חרולש

**חרולש**
**Grolsch**
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1615–הווה (כ־409 שנים)
חברת אם	SABMiller
מיקום המטה	אנסחדה
ענפי תעשייה	בישול בירה, תעשיית המשקאות
מוצרים עיקריים	De Klok, Kornuit, Grolsch Oud Bruin, בפסקה זו 5 רשומות נוספות שטרם תורגמו
	www.grolsch.com

חרולש (בהולנדית: Grolsch) היא מבשלת בירה הולנדית שהוקמה בשנת 1615 על ידי וילם נירפלט בעיירה חְרוּנְלוֹ (אנ'). השם חרולש הוא שם התואר של Grolle, השם העתיק של העיירה. חרולש היא מבשלת הבירה השנייה בגודלה בהולנד (אחרי הייניקן).^[1] סימן ההיכר של המותג הוא בקבוק הבירה המעוצב בעל הפקק לסגירה חוזרת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבשלת חרולש נוסדה בשנת 1615 בחרונלו. העיירה נקראה חְרוֹלֶה ומכאן מקור השם. המבשלה הוקמה על ידי וילם נירפלט. חתנו של נירפלט, פיטר סנפורד קויפר, היה מראשוני יצרני הבירות באזור טוונטה (אנ'), ומונה ב-1676 לראש הגילדה בחרולה. קויפר נפטר ב-1684 ויורשיו המשיכו בדרכו. מבשלת הבירה הייתה במרכז חרונלו, עד 1876. בשנה זו נבנתה המבשלה תחת השם "De klok" ("השעון") מחוץ לתעלות העיירה. בשנת 1895 קנה את המבשלה תיאו דה חְרוּן, צאצא למשפחת יצרני בירה מזייבנאר (אנ')

ב-1922 התמזגו מבשלת "השעון" מחרונלו עם מבשלת בירות מאנסחדה, תחילה תחת השם "מבשלת השעון אנסחדה-חרונלו", לאחר מכן "מבשלות חרולש" ולבסוף פשוט "חרולש".

לצורכי הקירור בחודשי הקיץ נהגו במשך עשרות שנים לחצוב קרח בחורף מתעלות העיירה ולאחסנו במרתפים מבודדים. הובלת הבירה נעשתה על ידי סוס ועגלה, כך שהטווח היה כארבעים קילומטרים. בסוף 1945 נקנו המשאיות הראשונות להובלה. עד 1950 נעשה שימוש גם ברכבות, עם קרונות קירור מיוחדים. ב-1946 החל היצוא, בין היתר, לסורינאם, לקורסאו, להודו ולסין, אך עקב עלייה בביקוש המקומי היצוא הופסק.

החל משנות ה-20 יוצר גם משקה קל בשם 'חרולי'. המפעל היה רווחי וצמח בהתמדה, אך נשרף ב-1972 וההנהלה החליטה שלא לבנותו מחדש.

חרולש נסחרה בבורסה בשנים 1984 עד 2008. חלק גדול מהמניות היה בבעלות משפחת דה חרון, שמאז 1968 הפכה את החברה ממבשלת בירה מקומית לחברה בינלאומית. בשנת 1995 קיבלה המבשלה את התואר "מלכותי" (Koninklijke Grolsch).

עד 2004, חרולש יוצרה בחרונלו ובאנסחדה. בשנת 2000 נפגע קשות המפעל באנסחדה באסון הזיקוקין בעיר. מאז 2004 הבירה מיוצרת במבשלה חדשה בשטח הרשות המקומית אנסחדה בכפר אוּסֵלו ושתי המבשלות הישנות נסגרו.

בנובמבר 2007 נרכשה חרולש על ידי חברת הבירות הבינלאומית SABMiller (אנ') תמורת 816 מיליון יורו או 48.25 יורו למניה.^[2] הצעה המחיר הייתה כ-84% מעל מחיר המניה. מאז 2009, המבשלה הייתה אחת מ-135 מבשלות הבירה של SABMiller.

בנובמבר 2015, הודיעה SABMiller על כוונתה למכור את חרולש לקראת רכישתה על ידי אנהאוזר-בוש אינבוו, קונצרן הבירה הגדול בעולם. באפריל 2016, נמכרה חרולש לחברת המשקאות היפנית אסאהי (אנ').^[3]

שוק בין לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבירה של חרולש זמינה ב-70 מדינות, אך השווקים בבריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד מהווים 78 אחוז מהמכירות הבינלאומיות של החברה.

עיצוב הבקבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרולש ידועה בעיצוב הבקבוק הייחודי, המאופיין בפקק לסגירה חוזרת, שנמצא בשימוש מאז 1897 הודות לתיאו דה חרון. גם לאחר מלחמת העולם השנייה כשפקק הכתר נהיה חלק מהעיצוב הסטנדרטי של בקבוקי בירה, דבקה חרולש בעקשנות בבקבוק המעוצב שלה. בקבוק של חרולש הוא בנפח של 0.45 ליטר, בערך שליש יותר מבקבוק בירה רגיל. בכל שנה מיוצרים כ-200 מיליון בקבוקים. הפקק הנסגר יוצר בעבר מפורצלן אך כיום מיוצר מסיבות כלכליות וסביבתיות מחומר פלסטי (פורצלן מקשה על מיחזור הזכוכית).

ב-1997, במלאת 100 שנה לבקבוק המעוצב, נחגג המאורע בשש בירות מיוחדות עם בקבוק מעוצב וכוס תואמת, שיצאו לשוק במהלך אותה שנה:

בחודש ינואר: קליקסטוס (Calixtus)
בחודש מרץ: הקאנון (Het Kanon, "התותח")
בחודש מאי: טויי זוואלואן (Twee Zwaluwen, "שתי סנוניות")
בחודש יולי: לודוייק XII‏ (Lodewijk XIII)‏
בחודש ספטמבר: פיקארדיין (Picardijn)
בחודש נובמבר: דֶה פירדֶה וָייזֶה (De Vierde Wijze, "האמגוש הרביעי")

בסוף השנה נערך משאל בו ניתן היה להצביע עבור הבירה הטעימה ביותר. הבירה שנבחרה הייתה "הקאנון" ומאז ניתן להשיגה תחת השם "קאנון" בבקבוקים רגילים ובפחיות.

לציון סיום חגיגות שנת ה-100 יצאה לשוק בירה מיוחדת נוספת בשם "פינאלה" (Finale) בנפח ליטר וחצי, אך הזכוכית של בקבוק המעוצב הייתה דקה מדי ("סכנת התפוצצות") והבירה יצאה לשוק רק ב-1998.