טיטוס לאביינוס

טיטוס לאביינוס (בלטינית: Titus Labienus;‏ 98 לפנה"ס – 17 במרץ 45 לפנה"ס), איש צבא רומאי אשר פעל בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית.

שנותיו הראשונות

לאביינוס נולד בשנת 98 לפנה"ס למשפחה ממעמד הפרשים באזור פיקניום שבאיטליה וככל הנראה היה מיודד בתחילת הקריירה שלו עם פומפיוס שנולד באותו אזור.

לאביינוס התחיל את שירותו הצבאי כטריבון צבאי בקיליקיה תחת הפרוקונסול פובליוס סרווילוס וטיה איסאוריקוס בזמן מלחמתו בשודדי הים בין השנים 78-75 לפנה"ס.

לאביינוס נבחר לכהן כטריבון הפלבס בשנת 63 לפנה"ס, במסגרת תפקידו הוא שימש כבן בריתו של פומפיוס ויצר את הקשר הראשוני עם יוליוס קיסר שגם הוא היה בן בריתו של פומפיוס. לאביינוס חוקק חוק שהעניק מספר תוארי כבוד לפומפיוס והחזיר את זכות בחירת הפונטיפקסים (כוהנים) לעם.

במהלך כהונתו, לאביינוס, בעידודם של קיסר ופומפיוס, האשים את הסנאטור גאיוס רביריוס ברציחתו של הטריבון לוקיוס אפוליוס סטורנינוס, שקיפח את חייו במהומה במהלך הבחירות לקונסול בשנת 99 לפנה"ס, ותבע אותו בעוון בגידה חמורה (perduellio). מטרתו של המשפט הייתה לפגוע במעמד הסנאט שניסה להצר את כוחה של סיעת הפופולרים שעליה נמנו קיסר ופומפיוס.

מלחמת גאליה

כשיוליוס קיסר מונה למושלה של גאליה קיסאלפינה ואיליריקום בשנת 58 לפנה"ס הוא פתח במלחמה במטרה לכבוש את כל גאליה. לאביינוס נבחר על ידי קיסר להיות אחד מסגניו (תוארו הרשמי היה לגאטוס פרופראיטור).

בזמן המלחמה לאביינוס שימש כיד ימינו של קיסר, דבר זה נכון במיוחד לתחילת המלחמה ואף הוא זה שקיסר מזכיר בספרו מלחמת גאליה. אחרי שקיסר חזר לאיטליה כדי לגייס תגבורת הוא השאיר את לאביינוס כאחראי על הביצורים ברון שנועדו למנוע את פלישתם של ההלווטים לגאליה.

לאביינוס המשיך לכהן כאחד מסגניו של קיסר כאשר מסע המלחמה התחדש. לפי פלוטרכוס הוא היה אחראי להבסתם וכיבושם של השבט הגאלי טיגוריני. לאביינוס פיקד על שני לגיונות במהלך ההתקפה המחודשת של קיסר על ההלווטים בקרב ביברקטה.

לאביינוס פיקד על הלגיון העשירי אקווסטריס ותשיעי בקרב סביס, שבמהלכו הוא הצליח להציל את קיסר כשזה נלחץ באגפו הימני על ידי הנרוונים.

משימתו הבאה של לאביינוס הייתה בטרוורים, שם הוטל עליו להבטיח את בריתם של הרמים, לדאוג שהבלגים המובסים לא יתמרדו והחשוב מכל לעצור את השבטים הגרמאניים במקרה שהאחרונים יחליטו לפלוש. לאביינוס גם פיקד על הלגיון השביעי קלאודיה והעשירי בעת המערכה להכנעת המורינים בשנת 55 לפנה"ס.

לאביינוס כנראה השתתף בניסיון הפלישה הראשון של קיסר לאי הבריטי. לאחר כישלון הניסיון הזה קיסר סבר שהוא צריך בסיס פעולה בטוח כדי להבטיח אספקה לכוחות הפלישה, לכן כאשר הוא פלש לבריטניה בשנית לאביינוס נשאר בגאליה עם שלושה לגיונות כדי להבטיח את האחיזה הרומאית בנמל ואת הספקת המזון לצבאו של קיסר. מאחר שלא היו כל ניסיונות למרידות לאביינוס התרכז בבניית ספינות ובשליחתם אל קיסר.

