חיפוש הנשק ברמת הכובש
חיפוש הנשק ברמת הכובש נערך ב-16 בנובמבר 1943 על ידי משטרת המנדט, לאחר שעל גג אוטובוס נמצאו שני מקלעים ארוזים. בתגרה המונית שפרצה במהלך החיפוש עצרו הבריטים 35 איש ופצעו 14 אנשים, שאחד מהם מת מאוחר יותר מפצעיו.
חיפוש הנשק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בנובמבר 1943 נתגלו בבדיקה אקראית שערכו חיילים בריטים באוטובוס, שלושה תת-מקלעים ארוזים בשק על גג האוטובוס. איש מיושבי האוטובוס לא הודה כי הנשק שייך לו. חשדם של הבריטים נפל על שני צעירים, אורי אריאב ואלקנה גלי, שטענו שהם תושבי קיבוץ רמת הכובש (למעשה הם היו מפקדי מחלקת הפלמ"ח והנשק היה שלהם) והם נלקחו למעצר מנהלי בלטרון. הבריטים החליטו לערוך חיפוש בקיבוצם של השניים. בהסתמך על מידע שנתקבל מה'שי' העבירו הנשקים של הקיבוץ והפלמ"ח את הנשק הרב שהיה בסליקים מחצר הקיבוץ אל סליק אחר בבית הקברות בסמוך לפרדס. כעבור יומים הקיפו כוחות צבא ומשטרה את הקיבוץ. לפנות בוקר, ב-16 בנובמבר, הוקף הקיבוץ על ידי גדוד הודי ומעל ל-400 אנשי משטרה בעשרות כלי רכב התפרצו לקיבוץ ומעליו חג מטוס סיור. בראש מבצע החיפוש עמד ריימונד אוסוואלד קפראטה, מפקד משטרת מחוז השומרון. התואנה לעריכת החיפוש הייתה חשד להמצאם של עריקים פולנים מצבא אנדרס בקיבוץ, ואמנם להוכחת טענתם הביאו הבריטים כמה קצינים ואנשי משטרה צבאית פולנית "לשם זיהוי העריקים". לאחר שנוכחו הפולנים לדעת כי הובאו לקיבוץ באמתלת שווא, קמו וחמקו מן המקום.
הבריטים התרכזו במחנה האוהלים של מחלקת הפלמ"ח ועצרו את כל מי שהיה בסביבתו. כול גברי הקיבוץ רוכזו במכלאות מוקפות תיל בחצר הקיבוץ. במהלך החיפוש נגרם נזק רב למבנים ולרכוש. חברות הקיבוץ רגמו את הבריטים באבנים ובחפצים. בחיפוש לא נתגלה נשק, פרט למספר רימוני סרק. בשעת הצהריים הובילו הבריטים קבוצה בת 35 איש, ביניהם גם כמה מחברי הקיבוץ, שנעצרו במחנה הפלמ"ח, לעבר המכוניות. התחוללה מהומה רבתי בה רגמו חברות הקיבוץ את הבריטים באבנים ובחפצים והגברים ניסו לפרוץ מהמכלאות. במהלך התגרה ההמונית נפצעו 14 אנשים. אחד מהם, שמואל ווליניץ, נפגע ממכת אלה בראשו. לאחר שאושפז חסר הכרה במשך חמישה ימים נפטר בבית החולים הממשלתי בשכם. קבוצת העצירים נכלאה במשטרת שכם 3 ימים ולאחר מכן הם הובלו למחנה לטרון.
בעת האירוע הוזעקו כ-3,000 מחברי ארגון "ההגנה" בשרון לעזרת הקיבוץ והקיפו את הכוחות הבריטים הצרים על היישוב. כ-150 מהם הצליחו לפרוץ לחצר הקיבוץ. מפקדי "ההגנה" שקלו להפעיל גם כוח מזוין אולם ויתרו על כך בהיווכחם בעוצמת הכוח הבריטי.
