חריסטו לוקוב
 | |
| הגנרל חריסטו לוקוב | |
| לידה |
6 בינואר 1887 וארנה, נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| נרצח |
13 בפברואר 1943 (בגיל 56) סופיה, ממלכת בולגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי של סופיה  |
| מדינה |
בולגריה |
| השכלה |
האוניברסיטה הצבאית הלאומית ע"ש וסיל לבסקי |
| השתייכות |
צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1907–1938 (כ־31 שנים) |
| דרגה | גנרל לוטננט |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד בית הספר לארטילריה של צבא בולגריה, מפקד אוגדה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
צלב הברזל דרגה שנייה מטעם גרמניה הנאצית עיטור פור לה מריט הבולגרי | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
שר ההגנה הבולגרי מ-23 בנובמבר 1935 ועד 4 בינואר 1938 מנהיג הארגון איחוד הלגיונות הלאומיים של בולגריה | |
  | |
חְרִיסְטוֹ נִיקוֹלוֹב לוּקוֹב (בבולגרית: Христо Николов Луков; 6 בינואר 1887, וארנה, נסיכות בולגריה - 13 בפברואר 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה פוליטיקאי וגנרל בולגרי, אשר כיהן כשר ההגנה של הממלכה בין 1935 ל-1938. לוקוב עמד בראש הארגון הלאומני והאנטישמי איחוד הלגיונות הלאומיים של בולגריה וקיים קשרים הדוקים עם המפלגה הנאצית בגרמניה. ב-1943 נורה למוות בפתח ביתו בסופיה על ידי חברי קבוצת מחתרת קומוניסטית וביניהם הפרטיזנית היהודייה ויולטה יעקבה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חריסטו לוקוב נולד בווארנה. בהמשך עבר לסופיה ובה סיים את האקדמיה הצבאית הבולגרית. ב-1907 התגייס לצבא והוצב בגדוד ארטילריה. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה ולאחריה נותר בשורות הצבא למרות צמצומו המשמעותי ומונה למפקד רגימנט רגלים. בהמשך, מונה למפקד בית הספר לארטילריה של הצבא הבולגרי ובין 1934 ל-1935 פיקד על אוגדת רגלים.
הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 בנובמבר 1935 מונה לשר ההגנה בממשלתו של גאורגי קיוסאיבנוב. במקביל עמד בראש הארגון הלאומני "איחוד הלגיונות הלאומיים של בולגריה", שחבריו כונו "הלגיונרים". לוקוב תמך ברעיונותיה של התנועה הנאצית וקיים קשרים אישיים עם ראשיה. בהמשך, נקט מדיניות עצמאית ונהג לדווח לראשי השלטון בגרמניה הנאצית ולקבל מהם הנחיות. פעילות זו הייתה לצנינים בעיניו של המלך בוריס השלישי. בינואר 1938, בלחצו של המלך בוריס השלישי, סיים לוקוב את תפקידו כשר ההגנה של בולגריה, הועלה לדרגת גנרל לויטננט ושוחרר מהצבא. הוא המשיך לעמוד בראש תנועת "הלגיונרים" ולקיים קשרים נרחבים עם ראשי התנועה הנאצית בגרמניה. הוא תמך בחוק להגנת האומה ובצעדים הנלווים אליו, שכללו רדיפות יהודים והחרמת רכושם. ב-1942, במהלך ביקור בברלין, התלונן המלך בוריס השלישי אצל שר החוץ הגרמני יואכים ריבנטרופ על כך שגרמניה הנאצית חותרת תחת משטרו באמצעות הגנרל לוקוב. ריבנטרופ הורה לקיים חקירה ובמהלכה הוברר כי הגנרל לוקוב מדווח ישירות לחוגי ממשל גרמניים ובכללם להרמן גרינג. בעקבות החקירה הורה ריבנטרופ להפסיק את הקשרים הישירים עם הגנרל לוקוב.[1]
רציחתו והתגובות לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בפברואר 1943 נורה חריסטו לוקוב בפתח ביתו על ידי חברי תא מחתרתי של המפלגה הקומוניסטית אשר ארבו לו במקום, ומת מפצעיו. בין המתנקשים הייתה הפרטיזנית היהודייה ויולטה יעקבה. הרצח עורר תגובות קשות בקרב חוגי הימין הקיצוני בבולגריה, שאף הטילו אחריות לרצח על חצר המלוכה.[1] ראש הממשלה בוגדאן פילוב ציין בתקשורת כי ברצח השתתפו "מספר צעירים יהודים". בהמשך, השתמש ברצח כאמתלה להגברת התעמולה נגד יהודי בולגריה.[2] ב-17 בפברואר כתב ראש הממשלה פילוב למלך בוריס השלישי, כי על בולגריה לנצל את הרצח להחמרת הצעדים הננקטים נגד היהודים והקומוניסטים וכי הוא מאמין כי גרמניה תעניק תמיכה מלאה לממשלה שתדע להתמודד ולפתור את הבעיה היהודית והקומוניסטית.[3] פילוב הורה לשר הפנים פטר גברובסקי לשתף פעולה עם "הלגיונרים" בנקיטת צעדים נגד "היהודים והקומוניסטים".[1] שגריר גרמניה בבולגריה אדולף היינץ בֶּקֶרְלֶה ציין כי מדובר באבידה קשה לגרמניה.[4]
חריסטו לוקוב נקבר בסופיה, ובהלווייתו נכחו המלך בוריס השלישי, ראש הכנסייה של בולגריה המטרופוליט קיריל, שרים וחברי פרלמנט. בנרטיב ההיסטורי הבולגרי נותר חריסטו לוקוב דמות השנויה במחלוקת. הוא נערץ על ידי חוגי הימין הקיצוני בבולגריה[5] אך נותר מוקצה על ידי מרבית הקשת הפוליטית וחוגי הממשל. מ-2003 נוהגים נאו-נאצים ואנשי הימין הקיצוני לקיים מצעד לפידים לילי בסופיה, לציון יום השנה למותו של הגנרל לוקוב. המצעד מתקיים בכל שנה למרות התנגדות הרשות המקומית. גם ב-2019 חרף צו מפורש של עיריית סופיה האוסר על קיומו, התיר בית המשפט הבולגרי, בעקבות עתירה שהוגשה אליו, למאות נאו-נאצים לקיים את המצעד ברחובותיה הראשיים של בירת המדינה, וזאת בשם חופש הביטוי. על מנת להיאבק בתופעה, יזמה עיריית סופיה בשיתוף עם הקונגרס היהודי העולמי ביום השנה להצלת יהדות בולגריה, "מצעד סובלנות" ובו השתתפו שרת החוץ של בולגריה וראשי הקהילה היהודית כשהם אוחזים ידיים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חריסטו לוקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 70-69.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, חלק ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, עמוד 181.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 841.
- ^ הגנרל חריסטו לוקוב, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-21 בפברואר 2014.
- ^ Neo-Nazis march in support of anti-Semitic WWII Bulgarian general, באתר הג'רוזלם פוסט (באנגלית).