חוסה ראול מולינו
 | |
| לידה |
13 ביוני 1959 (בן 65) דוד, פנמה  |
|---|---|
| מדינה |
 פנמה |
| ידוע בשל | הנשיא ה-39 של פנמה |
| השכלה |
|
| תפקיד |
|
| מפלגה |
Solidarity Party, Democratic Change, Patriotic Union, Realizing Goals |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
חוסה ראול מולינו קינטֵרו (בספרדית: José Raúl Mulino Quintero; נולד ב-13 ביוני 1959) הוא פוליטיקאי, דיפלומט ועורך דין פנמני, המכהן מאז 2024 כנשיא ה-39 של פנמה. הוא התמודד לנשיאות בבחירות בפנמה בשנת 2024, בהן ניצח עם 34% מהקולות כמועמד מפלגת "הגשמת מטרות" וכמחליפו של הנשיא לשעבר ריקרדו מרטינלי.[1]
הוא כיהן כשר הממשל והצדק מ-2009 עד 2010 וכשר לביטחון הציבור מ-2010 עד 2014, בשתי תפקידים אלה בממשלתו של הנשיא מרטינלי. הוא שימש כסגן שר (1990–1993) ושר החוץ (1993–1994) בממשלתו של הנשיא גיירמו אנדארה. מ-1994 עד 1995 היה חבר המועצה הלאומית ליחסי חוץ ושופט מחליף בלשכה האזרחית של בית המשפט העליון לצדק.
מולינו היה מועמד לסגן הנשיא של מרטינלי בבחירות 2024, לאחר שמרטינלי נפסל מהתמודדות בשל שערוריות שחיתות, הוא הביע תמיכתו במולינו.[2]
חייו מוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מולינו נולד ב-13 ביוני 1959 בעיר דויד, במחוז צ'יריקי.[3] הוא בנם של הפוליטיקאי והמושל של מחוז צ'יריקי, חוסה מולינו רווירה, ואשת העסקים נלי קינטֶרו דה מולינו.[4] אחיו הוא הדיפלומט חוסה חבייר מולינו.[5]
הוא השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית הספר סן ויסנטה דה פול בעיר דוד, צ'יריקי. הוא סיים את לימודיו האוניברסיטאיים עם תואר ראשון במדעי הרוח והספרות. לאחר מכן למד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטה הקתולית סנטה מריה לה אנטיגואה, וסיים את לימודיו בשנת 1982. בשנה שלאחר מכן השלים תואר שני במשפט ימי מאוניברסיטת טוליין.[3]
לאחר שסיים את לימודיו במשפטים, החל לעסוק בתחום המשפט הימי, ובשנת 1988 הפך לשותף מייסד במשרד עורכי הדין Fábrega, Molino y Mulino.[6] באותה תקופה החל את פעילותו נגד הדיקטטורה הצבאית של מנואל נורייגה, כנציג של ארגוני סחר שונים.[3]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990 מונה לסגן שר החוץ בממשלתו של הנשיא גיירמו אנדארה, לאחר השבת הדמוקרטיה. לאחר מותו של שר החוץ חוליו לינארס, הפך לשר החוץ ונשאר בתפקיד עד סיום כהונת הממשל בשנת 1994.[7] במהלך כהונתו כשר ביקר בממשלות ובארגונים בינלאומיים שונים ושימש כראש משלחת המשא ומתן של רפובליקת פנמה אל מול ממשלות ארצות הברית ובריטניה, לצורך משא ומתן וחתימה על אמנות סיוע משפטי הדדי בנושאים פליליים ופשעים הקשורים לסחר בסמים.[8] בין השנים 1994 ל-1995 היה חבר במועצה הלאומית ליחסי חוץ ושופט מחליף בלשכה האזרחית של בית המשפט העליון לצדק.[9]
ממשלת מרטינלי מונה מולינו לשר הממשל והצדק בשנת 2009 וכיהן בתפקיד זה שנה בלבד, עד 2010, אז הגיש את התפטרותו.[10] לאחר מכן מונה לשר לביטחון הציבור בשנת 2010 וכיהן עד סיום כהונת הממשל בשנת 2014. הוא קיבל משימות חשובות והפך לאחד מבעלי הברית המהימנים ביותר של הנשיא מרטינלי.[3] במהלך תפקידו כשר הוא חיזק את הביטחון ברחובות באמצעות יישום מחסומי משטרה, שמולינו טען שהיו הצלחה גדולה, כאשר המשטרה הצליחה לעצור חמישה עשר אלף פושעים שניסו לעזוב את פנמה.[11]
ב-9 במרץ 2012 הודיע מולינו על התפטרותו מתפקיד שר הממשל והצדק לאחר סכסוכים עם מנהל המשטרה הלאומית של פנמה גוסטבו פרס בנוגע להסדרת תקנון חדש עבור גופי הביטחון של המדינה.[12] עם זאת, ב-14 במרץ הוא חזר בו מהתפטרותו לאחר פיטוריו של פרס מתפקידו על ידי הנשיא מרטינלי.[13]
ביולי 2013 היה מולינו אחד האחראים לטיפול במשבר של הספינה הצפון-קוריאנית צ'ונג צ'ון גנג, שבה קובה הובילה חומרי מלחמה מוסתרים ב-250,000 שקי סוכר חום, אך נעצרה במים הפנמניים.[14] אנשי הצוות הצפון-קוריאנים נעצרו ושוחררו לאחר מכן והגורשו, בנוסף לקבלת קנס מרשות תעלת פנמה ולהחזקת חומרי המלחמה.[15]
