חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל

חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 (בקיצור: חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל) הוא חוק הדומה במהותו לחוק ההסדרים, אך הדיון בו התקיים במנותק מחוק התקציב. החוק אושר בכנסת ב-29 במאי 2003. החוק כולל 17 פרקים, שמרביתם תיקונים עקיפים לחוקים אחרים, ומיעוטם חקיקה חדשה.

סעיף 1 לחוק מציג את מטרתו:

חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים, לבטל חוקים וכן לקבוע הוראות נוספות, במטרה לאפשר התייעלות מבנית ארוכת טווח של המגזר הציבורי, לבצע רפורמות בענפי המשק, להשיג את יעדי התקציב ולצמצם את הגירעון הממשלתי, ההוצאה הממשלתית והציבורית והחוב הלאומי, והכל במסגרת תוכנית להבראת כלכלת ישראל.

מהלך החקיקה

אף שמדובר בהצעת חוק גדולה מאוד, בת 172 סעיפים, הדיון בה בכנסת הסתיים תוך חודש. סיעות השמאל, שהתנגדו להצעה, העלו למעלה מ-8,000 הסתייגויות לה. כדי למנוע התארכות לא סבירה של ההצבעה, החליטה ועדת הכנסת על יישום שיטה שכונתה "שיטת האקורדיון", המאפשרת הצבעה אחת על הסתייגויות דומות.

במהלך ההצבעה לאישור החוק התרחשה פרשת ההצבעות הכפולות, שבה שניים מחברי הכנסת הצביעו במקום חבריהם שנעדרו מההצבעה.

מיום אישור החוק ועד אמצע 2016 תוקן החוק 18 פעמים.

חקיקה חדשה

היטל על העסקת עובדים זרים

בפרק י' לחוק הוטל היטל על העסקת עובדים זרים על מעסיקו של עובד זר, באחוז מסוים מהכנסתו החייבת של העובד הזר. בדברי ההסבר לחוק נאמר:

”עלות העסקת עובד זר נמוכה מעלות העסקת עובד ישראלי. כדי להקטין את התמריץ להעסיק עובד זר, מוצע לחייב כל מעסיק של עובד זר בהיטל בשיעור של 15% מסך כל הכנסת העבודה ששילם לעובד הזר”.

בקשת הממשלה להיטל בגובה 15% נתמלאה רק בחלקה והכנסת קבעה היטל בגובה 8%, אך בשנים שלאחר מכן עלה בהדרגה שיעור ההיטל, עד ל-20%.

הפחתת משכורתם של העובדים ונושאי המשרה בשירות הציבורי

בפרק ט"ו לחוק הופחתה משכורתם של העובדים ונושאי המשרה בשירות הציבורי למשך שנתיים, בתקופה יולי 2003 - יוני 2005.

תשלומי עובדים בפנסיה תקציבית

במגזר הציבורי (משרדי הממשלה, רשויות מקומיות ועוד) וכן בקרב גופים מתוקצבים וגופים נתמכים שונים נהוגה פנסיה תקציבית, שבמסגרתה העובד זכה לביטוח פנסיוני בלי שהשתתף במימון ביטוח זה (לעומת השתתפות בשיעור 5%–7% מהשכר בקרב עובדים שאינם נכללים בהסדר זה). בפרק ט"ז לחוק נקבע שמשכרם של עובדים ונושאי משרה המבוטחים בפנסיה תקציבית ינוכה אחוז מסוים למימון הפנסיה התקציבית: תחילה 1%, ומינואר 2005 - 2%.

תיקונים עקיפים

תיקונים עקיפים בחוק עוסקים בנושאים העיקריים הבאים:

• רשויות מקומיות (סעיפים 2–6): הסדרת הארנונה; איחוד רשויות מקומיות אחדות.
• משק החשמל (סעיף 7)
• תעריפי מים והיטלי הפקה (סעיפים 8–13)
• דחייה וביטול של חקיקה תקציבית (סעיפים 14–24)
• חברות ממשלתיות (סעיפים 25–26)
• תקשורת (סעיפים 27–31)
• מס הכנסה (סעיפים 32–40): הטלת מס הכנסה על זכייה בהימורים ובפעילות נושאת פרסים; צמצום הקלות המס שניתנו לתושבי יישובים מסוימים, והוצאת מאות יישובים מרשימת היישובים המזכים בהקלת מס, ובהם כל יישובי יש"ע ורבים מיישובי הנגב; הורדה הדרגתית של שיעורי מס הכנסה.
• מיסים עקיפים (סעיפים 41–43)
• חקלאות (סעיפים 49–57): איחוד מועצת הפירות, מועצת הירקות, מועצת צמחי הנוי והמועצה לשיווק פרי הדר למועצה אחת שתיקרא "מועצת הצמחים". נגד פרק זה הוגש בג"ץ ארגון מגדלי העופות בישראל, אך העתירה נדחתה.
• ביטוח לאומי: שלילת הזכות לביטוח אבטלה ממי שהוא בעל שליטה בחברת מעטים; צמצום קצבת הילדים; הצמדת גמלאות המוסד לביטוח לאומי למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע במשק.
• בריאות (סעיפים 69–72): חיוב של עקרות בית בדמי ביטוח בריאות, בסכום קבוע. החלטה זו ספגה ביקורת, ובסופו של דבר לא מומשה ובוטלה.
• הסדר קרנות הפנסיה הוותיקות (סעיפים 73–74)

קישורים חיצוניים

• חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, ה"ח הממשלה 25 מ-30 באפריל 2003