צורית (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןצורית
Sedum hispanicum 1.jpg
צורית ספרדית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: בקעצוראים
משפחה: טבוריתיים
סוג: צורית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Sedum
ליניאוס, 1753

צוּרִית (שם מדעי: .Sedum L) הוא הסוג הגדול במשפחת הטבוריתיים. בסוג תוארו כ-600 מינים[1] וכיום 392 מינים[2]. הצורית הוא צמח בשרני אשר ניתן למצוא בעיקר באזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני, אך מינים מסוג זה חודרים גם אל חצי הכדור הדרומי באפריקה ואמריקה הדרומית. צורת הצומח נעה בין חד-שנתיים לשיחים. לפרחים בדרך כלל יש חמישה עלי כותרת, (למעט בצורית ספרדית שלה שישה עלי כותרת) ולרוב פי שניים אבקנים מעלי כותרת. מינים מסוג זה נפוצים בעולם ובארץ כצמחי גינון וחלקם משמשים כצמחי מאכל באסיה ובמזרח אירופה.

בארץ ישראל 9 [7] מינים נפוצים לאורך האזור ההררי מהר הנגב ועד החרמון. כולם צמחים ים-תיכוניים, חוץ משלושה שהם גם אירו-סיבירי: צורית ספרדית, צורית בלוטית וצורית דקת-עלים. כולם גדלים בבתי גידול טבעיים, מלבד צורית בלוטית, שגדלה גם בבתי גידול מופרעים, בקרבת בני אדם. רוב המינים הם חד-שנתיים למעט צורית גבוה וצורית יוונית שהם בני-שיח, וצורית דקת עלים שהיא עשב רב-שנתי. לכולם עלים דמוי-גליל חוץ משלושה: צורית חופית, צורית אשורית וצורית דקת-עלים.

מיני הבר בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסוג צורית 392 מינים מתוכם 7 נציגים בצמחיית הבר בישראל שאין עליהם מחלוקת.

  1. צוּרִית אֲדֻמָּה (Sedum laconicum) – עשב חד-שנתי קטן מאוד, גובהו על פי רוב פחות מ-3 ס"מ לעיתים עד 6 ס”מ, וקרח בכל אבריו. העלים בשרניים, מסורגים ללא לוואים, דמויי גליל קצר, מעוגלים בקצוות ושטוחים מעט, ירוקים או מאדימים. הפרחים זעירים. עלי הכותרת והגביע 4 או 5, אורך עלי הכותרת פי 2 מעלי הגביע וצבעם לבן עד אדמדם עם עורק כהה מבחוץ לאורך קו האמצע. מספר האבקנים כמספר עלי הכותרת. צורת הפרי כוכב מחומש עם קרניים חרוטיות מחודדות וצבעו אדום חזק. הצמח גדל בשקעים לחים, בסדקי סלעים ובקרקע רדודה מאוד על סלעי גיר קשים בחבל הים-תיכוני בערבות ובבתות הספר. הוא נפוץ בגלבוע; מצוי בגליל העליון, בבקעת כנרות, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר בגולן, במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר מאוד בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בחוף הכרמל, במדבר שומרון ובאדום.
  2. צוּרִית אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִית (Sedum palaestinum) – עשב חד-שנתי, ים-תיכוני, נדיר ואנדמי לישראל וללבנון, גובהו גדול מ-2.5 ס"מ. עלי הכותרת בגוון צהוב מסתיימים בחוד מאורך ואורכם גדול פי 6 מעלי הגביע. הפריחה בחודשים מרץ ואפריל. נדיר בגליל העליון, בגליל התחתון, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר מאוד בבקעת כנרות, בגלבוע, בחוף הגליל, בחוף הכרמל, בשרון, בחוף הים הדרומי. מדובר במין שהדעות חלוקות עליו והוא לא במניין 392 המינים של הצורית באתר WFO (2022)[3]. הניסיונות לאתר אותו בישראל עלו בתוהו. ייתכן והוא הוגדר בעבר כמין נפרד וכיום משייכים אותו לצורית בלוטית או לצורית חיוורת. מאידך, הוא מסווג ברשימת המינים בסכנת הכחדה בספר האדום של הצמחים בישראל[4].