תגובת הציבור בארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיפוש הנשק, שהיה אחד הגדולים בהיקפו עד כה, התקבל על ידי היישוב העברי בזעם. אף על פי שחיפושי נשק אלימים נערכו ב-7 באוגוסט 1941 בעין חרוד, ב-12 במאי 1942 בגבעת חיים וב-3 באוקטובר 1943 בקיבוץ חולדה, לא הובאו אירועים אלה לידיעת הציבור בגלל איסור הצנזורה הצבאית. ב-17 בנובמבר 1943 התכנסו כל עורכי העיתונים היהודים והחליטו כי כל העיתונים היהודים יפרסמו למחרת הודעה מפורטת ואחידה "על מעשה ההתעללות ביישוב העברי"[1] ברמת הכובש תוך התעלמות מהצנזורה. רק "פלסטיין פוסט" קבל הוראה להימנע מכך על מנת שיישאר עיתון יהודי אחד חופשי אם יחליטו הבריטים לסגור את כל העיתונים היהודים. ב-18 בנובמבר 1943 הופיעו כל העיתונים היהודים בהודעה בראש העיתונים ובה צוין כי "הרשות שלא ידעה להגן על רמת הכובש מעקירת מטעים, רצח, מארבים ומוקשים, באה עכשיו ללמד את רמת הכובש בקתות, אלות וביריות, שאינה רשאית להתגונן על נפשה".
הבריטים הגיבו בסגירת שני עיתונים - "דבר" ו"הבוקר", ולאות סולידריות הפסיקו גם יתר העיתונים היהודיים את הופעתם ל-11 ימים (מ-19 בנובמבר עד 29 בנובמבר).[2] עורך "פלסטיין פוסט" נתבע לפרסם את ה"הודעה הרשמית" של השלטונות הבריטים אך הוא סירב, כל עוד לא יותן לו לפרסם גם את הגרסה היהודית במלואה. הבריטים ניסו להוציא עיתון יומי בעברית בשם "חדשות היום" ובו גרסתם על המאורעות ברמת הכובש אבל היהודים החרימו את העיתון. בעלי הקיוסקים סירבו לקבל אותו ובכל מקום שאליו הגיעו הגליונות הם נשרפו על ידי הקהל.
למחרת החיפוש הגיעו לרמת הכובש אנשים רבים לאות הזדהות, ובהם בכירי היישוב כדוד בן-גוריון, גולדה מאירסון (מאיר) ומשה שרתוק (שרת).
ארונו של שמואל ווליניץ הובא לירושלים ומשה שרת הספידו בחצר בית המוסדות הלאומיים. משם הועבר לרמת הכובש ונקבר במעמד חבריו ונציגים רבים של הציבור היהודי, בהם יצחק טבנקין שאמר כי "שמואל נלקח פצוע מרמת הכובש בה חי ועבד ועליה הגן, וחזר לבסוף לאותה רמה, שבמותו ציווה עליה את החיים ביתר שאת ובכוח גבורתו ונאמנתו יתגדל ויתקדש שמו בישראל".[3] בזמן ההלוויה הוכרזה דומייה של שתי דקות בתל אביב. לזכרו של וולינץ ניטע יער רמת הכובש ליד מנרה, מכספי תרומות שנאספו מכל שדרות היישוב.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גרשון ריבלין (עורך), ימי רמה, תל אביב: הוצאת מערכות, תשכ"ד-1964.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעשה התעללות בישוב העברי - התנפלות המשטרה על רמת הכובש, דבר, 28 בנובמבר 1943
- ש. אנגל, 10 שנים לחיפוש הנשק במשק רמת הכובש, דבר, 23 בנובמבר 1953
- גד קרויזר, פרשת רמת-הכובש: 'יום חרדות לכולנו' – היבטים חדשים לפרשה ישנה, קתדרה 87, אפריל 1998, עמ' 162-131
- הפוסט "ווליניץ שמואל - חייו קופחו בידי שליחי השלטון בארץ", הבלוג "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850", עודד ישראלי, 30 באפריל 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מעשה התעללות בישוב העברי: התנפלות המשטרה על רמת־הכובש, הארץ, 18 בנובמבר 1943;
מעשה התעללות ביישוב העברי: התנפלות המשטרה על רמת־הכובש, הַבֹּקֶר, 18 בנובמבר 1943;
מעשה התעללות בישוב העברי: התנפלות המשטרה על רמת־הכובש, המשקיף, 18 בנובמבר 1943;
מעשה התעללות בישוב העברי: התנפלות המשטרה על רמת הכובש, הצופה, 18 בנובמבר 1943;
מעשה התעללות ביישוב העברי: התנפלות המשטרה על רמת־הכובש, משמר, 18 בנובמבר 1943 - ^ פרשת ימי האלם, הצופה, 30 בנובמבר 1943
- ^ אחרי מיטתו של שמואל וולינץ, דבר, 30 בנובמבר 1943
- ^ ניטע יער רמת הכובש במנרה, דבר, 17 במרץ 1944