בשנת 2015 מולינו נכלא באשמת ביצוע פשעים נגד המנהל הציבורי, אך בשנת 2016 בוטל משפטו בשל טעויות פרוצדורליות.[10]
מולינו היה מעורב בפוליטיקה מפלגתית והיה ממייסדי מפלגת הסולידריות שם שימש תחילה כסגן נשיא ולאחר מכן כנשיא. לאחר מכן שימש כסגן נשיא שני של מפלגת האיחוד הפטריוטי. הוא הצטרף למפלגת השינוי הדמוקרטי של מרטינלי בשנת 2011, אך עזב את המפלגה בשנת 2019. שלוש שנים לאחר מכן, הוא הצטרף למפלגה החדשה שהקים מרטינלי, "הגשמת מטרות".[3]
מועמדויות לנשיאות וסגן נשיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 במאי 2018 התמודד מולינו כמועמד לנשיאות מטעם מפלגת השינוי הדמוקרטי (CD), במטרה להחזיר את השליטה במפלגה למנהיג לשעבר מרטינלי, שהיה בסכסוך עם רומולו רוס, נשיא ה-CD החדש.[16] עם זאת, הוא הפסיד בפריימריז לרוס, ולאחר כמה חודשים של סירוב, הוא התייצב לצידו ותמך במועמדותו בבחירות 2019.[17] מולינו טען שהברית שלו נועדה להחזיר את הצמיחה, השגשוג והמשרות שהשיגה CD במהלך ממשלת מרטינלי, אותו גם תמך בחזרתו לארץ.[18] אולם, רוס סיים במקום השני בהפסד צמוד ללאורנטינו קורטיסו.[19]
מולינו היה מועמד לסגן הנשיא של מרטינלי בבחירות 2024. אך בהמשך מרטינלי נפסל מלהתמודד לאחר שנגזר עליו כמעט 11 שנות מאסר בגין הלבנת הון. כתוצאה מכך, מרטינלי, שהוביל בכל הסקרים לקראת הבחירות הביע תמיכתו במולינו ומפלגת "הגשמת מטרות" מינתה אותו.[2] לאחר התמיכה, 26% מהנשאלים אמרו כי יצביעו למולינו בבחירות, 16 נקודות יותר מאשר העוקבים המיידיים שלו, לפי סקר של חברת Mercado Planificado, שפורסם על ידי העיתון La Prensa.[2]
מולינו ניצח בבחירות עם 34.2% מהקולות.[20] הוא הביס סך של שבעה מועמדים אחרים, ביניהם יריבו הקרוב ביותר, ריקארדו לומבנה ממפלגת MOCA, שקיבל כ-24.6%. עם שיעור השתתפות של 77%, היו לבחירות אלו אחוזי ההשתתפות הגבוהים ביותר מאז סיום השלטון הצבאי והשבת הממשלה הדמוקרטית בשנת 1989.[21]
נשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מולינו הושבע לנשיא ב-1 ביולי 2024.[22] במהלך נאום ההשבעה שלו, הוא הבטיח את סופה של ההגירה הבלתי סדירה דרך פער דארין. הוא גם מתח ביקורת על הנשיא היוצא, לורנטינו קורטיזו, על כלכלתה הנחשלת של פנמה ועל החוב הציבורי הגבוה.[22]
מולינו הושבע לנשיא ב-1 ביולי 2024.[22] בנאום ההשבעה שלו, הוא הבטיח לשים קץ להגירה הלא סדירה דרך מעבר דאריין. הוא גם מתח ביקורת על הנשיא היוצא לאורנטינו קורטיסו על הכלכלה המדשדשת של פנמה והחוב הציבורי הגבוה.[22]
מולינו כינה את מסמכי פנמה שתיעדו הלבנת הון שחיתות והתחמקות ממסים, "מתיחה בינלאומית שנועדה לפגוע בתדמית ובתחרותיות של ארצנו".[23] הוא שיבח פסק דין של בית משפט פנמני אשר זיכה 26 נאשמים בחקירת שחיתות הקשורה למסמכי פנמה.[23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסה ראול מולינו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ JUAN ZAMORANO; MEGAN JANETSKY (5 במאי 2024). "Last-minute candidate José Raúl Mulino heads to victory in Panama presidential election". Atlanta Journal. ארכיון מ-6 במאי 2024. נבדק ב-6 במאי 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 AFP (12 במרץ 2024). "José Raúl Mulino Leads Panama's Presidential Race, Replacing Disqualified Martinelli". The Tico Times (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "José Raúl Mulino | Voto Informado 2024". voto2024.maga.dev. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chiricanos piden la libertad de José Raúl Mulino". Día a Día (בספרדית). ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Muere padre del ministro Mulino". www.critica.com.pa (בספרדית). 