  3. צוּרִית אַשּׁוּרִית (Sedum assyriacum) - עשב חד-שנתי קטן בגובה של עד 8 ס”מ, קרח בכל אבריו. העלים ירוקים או צהבהבים, בשרניים, דמויי נקניקיה משוטחת מעט, החפים המלווים את הפרחים דמויי עלים. לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי הכותרת, בעלי גוון צהוב חזק וארוכים מעלי הגביע פי 5 או יותר, 10 אבקנים קרחים. הפרי קטן בעל 5 מפוחיות זקופות. צורית אשורית התגלתה לראשונה ברמת הגולן ב-2017, והוגדר על ידי ד"ר בן-נתן כצורית אשורית ב-2019. מדובר במין שהדעות חלוקות עליו והוא לא במניין 392 המינים של הצורית[5]. הפריחה בין מרץ למאי. הוא גדל והיא גדלה בשקעים מוצפים באדמות בזלת באתרים ספורים בדרום רמת הגולן.
  4. צוּרִית בַּלּוּטִית (Sedum rubens) - עשב חד-שנתי קטן ונדיר, גובהו 6 עד 10 ס”מ, רוב איבריו מכוסים שערות בלוטיות. העלים מסורגים, ללא לוואים, בשרניים, דמויי גליל קצר, מעוגלים בקצוות ושטוחים מעט, ירוקים או מאדימים. העלים התחתונים ערוכים בצפיפות, העליונים במרווח והעליונים יותר מלווים את הפרחים כעין חפים. עלי הכותרת 5, לבנבנים עד סגולים-ורדרדים עם עורק כהה בצד העליון לאורך קו האמצע. עלי הכותרת ארוכים מעלי הגביע פי 5 או יותר. האבקנים כמספר עלי הכותרת. הפריחה בחודשים מרץ עד מאי. הוא גדל בין סדקים במחשופים סלעים קשים בחבל הים-תיכוני, בערבות, במדבריות, בבתות הספר ובחרמון. הוא נפוץ בחרמון, בחוף הכרמל, בשפלה, ובהרי יהודה; מצוי בגולן, בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, עמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, במדבר שומרון, במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר במישור החוף הדרומי, בשומרון ובערבות הירדן; נדיר מאוד בבקעת חולה, בגלבוע, בשרון, בבקעת ים המלח, בדרום הנגב ובמואב. יש המאחדים מין זה עם המין צורית חיוורת.
  5. צוּרִית גְּבוֹהָה (Sedum sediforme) – בן-שיח זקוף, מעוצה בבסיסו וגובהו 10 עד 60 ס"מ. הענפים התחתונים קצרים ורבים, הענפים העליונים ארוכים. העלים מסורגים ללא לוואים, בשרניים, גליליים, נעשים צרים כלפי בסיסם, מתחדדים בראשם ושטוחים בצדם העליון, אורכם מגיע עד ל-2.5 ס"מ, רוחבם 2 עד 5 מ"מ ועוביים כ-2 מ"מ. העלים צפופים על הענפים התחתונים מעטים ודלילים בעליונים. הפרחים הקטנים והצהבהבים (1.5 מ"מ) נישאים על תפרחת סוכך רחב. לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת ומספר האבקנים כפול ממספר עלי הכותרת. הפריחה הצהובה בתחילת הקיץ, בחודשים מאי עד יולי, ובית גידולו סדקים במחשופים של סלעים קשים בחבל הים-תיכוני. הוא נפוץ בחוף הכרמל; מצוי בכרמל ובהרי יהודה, נדיר בגליל העליון, בגליל התחתון, בשומרון ובשפלה; נדיר מאוד בגלבוע, בחוף הגליל ובגלעד. הוא נפוץ כצמח-נוי.
  6. צוּרִית דַּקַּת-עָלִים, לשעבר צורית לופתת  (Sedum amplexicaule) - עשב רב-שנתי, בשרני, שרוע, גובהו 5 ס"מ, מכה שורשים מענפיו הבשרניים. העלים אדמדמים כמו הגבעולים, משתיירים כל השנה, מסורגים ללא לוואים, בשרניים, גליליים, מחודדים כמחט ורחבים בבסיסם (מכאן שמו), רעופים ולופתים את הגבעול בשפתם הקרומית. הפרח צהוב, דמוי כוכב, ולו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת ומספר האבקנים כפול ממספר עלי הכותרת. היא גדלה בישראל רק בחרמון, במדרונות אבניים, ברום שמעל ל-1,300 מ'. הפריחה הצהובה עם הפשרת השלג, בין אפריל ליוני.
