לדלג לתוכן

טרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרנט
הטרנט אגיר במבט ממערב סטוקווית' שבנוטינגהאמשייר. צולם ב-20 בספטמבר 2005.
הטרנט אגיר במבט ממערב סטוקווית' שבנוטינגהאמשייר. צולם ב-20 בספטמבר 2005.
הטרנט אגיר במבט ממערב סטוקווית' שבנוטינגהאמשייר. צולם ב-20 בספטמבר 2005.
מידע כללי
אורך 297 ק"מ
ספיקה ממוצעת 95 מ"ק לשנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
אגן ניקוז 15,300 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא בידולף מור, סטפורדשייר
יובלים Bottesford Beck, River Leen, River Greet, River Erewash, River Mease, River Swarbourn, River Sow, River Torne, River Eau, River Idle, River Tame, River Soar, River Blithe, River Devon, River Dove, River Don, דרוונט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך האמבר (53°42′0″N 0°41′24″W) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות באגן הניקוז הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נהר הטרנטאנגלית River Trent) הוא השלישי באורכו בנהרות הממלכה המאוחדת. הטרנט נחשב לגבול המבדיל בין דרום אנגליה האנגלו-סקסי לצפון אנגליה הקלטי[1].

ראשיתו של הטרנט בסטפורדשייר כ-11 קילומטר צפונית לסטוק-און-טרנט, ממנה הוא זורם דרום מזרחה לעוד 68 קילומטר עד הגיעו לאזור וויצ'נור. משם הוא זורם צפון מזרחה דרך בורטון על הטרנט ונוטינגהאם ולאחר עוד כמה עשרות קילומטרים פונה צפונה עד לנקודת מפגש עם נהר האוז, בה שני הנהרות מתחברים ליצירת ההאמבר. מי הנהר מגיעים לבסוף לים הצפוני דרך מפרץ האמבר[2].

הנהר ידוע בשל הצפות ענק שפוקדות אותו בשל סופות והמסת שלגים באביב. בימים עברו הצפות אלו גרמו לעיתים לערוץ הנחל לשנות את מסלולו.

בתקופות מסוימות בשנה נוצר נחשול גאות בנהר הטרנט המגיע עד לגובה של מטר וחצי, תופעה זו מכונה טרנט אגיר על שם אל הים הנורדי, אגיר. תופעה זו מתרחשת כאשר גאות האביב מתמזגת עם הזרם התמידי של הנהר.[3] צורת המשפך של הנהר מעצימה את התופעה, בכך שהיא גורמת לגל ענק לנוע במעלה הזרם עד גיינסבורו שבלינקולנשייר, ולעיתים אף מעבר. הגל לא יכול להתקדם הרבה מעבר לגיינסבורו בשל תוואי הנהר שלא מאפשר זאת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Trent, Rivers of the World, עמוד 288
  2. ^ Polluted river: River Trent, England, עמודים 489-492
  3. ^ Stone 2005, p. 9, 124.