טבוריתיים

טבוריתיים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	בקעצוראים
משפחה:	טבוריתיים
שם מדעי
	Crassulaceae; ‏סיינט-הילייר, 1805

טַבּוּרִיתִיִּים (שם מדעי: Crassulaceae) היא משפחה מסדרת הבקעצוראים (Saxifragales) ששויכה בעבר לסדרת הוורדנאים. המשפחה כוללת 67 סוגים ומקיפה עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בני שיח ושיחים שעליהם בשרניים ואוגרי מים (סוקולנטים). תפוצת המשפחה רחבה באזורים ממוזגים וטרופיים, במיוחד במחוזות הרריים, ומצומצמת מאוד בדרום אמריקה ובאוסטרליה. מינים רבים של המשפחה נפוצים באזורים צחיחים ובין סדקים במחשופי סלעים קשים בזכות שלוש תכונות: יכולת אגירת מים בעלים ובגבעולים, שכבות אפידרמיס וקוטיקולה עבות, ומניעת אובדן מים (סגירת הפיוניות ביום) בתהליך הטמעה ייחודי המכונה CAM. בישראל גדלים 15 מיני בר מ-5 סוגים שונים, ומספר מינים זרים הוכנסו כצמחי נוי בעיקר כצמחי בית.

מאפיינים

העלים על פי רוב בשרניים, פשוטים, תמימים, מסורגים, לעיתים נדירות נגדיים ולפעמים מסודרים בשוֹשֶנֶת (rosette) צפופה בתחתית הגבעול. הלוואים נעדרים. העלים על פי רוב יושבים ולעיתים רחוקות הם בעלי פטוטרת ארוכה (טבורית).

התפרחת על פי רוב היא תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת שנישאת בראשי הגבעולים או בחיק העלים או תפרחת אשכול או דמוית-שיבולת, או פרחים בודדים בחיקי העלים.

הפרחים נכונים, בעלי שחלה עלית, דו-מיניים, והעטיף כפול עם צינור פרח משתייר (בפרי). על פי רוב מספר עלי הגביע ועלי הכותרת 4 או 5 לעיתים רחוקות פחות או יותר מכך. מספר האבקנים כמספר עלי הכותרת או כפול ממנו. אם הוא כפול אז האבקנים מסודרים בשני דּוּרִים. העלים מופרדים או מאוחים בבסיסיהם או מאוחים לצינור. עלי השחלה כמספר עלי הכותרת, מכל עלה שחלה עולה עמוד עלי. הצופנים דמויי קשקשים מצויים בבסיס עלי השחלה ונותנים צוף רב וזמין. המאביקים בדרך כלל זבובים. הפרי הוא דּוּרִים של מפוחיות.

המשפחה מאופיינת במסלול הטמעה ייחודי - CAM (Crassulacean acid metabolism) - המותאם לחיסכון במים. שם המסלול נקרא על שם משפחת הטבוריתיים בשפה האנגלית Crassulaceae.

תפוצה עולמית

משפחת הטבוריתיים כוללת 46 סוגים וכ-1,500 מינים הצומחים בדרום אפריקה, במרכז אסיה, באגן הים התיכון וכן במקסיקו. התפוצה רחבה באזורים ממוזגים וטרופיים, במיוחד במחוזות הרריים, ונדירה בדרום אמריקה ובאוסטרליהו^[1].

מספר צמחים בני משפחת הטבוריתיים נפוצים גם כצמחי נוי בישראל ושאר העולם.

מיני הבר בישראל

בצמחיית ארץ ישראל משפחת הטבוריתיים מיוצגת בחמישה עשר מיני בר מחמישה סוגים: צורית (Sedum), טבורית (Umbilicus), קרסולה (Crassula), שושנתית (Rosularia), זערורית (Telmissa).