  7. צוּרִית חוֹפִית (Sedum litoreum) - עשב חד-שנתי קטן, נדיר ובסכנת הכחדה, גובהו עד 10 ס”מ וקירח בכל אבריו. העלים בשרניים, לרוב ירוקים לעיתים אדמדמים. העלים התחתונים של הצמחים הצעירים יוצרים שושנת עלים. העלים צרים בבסיסיהם ורחבים ומעוגלים בראשיהם. מספר עלי הכותרת 5 לעיתים 4, צהובים ובוהקים והופכים לבנבנים כשהפרח נובל, והם שווים באורכם לעלי הגביע או ארוכים מהם עד פי 2. מספר האבקנים 5 עד 10. הפריחה הצהובה בחודשים אפריל מאי. המין נמצא בשני בתי גידול מאוד שונים בארץ: בחוף הגליל על רצועת הכורכר הקרובה לים ועל חולות מיוצבים בצל שיחים, ובין סדקים במחשופים של סלעי גיר באזורים ההרריים של החבל הים-תיכוני וחגורת הספר. צורה המאופיינת בפרחים גדולים מעט יותר. הוא מצוי בחוף הגליל; נדיר מאוד בגלבוע, בחוף הכרמל, בשרון ובהרי יהודה. המין נכלל ברשימת המינים על סף-איום בספר האדום של הצמחים בישראל[6].
  8. צוּרִית חִוֶּרֶת (Sedum pallidum) - עשב חד-שנתי בעל פרחים לבנים-ורודים שהוגדר בארץ כמין בפני עצמו, הבוטנאים בישראל משייכים את הצורית החיוורת עם צורית בלוטית. אם כי, הוא נכלל באתר WFO (2022) כמין בפני עצמו ונכלל במניין 392 המינים של הצורית[7].
  9. צוּרִית יְוָנִית (Sedum laconicum) – בן-שיח זקוף ונדיר מאוד. גבעוליו מסתעפים מן הבסיס כמנורה תלת-ממדית, והם נושאים עלים כל השנה וחלקם אינם נושאים פרחים. העלים מסורגים ללא לוואים, בשרניים, גליליים, קצרים וראשם קהה. לפרח הצהוב 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת פרושים, ו-10 אבקנים. הפריחה הצהבהבה בין מאי ליולי. הצמח צורית חיוורת גדל בגומות קרקע במחשופים של סלעים קשים בגליל העליון ובחרמון. התפוצה העולמית משתרעת בארצות השוכנות במזרחו של הים התיכון.
  10. צוּרִית סְפָרַדִּית (Sedum hispanicum) - עשב חד-שנתי קטן, גובהו עד 10 ס”מ, על פי רוב קירח, לעיתים רחוקות הגבעול, השחלה, עלי הגביע וצדם האחורי של עלי הכותרת מכוסים שערות בלוטיות דלילות. העלים מסורגים ללא לוואים, בשרניים, גליליים, קצרים והקצוות קהים, צבעם ירוק או אדמדם. העלים העליונים מלווים את הפרחים כחפים. לפרח 5 עלי גביע קצרים; 5 עד 9 עלי כותרת לבנים, שארוכים פי 5 מעלי הגביע ומנוקדים מבחוץ באדום עם עורק אדמדם לאורך קו האמצע, וכן 15 אבקנים בולטים עם מאבקים אדומים-חומים. הפריחה הצהובה בחודשים מרץ עד מאי. הוא גדל בארץ בין סדקים, וכיסי קרקע רדודה במחשופים של סלעים בחבל הים-תיכוני ובבתות ספר, ואף בהר הנגב ובמדבר יהודה. הוא נפוץ בבקעת כנרות; מצוי בבקעת חולה, בגליל העליון, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בערבות הירדן בשפלה; נדיר בגולן, בגליל התחתון, בשומרון, במדבר שומרון, בהרי יהודה ובמדבר יהודה; נדיר מאוד בכרמל, בבקעת בית שאן, בגלבוע, בעמק עכו, בשרון, במישור החוף הדרומי. קל לזהות מין זה בשטח מכיוון שהוא המין החד-שנתי היחיד בארץ שלו יותר משישה עלי כותרת.

