חנו
האם התכוונתם ל...
חָנוֹ (בפיניקית: 𐤇𐤍𐤀;[1] ביוונית: Ἄννων, בלטינית: Hanno) הוא שמם של כמה אנשי-שם פיניקים וקרתגים (וכן ישראלים[2]). השם הוא קיצור נפוץ ביותר לשמות תאופוריים פוניים (כנענים או פיניקים מקרתחדשת) המתחילים ב"חנ־", כמו "חנבעל", "חנמלקרת", "חנמלכת" וכו'.[3]
- חנו הספן – מלך בקרתגו בין השנים 480-440 לפנה"ס. עמד בראש מסע חקר ימי סביב חופי צפון מערב אפריקה בסביבות 500 לפנה"ס.
- חנו הגדול – אציל קרתגי בן המאה ה-3 לפנה"ס.
- חנו (בן חניבעל) – מצביא קרתגי, שנטל חלק במלחמה הפונית הראשונה (264-241 לפנה"ס).
- חנו הזקן – מצביא קרתגי, שנלחם נגד הרומאים בקרב אקרגס (261 לפנה"ס). קרוב לוודאי שמדובר בחנון בן חניבעל הנזכר לעיל.
- חנו (218 לפנה"ס) – מצביא קרתגי, שהובס על ידי גנאיוס קורנליוס סקיפיו בקרב קיסה בהיספאניה.
- חנו (בן בומילקר) – אחד מקציניו המוכשרים ביותר של חניבעל במלחמה הפונית השנייה (202-218 לפנה"ס). השתתף בקרבות רבים על אדמת איטליה.
- חנון מלך עזה – מלך עזה שהשתתף במרד המס נגד תגלת פלאסר השלישי.
 | זהו דף פירושונים, שמטרתו להבחין בין ערכים שונים בעלי שם דומה.
|
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 129, מדובר בשם מקוצר נפוץ, ומבטאו, לפי התעתיקים הזרים, היה חנֹא; אך ביחסת גניטיב הוא בא כ-Hannonis. דברים דומים הביא המחבר גם בספרו: ספר הים, תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, 1948. עמ' 176.
- ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 185 – לפי חרסי שומרון
- ^ נחמן אביגד, חותמות מואביים ועמוניים חדשים במוזיאון ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י"ג, 1977, עמ' 108–110