לסוג צורית 392 מינים מתוכם 7 נציגים בצמחיית הבר בישראל שאין עליהם מחלוקת.
לסוג טבורית 12 מינים מתוכם נציג בר אחד בארץ.
- טַבּוּרִית נְטוּיָה (Umbilicus intermedius) - עשב רב-שנתי, זקוף, גובהו עד 30 ס"מ, גאופיט בעל פקעת, העלים בשרניים, העלים התחתונים בשושנת, עגולים ודמויי תריס (הפטוטרת ארוכה יוצאת מטבור הטרף). התפרחת לא מסועפת דמוית שיבולת. הפרחים ירוקים בתחילה ומאדימים בהמשך. הפריחה בחודשים מרץ עד יוני. הוא גדל בגדרות ובמחשופים של סלעים קשים, בעיקר במפנים הצפוניים. הוא צומח באזורים הים-תיכוניים, בחרמון, בערבות, במדבריות, ובתות הספר. הוא נפוץ: בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, בגלבוע, בחוף הכרמל ובהרי יהודה; מצוי בגולן, בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן, בשרון, בשומרון, במדבר שומרון, בערבות הירדן, בשפלה, במדבר יהודה, בהר הנגב, בגלעד, בעמון, במואב ובאדום; נדיר בדרום הנגב; נדיר מאוד: בחרמון, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, במישור החוף הדרומי, בבקעת ים המלח ובצפון הנגב^[2]^[3].
לסוג זערורית נציג בר אחד בארץ:
- זַעֲרוּרִית קְטַנַּת-פְּרִי (Telmissa microcarpa) - עשב חד-שנתי זעיר שגובהו 3 ס"מ. מין יחיד בסוגו בארץ ישראל ובעבר שויך לסוג צורית. חשוב לציין שלא הסוג Telmissa ולא המין נמצא ברשימת הסוגים באתר WFO (2022)^[4]. הוא דומה למיני צורית ושונה מהם בגביע שמעורה בגבעול. הגבעולים אדומים, העלים מסורגים, ללא לוואים. העלה בשרני דמוי גליל מאורך וקהה בקצוות צבעו ירוק ובהמשך מאדים ובקצהו כתם אדום. הפרחים לבנים זעירים, דו-מיניים, מספר עלי הכותרת, עלי הגביע והאבקנים על פי רוב 4 לפעמים 3 או 5. הפריחה בחודשים ינואר עד אפריל. הוא גדל במחשופים של סלעים קשים, בקרקע רדודה מאוד על משטחי סלע, בערבות, בבתות הספר, ובאזורים ים-תיכוניים. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון. הוא נפוץ בחוף הכרמל ובגלעד; מצוי בגליל העליון, הגליל התחתון, בקעת כנרות, הכרמל, עמק יזרעאל, מדבר שומרון, ערבות הירדן, השפלה, הרי יהודה ובמדבר יהודה; נדיר בגולן, בשרון ובשומרון; נדיר מאוד בגלבוע, חוף הגליל, עמק עכו, צפון הנגב, הר הנגב, מישור החוף הדרומי.
לסוג קרסולה 219 מינים מתוכם 2 נציגים הגדלים בר בישראל ובין מיני צמחי הנוי מוכרת קרסולה סגלגלה.
- קְרָסוּלָה מְכֻנֶּפֶת (Crassula alata) - עשב חד-שנתי קטן, שאינו שכיח בארץ, גובהו 5 עד 10 ס"מ. העלים נגדיים מאוחים בבסיסיהם וללא לוואים, קצת בשרניים, גליליים, מחודדים ולעיתים מסתיימים בזיף. העלים עם נטייה לאדום. פני העלה מעוטרים במעין גבישים מנצנצים. הגבעול נוטה לאדום והוא מסתעף מבסיסו בלבד ולאורך הענף קיימים חריץ. תפרחות עשויות צברי פרחים שעוקציהם קצרים. הפרחים לבנים, זעירים דו-מיניים, חיקיים, עלי הגביע מחודדים בראשם. הפריחה בינואר עד מאי. הוא