכן חולים במחלות כרוניות, להיוועץ ברופא בכל מקרה של התפתחות חום גוף גבוה.
- יש אנשים שאין להם חום אלא פצעי חום, אפטות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קדחת (פירושונים)
- חום מסיבה לא ברורה
- היפותרמיה (טמפרטורת גוף נמוכה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר יוסי רימר, מי המציא את החום, באתר הארץ, 15 באפריל 2007
- ד"ר סרג' גרדשטיין, חום גבוה - אויב או ידיד?, באתר שירותי בריאות כללית, 15 בספטמבר 2014
- ד"ר אמיר קליביצקי, חום אצל תינוקות וילדים: המדריך המלא, באתר שירותי בריאות כללית, 26 באוקטובר 2020
- ד"ר יורם בלשר, פרכוסי חום: מדריך להורים, באתר שירותי בריאות כללית, 15 בדצמבר 2010
- חום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מחלות חום, דף שער בספרייה הלאומית
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.