לאביינוס התגבר, למרות נחיתותו, על שבט הטרוורים בראשותו של אינדוטיומרוס (Indutiomarus) שמרד בשנת 54 לפנה"ס כנגד רומא ותכנן לאחר הבסתו של לאביינוס לחסל את בני בריתה הגאלים של רומא ולעורר מרד כללי בגאליה. בשנה שלאחר מכן הוא המשיך להילחם בקרובי משפחתו של אינדוטיאומרוס, שוב הוא היה בנחיתות מספרית ובנוסף לכך האויב ציפה להגעתה של תגבורת גרמאנית, לאביינוס הצליח למשוך אותם לקרב שהסתיים בתבוסתם.

לאביינוס נשלח, יחד עם ארבעה לגיונות, על ידי קיסר בשנת 52 לפנה"ס להילחם בשבט הפריסים, הוא כבש את מקלוסדום והתקדם במטרה לתקוף את לוטטיה כשקיבל הודעה על כך שצבאו של קיסר נקלע לצרות ולכן הוא בחר לסגת. לאביינוס הגיע לאגניקום ונלחם לצידו של קיסר כנגד הגאלים.

אחרי סיום המלחמה קיסר מינה את לאביינוס למושל גאליה קיסאלפינה.

מלחמת האזרחים

בזמן שלאביינוס שימש כמושלה של גאליה קיסאלפינה הסיעה האופטימאית, שהייתה מורכבת מיריביו של קיסר, פנתה אליו ושכנעה אותו להחליף את נאמנותו. דיו קסיוס כותב שהמעבר נגרם מכיוון שלאביינוס נטר לקיסר על כך שהוא ייחס את הישגיו הצבאיים לעצמו וסבר שהוא מצביא בדרגה שווה לקיסר. היסטוריונים כדוגמת תאודור מומזן נוטים לקבל את הסברו של דיו אולם מציינים שהתיאור הרווח של המהלך כ"עריקה" הוא לא הוגן ונובע מהטיה היסטוריוגרפית לטובתו של קיסר מאחר שלאביינוס בחר לתמוך בממשלה הלגיטימית כנגד מצביא שמרד בה.

לאביינוס עודד את פומפיוס להתייצב כנגד קיסר באיטליה אולם עם התקדמותו של קיסר הוא נסוג יחד עם כוחותיו של פומפיוס. פומפיוס מינה אותו למפקד חיל הפרשים בקרב פארסלוס, אחרי התבוסה המוחצת לאביינוס נמלט לאפריקה שם הוא הצטרף לכוחותיו של קאטו הצעיר ועסק בבנייה מחדש של חיל הפרשים.

כשקיסר נחת באפריקה בשנת 47 לפנה"ס, חיל הפרשים של לאביינוס נלחם בכוחותיו של קיסר בקרב רספוניה וכמעט ניצח אותו אולם פציעה שיבשה את תוכניותיו ואיפשרה לקיסר להימלט, כשבני בריתו הצטרפו אליו הוא המשיך את ההתקפה על קיסר והצליח להטיל עליו מצור ברספוניה.

בנקודה זאת התגלעה מחלוקת בין בעלי הברית, לאביינוס רצה לנצל את המומנטום ולתקוף את הקיסר בכל הכוח בעוד קווינטוס קייקיליוס מטלוס פיוס סקיפיו נסיקה רצה להסתפק בהמשך הטלת מצור על קיסר עד התשת כוחותיו. כתוצאה מן המחלוקת סקיפיו סירב להעמיד לטובת לאביינוס את חייליו ולכן כל התקפותיו על קיסר נכשלו. בסופו של דבר קיסר קיבל אספקה ותגבורת ושבר את המצור עליו. אחרי הכישלון בקרב תספוס לאביינוס נמלט לספרד שם הוא התאחד עם בנו הבכור של פומפיוס, גנאיוס פומפיוס ומונה לסגנו. לאביינוס פיקד על האגף הימני בקרב מונדה שבמהלכו הוא נהרג בשדה הקרב.

קישורים חיצוניים

• Tyrrell, ביוגרפיה בת 75 עמודים על לאביינוס