צומח בקבוצות צפופות במחשופים של סלעים קשים, בגומות בסלעים, בצל סלעים או בצל שיחים או עצים. הוא צומח באזור ים תיכוני, בערבות, במדבריות ובבתות הספר. הוא נפוץ בחוף הכרמל; מצוי בקעת חולה, בקעת כנרות, הכרמל, עמק יזרעאל, מדבר שומרון, ערבות הירדן, השפלה, מדבר יהודה, בקעת ים המלח, צפון הנגב; מדיר השרון, מישור החוף הדרומי, הרי יהודה, מערב הנגב, הר הנגב; נדיר מאוד הגולן, הגליל התחתון, בקעת בית שאן, דרום הנגב.
- קְרָסוּלַת הַשְּׁלוּלִית (Crassula vaillantii) - עשב חד-שנתי קטן, גובהו 2 עד 10 ס"מ. העלים נגדיים, חסרי פטוטרת ומאוחים בבסיסם. העלים בשרניים מעט וגליליים וראשם קהה. הפריחה פברואר עד אפריל. התפרחת דו-בדית - הציר הראשי מסתיים בפרח וזוג סעיפים צדדיים ממשיך את הצמיחה ונושא פרחים נוספים. הפרחים לבנים, זעירים, דו-מיניים, חיקיים, נישאים על עוקץ ארוך יחסי לעלים. מספר עלי הכותרת, עלי הגביע והאבקנים הוא 4. עלי הגביע קהים בראשם. הוא גדל בגושים קטנים וצפופים בקרקעית שלוליות חורף עם התייבשותן ומשגשג בקרקע בוץ. הוא צומח באזורים ים תיכוניים ובבתות הספר. הוא נפוץ בגלבוע; נדיר בגליל העליון; נדיר מאוד בגולן, בעמק עכו, בחוף הכרמל, במשור החוף הדרומי, בשפלה, בהרי יהודה, במדבר יהודה ובצפון הנגב. הצמח נמצא והוגדר בישראל בשנת 1988 ונפוץ באגן גן הים התיכון.
לסוג שושנתית 12 מינים מתוכם 2 נציגים בארץ.
- שׁוֹשַׁנְתִּית הַלְּבָנוֹן (Rosularia libanotica) – עשב רב-שנתי, העלים בשרניים, תמימים, ללא לוואים, מסורגים וערוכים בשושנת צפופה בבסיסו. העלים ארוכים 6 עד 10 ס"מ. הפרחים דמויי פעמון ורודים, דו-מיניים, הפרחים ערוכים על 6 עד 10 סעיפים קצרים בראש עמוד התפרחת (מכבד מסועף). הכותרת צינורית מאוחת עלים ועם 5 אונות שלאורכן קווים ורודים עדינים. אורך האונות כאורך הצינור. מספר האבקנים 10, כפול מעלי הכותרת או עלי הגביע. הפריחה בחודשים מרץ עד יוני. בית גידלו במחשופי סלעים, בין סדקים באזורים ים תיכוניים והחרמון. הוא נפוץ בחרמון, מצוי בגליל העליון, נדיר בגליל התחתון ונדיר מאוד בגולן ובכרמל.
- שׁוֹשַׁנְתִּית מְסֻרְטֶטֶת (Rosularia lineata) – עשב רב-שנתי, עליו בשרניים מאוד, באורך 3 ס"מ, תמימים, ללא לוואים, מסורגים וערוכים בשושנת צפופה בבסיסו. הפרחים דמויי פעמון ורודים, דו-מיניים, הפרחים יושבים על 2 או 3 סעיפים בראש עמוד התפרחת. הכותרת היא צינורית מאוחת עלים, עם 5 אונות שלאורכן קווים ורודים עדינים. אורך האונות כמחצית מאורך הצינור. מספר האבקנים 10 כפול מעלי הכותרת או עלי הגביע. הפריחה בחודשים מרץ ואפריל. מקום גידולו במחשופים של סלעים קשים בין סדקים בערבות, במדבריות, בתות הספר ובאזורים ים-תיכוניים. הוא מצוי בגליל העליון ובבקעת כנרות; נדיר בגולן ובגליל התחתון; נדיר מאוד בבקעת חולה, בכרמל, בעמק יזרעאל, בשומרון, בערבות הירדן, במדבר יהודה, בהר הנגב ובדרום הנגב.