צמחי התרבות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד צמחי הבר הגדלים בבתי גידול טבעיים, הוכנסו צמחים זרים מסוג צורית כצמחי בית ומסלעות ואלו הם:

  1. צוּרִית לְבָנָה (Sedum album) - צמח רב-שנתי, זוחל, העלים מסורגים דמויי-גליל. התפרחות שנושאות פרחים לבנים, מתנשאות לכדי 20 ס"מ. המוצא מאגן הים התיכון ומקדמת אסיה.
  2. צוּרִית מוֹרְגָּן (Sedum morganianum E.Walther) - צמח רב-שנתי, העלים מסורגים דמויי-גליל. הענפים מסועפים בבסיסם ושרועים, התפרחות דמויות סוכך בקצות הגבעולים ונושאות פרחים ורודים כהים. המוצא ממקסיקו.
  3. צוּרִית מֶקְסִיקָנִית (Sedum stahlii Solms) - צמח רב שנתי, שעיר, הגבעולים משתרכים וקצותיהם מזדקפים עד 35 ס"מ. הפרחים יושבים וצבעם צהוב. המוצא ממקסיקו.
  4. צוּרִית מַאֲדִימָה (Sedum rubrotinctum) - צמח רב שנתי, קירח, העלים מסורגים, דחוסים, ודמויי-גליל בצורת-אלה. התפרחות על קצות הגבעולים נושאות פרחים צהובים.
  5. צוּרִית עָבַת-עָלִים (Sedum pachyphyllum Rose) - צמח רב שנתי, קירח, העלים מסורגים, דלילים ודמויי-גליל ובצורת אלה. התפרחות חיקיות ושטוחות נושאות פרחים צהובים. המוצא ממקסיקו הדרומית,
  6. צוּרִית דּוּ-בֵּיתִית (Sedum roseum (L.) Scop.) צמח רב שנתי, קירח, בעל קנה שורש עבה העולה על פני הקרקע והמכוסה בקשקשים בקצהו. העלים מסורגים, יושבים, שטוחים. צבעם צהוב או צהבהב ירקרק. המוצא מאירלנד.
  7. צוּרִית טֶלֶפִיוֹן (.Sedum telephium L) - צמח רב שנתי, הגבעולים מגיעים לכדי 50 ס"מ ויותר גובה. העלים מסורגים, שטוחים, דמויי ביצה מחודדים בראשם ומשוננים במקצת, אורכם 2 עד 7 ס"מ. הפרחים האדומים או הצהובים ערוכים באשכולות צפופים. המוצא מאירופה ומאסיה
  8. צוּרִית קַמְצַ'טִית (.Sedum kamtschaticum Fisch) - צמח רב-שנתי, קירח, העלים מסורגים, שטוחים. הפרחים הצהובים ערוכים בתפרחות דמויות סוככים בקצות גבעולים שגובם 15 עד 30 ס"מ. הפרי אדמדם או חום. המוצא מקמצטקה.
  9. צוּרִית שְׂעִירָה (.Sedum cepaea L) - צמח חד-שנתי או דו-שנתי, שעיר, הגבעולים שרועים או משתרעים. העלים נגדיים או בדורים, שטוחים, בעלי פטוטרת. הפרחים בצבע לבן-אדמדם. המוצא מאירופה המערבית והדרומית.
  10. צוּרִית מְדוּמָה (.Sedum spurium M.Bieb) - צמח רב-שנתי שרוע, העלים מסורגים, לעיתים שושנת, שטוחים ומשוננים בחלקם העליון בצורה בולטת. הפרחים הוורודים-אדומים ערוכים באשכולות דלילים. המוצא מקווקז ומשמש בארץ גם כצמח כיסוי.
  11. צוּרִית הַשְּׁלוּחוֹת (.Sedum stoloniferum S.G.Gmel) - צמח רב שנתי, ירוק עד כמעט, זוחל, קירח. גבעול התפרחת בעלת 3 סעיפים מפושקים וגובהו 15 ס"מ. הפרחים יושבים כמעט וצבעם ורוד. עלי הכותרת מחודדים וארוכים במידה רבה מהאבקנים. הפירות מפושקים, ועלי הגביע משתיירים בפרי גם עם הבשלתו. המוצא מאסיה הדרומית-מערבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צורית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]