9 ביוני 2013. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Perfil: José Raúl Mulino Quintero". www.ecotvpanama.com (בספרדית). 12 באוגוסט 2018. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tiempo, Redacción El (28 באוקטובר 1993). "MURIÓ CANCILLER PANAMEÑO". El Tiempo (בספרדית). ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ministerio de Gobierno". Procuraduria General de la Nación (בספרדית). 24 בינואר 2021. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Su Excelencia José Raúl Mulino - TuPolitica.com" (בספרדית). 2 באוגוסט 2009. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "¿Quién es José Raúl Mulino, el sustituto del expresidente Martinelli en la campaña electoral de Panamá?". Voz de América (בספרדית). 20 במרץ 2024. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Policía Nacional seguirá aplicando el 'pele police' en las calles". RADIO PANAMÁ (בספרדית). 27 באוקטובר 2011. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Remy, HE Keo (5 בנובמבר 2018), "HE KEO REMY", Seeking Justice in Cambodia, MUP: 106–115, doi:10.2307/jj.5371959.12, ISBN 978-0-522-87330-6, אורכב מ-המקור ב-6 במאי 2024, נבדק ב-24 במרץ 2024
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Mulino no se irá y tampoco denunciará amenaza golpista". www.laestrella.com.pa (בספרדית). ארכיון מ-12 בפברואר 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lo que se sabe del barco norcoreano retenido en Panamá". BBC News Mundo (בספרדית). 16 ביולי 2013. ארכיון מ-12 בפברואר 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Panam\u00e1\/EFE (8 בפברואר 2014). "El Chong Chon Gang podrá zarpar de Panamá tras pago de multa". Panamá América (בספרדית). ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Si soy presidente el que manda soy yo; José Raúl Mulino". RADIO PANAMÁ (בספרדית). 31 במאי 2018. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Noticias, Redacción de TVN (7 באוגוסט 2018). "Mulino aceptará 'la voluntad de la mayoría' en caso de no salir victorioso en primarias". Tvn Panamá (בספרדית). ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "José Raúl Mulino y Rómulo Roux dejan sus diferencias a un lado y se unen por Cambio Democrático". Panamá América (בספרדית). 17 בינואר 2019. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cortizo declared winner in Panama president race". AP News (באנגלית). 6 במאי 2019. ארכיון מ-24 במרץ 2024. נבדק ב-24 במרץ 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mia Alberti; Juan Carlos Paz (6 במאי 2024). "Panama's Mulino declared 'unofficial' winner of presidential election". CNN (באנגלית). ארכיון מ-6 במאי 2024. נבדק ב-6 במאי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Morales, Claudya Carolina (12 במאי 2024). "¡Récord histórico! 77% del electorado votó en las elecciones del 5 de mayo". Tvn Panamá (בספרדית). נבדק ב-13 במאי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "José Raúl Mulino sworn in as Panama's new president, promises to stop migration through Darien Gap". AP News (באנגלית). 1 ביולי 2024. ארכיון מ-1 ביולי 2024. נבדק ב-1 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Panama's new president labels Panama Papers a 'hoax' as experts voice concerns about money laundering acquittals". ICIJ (באנגלית אמריקאית). 2024-07-03.
| בקרת זהויות |
|
|---|